ראשי » מקומי » צפון » חיפה

חברים נפרדים מאלעד ריבן: נער מלא בתעוזה

אלעד ריבן ז"ל היה מהראשונים להתנדב-עבור החברים, בבית הספר, בתנועת "צופי האש". לכן איש לא הופתע כשהנער בן ה-16 מיהר להצטרף לצוות כיבוי האש והסתער על הלהבות בכרמל, שם גם מצא את מותו. "בשביל להיות כבאי אתה צריך נפש של עומק ונתינה", סיפרו אתמול חבריו. "ואלעד היה מאלה שתמיד רצים קדימה"

קשה היה שלא לחוש מחנק אתמול (א') בלוויתו שלו אלעד ריבן ז"ל. נערים בגילו אינם אמורים למות. רבים מחבריו של ריבן הביטו בגופתו הנטמנת במעמקי האדמה והתקשו להפסיק את זרם הדמעות.

סתיו דויטשמן, 16, היא בת גילו של ריבן-ההרוג הצעיר ביותר בשרפה הענקית בכרמל. הם מכירים כמעט מגיל אפס, וגם המשפחות מרבות לבלות יחד. "האמהות שלנו חברות טובות מהימים שלמדו יחד בבית הספר לאחיות", מספרת סתיו.

"אני נולדתי בדיוק חודש לפניו. היינו החברים הכי טובים. שנינו אהבנו את אותם דברים, היה לנו אותו אופי. היינו משחקים ומדמיינים ביחד סכנות ואיך אנחנו מנצחים אותן ומתגברים עליהן".

ואם זה אינו מספיק, סתיו מספרת על עוד מכנה משותף עם אלעד: "האמהות שלנו היו ביחד בהריון ושנינו ילדים שחיכו להם הרבה מאוד זמן. כנראה שגם הדבר הזה חיבר בינינו, היותנו ילדים יחידים".
בר אשכנזי, חברו הקרוב של אלעד, הוסיף בתום הלוויה: "אני מרגיש שהייתה לי זכות להכיר את אלעד. מדהים, טוב לב, תמיד רוצה לעזור. ילד יוצא דופן. אי אפשר לבטא במילים איזה ילד הוא היה".

אלעד ריבן נולד בחיפה ב-22 באוקטובר 1994. במשך כל חייו הוא גר בשכונת רמות ספיר בעיר, ולמד בבית הספר הריאלי בעיר. מכריו מעידים כי היה מסוג הילדים שתמיד ראשונים להתנדב. בכל תחום, לכל מטרה. לכן איש לא הופתע כאשר אלעד התנדב והצטרף לתנועת "צופי האש" - קבוצת תלמידים מתנדבים אשר הוכשרה לסייע לשירותי הכבאות במקרי הצורך.

הכל החל לפני כשנתיים, כאשר הוטל על תלמידי בית הספר הריאלי לבחור גופים בהם יבצעו את המחויבות האישית שלהם. למרות שהיו החברים הכי טובים, בר ואלעד התפצלו-בר בחר להדריך במשצ"ים ואלעד הלך ל"צופי האש". בר מספר שאלעד היה חוזר מלא חוויות מעבודתו עם הכבאים: "הוא נשאר להתנדב במכבי האש הרבה אחרי שסיים את המחויבות שלו. הוא סיפר שמאוד אהב את העבודה הזאת ורק חיכה לצאת לשטח".

ביום חמישי, כשפרצה השרפה בכרמל, אלעד היה בבית הספר. "היינו באמצע שיעור", שיחזר אתמול בר אשכנזי את רגעיו האחרונים עם חברו הטוב. "אלעד קיבל טלפון וביקש לצאת רגע החוצה, כשהוא חזר הוא אמר לנו שיש שרפה גדולה, אבל הוא היה כזה ילד טוב והוא חיכה עד סוף השיעור כדי לצאת.
כשהוא יצא כולנו אמרנו לו 'להתראות'

ו'בהצלחה' ולא חלמנו שלא נראה אותו יותר". אלעד מיהר להתקשר לאמו וביקש ממנה שתביא לו את מדי המתנדב. הוא התלבש במהירות והגיע למקום כדי להצטרף לצוות כיבוי שהגיע מעפולה.

קובי משיטה, רכז "צופי האש" בתחנת הכיבוי פארק הכרמל שבה התנדב אלעד, שחזר את אירועי השרפה הגדולה שבמהלכה נודע לו כי אלעד נעדר: "הייתי בשטח. נאבקנו עם האש באזור שלא הייתה בו קליטה. בשעות הערב עלו מולנו בקשר ושאלו האם הוא איתנו בכבאית? אמרנו שלא והיינו בטוחים שמהר מאוד ימצאו את אלעד בריא ושלם. מאוחר יותר, כשאנחנו עוד נאבקים עם האש, סיפרו לי שאלעד נהרג. נפלתי מהרגליים, פשוט התמוטטתי. זה ילד שגידלנו, טיפחנו אותו והיינו ממש כמו משפחה".

למרות העובדה כי היה ילד צנום, אלעד היה ידוע בקרב חבריו כנער אמיץ שאינו חושש להיכנס לתוך הלהבות כדי להצליח במשימה. "המראה החיצוני שלו היה מטעה", סיפר משיטה. "בשביל להיות כבאי אתה צריך נפש של עומק ונתינה. אתה צריך לרוץ למקום שכולם בורחים ממנו. אלעד, למרות שהיה נראה קצת צנום, היה מלא בתעוזה. למרות שבחלק מהמקרים אנחנו שמים את'צופי האש' בקו השני, אלעד תמיד רץ קדימה".

יש לך דוגמה לכך?
"פעם הוזעקנו לאירוע שרפה בשכונת רמת אלון בחיפה. יצאתי לשם יחד עם אלעד. נסענו בכבאית וכשהגענו לזירה, באופן שמאוד מאפיין אותו, אלעד זינק קדימה, מיד אחרי הכבאי הראשון. הוא תפעל את הציוד והשתלט על האירוע. היה בלתי אפשרי לעצור אותו".

יחד עם חברים נוספים מבית הספר הריאלי, אלעד הגיע לצופי האש למחויבות אישית של 60 שעות, אבל בפועל הם התנדבו למעלה מ-1,000 שעות : "היינו יחד במשמרות של שעות ארוכות: אוכלים ביחד, מדברים, קופצים לאירועים, מכבים שריפות. אנחנו יחד יותר מאשר עם הנשים שלנו, ולכן הילד הזה הפך ממש לחלק מאיתנו", אומר משיטה.

סער שפירא הכיר את אלעד מאז שלמדו יחד בכיתה ה', בבית הספר הריאלי. שפירא הגיע ל"צופי האש" יחד עם אלעד לפני כשנתיים, במסגרת המחויבות האישית. גם שפירא, כמו אלעד, נשאר להתנדב ב"צופי האש" הרבה אחרי שסיים את המחויבות האישית.

על אלעד החבר הוא מספר: "הוא היה תמיד חיוני. כל הזמן מחייך ומחפש איך אפשר לעזור. כשהוא קיבל את ההודעה על השרפה הוא מיהר לצאת למקום האירוע. לפני שנפרדנו בבית הספר ביקשתי ממנו שיחכה לי למעלה בתחנה או בחפ"ק. כשהגעתי למעלה חיפשתי את אלעד ולא מצאתי אותו. הוא לא חיכה לי. הוא רצה לרוץ קדימה. כרגיל".

מתי התחלת לדאוג?
"אני הייתי עם הכבאים בתוך האש עד השעה עשר בערב. כשיצאתי התחלתי לשמוע שלא מצליחים ליצור קשר עם אלעד. ידעתי שאלעד בשרפה והייתי רגוע, כי חשבתי שהוא בתוך האש ושם אי אפשר להתקשר. למחרת, כשהוא עדיין לא יצר קשר, זה כבר התחיל להיות מדאיג".

"אלעד היה מגיע לתחנה, לא מדבר, ישר עולה על ציוד ומתחיל לעבוד - מקפל זרנוקים, מסדר את כל הבלאגן ובסוף היה חוזר ושואל:'מה יש עוד לעשות?'", מספר קובי משיטה. "הוא מאוד בלט אצלנו. האמת היא שהיום, דווקא ביום שבו אנו קוברים אותו, היינו אמורים לפתוח קורס ל-70 צופי אש חדשים. אלעד היה צריך להיות חלק מסגל ההדרכה בקורס הזה".

"מלבד העובדה שאלעד היה אדם מאוד חכם, הוא היה אדם מאוד איכותי אבל לא תחרותי", מעיד אסף שולמן, המורה של מגמת הפיסיקה בה למד ריבן ז"ל. "אלעד הוא מבחינתי הדוגמה למה צריך להיות תמיד. ברמה הלימודית היה ניכר שהוא באמת מבין את החומר לעומק, מתעניין בו, ולא סתם משנן אותו. ברמת האדם, שזה מה שחשוב באמת, הוא היה בחור מיוחד. בכיתת האם שלו יש ילד עם אוטיזם. לאלעד היו הרבה חברים רגילים, אבל הוא גם אימץ את הילד הזה. בהפסקות של בית הספר הוא היה צמוד אליו וגם בשעות אחר הצהריים הוא נפגש איתו".

אתמול בשעות הצהריים, כאמור, ליוו מאות בני אדם את אלעד ריבן למנוחת עולמים. אלעד נטמן באדמת בית העלמין של נשר, למרגלות הכרמל, שם הקריב את חייו בניסיון להצילו. מאות המלווים, ובהם חבריו מבית הספר הריאלי, עשרות כבאים מכל רחבי הארץ שבאו לחלוק כבוד אחרים ללוחם האש הצעיר ונציגות של שירות בתי הסוהר שאלעד הקריב את חייו בניסיון להציל את האוטובוס בו היו צוערי השב"ס. בעת מסע הלוויה חגו למעלה מטוסי הכיבוי, אבל רבים מהכבאים, שבאותה עת כבר השיגו שליטה יחסית על האש, החליטו לנצל את שעות המנוחה שלהם כי לחלוק לאלעד כבוד אחרון.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...