סכנת אינתיפאדה בשרון: תושבי טייבה מאיימים להבעיר את השטח
34 שנים לאחר שתושבי סכנין עוררו הפגנות אלימות נגד הפקעת קרקעות באירוע שזכה לכינוי "יום האדמה", מאיימים כעת תושבי טייבה לצאת לרחובות. "המדינה לא מתחשבת בצרכים שלנו, וזאת פצצה מתקתקת", מזהיר תושב טייבה, ד"ר זוהייר טיבי. הכתובת על הקיר?
ליקויים תכנוניים, היעדרה של תשתית תכנונית ראויה, בנייה בלתי חוקית וצווי הריסה ומעל הכול, המתיחות הבלתי פוסקת בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים – הם הסיבה ליציאתם של המפגינים אל הכביש.
150 המפגינים שהגיעו בשבת האחרונה להפגנה בטייבה, ביניהם אנשי שמאל יהודים, מחו על הפקעת הקרקעות וצווי ההריסה שהוציאה המדינה נגד בתים שנבנו שלא כחוק.
"המצב כאן הוא פשוט פצצה מתקתקת", אומר ד"ר זוהייר טיבי, יו"ר הוועדה הציבורית של טייבה נגד הפקעת קרקעות והריסות בתים. דניאל ארגו, פעיל בעמותת סולידריות שייח' ג'ראח שהשתתף בהפגנה, היה בוטה עוד יותר: "אם המדינה לא תתייחס לדרישות התושבים, האינתיפאדה הבאה תגיע לשרון, וזה רק עניין של זמן".
34 שנים לאחר שתושבי העיר סכנין יצאו להפגנה נגד הפקעת קרקעות, באירוע שזכה לכינוי "יום האדמה" והפך לציון דרך ביחסי מדינת ישראל ותושביה הערבים, ממשיכה האדמה להיות מוקד לעימות לאומי.
מוקד המאבק הפעם הוא בטייבה, הנמצאת בלבה של מדינת ישראל, תשעה ק"מ מכפר סבא. בשבוע שעבר היו אמורים להתממש צווי הריסה שהוצאו נגד ארבעה בתים שנבנו ללא היתר בעיר הערבית שבלב השרון. פעילי הוועדה נגד הריסת בתים הוציאו צווי מניעה זמניים נגד
"המצב של טייבה הוא לא בעיה רק של החברה הערבית, אלא של כלל החברה בישראל", אומר ד"ר זוהייר טיבי, תושב העיר, אשר כמו בן דודו המפורסם מן הכנסת, גם הוא רופא. "חשוב לי שיגיעו אנשים לטייבה כמו שהגיעו בהפגנה ביום שבת. חשוב לי שהביקורים האלה יעמידו את הציבור הישראלי על העובדות, שאנשים ילמדו שכאן חיים אנשים שהמדינה לא נותנת מענה לצרכים שלהם".
מה הבעיה של טייבה?
"אנחנו הקמנו את הוועדה לפני ארבע וחצי שנים, מכיוון שהתוכניות הנוגעות ליישוב לא נתנו מענה לצרכים האמיתיים של טייבה. חשבנו שיש חלון הזדמנויות שייתן מענה למצוקת הדיור האמיתית בעיר, כל זאת לצורך פיתוח אזור תעשייה ומסחר ופיתוח מקומות ציבוריים. תוכנית המתאר לא נותנת שום מענה לדברים האלה ואף שמה מחסומים בפני התפתחותה של העיר".
טיבי מצביע על תוכנית המתאר שהגיש משרד הפנים, אשר בה 6,500 דונם במערב העיר, המשתרעת על פני 18.5 אלף דונמים, הוכרזו כשמורת טבע נחל אלכסנדר ו-2,500 דונם במזרחה של העיר הוכרזו כאזור נוף.
"מדובר במחצית משטח העיר ואלה העתודות של טייבה המיועדות לפיתוחה העתידי של העיר", אומר טיבי ומציין כי בתחום השיפוט של העיר הוצבו מתקני תשתית לאומית – תוואי כביש 6, תוואי קו הגז, קו מתח גבוה. "התשתיות האלה גוזלות 13 אחוזים משטח העיר", מחדד טיבי.
שטחים נוספים שהיו בבעלות תושבי טייבה ואשר הופקעו בשנות השישים, שימשו, לפי טיבי, לצורך הקמת היישוב הקהילתי צור יצחק בדרום העיר. "העיר נחסמת משלושה כיוונים, ומכיוון צפון עובר הקו הירוק. לעיר אין לאן להתפתח, ולכן נוצרה מצוקת דיור חריפה. התוכניות הקיימות חוסמות את העיר, ויש לעיר צרכים. התוכניות לא נותנות להן מענה".
בדיקת טענותיו של ד"ר טיבי מול נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מעלה כי דבריו אינם נאמרים בעלמא. בטייבה מתגוררים כ-36 אלף תושבים, ושטחה הוא 18,500 דונם. נתון זה מעמיד את הצפיפות בעיר על שיעור של 1,976 תושבים לקמ"ר – שיעור צפיפות נמוך.
אך זהו נתון מטעה מכיוון שרק 15 אחוזים משטחה של העיר – 2,878 דונם (נכון ל-2005), מיועד למגורים, דבר המעמיד את צפיפות האוכלוסין לשטח הבנוי על 10,856 נפשות לקמ"ר. רק לשם ההשוואה, בעיר הוד-השרון, שהיא בסדר גודל דומה לזה של טייבה (47 אלף תושבים על 19 אלף דונם), צפיפות האוכלוסין לשטח הבנוי עומדת על 7,811 נפשות לקמ"ר.
בגלל מצוקת הדיור הזו, אומר טיבי, נאלצים תושבי העיר לבנות בתים ללא היתרי בנייה, שאותם מבקשת המדינה להרוס. "כל בר-דעת יגיד שאם אין היתר בנייה, מגיע שיהרסו את הבית, אבל כל מי שבונה בלי היתר עושה זאת מכיוון שזאת ברירת המחדל שלו. אין ברירה, אלא לבנות בלי היתר".
ולמה לא ניתנים היתרים? הרי יש הליך קבוע ומסודר שבמסגרתו מגישים תוכנית בנייה, מקבלים היתר ואז בונים.
"אין אפשרות לבנות בטייבה עם היתר. מאז שנת 1993 לא אושרו תוכניות מתאר למגורים. ועדת התכנון המקומית משותקת. היא תחת ניהול ועדה ממונה, ובגלל בעיות שונות לא עושה את העבודה שלה. לפני הוועדה הממונה, בשנת 2005, הוצאו בטייבה 220 היתרים לבנייה. ב-2009 ירד המספר ל-45, למרות שיש יותר דרישה. ממוצע הצרכים של טייבה הוא 300 היתרים בשנה".
מי שאשם במצב הם התושבים. מדוע הם מתעקשים לבנות בנייה נמוכה ולא לבנות לגובה ולנצל נכון יותר את הקרקע?
"אני בעד ניצול נכון של הקרקע, אבל בנסיבות הסוציאליות של טייבה זה מתקיים בצורה אחרת. כל משפחה בונה בית בן שלוש-ארבע קומות. זה הניצול הקיים. למעלה גרים בני הזוג הצעיר ולמטה ההורים".
זה לא מסביר למה לא בונים לגובה. יש כאן עניין תרבותי, וצריך לשנות אותו.
"הדברים צריכים לבוא ביוזמה מרכזית. משרד השיכון לא משקיע גרוש אחד בפרויקט שיכון לזוגות צעירים אשר ייתן מענה לתושבים".
ח"כ חנא סוויד (חד"ש), בעל תואר שלישי בתכנון ערים, מחזק את דבריו של טיבי. "הבעיה העיקרית בטייבה היא שהעירייה לא מתפקדת. הוועדה שמינה משרד הפנים לא מתפקדת וזה יצר את כל הבעיות. הדבר האחרון שמעניין אותה זה התכנון ותוכניות המתאר. יש מספר תוכניות מתאר שהוכנו בזמנו, אך כולן תקועות בוועדה המחוזית".
אבל יש אפשרות לניצול בר-קיימא של השטח, לבנות עם ראייה לטווח ארוך ולנצל את הקרקע טוב יותר. מדוע לא בונים לגובה?
"אני לא מכיר ערים בסדר גודל של טייבה שיש בהן בתים של עשר קומות. למה טייבה צריכה להיות שונה?".
לא מדויק. בהוד-השרון ובנס-ציונה, שהן ערים בסדר גודל של טייבה, יש בנייה לגובה.
"רוב הבתים שאני מכיר בטייבה הם של ארבע-חמש קומות. זו צפיפות בנייה שמתאימה לעיר בגודל כזה".
ואני עדיין אומר לך שיש ערים באותו גודל מהמגזר היהודי שבנויות אחרת.
"אתה מדבר על קרקע בבעלות פרטית. אנשים בונים על הקרקע הפרטית שלהם לפי צרכיהם".
בעייתה של טייבה, אם כך, איננה רק ממסדית, אלא גם תרבותית. הבעלות על הקרקע בעיר הינה פרטית. בעלי הקרקע אינם מוכנים למכור אותה לצורך בניית בתים גבוהי קומה, אלא מעדיפים לבנות בתים נמוכי קומה לבני משפחותיהם.
"עקרונות התכנון הנכון עוסקים בפיתוח בר-קיימא – שהוא תכנון לטווח ארוך. תכנון כזה מתייחס לניצול יעיל ונכון של הקרקע. "בגלל המחסור בקרקע, אף אחד לא מוכן למכור את הקרקע, אלא רוצה לשמור על הקרקע לעצמו ולדורות הבאים", אומר ח"כ סוויד. "אני דווקא חושב שיש פיתוח בר-קיימא של העיר".
זה סוג של אגואיזם תכנוני.
"זה כבר באחריות השלטונות. מי שיש לו קרקע, בונה על פי הצורך שלו. אם תחשוב נכון, זה פיתוח בר-קיימא. הבעיה בטייבה היא שהצפיפות של הבנייה ביישובים הערבים יותר גבוהה מזו של היישובים היהודים".
הבעיה היא שבמגזר הערבי אין שוק חופשי.
"שוק חופשי לא כופים. זאת פונקציה של התפתחות כלכלית וחברתית בחברה מסוימת. אתה לא יכול לכפות על ציבור מסוים עם תרבות מסוימת תהליך של התפתחות מהירה. התפתחויות קורות לאט".
בהפגנה שנערכה בשבת השתתפו, לראשונה, מפגינים יהודים לצד תושבים ערבים. תנועת "סולידריות שייח' ג'ראח" הפועלת נגד ההתיישבות היהודית בשכונה הערבית שבמזרח ירושלים, החליטה להרחיב את פעילותה לאזור השרון.
"לא באנו לפתור את כל הבעיות של טייבה", אומר ארגו, אחד הפעילים בתנועה. "אנחנו מנסים למנוע את האינתיפאדה בשרון. מה שיישאר בסופו של דבר זה האלימות והשנאה, כי יש לתושבים תחושה של בידוד וחוסר מוצא. אנחנו דוגלים במאבק לא אלים, בצעדות ובהפגנות".
אבל אלימות פרצה, אם לא בטייבה אז במקומות אחרים. המאבק סביב תוכנית המתאר של טייבה היא רק תירוץ.
"הסיכוי למנוע אלימות בעתיד הוא רק על ידי שיתוף פעולה יהודי-ערבי, ורק על ידי מאבק משותף ולא אלים. רק כך יש סיכוי למנוע תבערה באזור".
אז אתה מזהיר מיום האדמה ב'?
"האלימות ביום האדמה הייתה מצד כוחות הביטחון. השאלה היא איך נצליח לשבור את חומות השנאה ואת תחושת האפליה. ברגע שיהיו מאות יהודים בתוך טייבה, זה ייתן סיכוי גם לכוחות השמאל בעיר להמשיך לפעול.
"בוא נדבר דוגרי, יש אפשרות לבודד את טייבה ולתסכל את תושביה עד שזה יתפוצץ, או לנסות לפרק את העניין הזה על ידי מתן היתרי בנייה ומתן אפשרות לתכנן את העיר בצורה נורמלית וחיזוק הכוחות המתונים בטייבה. את זה משיגים כשמפגינים ביחד למען שיפור איכות החיים של התושבים".
אז שהתושבים יבנו לגובה.
"יש שם הרבה בתים שהם לא צמודי קרקע. יש גם בניינים של חמש קומות. הבעיה היא שמתוך 18 אלף הדונמים ששייכים לטייבה, המדינה לא מאפשרת לטייבה לבנות ולו בניין אחד נוסף, ויש עוד עשרות בניינים שמיועדים להריסה".
ולמה התנועה שלך צריכה להתערב? גמרתם לעשות בלגן בירושלים,ואתם רוצים לעורר עכשיו מהומות בשרון?
"אני יכול להגיד לך שבתור פעיל בסולידריות שייח' ג'ראח, השתתפתי בהפגנות נגד פינוי משפחות חד-הוריות בקטמון, ועצרו אותי.
"השוטרים אמרו לי 'מה אתה צריך את החד-הוריות האלה?', והם השתמשו בשפה בוטה. מנגנוני המדינה מעדיפים שנשתוק כאשר מפטרים את החברים שלנו מהעבודה או כשזורקים את השכנים שלנו מהדירה. המנגנון אוהב שיהודים וערבים נשארים עם הסטיגמות שלהם".
החשש בציבור היהודי הוא שהפעילות שלכם חותרת תחת זהותה היהודית של המדינה.
"להפך. אנחנו מנסים להציל אותה לפני שתשתגע לגמרי. מי עושה שירות יותר טוב לחיי התושבים בשרון – ליברמן שמחמם את הגזרה כשהוא אומר שהוא רוצה להעביר את טייבה לפלסטין, או פעילים שמגיעים לטייבה עם מסר של שיתוף פעולה ושלום?".
אז מה, האינתיפאדה השלישית בדרך?
"האינתיפאדה תגיע לשרון רק אם הגזענות משני הצדדים תנצח את הכוחות שאנחנו מייצגים. אם נפסיד, האינתיפאדה תגיע לשרון. זה בטוח. אם ליברמן ינצח, הוא יביא את האינתיפאדה לשרון"
.
איך ליברמן יביא את האינתיפאדה? הוא יבוא לזרוק אבנים?
"הוא קורא לעשות טרנספר לטייבה. אתה יכול לשער שזה מהלך כוחני ואלים שמסכן את כולנו".
גם טיבי חושש מפני העתיד: "לפני חצי שנה נהרס בטייבה בית. זה היה הבית הרביעי שנהרס. באותו יום היו מהומות אדירות שהובילו אנשים לשרוף מוסדות ציבור. שרפו את העירייה ואת הדואר. היה מצב בלתי נסבל. זה מצב מאוד מסוכן.
"כשאתה מגיע למצב שיש לחץ אדיר, כשאין מענה לצרכים האמיתיים, וכשהרשויות מדברת עם הציבור רק באמצעות בולדוזר שהורס בתים – התגובה של האנשים עלולה להיות קשה מאוד. ואני אומר שניתן למנוע אותם אם משרד הפנים יחשוב איך לפתח את טייבה ולתת מענה על הצרכים האמיתיים של התושבים במקום לחשוב איך לתת תקציב להריסת בתים. מה שקורה פה זה בהחלט פצצה מתקתקת".
אתה מרגיש אזרח שווה זכויות במדינה?
"אזרח בהחלט, שווה ודאי שלא. חשוב לי להדגיש שאני אזרח, ובמסגרת האזרחות הזאת אני נאבק למען שוויון. לפני כמה שנים לא הייתי מודאג. כעת אני יותר ויותר מודאג, כי הדברים נגד הציבור הערבי לא נשארו רק בגדר דיבור. מי שאומר אותם, יושב בממשלה.
"אביגדור ליברמן גרוע מכהנא. כשכהנא היה בכנסת, כל הח"כים היו קמים ועוזבים כשהוא היה נואם. היום אלה שמדברים במונחי טרנספר הפכו להיות משמעותיים יותר. הם יושבים במשרד החוץ".
ערביי ישראל יוצאים נגד זהותה היהודית של המדינה.
"אני לא חושב שיש הקצנה בציבור הערבי. יש תחושה של איום, וכשאתה תחת איום אתה מוציא הצהרות קיצוניות. אני חי עם עצמי בשלום, ואני לא רואה שעמדות הציבור הקצינו.
"הם רוצים לשמור על האיזון העדין שקיים בזהות שלנו. האיזון שבין הזהות הלאומית הערבית-פלסטינית לבין המרכיב של האזרחות. לא קל לשמור על שני המרכיבים שלנו כשהמאבק לא נגמר".
ח"כ סוויד שותף אף הוא לתחושה שאם המדינה לא תתעורר, זה עלול להיות מאוחר מדי. "הדינמיקה שנוצרה ולפיה אנשים בונים בלי היתר כי אין להם ברירה והמדינה הורסת, היא מסוכנת. זה חוסר נאמנות של המדינה כלפי האזרחים שלה. זאת דינמיקה מסוכנת שאי אפשר לתת לה להתגלגל. כי לך תדע מה יהיה. יכול להיות שכאשר יהרסו בית, יהיה עימות אלים שאתה לא יודע לאן יתגלגל. זה לא מצב שניתן להעלים ממנו עין".
ומי אחראי למצב – רק המדינה?
"זו מדיניות מכוונת. לאורך כל ההיסטוריה, הערבים היו בצד ואף אחד לא שם לב אליהם. מבחינת המדינה, שהם יתבשלו במיץ שלהם. בסוף שנות השמונים, עם פרוץ האינתיפאדה, דיברו על השד הדמוגרפי, בדקו איך הערבים בונים. היום יש יותר התעניינות ויש התחלה של תכנון מגביל שלא מאפשר פתרונות דיור נאותים ותשתיות נאותות. רוצים שיהיה כמה פחות שטח לערבים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם