לינץ' בביה"ס: עשרות תלמידים התנפלו על בן 12 והכו אותו ללא סיבה
לינץ' בחטיבת הביניים רמות בבת ים: תלמיד בן 12 הוכה כך סתם משך דקות ארוכות על ידי חבורת נערים אלימים ללא התערבות חבריו או צוות המורים. רק לאחר ארבעה ימי אשפוז בבית חולים שוחרר השבוע לביתו. הוריו המזועזעים בריאיון מיוחד: "התחושות שלנו קשות מאוד"
מספר תלמידים, בני 12-13, התנפלו על ח' ללא הודעה מוקדמת וללא התגרות מצדו, ובמשך למעלה מ~15 דקות ביצעו בו לינץ' של ממש בין כותלי החטיבה. רק לאחר למעלה מרבע שעה הבחינה אחת המורות במתרחש והפסיקה את מעשה האלימות המזעזע.
ביום שלישי בערב, כמעט שבוע אחרי האירוע, ח' יושב בביתו ומנסה להסתיר את הצלקות והסימנים הכחולים שעל גופו, אך במבט מדוקדק ניתן עדיין להבחין בחבלות וחבורות. "שיחקתי עם חבר שלי בהפסקה", הוא מספר, "אני לא יודע מאיזו סיבה אותם נערים החליטו להתנפל עליי.
"אולי הם חשבו שעשיתי משהו לא בסדר, אבל כולם התחילו להרביץ לי בלי שבכלל הבנתי מה קורה סביבי. אני זוכר שהם תפסו אותי במדרגות ואז החלה ההתנפלות. הם בעטו בי והתחננתי שיפסיקו. בהמשך אחד הנערים ביקש
מה חשבת באותם רגעים? מה הרגשת?
"אני לא יודע מה הרגשתי חוץ מכאב. לא יכולתי לחשוב. הכל התגלגל מהר אבל רציתי שזה ייפסק כבר. אני רק זוכר שכל הזמן שמעתי ברקע צעקות 'מכות בחינם, בואו לתת מכות בחינם'. זה הפך לקרקס. כל מי שעבר נתן לי כמה בעיטות. הכו אותי 12 ילדים".
מתי בעצם הלינץ' הזה הסתיים?
"אחת המורות ראתה את זה והם הפסיקו. כשהיא הלכה הם חזרו להכות אותי וסחבו אותי לכיתה, שם הם זרקו אותי לפח. אני זוכר שקיבלתי מכה בראש מהפח ואז נשכבתי על הרצפה. לאחר מכן אני כבר לא זוכר שום דבר".
אחת המורות העבירה את ח' לחדר המורים שם נרדם. בד בבד התקשרו מבית הספר לש', אמו של ח', שעבדה באותה שעה כמאבטחת במוסד חינוך בעיר.
"בצהריים אני מקבלת שיחת טלפון", היא מספרת, "אמרו לי שמדברים ממזכירות בית הספר ושהילד שלי עבר תקרית 'לא נעימה', כדבריהם. הם ביקשו שאגיע לבית הספר לקחת אותו הביתה. לא יכולתי לסיים את העבודה ולכן התקשרתי לאימא של הגרוש שלי, שהגיעה לבית הספר ולקחה אותו אלינו הביתה".
מה חשבת?
"באותם רגעים חשבתי שאולי הייתה תקרית קטנה והכל בסדר. אחרי הכל הבן שלי אף פעם לא היה מעורב במקרה אלימות. הוא לא קשור לאותם נערים והוא מכיר אותם בדיוק שבועיים. אני לא יודעת מאיפה הם באו או מה הרקע שלהם, אבל אני מכירה את הבן שלי, ואלים הוא לא.
"אני שולחת אותו לבית הספר ומסתבר שזה המקום הכי פחות בטוח. אני בעצמי עובדת כמאבטחת בבית ספר בבת ים ודואגת בכל בוקר ובמהלך היום לשמור על הבטיחות של הילדים. אני יודעת שיש לי אחריות כלפיהם.
"אני דואגת שאף אדם זר לא ייכנס ללא אישור לתחום בית הספר וגם דואגת שילדים לא יכו אחד את השני בהפסקות. מה שקורה בתוך הכיתות עצמן זה באחריות המורים. איפה הם היו? למה הבן שלי נפל קורבן למעשה זוועתי שכזה?".
ש' כועסת. "בשעה 14:30 הביאו אליי את הבן שלי, הוא בכה והיה נסער מאוד. כשהוא ראה אותי הוא ישר חיבק אותי חזק והיה אדום בכל הגוף. הפנים שלו היו אדומות והעיניים שלו בישרו שמשהו לא טוב עבר עליו".
באותם רגעים לא ידעת שהוא עבר לינץ'.
"בדיוק. הרי מבית הספר אמרו לי שהיה מקרה לא נעים וזהו. איזה אמא הייתה חושבת שהבן שלה יעבור התעללות על ידי 12 נערים? מי בכלל חשב על האפשרות הזו?".
מתי הוא סיפר לך את הסיפור המלא?
"כשהוא ראה אותי. לקחתי אותו מיד לרופאת המשפחה שלנו, היא ראתה אותו והזדעזעה. כל מי שראה אותו היה בהלם מוחלט. הלם טוטאלי. תוך כדי הבדיקה הוא התחיל להקיא בגלל שחנקו אותו. הרופאה החליטה לפנות אותו באמבולנס לבית החולים 'וולפסון'".
אל בית החולים הגיע גם ר', אביו של ח'. הרופאים ערכו לו מספר בדיקות וצילומים ותחילה סברו כי הטחול נפגע. בהמשך המליצו על אשפוזו לארבעה ימים. "הוא לא הפסיק להקיא בבית החולים", מספר האב.
בבית החולים מצאו הרופאים סימני חבלה חמורים מעל חזהו של ח', ברגליו וסביב צווארו. "הייתי בשוק כשראיתי את הבן שלי", אומר ר', "אני מתנדב כבר למעלה מ~25 שנים במשטרה. אני אחראי על צוות ובכל סוף שבוע מתייצב כדי לתרום. פתאום אני מקבל את הבום הזה במקום הכי רגיש וחשוב שיש לי – הילדים.
אשפוזו של ח' בבית החולים לא סיים את ההתעללות. כמה הורים של תלמידים הגיעו אל חדרו כדי לשכנעו לא להגיש תלונה במשטרה. האם ש' הרחיקה את ההורים הללו מבנה במטרה לאפשר לו לנוח, אולם עד מהרה היא עצמה הותקפה מילולית.
ש': "הם חשבו שהם יכולים להגיע לבית החולים ולשכנע את הבן שלי לומר שהילדים שלהם לא עשו כלום. הבנתי שהם מפחדים מחקירה של המשטרה, אבל אמרתי להם להתרחק מהבן שלי אחרת אתלונן במשטרה, ואז הם החלו לקלל אותי".
ח' עצמו היה אמנם בהכרה מלאה במהלך ימי אשפוזו, אך הבלבול שהוא חש הורגש היטב. מורים ויועצות מבית הספר הגיעו לבית החולים כדי לבקרו, ולאחר ששוחרר ביום ראשון השבוע לביתו והצטווה לנוח חמישה ימים נוספים, הגיעו לבקרו תלמידים רבים מכיתתו שהכינו עבורו מכתבים עם איחולי החלמה מהירה. "אנחנו אוהבים אותך", כתבו רבים מהם.
"כמעט בכיתי כששמעתי את המקרה שלך", כתב אחר. אך מעל לכל בלט מכתב מאחד התלמידים שכתב: "אנחנו מצטערים שלא קראנו למורה כשראינו שהכו אותך". תלמידה אחרת הדגישה: "חשבתי שכל המכות היו בצחוק, אבל עכשיו אני יודעת כמה זה כואב לך".
"על פי הרישומים של העירייה, הבן שלי בכלל היה אמור להירשם לחטיבת אורט, אבל בגלל שחשבנו שעדיף שהוא ילמד ב'רמות', שנחשב לבית ספר טוב, נלחמנו כדי שהוא יירשם ל'רמות', והמאבק הצליח רק לפני שבועיים. הוא תלמיד חדש בסך הכל", מסבירה ש' בדמעות.
במהלך אשפוזו החלה משטרת מרחב איילון בחקירת הנושא, אולם עד מהרה הגיעו למסקנה כי יש לתת עדיפות לטיפול משמעתי של בית הספר ולאו דווקא דרך זרוע המשטרה.
"אני מאוד רוצה לחזור לבית הספר", אומר השבוע ח', "יש לי שם חברים ואני רוצה לחזור ללמוד איתם. עד לאותו מקרה היה לי מאוד כיף. מצאתי לי חברים חדשים ואני מרגיש טוב איתם. אני לא יכול לעזוב אותם".
אתה לא פוחד?
"אני לא חושש מאותם תלמידים שהכו אותי ולא מפחד מהם. הם רצו שאלקק להם את הנעליים ולא הסכמתי. לא אפשרתי להם להשפיל אותי".
אמו ש' דווקא סבורה אחרת. "אני מרגישה שהוא לא מרגיש בטוח. בבית החולים הוא לא רצה שאעזוב אותו אפילו לשנייה אחת. חיברתי בלילה את המיטה שלו עם המיטה שלי וישנו ביחד. רציתי ללכת הביתה כדי להתקלח ולהחליף בגדים, אבל הוא התנגד שאעזוב.
"הגרוש שלי הגיע ונשאר איתו בזמן שהלכתי, ובכל כמה דקות הוא התקשר אליי ושאל אותי 'אימא, מתי את חוזרת?'. אין לי ספק שיש לו טראומה מכל המקרה הזה. הוא ילד צעיר וזה משפיע עליו, למרות שהוא מנסה להדחיק את זה".
פניתם לעזרה מקצועית?
"בוודאי. זאת אחת השאלות הראשונות ששאלתי את הרופאים והמורות. רשמתי אותו לחוג אגרוף תאילנדי פה בעיר כדי לחזק לו את תחושת הביטחון וכדי שיידע להגן על עצמו. אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. הסברתי למדריך שלו בדיוק מה שקרה ואני מאמינה שיחזור לו הביטחון. אנחנו גם נעזר באנשי מקצוע אחרים כדי להתגבר על כל מה שהוא עבר".
איזו תחושה יש לכם, כהורים, בעקבות המקרה הזה?
האב ר': "התחושות שלנו קשות מאוד. כל אחד אחר יכול להיות הקורבן הבא. לא כך חשבתי שאחגוג איתו את חג החנוכה. זאת לא הדרך. הוא אף פעם לא היה מעורב בקטטה או בכל סוג של אלימות. הוא בא מבית של חינוך וערכים. לא גידלנו אותו לעולם של אלימות ומכות".
האם ש': "באיזה מדינה אנחנו חיים? בית הספר הוא כמו הבית השני עבור התלמידים, ואם שם הם ירגישו בצורה לא בטוחה אז באמת שנגמרו המילים. שכל הורה יעמוד במצב שלי ויחשוב שזה יכול היה לקרות לו".
ועד ההורים המוסדי מסר השבוע: "אני רואה בחומרה כל מקרה אלימות בכלל ומקרה אלימות קיצוני ואכזרי כזה בפרט. העברנו הודעה חד משמעית למנהלת המקיף שלאחר שתושלם חקירת המקרה המזעזע ויימצאו האשמים, דורש ועד ההורים המוסדי שיינקטו הצעדים החריגים ביותר שאפשר לנקוט במקרים אלה, המשמעותי מביניהם הרחקתם של המעורבים שנמצאו אשמים לצמיתות מבית הספר (ללא קשריהם האישיים של זה או אחר עם רשויות העיר, החינוך והחוק). ולא כך הדבר, יחל ועד ההורים המוסדי להשבית את בית הספר לפרקים ולאחר מכן ללא הגבלת זמן".
ועד ההורים העירוני בבת ים מסר: "לצערנו מקרה אלימות זה הינו יחיד מבין רבים אשר מתרחשים לאחרונה בבתי הספר. אני קורא לראש העירייה ולגב' אסתר פרון, מחזיקת תיק החינוך, להקים ועדה משותפת הכוללת את כל הנוגעים בחינוך בבת ים, כולל הורים, שתעסוק באלימות בבתי הספר וכיצד מצליחים לצמצם תופעות אלימות כאלו בבתי הספר. ועד ההורים העירוני תומך ויתמוך בכל החלטה אשר יקבל על עצמו ועד ההורים המוסדי של בית הספר 'רמות' ויעמוד לצידו". טרם נמסרה תגובת משרד החינוך אודות המקרה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם