ניצנה: כפר הנוער עושה טוב לילדים החולים
אין הרבה מקומות בארץ המשלבים פעילויות בנושאי איכות סביבה, חינוך, מדע ובריאות. כפר הנוער ניצנה חונך השבוע בית העצמה, שיאפשר לילדים חולי סרטן ולבעלי מוגבלויות לעסוק בתחומים הללו ולשכוח לרגע את מכאוביהם. מנהל הכפר: "נעניק להם ארגז כלים כדי לחיות עם המחלה"
כאשר מגיעים הילדים חולי הסרטן מבית החולים סורוקה בבאר שבע, הקשיחות שלו מתפוגגת. "הדרכתי הרבה קבוצות ילדים בניצנה, אבל קבוצת הילדים חולי הסרטן עושה לי משהו בלב", הוא אומר. "ממש כיף לעשות שמח לילדים האלה ולהעלות חיוך על פניהם. נקשרתי אליהם יותר מאשר אל חניכים רגילים. שמעתי על חניכה, שהדרכתי כאן ולאחר כשנה נפטרה ממחלת הסרטן. זה מצער, כי היה לנו קשר מיוחד".
הילדים חולי הסרטן מתחילים לחייך בכפר הנוער ניצנה, שליד גבול מצרים. יש האומרים כי מזג האוויר והשקט במקום משחררים אותם מהמתח של המחלה ברגע שהם מגיעים, אולם הטיפול המיוחד שהם מקבלים בסוף העולם שמאלה הוא הסוד של דוד פלמ"ח, מנהל כפר הנוער ניצנה.
פרופ' יוסף קפילושניק, מנהל מחלקות המטולוגיה ואונקולוגיית ילדים בסורוקה, מספר על הפרויקט, שכל משתתפיו מתקשים לעצור את דמעותיהם כשהם מספרים על סיום השבוע במדבר. "בניצנה לוקחים ילדים הנמצאים בטיפולים כימותרפיים קשים, מוציאים אותם מבית החולים ולוקחים אותם יחד לימי כיף. הילדים מאושרים, ובכל שנה הם מבקשים לחזור ולהשתתף.
"הפעילות היא ללא הורים, ואותם ילדים הסובלים באשפוז פורחים ונהנים בניצנה. אצלנו מתרחש השלום האמיתי, שכן קבוצת הילדים החולים כוללת בני קיבוצים, עירונים ובדואים, המבלים יחד וצוחקים יחד".
אסתר פרידמן, מנהלת בית הספר לילדים המאושפזים בסורוקה, שייכת למארגני החוויה הגדולה של הילדים חולי הסרטן. "יש אצלנו תשע כיתות, שתיים מהן מיועדות לילדי האשפוז האונקולוגי. המחנה בניצנה מיועד רק לילדים חולי סרטן, והוא נערך חמישה ימים בתנאי פנימייה.
"יוצאים כמאה ילדים, יחד עם רופאים ואחיות מבית החולים. גם הצוות החינוכי יוצא עם המחנה במימון קרן רש"י, משרד החינוך ובית החולים. המטרה היא לשלב נושא מדעי-טכנולוגי עם חוויות מהנות. זה מאפשר להורים להיות בבית עם הילדים הבריאים ולהעניק להם תשומת
"אן הרופאים והילדים החולים שטים יחד, מרחפים באוויר יחד במצנח, ומערכת היחסים הופכת למיוחדת במינה. המחנה הוא ייחודי לילדים מסורוקה. למדנו את מאפייני המחנה בסיאטל והתאמנו תוכניות משם למציאות הישראלית. זהו שיתוף פעולה מדהים בין בית החולים למשרד החינוך, בראשותה של מנהלת המחוז, עמירה חיים".
דוד פלמ"ח עומד מאחורי הרעיון לאפשר לילדים חולי סרטן ליהנות מפעילות של כיף באווירה שקטה והרחק מהכרך הסואן. במהלך סיור באתר המיוחד, שתוכנן עבורם, הוא מסביר: "אין כאן לחץ של כרוז במחלקה, אין ריח של תרופות במסדרון, והשקט של ניצנה הוא משאב. גויסו כספים כדי להקים את מרכז ההחלמה לחולי סרטן, ששמו הוסב ל'בית העצמה' לילדים ולנוער.
"הנושא מתפתח, והשבוע ביקרה אצלנו קבוצה של ילדים חולי סוכרת נעורים עם בני משפחותיהם. אנו מלמדים אותם לעבוד בצל המחלה. כבר נרשמו ילדים הסובלים מסוכרת, מהשמנת יתר ומבעיות אכילה שונות. אנחנו נעניק לילדים האלה ארגז כלים לחיות עם המחלה. הם ילמדו לחיות נכון ולטפח את המודעות לחיים בריאים".
הילדים החולים המגיעים ל"בית העצמה" בכפר הנוער ניצנה נהנים מרכיבה על אופניים, רכיבה על גמלים, ניווטים בשדה, בישול בשדה, שחייה, רכיבה על אופניים, פעילות פסיכומוטורית, ריחוף בכדור פורח ועוד שורה של פעילויות חווייתיות לצד מאות ילדים בריאים השוהים מסביבם בפעילויות חינוכיות מגוונות.
בסוכנות היהודית גאים על הקמת "בית העצמה", שייחנך באחד בדצמבר. המרכז, המיועד לקליטת מאה ילדים חולים, הוקם בעלות של 12 מיליון שקל, שגויסו בידי הקרן הקיימת לישראל. במבנים החדשים, שבכולם נגישות לכיסאות גלגלים, הוקמו כיתות לימוד, מרכז מחשבים, סדנאות יצירה, חדר פעילות גופנית, חדרי יוגה ושיאצו, חדר פעילות גופנית ועוד. במבנים סמוכים הוקמה מעבדה, שבה לומדים הילדים על גופם, כולל ציוד מתקדם לבדיקת פעילות הלב במצבים שונים.
המימון העיקרי להקמת "בית העצמה" הגיע מחו"ל בזכות שרה אדוויש בוטייה למשפחת גרובר. אדוויש ניצלה את חזותה הגרמנית כדי לשרוד בשואה ולהימלט בטרמפים מפולין לצרפת. את תרומתה הקדישה לבני משפחת גרובר, שלא שרדו ולא זכו לראות את המבנה שהוקם למען ילדים חולים בניצנה.
התורם השני הוא ויקטור חי גז, בן 90, שהגיע מתוניסיה לצרפת, שם איבד את בתו אלין שנפטרה ממחלה קשה. ויקטור שמע על כפר הנוער, שנוסד בשנת 1986 בידי לובה אליאב המנוח, והחליט להיות חלק מהמפעל החינוכי יוצא הדופן הזה. שני התורמים סייעו להקמת המתחם הבריאותי החדש, שיהיה עבור הילדים החולים בסיס ליציאה לפעולות החינוכיות הרבות בכפר הנוער ניצנה.
התנופה שבה מצוי כפר הנוער ניצנה, החלה כאשר במהלך סיור של אנשי הסוכנות היהודית התעניין המשנה למנכ"ל כימיקלים לישראל, אשר גרינבאום: "חוץ מכם, אנשי הסוכנות היהודית, למישהו אכפת מהמקום הזה? הם אמרו לי שלא, ואז החלטתי שאני בפנים". גרינבאום הבין שנוצר עבורו כר פעילות וכך, לדבריו, החל את הפרויקט האתגרי ובהמשך נכנס לתפקידו הציבורי כיושב ראש הכפר.
לכפר הנוער ועד מנהל וכאמור, גופים תומכים כמו הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל, קרן רש"י ומשרד החינוך, אבל גרינבאום מעוניין להרחיב את הפורום לראשי רשויות ולעניין את הסקטור הממשלתי. "אני רוצה שלכמה שיותר גופים יהיה אכפת מכפר הנוער ניצנה. הממשלה חייבת להיות שותפה לפעילות החינוכית כאן דרך הרשות לפיתוח הנגב ומשרדי הבריאות, הגנת הסביבה והמשרד לענייני מיעוטים".
גרינבאום, 60, תושב להבים, יכול להסתפק בפעילותו בכימיקלים לישראל ובגופים ציבוריים נוספים בנגב, שבהם הוא משמש בתפקידים מרכזיים, אולם כמי שגדל בבאר שבע יש לו רצון לתרום הרבה מעבר לכך. התלהבותו אינה יודעת גבולות: "אין עוד מקום עם אינטגרציה כה מעניינת של מדע, עלייה, שמירה על איכות הסביבה ובריאות. הילדים נחשפים כאן לנושאים אקטואליים מרתקים כגון אנרגיה סולארית, התפלת מים, חיסכון באנרגיה ומיחזור. לקחתי על עצמי לשווק את המקום הזה ואני רוצה שארגונים ירוקים יכירו אותו".
אחד האתגרים שלקח גרינבאום על עצמו הוא קירוב התלמידים הבדואים לכפר. לאחר שיחות עם השר לענייני מיעוטים, פרופ' אבישי ברוורמן, מתחיל התהליך של הסעת תלמידים בדואים מהנגב לפעילות בפארק המדע של ניצנה. בסוף השבוע האחרון התארחו במקום תלמידים מבית הספר בעיירה הבדואית כסייפה שליד ערד. המורים, יוניס אחלם, עודה זברגה וסלימאן אבו-פאיאד, מרוצים מהתנהגות התלמידים.
הם פוגשים כאן את פלאי המדע-הפקת חשמל מחום השמש ומדוושת האופנים, השימוש בדגים לטיהור מים והמחשות של ריכוז אנרגיית השמש לקרן אחת. התלמידים הבדואים הפגינו התעניינות רבה במדע, וכיוון שרובם לא ידעו עברית, שימשו המורים כמתורגמנים.
בדרכנו החוצה מהפארק העמוס בתלמידים בדואים, מסכם דוד פלמ"ח: "אנו מנסים להראות כי יש מקום למצוינות בציונות, והדרך הזו מביאה אלינו צעירים ומבוגרים מהארץ ומחו"ל".
מאחורי הכיסא של פלמ"ח ממוקם הספר "ציונות אינה מילה גסה", שכתב אורי גורדון ז"ל באמצעות העיתונאי מנחם מיכלסון. על שולחנו מונחים דפים של כפר הנוער ניצנה עם הכיתוב "הדברים המדהימים ביותר קורים בסוף העולם שמאלה".
ואמנם בדרך לניצנה, לפני מסוף הגבול, פונים שמאלה אל קהילה חינוכית, שייבשה אפילו את המדשאות באזור המנהלה כדי להציג חיסכון במים. מדרום כבר נראים עצי האשל הירוקים, המושקים בשאריות ממתקן ההתפלה, וממערב בולטים אגמים של מים מושבים. חזונם של דוד בן גוריון ולובה אליאב התגשם במדבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם