ישראל ביתו: דידי הרשקוביץ מקווה שסילוואן תהיה יהודית
חבר מועצת עיריית ירושלים דידי הרשקוביץ הוא פרטנר טבעי של ברקת. של הפלסטינים קצת פחות. בריאיון לזמן ירושלים טוען בן טיפוחיו של ח"כ דוד רותם ומחזיק תיק התחבורה בעירייה, שניתן לייהד את אגן העיר העתיקה. ומה עם הפקקים ובתחבורה הציבורית הגרועה? חכו לרכבת
הוא אבטח את בתי היהודים בשכונת סילוואן, ואת רוב המשמרות שלו העביר בשמירה קפדנית על ביתו של יו"ר עמותת אלע"ד דוד בארי.
לפני כשבעה חודשים, כאשר צמד הפירומנים איתמר בן גביר וברוך מרזל קיימו את צעדת המחאה שלהם בשכונת סילוואן, היה זה בארי - המתגורר כבר למעלה מ-20 שנה בתוך חבית הנפץ הזו - שביקש לבטל את האירוע ולהרגיע את הרוחות.
על פניו עמדותיהם המדיניות והפוליטיות של כל הנזכרים לעיל דומות, אלא שהדרך שלהם הייתה ונותרה שונה. הפרקטיקה של בארי לאורך השנים, בניגוד לצמד הפרובוקטיבי, הייתה עבודה משפטית ורכישת קרקעות שקטה, בדגש על השקט התעשייתי.
המדינה מצדה שיתפה פעולה, ומימנה את האבטחה באזור כבר אז. הרשקוביץ היה כאמור המאבטח, ובארי "מי שמוכן לעשות מעשה ולהגשים את האידיאולוגיה של שנינו", כפי שהסטודנט דאז וחבר המועצה כעת מגדיר אותו היום.
התכנית של בארי הצליחה. עמותות הימין רכשו קרקעות רבות באגן העיר העתיקה והושיבו בהן גרעין אידיאולוגי ימני קשה. בשנתיים האחרונות השקט הומר ברעש גדול, וכל בקשת חלב לא מנומסת מהשכנים בסילוואן, או לחלופין הריסת אוהל מחאה בשייח' ג'ראח, יצרו כותרות בתקשורת הבין-לאומית וזכו לגינויים מקיר לקיר, בעיקר מארצות הברית ומאירופה.
לפני כחודשיים ירה מאבטח מטעם משרד השיכון בתושב השכונה. הוא טען שזו הייתה
שבועיים לאחר התקרית הקשה בארי דרס שני ילדים, לאחר שנתקל במתקפת האבנים על רכבו. בארי, שלרוב מקפיד על דממה, אם לא על איפול תקשורתי, נאלץ לצאת ממחבואו ולהפוך לדמות מוכרת לכלל הציבור הישראלי, וכך גם פועלו.
"אני מכיר את הסיטואציות האלה. יש מספיק מצבים מלחיצים מאוד באזור הזה, והם גורמים לך להיות קל על ההדק מהפחד שאתה הולך לקפח את חייך", אומר היום הרשקוביץ על האירועים בסילוואן, ונזכר בתקופתו כסטודנט למשפטים ולכלכלה באוניברסיטת בר אילן.
במהלך התקופה, שלוש שנים וחצי, הוא היה עושה את דרכו מבית סבתו החרדית בשכונת בני ברק, שם התגורר, היישר לשכונת סילוואן, שהוא מכיר בה כל צעד ושעל.
"הכאוס הזה במזרח העיר לא התחיל היום, כבר אז ראיתי את הניצנים שלו", מתאר הרשקוביץ את תקופת קדם בית יהונתן, אז כ-70 מאבטחי משרד השיכון היו אמונים על כ-12 בתים של יהודים שהתגוררו בשכונה. "לעתים היו התפרעויות, היו לי שם מספיק אירועים עם הרמות ידיים.
"לפעמים כשהיינו יורדים למעיין לאבטח אנשים היו זורקים עלינו אבנים". עם זאת, הוא מבהיר כי "לא היה אז זעם כמו שיש היום, זה לא אותו סיפור, רוב הזמן היה שקט".
היום הרשקוביץ (38) חבר במועצה מטעם ירושלים ביתנו, הסיעה המקומית של מפלגת ישראל ביתנו, והוא שותף לדרכו השנויה במחלוקת של ראש העירייה ניר ברקת במזרח העיר.
כחבר מועצה הוא "זכה" בתיק התחבורה והוא עוסק בסוגיות ליבה בעיר, אבל באופן עקרוני הוא משתדל לצאת טוב עם כולם, בעיקר כשראש העירייה המכהן נוח לעמדות הסיעה שלו.
לא ערימות הזבל הבלתי נסבלות בשכונות העיר ועומסי התנועה הבלתי נסבלים גרמו לו לצלול לחיים הציבוריים, אלא הנושאים הבוערים באמת מבחינתו:
היכולת להגשים את חזונו, ולפיו לא רק סילוואן, אלא כל אגן העיר העתיקה יתמלא יהודים, ואלה ידירו את רגלי הערבים מהעיר המאוחדת לנצח נצחים. את חזונו מגשים הרשקוביץ גם באמצעות משרד עורכי הדין שהקים, משרד המתמחה בהליכים אזרחיים ובעיקר בנושאי מקרקעין ורכוש.
עם סיום ההתמחות במשפטים הגיע הרשקוביץ לעבוד במשרדו של עורך הדין של צמרת הימין, היום ח"כ דוד רותם. הוא עזב אותו כמה שנים מאוחר יותר ופתח משרד עצמאי. כאשר רותם הצטרף לסיעת ישראל ביתנו הוא קרא מיד לשליח שלו לענייני ירושלים: הרשקוביץ.
השינוי שעבר הימין הדתי-לאומי ניכר היטב בהבדלים בין שני עורכי הדין הללו. הפטרון הפוליטי רותם, המבוגר מהרשקוביץ ב-23 שנה, נודע כעורך דין בעיקר בתחום הפלילי. רותם ייצג שני דורות של הימין, ותחת גלימתו עברו, בין היתר, חברי הכנסת לשעבר חנן פורת, גאולה כהן, זבולון המר המנוח והרב לוינגר.
לעומתו, הרשקוביץ הבין שהיום הנדל"ן והמקרקעין יקבעו את המציאות בשטח. אם רותם הגן על חשודים יהודים, הרי שהרשקוביץ יוצא איתם להתקפה ותובע עבורם זכויות בנכסים במזרח העיר. אם לרותם לא הייתה בעיה להביט לעבריינים בלבן של העיניים ולהוציא אותם ממאסר ממושך,
אין לך בעיה להוציא מבית אדם שהתגורר בו עשרות שנים? מה התפיסה האידיאולוגית שמנחה אותך בנושא הזה?
"התפיסה היא שמותר לנו לגור בכל מקום בעיר, כפי שלערביי מזרח העיר מותר לגור בכל מקום במערב העיר, וראה לדוגמה את תושבי פסגת זאב הערבים, או ערבים שקנו בקטמונים".
אתה תומך באלה שקוראים לא למכור דירות לערבים?
"ודאי, אני סבור שזו תהיה בכייה לדורות. לא ייתכן שתושבי מזרח העיר ירחצו בניקיון כפיהם. האידיאל בסופו של דבר הוא שייתנו לי לגור איפה שאני רוצה ושהם יגורו איפה שהם רוצים.
"המצב בשטח הוא שהם לא נותנים לנו לגור איפה שאנחנו רוצים ואנחנו, בגלל הפוליטיקלי קורקט שאנחנו מאמצים במדינה הזאת, נותנים לערבים להתגורר היכן שהם רוצים. אני מתרעם על כך שמפלים בין יהודים וערבים, כך שערבים יכולים להתגורר היכן שהם רוצים ויהודים לא".
אם כך, מטרתך היא לייהד את כל אזור אגן העיר העתיקה?
"הלוואי והיינו יכולים. אני חושב שזה חזון רחוק, אני מקווה שגם סילוואן תהיה יהודית, גם הרובע המוסלמי, איפה שאפשר".
לא עלול להיות לכך מחיר כבד? יש שחוזים שהאינתיפאדה הבאה תצא מסילוואן.
"אני חושב שהדברים צריכים להתנהל בהסכמה ולא בכפייה. כשאותו ערבי מוכן למכור, אני אשמח להיות השותף שלו לרכישה ולייהוד השכונה.
"לראיה, עד היום השכונה היהודית בסילוואן גדלה ולא ראיתי משם התפרעויות. יש גורמים זרים מחוץ לשכונה שמנסים להצית שם את הגפרור כל פעם מחדש. במשך שנים רבות יחסי השכנות היו טובים ומעטים האירועים שהיו שם".
הרשקוביץ, דתי-לאומי, היה בין הילדים הראשונים שנולדו ברובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים. אביו יעקב, בן לניצולי שואה, גדל במושב הדתי הזורעים שליד טבריה, והתפרנס מעבודתו כנגר. אמו רוחמה היא בת למשפחת ויינגרטן, דור שביעי בארץ. הרשקוביץ הוא הבכור מבין שישה ילדים במשפחה הנעה בין החילוניות לשורשים החרדיים.
הרשקוביץ למד בבית הספר הדתי-לאומי דאז אחינועם ברובע היהודי, ובכיתה ז' עבר ללמוד בישיבה התיכונית חורב. במשך שנה הוא למד גם בישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים, כמה שנים לפני שהצטרף אליה דוד קורן, שמונה לאחרונה לתפקיד יועץ ראש העירייה לענייני ערבים, מהלך שזכה לביקורת נוקבת. לאחר מכן התגייס הרשקוביץ לצה"ל ושירת בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים.
הוא יצא לקורס קצינים ופיקד על מחלקה בפלוגה המסייעת. בשנת 1994 הוא נפצע מרסיסי מרגמה ליד ואדי סלוקי בדרום לבנון, ובזכות הפציעה זכה לצפות בברזיל מניפה את הגביע העולמי בכדורגל באותה השנה. היום מתגורר הרשקוביץ בשכונת סן סימון עם אשתו ההרה תמי (32) ועם שלושת ילדיו - נועה (8), עדי (5) ויואב (3). הוא נתפס העירייה כחבר מועצה רהוט ולא מתלהם, העושה את צעדיו הראשונים בזירה הפוליטית.
הוא שובץ למקום השני בסיעת ירושלים, ביתנו לאחר מאשה נוביקוב, ונבחר למועצת העירייה בבחירות האחרונות. לאחר שחברת המועצה יעל ענתבי (פז) ויתרה על תיק התחבורה והחנייה, הרשקוביץ קיבל את הצרה צרורה הזו. הוא חבר בכל הוועדות החשובות בעירייה, ובפרט בשתיים היוקרתיות ביותר - ועדת הכספים והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. כמו כן, הוא חבר בוועדה למסירת עבודות, בוועדת הביטחון ובוועדה המייעצת להקצאות.
הרשקוביץ, כמו רותם, הוא עוף מוזר במפלגה. השניים, חובשי כיפה הנטועים עמוק בציבור הדתי-לאומי, הם לא בדיוק האנשים הראשונים שניתן לצפות כי יצטרפו לאביגדור ליברמן. לפני הבחירות כינה הרב עובדיה יוסף את ליברמן "שטן", על תמיכתו בחקיקה חילונית המפקיעה מגורמי דת חלק מסמכויותיהם. רותם והרשקוביץ ספגו את הריקושטים מבפנים, בעיקר מסיעת האיחוד הלאומי.
השבר בסיעת מפד"ל ההיסטורית הוביל את השניים דווקא לחיקו של ליברמן. רותם אפילו הוביל את אותם חוקים נפיצים, כמו "ברית הזוגיות" ווריאציות שונות לחוק הגיור, והיה גם יוזם "חוק הנאמנות" בגרסתו הראשונית. למרות זאת, השניים לא מקבלים את הבכורה בסיעה שלהם.
רותם מצא עצמו ממוקם מתחת לדוגמנית בדימוס אורלי לוי ברשימת הסיעה לכנסת, והרשקוביץ משמש מס' 2 לדוגמנית לשעבר מאשה נוביקוב, היום סגנית ראש העירייה והנציגה של ליברמן עצמו במועצה. "שניהם לא מתבלטים בתקשורת ולא נוצצים כלפי חוץ", מסביר גורם המקורב לסיעה. "מדובר באנשי עשייה של ממש, להרשקוביץ מגיע יותר להיות סגן ראש עירייה".
למה לא התמודדת במסגרת הבית היהודי, או המפד"ל, במקרה של מועצת העירייה?
"קודם כול, בבית היהודי הייתי צריך לדלג בין חברי המרכז, להבטיח להם דברים שאני בכלל לא יודע אם אני יכול לקיים, ואז לנסות להיבחר. פה הצגתי את מועמדותי מול ועדה מוניציפלית שאחראית על שיבוץ האנשים, הגשתי את קורות חיי ואת חזוני. אני גם חושב שההשפעה מתוך מפלגות גדולות רחבה בהרבה".
אתה לא מאמין בבחירות פנימיות קצת יותר דמוקרטיות?
"לא".
בכל זאת, כאדם דתי-לאומי לא מוזר להשתייך למפלגת ישראל ביתנו?
"זה הדבר הכי פשוט והכי מתיישב לי בעולם. זו מפלגה ימנית, שפויה וישראלית, ולא רוסית כפי שמנסים לתאר אותה בתקשורת.
"מצאתי מקום במפלגה שמחוברת מאוד לשטח ורוצה להגשים את מטרות העם. זו מפלגה שאומרת את הדברים בפרצוף, בניגוד להתחסדות הקיימת בחלק מהמפלגות. חוץ מזה, אני באופן אישי סולד מפוליטיקה ברגע שהיא מעורבת בדת".
האם לומר את הדברים בפרצוף, כהגדרתך, זו התנהלות נכונה ברמה הדיפלומטית? נטען - במידה מסוימת של צדק - שליברמן מוכן להחריב יחסי החוץ שלנו לטובת ריצוי בוחריו.
"אלה סיפורי בדים. בסופו של דבר, הוא זז הצדה כדי לא לשרוף את תהליך השלום המדומה עם הפלסטינים, והשאיר את הבמה לראש הממשלה ולשר הביטחון.
"מצד שני הוא הלך וחיזק נציגויות ישראליות שלא פעלו שנים - בדרום אמריקה, באפריקה - ואני חושב שהוא מגדיל את כמות החברים שיש לנו בעולם".
בנושא היוזמה של מרצ לפתוח את תיאטרון ירושלים בשבת מוצא עצמו הרשקוביץ במחנה אחד עם החרדים, ומאשים אותם כי המהלך הזה הוא למעשה "הפרה של הסטטוס~קוו". מצד שני, רק לפני חודש דרש מברקת במכתב להפסיק לממן מינהל קהילתי חרדי הפועל באופן עצמאי ברובע היהודי.
זה לא סוד שהרובע היהודי מתחרד.
"נכון".
זה מפריע לך?
"זה עצוב לי מאוד. לא מפריע לי עניין ההתחרדות עצמו, מפריע לי עניין ההשתלטות".
מפריע לך גם שנשים עוטות טלית בכותל?
"אם מישהי מתעטפת בטלית אני לא אגיד לה כלום, אבל כשהיא באה לכותל זו פרובוקציה נטו. אף פעם בתולדות ישראל לא ראיתי נשים מתעטפות בטלית, ואני לא מבין מה השתנה עכשיו".
איך אתה מתייחס לתכנית לשינוי פני רחבת הכותל שעברה לפני שבועיים בוועדה המחוזית?
"אני חושב שבהיבט החינוכי זה חשוב מאוד. טוב שיהיה מקום שאפשר יהיה להעביר בו תכנים חינוכיים על המורשת הישראלית, כפי שמאפשרת התכנית".
ייתכן שאתה והציבור שלך מיהרתם לתמוך בתכנית מחשש להתערבות הווקף, ולמעשה אישרתם תכנית שהציבור לא מכיר ושמיטיבה עם גופים חרדיים מסוימים?
"כעת, לאחר שהתכנית עברה בוועדה המחוזית, הציבור יוכל לעיין בה, לתת את תגובותיו ולומר מה מפריע לו בתכנית הזו, שהיא בעיניי תכנית טובה".
סיעות ירושלים ביתנו והמפד"ל הן ללא ספק שותפות טבעיות בקואליציה של ברקת. הרשקוביץ אף סייע בעבר לברקת בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כאשר הציג חוות דעת משפטית הפוכה לזו של היועץ המשפטי לעירייה ויריבו המר של ברקת, עו"ד יוסי חביליו.
חוות הדעת הזו הגנה בזמנו על בית יהונתן הידוע לשמצה. דווקא בעניין הטענה שברקת עוסק יותר מדיי בהיבטים המדיניים מוכן הרשקוביץ לצאת נגד ראש העירייה. "אני חושב שהעירייה צריכה להתעסק פחות בנושאים מדיניים ויותר בצרכים המוניציפליים הבעייתיים. הכי חשוב זה לעזור לאותה זקנה שיש לה בעיות תברואתיות או תחבורתיות ליד הבית".
אז בשביל מה צריך את ירושלים ביתנו?
"כי אני מביא איתי ערך מוסף, כי ירושלים היא לא עיר ככל הערים, אלא עיר שחשוב שתיאמר בה אמירה. השלטון המקומי שואב את כוחו, תקציביו והיכולת לפתח את העיר מהשלטון המרכזי. היום אנחנו הסיעה הכי גדולה בעיר מבין שלוש המפלגות הגדולות בכנסת".
אבל ברקת נחשב לראש עירייה שלא ממש סופר את חברי המועצה.
"זו תווית שהדביקו לו, זה לא מדויק".
מבחינתו הציבור הימני הדתי-לאומי, וסיעת ישראל ביתנו בפרט, נמצאים בכיס שלו.
"יש עקרונות שאנחנו עומדים עליהם בהחלט והוא מקבל את עמדתנו".
לדעתך תכנית "גן המלך"טובה?
"התכנית הזו היא לא התגשמות כל חלומותיי, אלא הרע במיעוטו".
אבל מאחר שברקת יזם אותה, אתה מתיישר עם התכנית.
"לא בגלל זה אני מתיישר איתה, אלא כי אף פעם לא מצאו פתרון אחר למצב. לא מצליחים לאכוף את עבירות הבנייה במזרח העיר כי כל פעם זה מעורר סערה פוליטית. גם המשטרה לא עושה כלום במזרח העיר, היא מחפשת רק שקט תעשייתי. ברקת בא עם שיטה אחרת, חשיבה אחרת, שאולי תביא מזור לשכונה מוכת הגורל הזו".
הרשקוביץ מחזיק כאמור את אחד התיקים הנפיצים בעירייה, תיק התחבורה. הוא אמנם לקח אותו בשתי ידיו כאשר הוצע לו, אך במהרה הבין כי ידיו כבולות והשפעתו על הנעשה בתחבורה בעיר קטנה.
משרד התחבורה הוא הגורם החזק באזור ולו רוב הסמכויות, ולכך ניתן להוסיף את חברת "אגד", שירושלים היא מוקד הכוח העיקרי שלה ולעמדותיה יש השפעה רבה. עוד מרכיבים בפאזל המסובך הזה הם צוות אב לתחבורה ומפעילת הרכבת הקלה, חברת "סיטיפס".
אם כל הפונקציות הללו לא מסבכות מספיק את האפשרות לנהל את מערך התחבורה בעיר, הרי שגם בתוך העירייה פנימה קיים פילוג, ויש שתי מערכות נפרדות המקבלות החלטות ולעתים סותרות זו את זו. משנבחר ברקת לתפקידו הוא מיהר לפטר את ראש אגף תחבורה ותשתיות קובי ברטוב, אלא שבית הדין לעבודה החזיר אותו לעבודתו.
מאז ברקת עורך את הישיבות בנושא התחבורה עם גורמי חוץ בלשכתו בשיתוף היועץ שלו לענייני מינהל זוהר זולר, ואילו ברטוב משתמש בסמכויות הנתונות רק למנהל האגף וקובע עובדות ללא ידיעת ראש העירייה. בתוך הקלחת הזו מנסה הרשקוביץ למצוא את השפעתו. "זה באמת לא המצב המיטבי", הוא מודה.
מאז שנכנסת לתפקיד לא השתנה הרבה.
"נכון".
מי אשם בכך?
"לעירייה כרשות מקומית יש אחריות על מצוקות התושבים, אבל יש לה סמכויות מעטות מאוד בנושא התחבורה".
קשה לבוא בטענות לעירייה הנוכחית על מועד הפעלת הרכבת הקלה, אבל ניתן לומר בהחלט שההתנהלות עם הסוחרים והתושבים שנפגעו מהעבודות הבלתי נגמרות סביב הרכבת לא הייתה טובה. אתה מסכים?
"העירייה משתדלת לא לגזור גזירות, ובעלי העסקים יראו בשורה כבר בשנה הבאה".
איך ייתכן שמועצת העירייה מעבירה החלטה לחייב את הסוחרים בקטע מרחוב יפו לשלם היטלי סלילה לאחר עשר שנים שהם נפגעו מכל העבודות שנעשו ברחוב?
"אי אפשר להתעלם מכל אירועי התרבות ומסיבות הרחוב, שהיטיבו עם הסוחרים".
כיצד אתה מעריך את השירות של חברת "אגד"?
"אין ספק שתושבי העיר לא נהנים מהתחבורה הציבורית הטובה בעולם. בחזוני הייתי רוצה לראות אותנו מעורבים יותר בבקרה על השירות שניתן לתושבים פה בעיר".
איך מתבטאות הבעיות עם "אגד"?
"כשאתה מקבל תלונות מתושבים על היעדר קווים או על שני קווים שבאים יחד. עם תחילת נסיעת הרכבת יהיה שינוי ב~42 קווי אוטובוס, אני לא שקט בנושא הזה".
תושבים בפסגת זאב טוענים שהם חוששים לנסוע ברכבת הקלה מאחר שהיא תעבור בשכונותשועפאת ובית חנינא. איך אתה מתייחס לאמירות הללו?
"אני אומר לנסוע שם, דווקא כי זו ריבונות ישראלית. הציבור לא צריך לחשוש מזה, הרכבת תיתן את הביטחון לתושבים".
התחבורה הציבורית לא נותנת מענה, אבל גם בעלי הרכב הפרטי סובלים. קיימת מצוקת חנייה בעיר, ובפרט במרכזה.
"בכל תכניות הבנייה שמגיעות לוועדה המקומית אנחנו משתדלים להקצות מקומות חנייה רבים יותר מהתקן. בחלק מהמקרים הוועדה המחוזית לא קיבלה את עמדתנו. אנחנו חייבים לדאוג ליותר מקומות חנייה במרכז העיר, וכיום אנחנו עובדים על תכנית להרחיב את מצאי החניות בגבול מרכז העיר".
התחושה בציבור היא שלעירייה חשובה יותר גביית הכספים עבור חנייה מאשר היצע רחב יותר של מקומות, ולראיה צביעת המדרכות המאסיבית בכחול~לבן או גביית תשלום עבור חניונים שהיו חופשיים עד כה.
"הנוהל הקיים בעירייה הוא שלא מחליטים החלטות כאלה ללא הסכמה של המינהל הקהילתי של השכונה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם