ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

הזמר גד אלבז: "מוסיקה ופוליטיקה לא מתחברים"

בגיל ארבע הוא שר דואט עם אבא שריגש את המדינה. בגיל 28 הוא ממלא את קיסריה, מלחין שירים שכותבת לו אשתו, מופיע בכל פינה בעולם בפני יהודים ומוכיח שמוסיקה יכולה לאחד בין דתיים לחילונים. קבלו את גד אלבז, רגע אחרי שחזר מסיבוב הופעות בתאילנד ולפני גיחה להונג קונג

בגיל ארבע עלה גד אלבז לראשונה על במה ושר לצד אביו, בני אלבז, את הלהיט שכבש את הרדיו באותם ימים "אבא אותך אני אוהב".

השנה היא 1986, וגד אלבז הפעוט, חנוט בחליפת בר מצווה ועניבת פפיון שחורה, אוחז בידו של אביו הגאה ששר לו "גדי, אתה תגדל ותבין, שלהיות כוכב זה לא קל". ואז מרים גד הקטן ראשו, וספק שר ספק צועק בקול מתוק "אבא, אותך אני אוהב". אחר כך הם מתנשקים ומתחבקים.

24 שנים חלפו מאז הרגע המכונן ההוא. "אני לא זוכר הרבה חוץ ממחיאות הכפיים ושאני צריך לזכור את המילים", נזכר השבוע אלבז הצעיר, כבר בן 28, אבא לשלושה ילדים, גר בחולון, זמר מצליח בזכות עצמו המחבר בין קהל חרדי לחילוני. מאחוריו כבר חמישה אלבומים (בחלק מהם הלחנים שלו והטקסטים של מורן אשתו), הופעה בקיסריה (שצולמה לערוץ 24), שיתוף פעולה עם זמרים כמו שלומי שבת, שלמה גרוניך, הראל מויאל ורבים וטובים.

פעמיים בכל חודש, לפחות, יוצא אלבז לגיחות לחו"ל כדי לשיר בפני קהל יהודי. עד עכשיו הוא הופיע בכל אירופה למעט לונדון, בכל דרום אמריקה למעט ברזיל, כמעט בכל ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, המזרח הרחוק, וכרגע הוא מתכנן הופעות בדרום אפריקה והונג קונג.

מבחינתו, כל המקומות יפים, כל התרבויות מעניינות, אך מה שמושך אותו הן הקהילות היהודיות המקומיות. "לכל קהילה יש את הייחודיות שלה, הן עושות את המקומות מעניינים", הוא מסביר רגע אחרי שחזר מתאילנד, שם שהה במשך עשרה ימים עם אשתו. אכן אבא צדק, להיות כוכב זה לא קל.

גד, אשתך תמיד מצטרפת אליך למסע ההופעות בחו"ל?
"לא, זו הפעם הראשונה שהיא באה איתי מזה שנים. יש לנו שלושה ילדים והיא נשארת איתם".

מה השתנה הפעם?
"הפעם נסעתי לעשרה ימים. בדרך כלל אני נוסע לשלושה עד ארבעה ימים בממוצע, אני עושה את העבודה וחוזר הביתה. בכל פעם שאני נוסע, איך שהמטוס ממריא, אני מתגעגע".

אבל זה כיף לנסוע ככה לחו"ל, לעשות את מה שאתה אוהב.
"זה מה שאנשים מהצד אומרים. איזה כיף לו שהוא זוכה לטייל, להופיע, הם לא מבינים שיש בכך בדידות עצומה, בייחוד כשיש משפחה.

"אתה מוצא את עצמך ממריא וחושב, מה, זה תפקידי בעולם? לנסוע רחוק במטרה לפרנס? ואז אתה רואה את כמות האנשים, מקבל את תחושת הקרבה של כל סוגי היהודים, זה מדהים".

תסביר.
"בחו"ל אין הכללות, אין אפליות, אין הגדרות. יהודי הוא יהודי, ולא משנה מה המוצא שלו, לאיזו עדה הוא משתייך, מה צבע עורו. כולם יושבים, נהנים, מרגישים חיבור לישראל. הקדוש ברוך הוא נותן לי את הכוחות לטוס כל פעם מחדש".

מי משלם על הנסיעה והשהות שלך בחו"ל?
"מי שמזמין את ההופעה. לרוב מדובר בבתי חב"ד, בתי כנסת, הסוכנות היהודית. בכל מקרה יש מצב שהייתי מתייאש מכל הנסיעות האלה, אם לא הייתה סוג של שליחות מלווה אותי ביחד עם המקצוע. אשתי תומכת ומבינה".

למה שתתייאש מהתחום?
"געגועים למשפחה בעיקר. לפעמים אני מגיע למקום ורואה שהתקציבים לא מספיקים, ואז אני שוקל עם המפיקים שלי האם להופיע, יש התלבטויות, אולם בסוף אני תמיד מופיע".

למה להופיע כשזה לא משתלם כלכלית? הפואנטה פה היא להרוויח כסף, לא?
"אני רואה איזו השפעה יש לאומן ישראלי יהודי כשהוא מגיע לחו"ל, וזה ההבדל בין זמר שבא להופיע רק מכוח הפרסום והכסף לבין זמר שמאמין בשירה שלו.

"זה נשמע

קצת מתיפייף, אך כשרואים את זה מבינים. כל מי שנוסע לחו"ל לתקופה ארוכה, יידע להעריך מוסיקה יהודית או אפילו הדלקת נרות של חנוכה כדי להרגיש פתאום יהודי".

חזרת עכשיו מתאילנד, לא מדינה מוסרית במיוחד. 
"כל מציאות בכדור הארץ, הקדוש ברוך הוא יצר לטוב ולרע. לכל אדם ברגע נתון יש בחירה, יש אנשים שנהנים מהצד הרע שבתאילנד, נהנים מהזימה, מההתבוללות, אולם יש אנשים אחרים ביניהם אני שנהנים מאיך שתאילנד נראית, שנהנים מהתרבות שלה.

"כיום, כל אדם בין אם הוא נשוי או רווק, בקליק אחד במקלדת יכול להגיע לכל מקום ולעשות כל דבר העולה על רוחו. החיים הם מבחן, אדם צריך להציב לעצמו גבולות".

אתה מרגיש שאתה מציל את היהודים שנופשים בתאילנד?
"לא, המילה להציל קצת גדולה עליי, אך אני כן חלק מהתמונה הגדולה. בהופעה האחרונה שלי שם הייתה ישראלית שלא הפסיקה לבכות לאורך כל ההופעה. לפני שעליתי לבמה היא סיפרה לי ולאשתי שהיא מאוד מתרגשת, ואחרי שירדתי מהבמה היא סיפרה שלא ציפתה לחוות בתאילנד רגשות כאלה. מקרים כאלה נותנים לי הרבה כוח להמשיך".

אני מניחה שלא כולם מגיבים בצורה כזו לשירה שלך.
"יש אנשים שהשירה מובילה אותם למצב של געגועים, למצב רוחני, ויש כאלה שזה לא עושה להם כלום. למען אלה שמקבלים רוחניות מהשירה שווה לי להגיע עד תאילנד".

לאלבז עיניים ירוקות יפות וחיוך כובש. אמנם הוא אב לשלושה ילדים ובעל מסור, אך מצד שני הוא רק בן 28. קשה להאמין שהמעריצות ברחבי תבל (וגם ישראליות שמבלות ביעד תיירותי כזה או אחר) מצליחות להתעלם כשהן רואות ממתק מזמר כאלבז, עטוף הילת כוכבים על הבמה הגבוהה.

באילו פיתויים נתקלת במהלך הופעותיך?
אלבז לרגע מאבד חוש ריכוז ומסמיק במבוכה. "יש בנות שמסתכלות. אם הייתי עומד מאחורי משהו שטחי זה היה מוביל למשהו שטחי, אך אני עומד מאחורי משהו יותר גבוה. הבנות רואות אותי בתור דמות רוחנית. אני גם מספר במהלך ההופעות שאני בעל עם ילדים. אני מביא את כולי להופעה כולל הווי משפחתי, וזה כבר מסיר לבנות הרבה סימני שאלה. לא אישה וילדים יעצרו אדם מליפול, רק חיבור עם הקדוש ברוך הוא יעזור פה. יש הרבה אנשים אחרים שנפלו".

כמו מי?
אלבז צוחק. "אני לא אזכיר בפניך שמות כמובן, אך הרבה יודעים שזה תחום לא פשוט. יש פיתויים וקשיים. אדם צריך להגביל את עצמו, לשים לב איך הוא מדבר, חייבים כללים. אדם בלי יראת שמיים הוא פרוץ, הוא פתוח. אני כל יום מתפלל 'אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון".

אתה בעצם אומר שהחילונים הם פרוצים?
"לא, כשאני אומר יראת שמים אני מתכוון גם למצפון. אדם נולד עם נשמה, והקדוש ברוך הוא מהווה את הנשמה ואומר מה טוב ומה רע. יש אנשים שלא מאמינים בזה, הם אומרים שמדובר בכלל במצפון, וזו זכותם. שכל אחד יסביר את זה איך שבא לו, לדעתי יותר קל להיות אדם טוב דרך הדת".

אז בוא נסכם, יש פיתויים כשאתה מופיע בחו"ל?
"תראי, יש לי מעריצות שהן ילדות בנות 16, אך זה לא מרגש אותי. אם אני רואה מישהי שמתלהבת יותר מדי, אני אתן לה חתימה או תמונה, אומר לה בנחמדות ובפשטות שתשמור על הצניעות שלה, כי זה הכי חשוב בחיים. אני אישית לא נתקלתי באנשים עזי פנים עד כדי כך שניסו להעמיד אותי במבחן, הם רואים שאני אדם נשוי, חובש כיפה".

למרות שאלבז אוהב להופיע בחו"ל, הוא מעדיף להופיע בארץ. בפועל הוא מופיע הרבה יותר מחוץ לגבולות המדינה, לדבריו "עקב חוסר הפתיחות".

אלבז מסביר: "בארץ המשימה יותר קשה מאשר בחו"ל. אנשים פה מאוד מקוטלגים, סגורים, מרובעים, כל דבר חייב להיות כאן מוגדר. אם הוא לא מוגדר אז הוא זר. אני לא מצפה להיות משה פרץ או מוש בן ארי הבא אך אני רוצה לשבור הגדרות והכללות דרך מוסיקה".

אלו הגדרות?
"מי שחובש כיפה כזו או אחרת נחשב שייך לזרם כזה או אחר, יש יותר מדי דעות קדומות. לכן כיף להופיע בחו"ל ולראות איך שם האפליות האלה לא קיימות".

מה לדעתך משנה את הגישה של היהודים כשהם בחו"ל? אחרי הכל האנשים שטסים לשם הם אותם אנשים כשהם חוזרים לארץ, מדוע דווקא שם הם מגיבים אחרת?
"על פי הקבלה, כשאדם חוצה את הים הוא חווה התחדשות נשמה. נוצרת נשמה חדשה מתחת לכל הקליפות, אשר מאפשרת יותר לתת ולקבל. פתאום אין כבר ערסים, פרחות, פריקים - כולם יהודים".

המוסיקה שלך לדעתך מדברת אל חילונים?
"לאט לאט זה מה שקורה. פעם לא היה חילוני אחד שהכיר את המוסיקה שלי וכיום הרבה מכירים. אם אני הולך בירושלים עוצרים אותי כל שנייה".

ומה עם תל אביב?
"אנשים מזהים, הם אומרים זה לא ההוא, גד אלבז, הזמר הדתי המפורסם ההוא? אבל זה לא כמו בירושלים".

בתור זמר שמבקש לקרב אליו קהל חילוני, עשית צבא?
"רציתי לעשות צבא. הלכתי להיבחן ללהקה צבאית, לא בתור הבן של בני אלבז למרות שחלק מהבוחנים הם חברים שלו, אלא בשם שרשום לי בתעודת זהות, גסטון גד אלבז.

"באתי עם כיפה, חולצה לבנה ומכנס שחור. אמרתי שאני רוצה ללכת ללהקה צבאית ולא התקבלתי. זה מאוד אכזב אותי, ואז בגיל 18 אמרתי לעצמי שכנראה זה לא משהו שאני צריך לעשות, ועדיף שאמשיך ללכת לישיבה ואתמיד בה. אז הכרתי את אשתי והתחתנתי בגיל 20".

אז בעצם לא התגייסת.
"את השליחות שלי לצבא אני עושה דרך המוסיקה. כל פעם שמבקשים ממני אני שר בפני חיילים בהתנדבות, אני מגיע לבסיסים להדלקת נרות בחנוכה".

אתה עדיין יכול להתגייס, כמו מאיה בוסקילה למשל.
"אבל אני לא מאיה בוסקילה, לי יש שלושה ילדים ואני מופיע בחו"ל מספר פעמים בחודש. מדובר בקושי פיזי אשר יכול לעצור לי הרבה דברים שבעצם אני עושה כדי לעזור לציבור".

איזה קהל מקבל אותך יותר, חילוני או דתי?
"כרגע המגזר הדתי הלא קיצוני והקהל החילוני שומר המסורת".

למרות שאתה מקובל במגזר הדתי, יש לך הרבה מתנגדים. מדוע?
"הדתיים היותר קיצוניים מראים התנגדות. לא ניתן לעשות את מה שאני עושה ולהיות מקובל על כולם. יש קצוות חרדים קיצונים שלא ישמעו אותי כי אני שר לחילונים, ויש חילונים שלא ישמעו אותי כי אני דתי. יש קיצונים לפה ולשם, אך לא בהם אני נוגע, אני שר לרוב הציבור הרגיל".

לקחת סיכון בבחירת סוג המוסיקה שלך.
"אם לא מסתכנים לא מצליחים".

אבא בני אלבז היה בזמנו זמר מפורסם ומצליח, חילוני שמופיע לא מעט בחו"ל. כשהיה גד ילד בן עשר, אביו התחיל בתהליך של חזרה בתשובה. בהמשך הצטרפה גם האם לחיקה של הדת וחזרה בתשובה. מהר מאוד הפך בני אלבז לזמר הבית של תנועת ש"ס והתפרסם בזכות שיריו המתריסים. למשל, הוא כתב ושר "הוא זכאי" לכבוד אריה דרעי.

"בתור חוזר בתשובה, קשה לי לראות את כל ההכללות של הדתיים על החילוניים ולהפך", מספר גד אלבז, "יש לי דחף להסביר ולגשר בין הצדדים. בגיל צעיר הבנתי שזו סוג של שליחות שלי, לבוא ולעשות את זה פשוט, ומוסיקה מהווה את הכלי לעשות זאת".

היית משלב את בנך בהופעות כמו שאביך עשה איתך?
"אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ייעד לכל אדם תפקיד בעולם הזה, ואני מקווה כי התפקיד של הבן שלי יהיה יותר קל משלי. אם הוא יבחר לעשות מוסיקה אז שיעשה אותה מאחורי הקלעים ולא בפרונט, כך לא יגיעו אליו כל החצים שהגיעו אלי".

איזה חצים?
"אה, כל כך הרבה חצים שאני לא יודע מאיפה להתחיל. כל אחד יודע שזמר סופג. פעם חשבו שזמר מצליח בין לילה, פתאום נהיה כוכב, אך כדי להגיע להצלחה צריך לספור הרבה אי הסכמה, להילחם הרבה, לא להתייאש".

חווית הרבה רגעי שבירה?
"בהחלט. אחד הקשיים הגדולים הוא שאולי אני חולם גבוה מדי ואני צריך להנמיך ציפיות. אולי כדאי להיות זמר חתונות שמרוויח יותר כסף, לחשוב בקטן. אני לא רוצה שבני יעשה את כל מה שאני עושה עכשיו מפני שזה קשה, הרבה אנשים שמים רגליים".

אם שמים לך רגליים כל הזמן, למה להמשיך?
"יש שלושה דברים שעוזרים לי להמשיך: הקדוש ברוך הוא, אשתי והקהל עצמו".

לא מנית את אבא שלך. הוא זה שהכניס אותך לעולם המוסיקה.
"אבי תמך בי וגרם לי לפרוח. אני מקווה שאני עושה אותו אבא גאה. הוא השורש, הוא זה שהתחיל, וכמובן שכל התודות הולכות אליו קודם. אך מההתחלה ואילך אני מתמודד בעצמי".

הפרסום של אביך הואיל לך או הזיק?
"לצערי, הרבה זה לא הועיל לי. כמו שאמרתי, הקהל הישראלי מגיע עם הרבה הכללות וסטיגמות, כל מה ששייכו לאבי שייכו אוטומאטית גם לי".

כמו מה?
"דעות פוליטיות. הרבה זמן חשבו שאני הולך להמשיך את דרכו של אבי בתנועות פוליטיות וזה ממש לא הכיוון שלי. בגללו הרבה חילונים שלא הכירו את המוסיקה שלי, אמרו 'אה, זה ההוא, הבן של בני אלבז', ואין בזה פסול, אך עם הזמן אנשים מצליחים לראות מי אני באמת".

אם אביך לא היה זמר, היית מגיע למוסיקה?
"בתור אדם מאמין, אני חושב שנולדתי דווקא להיות הבן שלו בגלל המוסיקה. אלוהים בחר לתת לי כישרון ואני צריך להפוך את אבי ואת כל השושלת שלי לגאים. כל אדם שיש לו כישרון ולא עושה איתו דבר, ייתבע על כך בשמים".

אביך מוכר מאוד, יצא לך לשיר עם זמרים מפורסמים כמו שלומי שבת. מדוע לא הצלחת להיחשף בצורה יותר משמעותית?
"אני לא חושב על זה. אני מתעסק באיך אני כן ולא באיך אני לא. אני ממשיך קדימה, יום אחד זה יקרה. צריך שיר אחד שיצליח, והכל יתחבר. אנשים יזכרו את כל מה שעשיתי עד עכשיו ויקשרו את זה לשיר המצליח. מוסיקה היא נצחית".

אתה אוהב לשיר ולהופיע, מדוע בכל זאת אתה לא מאחל לבן שלך להיות זמר?
"המקצוע הזה לא מתאים לכל אדם. אני גאה במה שאני עושה, כי הקדוש ברוך הוא נתן לי את הכלים להתמודד עם המוסיקה, אבל אני מעדיף שלבן שלי יהיו חיים יותר קלים. אם יבחר בכל זאת בשירה זה בסדר, לא אתאכזב מכך. אם יש לו את הכישרון אני לא אמנע זאת ממנו".

יש לך חרטות על דברים שעשית?
אלבז לוקח זמן למחשבה. "יש לי חרטה שאולי לא ניסיתי מספיק, שלא נתתי מאה אחוז בכל ההופעות, שהתייאשתי מוקדם מדי, שלא התעקשתי מספיק. קשה לי לנמק מקרים ספציפיים כי זה יהיה ממש ארוך, עם הזמן לומדים להשתדל לתת את כל מה שאפשר למרות שזה לפעמים קשה".

יש לך גם שתי בנות. מה תרגיש אם הן יחליטו שהן רוצות לשיר כמו אבא?
"אז אני מאוד אתאכזב מהן. אני רוצה שהן יהיו צנועות וצדיקות, שיגשימו את עצמן. עצם זה שירצו לשיר זה נוגד את האמונה שלי ואת ההלכה שלי, ואני מאוד לא מאחל את זה לעצמי".

למה לא?
"כי זה אסור בתורה. את לא תביני את זה כי את לא באה מהעולם שלי. התפקיד שלי זה לחנך את בנותיי עד לגיל שיחליטו לבד מה לעשות בחייהן, ואני בתור אבא צריך לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש. אומרים שחינוך ילדים הוא 90 אחוז תפילה ועשרה אחוזים חינוך, וזה נכון כי זה דור מאוד קשה".

אתה חושש מהשפעה חילונית על ילדיך?
"לא, אני גר להזכירך בחולון, שזו עיר חילונית. אני עדיין לא הגעתי למקום שאני יכול לנתק את עצמי מהעולם וליהנות רק מחיי רוח". 

מה אתה מאחל לבנות שלך? שלא יעבדו?
"לא, אני רוצה שהן יעבדו, שיגשימו את עצמן. זה לא שאני מאחל לאחת להיות רופאה ולשנייה להיות עורכת דין, אבל אני רוצה שיהיו שלמות עם עצמן ושיהיו צנועות".

נניח שאלוהים ברא אותן עם כישרון שירה והן יגידו לך שהן יגשימו את עצמן אם הן ישירו. מה תגיד אז?
"אני עדיין אתאכזב בתור אבא, אני לא יכול לתמוך בזה וגם לא יכול למנוע את זה. אני אנסה להסביר להן כמה שרק אפשר, שבתורה זה לא טוב וזה מבחינתי התמיכה שאני יכול לתת, אני יכול לתת להן תמונה כללית".

אבל אתה בתור אבא מהווה בשבילן דוגמא, כמו שאביך היווה בשבילך.
"זה לא בדיוק ככה. אם לא היה לי כישרון לא הייתי זמר. הכישרון שלי הוא שדחף אותי לשיר. ראיתי את אבא שלי ומה זה עשה לו, וזה לא נראה לי דבר חיובי".

ראית באביך מודל לחיקוי?
"לא. כשהייתי קטן ספגתי מה זה להיות זמר בצורה שלילית. באותה התקופה הוא היה זמר חילוני וזה לא דבר יפה. הוא לא נמצא הרבה בבית, עשה את מה שבא לו, זמר זה לא דבר קל בייחוד אם אתה חי חיים פתוחים כמו שהיה אז. הייתי ילד סטאר ואפילו לא אהבתי שאור הזרקורים עליי, תמיד הרגשתי צורך להשתחרר מזה. היה צריך לשכנע אותי לשיר עד שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

מה שינה את הגישה שלך?
"המוסיקה עצמה היא זו ששינתה אותי. עד גיל 16 בכלל לא הייתי מחובר למה שאני עושה, ופתאום הייתה לי התגלות רוחנית, כשהתחלתי ליצור מוסיקה משלי.

"את כל העצבות והבדידות של גיל 16 דחסתי למנגינות שלי ומצאתי את מקומי הטבעי. לפני שיצרתי את השירים שלי, הייתי הולך בציבור הדתי כמפורסם, כבן של בני אלבז, ותמיד ציפו ממני לשיר הכי יפה, להיות הילד הכי מקובל, אך במקביל היו לי הרבה שונאים.

"כל הזמן הייתי מוקף בתשומת לב שרק רציתי לברוח ממנה, היו עליי לחצים מכל כיוון. הייתי חייב לספק את הסחורה ובתור ילד זו לא כזו חוויה. אך במבט לאחור אני שמח שזה קרה לי, כי זה מה שעשה אותי למי שאני היום. זה חישל אותי וגרם לי לא להתלהב מזוהר המקצוע אלא מהעשייה".

נדמה שהילדות שלך השאירה אותך עם שתי רגליים על הקרקע.
"כן, אחרת יש מצב שכן הייתי נסחף אחרי דברים שאני לא אמור להיסחף".

כשהיית בערך בן תשע-עשר, אביך חזר בתשובה. זה לא הוסיף זעזוע נוסף לעולמך?
"לא, כי אבא שלי עשה את זה לאט. אימא שלי עברה את אותו התהליך רק מאוחר יותר".

ראית בצעד שלו משהו חיובי או שלילי?
"לא ראיתי בזה שינוי דרסטי. תמיד אהבתי ללכת לבית כנסת. ראיתי בזה כיף, נהניתי מהמשפחתיות המתחדשת. עשה לי טוב שאבא שלי נמצא יותר בבית. דרך ההתנסות של אבי למדתי איזה זמר לא להיות".

למה הכוונה?
"אבי שר על פוליטיקה, ולדעתי מוסיקה ופוליטיקה לא מתחברים. אבי השתמש במוסיקה שלו כדי להאדיר את התורה ואת ש"ס, ואני מעריץ אותו על כך, אך הוא איבד בדרך את המוסיקה שלו. זה פגע בו. אני מבין את זה כי אני לא יכול להיות בלי המוסיקה שלי".

איך זה פגע בו?
"הוא הפסיק לשיר. נפגעה לו האמנות ורק עכשיו, לאחר שמונה שנים שהוא לא שר, הוא מתחיל לחזור לזה. הוא מתכנן קמבק".

תשירו ביחד?
אלבז מחייך. "בעזרת הקדוש ברוך הוא, אולי זה יקרה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...