ראשי » מקומי » ירושלים » בגובה העיניים

בגובה העיניים עם יזהר אשדות

הוא נולד בירושלים, למד ביוון ובהולנד והשתקע בתל אביב. הוא מעדיף לוותר על כתיבת שירים, ומופתע שהוא שר בעברית. הוא גם שירת בגלי צה"ל עם יאיר ניצני ודני בסן. 1319 מילים עם יזהר אשדות (52), חי בזוגיות + 1, מוסיקאי ויוצר שמאמין כי אבהות היא הדבר החשוב בחייו ומקווה להזדקן כמו הוריו

רונית מזרחי | 4/12/2010 8:51

תגיות: יזהר אשדות

ירושלים
"הילדות שלי, המשפחה המורחבת, סבא וסבתא, הדודים שלי. נולדתי בירושלים וגם הוריי, והמשפחה המורחבת גרה בירושלים, אבל כשהייתי בן חצי שנה ההורים שלי עזבו את העיר. אבא שלי נשלח לפריז לשלוש שנים, ומאז כבר לא חזרנו לגור כאן, אבל זה היה המרכז המשפחתי. סבי וסבתי מצד אבא שלי גרו ברחביה, ושם בילינו הכי הרבה. סבי וסבתי מצד אמא שלי גרו דווקא ליד גאולה.

יזהר אשדות איור: עמית בוניאל

"רחוב קרן קיימת הוא רחוב שהייתי מסתובב בו עם סבא שלי; היינו הולכים לקנות חוברות של מה שנקרא ספרות זולה. היום אני מגיע לירושלים כמעט רק לשם הופעות, ותמיד זה מלווה בהתרגשות קלה. מקום שהוא קרוב אליי באיזושהי צורה, על אף שהיא כל כך השתנתה פיזית. מעבר לכך, למים בירושלים יש טעם מסוים מאוד, תני לי לשתות בעיניים עצומות את המים של ירושלים ואזהה אותם".

תיכון
"זה שלושה בתי ספר שונים מבחינתי: כיתה ט' בעירוני הרצלייה והתחלה של העניין עם בנות וחברים חדשים, פעם ראשונה לצאת מהחממה; כיתה י' בתיכון אנגלי באתונה ביוון - המשמעת האנגלית והכרת חברים חדשים מכל העולם; והחוויה הכי משמעותית שלי בתיכון- לימודים בתיכון האמריקאי בהאג שבהולנד, זו החוויה הכי כיפית ומשמעותית שהייתה לי, גם מבחינת החברים והחברות וגם מבחינת המוזיקה שניגנתי. היו שם להקות, וזה היה המפגש שלי עם איך שתיכון צריך להיות. כשחזרתי לארץ והבנתי את החוויות של החברים שלי בתיכון, הבנתי שזכיתי".

חוץ לארץ
"הייתי בהרבה ארצות עד גיל 18, לאו דווקא מבחירתי, וזה לא תמיד היה קל להגיע למקום חדש. בכיתה ד' לדוגמה נסענו לקמבודיה לשנתיים והייתי צריך ללמוד צרפתית מהיסוד. זו חוויה שהעשירה אותי מאוד, בעיקר השנים האחרונות, לפני הצבא בהולנד כמוזיקאי, זה נתן לי כל כך הרבה. בתקופה הזו הארץ הייתה כל כך סגורה ומנותקת מהעולם, ופתחתי את האופקים באופן בלתי רגיל".

גלי צה"ל
"גם חוויה מאוד מיוחדת. בחרתי ללכת לגלי צה"ל ולא ללהקה צבאית, כי לא רציתי לנגן שלוש שנים מוסיקה שאני לא אוהב. העדפתי ללכת לגלי צה"ל ובדיעבד אני שמח על הבחירה. למדתי המון, שמעתי מוזיקה שלא הכרתי, וכמובן הכרתי שם את יאיר ניצני, הפרטנר שלי לחיים מבחינה מקצועית, ואת דני בסן. כשהתחלנו את תיסלם, לקראת סוף השירות הצבאי, היה לנו הרבה ניסיון יחסית לגילנו הצעיר בהיבט של איך דברים מתנהלים".

תיסלם
"תיסלם זה השרות הצבאי השני שלי, זה כמו להיות באיזושהי יחידה מובחרת, לטוב ולרע. יחידה קטנה, צפופה. תחושה של סיירת, אבל גם מן מקום סגור וקטן. לחיות עם החברים שלך בחדר קטן אחד שלוש שנים. אולי זה יישמע שחצני, אבל הייתה תחושה שזה היה לנו כמעט מובן מאליו, לי וליאיר. זה מה שרצינו שיקרה, ובגיל כל כך צעיר, כשמשהו שאתה נורא רוצה שיקרה קורה, אתה לא מאוד מופתע. רק כמה שנים אחרי זה, כשאתה מתבגר וחווה הרבה חוויות וגם הרבה מכות למיניהן, אתה הופך אסיר תודה שמשהו טוב קורה. אנחנו כל הזמן ביחד, וכל הזמן מופיעים".

אלונה קמחי
"אשתי. האישה שלי 25 שנה. בתקופה האחרונה חזרנו לכתוב יחד. אני עובד עכשיו על אלבום חדש, והיא פשוט כותבת הטקסטים הכי מוכשרת שפגשתי בחיים שלי. מעבר לכל האהבה והמשפחה".

מפיק מוזיקלי
"זה משהו שבשנה האחרונה אני קצת בשנת שבתון ממנו. הרגשתי שקצת מיציתי, עשיתי את זה כל כך הרבה, עם כל כך הרבה אמנים, במשך כל כך הרבה שנים, ועם השנים במקביל להפקה קריירת הסולו הפכה להיות יותר משמעותית. תמיד אהבתי לנדוד בין עצמי לאחרים, אבל דווקא בשנתיים האחרונות חשוב לי יותר הדברים שאני עושה וקצת רוויתי מהפקה. אני קצת נח מזה עכשיו".

תל אביב
"העיר שלי. באופן מוזר זו העיר שאני גר בה כבר כמעט 30 שנה, ובאופן עוד יותר מוזר זו העיר שהבן שלי גדל בה. אני זוכר כשהגעתי לתל אביב היה לי מוזר לפגוש אנשים שנולדו, גדלו ושיחקו ברחובות של גדולים כמו דיזינגוף ובן יהודה. אלה לא רחובות של ילדים; יש כאלה שגדלו כך, והבן שלי הוא כזה".

תלתלים
"זו המילה הראשונה משיר שנקרא ה'בלדה על...'. אלונה כתבה את המילים שלו. התלתלים שלי זה משהו שאני לומד להתגעגע אליו. הם עדיין קיימים, יש פחות, אבל זה משהו שאני זוכר מהעבר הרחוק שלי".

התחדשות
"זה מה שאני חווה בימים אלה. העבודה על האלבום החדש, אחרי שהרבה שנים הרגשתי קצת חסום בעניין הזה של שירים חדשים, עשייה חדשה ועוד כל מיני עניינים בתחומים אחרים שאני מתחיל לגעת בהם. אני מרגיש שאני מתחדש ויצירתי".

גיטרה
"כלי העבודה שלי במובן הכי רומנטי של המילה. כמו שלנפח יש פטיש וכמו שלצלם יש מצלמה, לי יש גיטרה. יש לי בטח איזה עשר גיטרות, אבל יש אחת שהיא הגיטרה שלי, שהיא הגיטרה שאיתה בעיקר אני מופיע, הפנדר סטראטוקסטר החשמלית שלי. חסר שיקרה לה משהו".

כתיבה
"כתיבה של טקסטים היא מקום שאני מוותר עליו טוטלית באלבום הזה, וזה מוריד ממני המון עול ומאוד מרגיע אותי, כי במשך שנים העיקה עליי התחושה. משום שאני כל כך ריכוזי, אני אוהב לעשות ולדעת את כל מה שקשור במקצוע שלי, אם זה להלחין ולנגן ולהפיק ולעשות

מיקסים, וכתיבה זה תחום אחד שלא הצלחתי להגיע למקום שהייתי רוצה להיות בו. נלחמתי בזה הרבה שנים, ובאלבום הזה אני מוותר על זה. אני לא יודע מה זה אומר לגבי העתיד, אבל אני שמח שהרבה אנשים מאוד מוכשרים, בראש ובראשונה אלונה, נמצאים איתי כאן".

רוקר
"חיי. זה סוג של תג זהות שלי. זה משהו שאני רוצה לחשוב על עצמי, היום אין לזה את אותה משמעות שהייתה לזה פעם. אם רוק פעם היה סמל של תקופה ושל דור, אז היום זה ז'אנר מוזיקלי".

הופעות
"למדתי לאהוב, למדתי לעבוד בזה ולהיות טוב יותר. כשהתחלתי את קריירת הסולו שלי, בגיל מבוגר (כשהייתי בן 33), זה משהו שהיה לי קשה לעשות. היום אני אוהב את זה ומרגיש שאני יודע לעשות את זה. למדות שתמיד עוד יש מה ללמוד".

ביישנות
"מצד אחד אני ביישן מאוד, ואנשים אומרים שאני ביישן, מצד שני אני במקצוע של להופיע. זו אנטיתזה לביישנות שלי. כנראה שיש סיטואציות שבהן אני מרגיש מספיק מוגן ושומר על מספיק חומות ביטחון כדי לתת לצד המוחצן יותר שלי להתבטא".

ממתקים
"לצערי".

פאטליסט
"יש בי צד כזה".

עצב
"בהחלט, יש בי גם צד כזה, יש געגועים, יש תסכול לפעמים".

אלונה קמחי אמיר מאירי

חתונה
"במובן הלא פורמאלי כבר 25 שנה".

קליפים
"שואף לעשות יותר ויותר בעצמי לעצמי".

אבהות
"כנראה הדבר הכי משמעותי בחיים שלי".

אינטרנט
"היום הגענו למצב שהאינטרנט זמין כל הזמן. הוא איתי בכיס, בשולחן, בכל מקום. יש רגעים מסוימים ביום שאני לא ליד האינטרנט. זה כלי עזר הכי משמעותי בחיים שלי, הרחבה של המוח והרחבה של זיכרון והרבה דברים".

אלכוהול
"אוהב".

סיגריות
"לשמחתי, כבר שנתיים ושלושה חודשים וחצי אני לא מעשן".

אולפן הקלטות
"משהו שתמיד חלמתי שיהיה לי ויש לי כבר הרבה שנים. סביבת היצירה שלי. מבחינתי זה לא משהו טכני שהולכים אליו כדי להקליט שיר. שם אני כותב את השיר ואת המוזיקה, כל המכשירים שהם חלק מפלטת הצבעים שלי כמוזיקאי, זה משהו שאני חייב שיהיה לי כי הוא גם נבנה בצלמי ולפי הצרכים שלי ואיך שאני אוהב לעבוד".

עיתונים
"אוהב מאוד, בעיקר את זה של האנשים החושבים. אני מנוי להרבה מגזינים; אני בכלל אוהב לקבל דברים בדואר, חבילות".

החרם באריאל
"יש לי דעה די מגובשת שאולי תשתנה. אני מופיע באריאל, וכשאני מופיע שם אני טורח שידעו בדיוק את הדעות הפוליטיות שלי, שהן שמאליות מאוד. אני בעד להחזיר את שטחים, אבל לא בעד להחרים את האנשים שגרים שם".

חלום
"אני מרגיש שאני בתקופה טובה ויצירתית, ואני מאחל לעצמי הרבה תקופות כאלה, ושהאנשים סביבי יהיו בריאים".

זמן
"מודע לזה שהוא שאול".

זקנה
"אני מודע לזה שהיא מתקרבת וקיימת, ואני מקווה לצלוח אותה כמו ההורים שלי".

מוזיקה
"הסיבה שאנחנו מדברים זה עם זה".

מוזיקה ים תיכונית
"באופן כללי לא הטעם שלי, אבל כשיש משהו טוב אז אני אוהב".

עברית
"מפתיע אותי מאוד שהיא הפכה להיות השפה שאני שר בה, כי ממש לא גדלתי על מוסיקה ישראלית ואף פעם לא האמנתי שאשיר בעברית, והנה זו השפה שאני יוצר ומתבטא בה".

מחאה
"המילה מחאה מרגישה קצת חלשה, דעה מוצקה כן, ובאלבום החדש יהיו הרבה כאלה".

יזהר אשדות
"כשאומרים את השם זה נשמע לי כמו איזה מישהו מהצד ולא אני, וכנראה שזה אני".