סדנה חדשה תנסה לפענח: האם יש קשר בין אמנות לטירוף
אחת הקלישאות הידועות ביותר היא שבכל גאון יש משוגע. אבל האם באמת אפשר ליצור אמנות כשאתה לא יכול לראות את המציאות כפי שהיא. סדרת הרצאות בנושא "נפלאות השיגעון" במשכנות שאננים מנסה לפצח את הקשר בין אמנות לטירוף
"אנחנו זקוקים לכמה משוגעים כרגע, תראו לאן השפויים הביאו אותנו" (ג'ורג' ברנרד שו)
בקיץ 1992, שעה שסדאם חוסיין שלח סקאדים על רמת גן, הפסיכולוגית ד"ר דפנה כצנלסון-בנק עשתה היסטוריה קטנה. היא הייתה אז אמא צעירה בהיריון, שבדיוק הוצנחה למשרה שלא חשקה בה בתחנה לבריאות הנפש בפתח תקווה. הסקאדים שנפלו על השכונה, התפקיד החדש, ההיריון והחשד לגידול התמזגו עם תלונות של קולגות על מצבה הנפשי והפכו את חייה לגיהינום קטן.
כצנלסון-בנק מודה שאכן הייתה במצוקה, אבל הדרך משם ועד לאשפוזה בכפייה בוקר אחד באברבנאל הייתה רחוקה מאוד. הפסיכולוגית הצעירה עברה חוויה קפקאית. בבוקר הייתה מגיעה לריפוי בעיסוק, משחקת אותה כאילו היא נוטלת את מינון הליתיום שהפסיכיאטרים רשמו לה, לשה חֵמר באדיקות וברצינות, ואחר הצהריים הייתה חוזרת לביתה לעשות היסטוריה.
נכון לאותה תקופה וכנראה עד היום, כצנלסון-בנק הפסיכולוגית היחידה בעולם שאושפזה כחולת נפש וקיבלה אישור להמשיך בעבודתה כפסיכולוגית קלינית ולטפל בפציינטים לאחר שלוש שעות הלישה באברבנאל, אף שהאבחנה הראשונה תייגה אותה כחולת מניה. שבועיים וחצי עברו עד שהוועדה לצרכים פסיכיאטריים, שידועה במילייה הרופאים כוועדה לרופאים משוגעים, הפקידה בידיה אבחנה עם הכותרת "הסתכלות", תעודת שפיות בז'רגון. במילים ארציות יותר, ד"ר כצנלסון~בנק הפכה לשפויה עם דיפלומה.
היא התאוששה מאז ונשארה במקצוע, וב-2 בינואר היא תפתח סדרת הרצאות בנושא "נפלאות השיגעון", בחסות מחלקת התכניות של "משכנות שאננים". בסדרה, שתרוץ עד אמצע מרץ, ייבחן אזור הדמדומים הרחב והאפור שבין השיגעון להיגיון. כצנלסון-בנק טוענת כי הממסד הפסיכיאטרי טועה כשהוא רואה מחלת נפש כמו כל מחלה גופנית. ניסיונה לימד אותה כי ההסתכלות הפסיכיאטרית לנבכי נפשו של אדם תלויה בהתרשמות הסובייקטיבית של זה שיושב מולו. נוסף לכך, הזמנים משתנים ויש תחושה כי הממסד נותר תקוע אי שם בתחילת המאה הקודמת.
"קח לדוגמה הומוסקסואליות", היא אומרת. "עד 1973 היא הוגדרה כמחלת נפש. והיום היא כרטיס כניסה ל'אח הגדול'. מטרת הסדרה להתבונן במציאות על ריבוי פניה. אין נקודת מבט יחידה להגדיר מיהו משוגע, כמו שמוצג במודל הפסיכיאטרי. האמת תלויה במידה רבה בעין המתבונן. זה לא שאין מחלות נפש בכלל, אבל מה שמזווית אנושית יכול להיות מצוקה או חולשה, מזווית פסיכיאטרית מקוטלג מיד כמחלה".
"השיגעון מרענן ומעורר. הוא הופך את השפויים לשפויים יותר. היחידים שלא מרוויחים ממנו הם המשוגעים" (הנרי מילר)
חוץ מהמקרה הפרטי של כצנלסון-בנק, הסדרה תעסוק במיקום השיגעון בתחומים מגוונים של החיים, ביניהם האופרה, הספרות העברית, התרבות, הקולנוע וכמובן האמנות. "כל מה שנכתב עד היום על שיגעון ואמנות לא מקובל עליי", קובע הפסיכולוג, הצייר, הסופר והגרפולוג יגאל ורדי, שירצה על השיגעון בציור המודרני. "יש דעה מקובלת ששיגעון ואמנות, קרי שיגעון וגאונות, גרים יחד, או לפחות חופפים או שיש ממשק ביניהם, ולי יש כמה טענות בנוגע לכך.
הטענה הראשונה גורסת שמצב של שיגעון מחבל ביצירתיות. ברגע שווינסנט ואן גוך חלה, יצירתו הידלדלה. ברגע שאדוארד מונק חלה יצירתו נפגעה וכן הלאה. השאלה היא מה מאפיין את היוצר החריג שרואה את הדברים אחרת, שיוצר אחרת, בוא נקרא לו הגאון היוצר. פה אני מסתמך על הנוירולוג הידוע
סאקס אומר שאנחנו רגילים לדבר במסגרת של מחלות נוירולוגיות על חסכים, דפיציט, והוא אומר, 'לא, יש מחלות של עודפות'. אני מאמץ את גישתו ומוסיף דבר משהו: מתוך מחקר שעשיתי גם כגרפולוג, גם כצייר וגם כפסיכולוג על יוצרים גדולים מתחומים שונים, אני יכול לומר שהגאון מתאפיין בשילוב של עודפות עם אינטגרציה תפקודית. זה אומר שהוא אינו חולה נפשית.
הרי שיגעון מתאפיין נניח בסכיזופרניה - זה דיסוציאציה, אוטיזם, אמביוולנטיות, קושי לקבל החלטות, מחשבות שווא ואילוזיות. בדיכאון יש ירידה בדמיון, במוטיבציה, יש דלדול כוחות. העליתי שתי מחלות מאוד הרסניות וקשות. במניה יש סלט מחשבתי, סלט מילולי. השיגעון בשיא עוצמתו הרסני ליוצר".
ואז הוא לא יכול ליצור?
"הוא לא יכול ליצור. הגאון היוצר מתאפיין באינטגרציה תפקודית, כלומר בנורמליות תפקודית, אבל הוא חריג בעודפות של יצרים, של דמיון, של אומץ לב לחשוב בדרכו. קאנט אמר שאומץ הלב לחשוב בשכלך זו החירות. עודפות חשיבתית, עודפות בדמיון, עודפות ביצר, עודפות אפילו באגו-מניה, ברצון לתת ביטוי למחשבות - בזה חריג הגאון היוצר מהאדם הנורמטיבי, בכך שהוא סובל מעודפות אבל עדיין נשמרת אינטגרציה תפקודית.
"פעם חשבו ששיגעון ושפיות אלה שני קטבים מרוחקים. תמיד אמר, 'אנחנו נורמליים והמשוגעים נמצאים בספינת השוטים'. בא פרויד ואמר שנורמליות, נוירוזה ופסיכוזה זה רצף. בא מורי ורבי פרופ' יהודה פריד המנוח ואמר, 'בשביל לעבור מנורמליות לפסיכוזה לא צריך לעבור נוירוזה'. הוגי דעות פסיכיאטרים אחרים אמרו את המשפט הבא:
'שפיות ושיגעון דרים יחד אצל כולנו, רק במינונים שונים'. אם נלך קצת אחורה במיתולוגיה, הדיוניסי והאפולוני דרים יחד. הדיוניסי זה הכאוטי המשוגע, היצירתי, המבולגן והדינמי, ואילו האפולוני זה המסודר, האסתטי, שהכול בנוי בו לתלפיות.
"הדיוניסי והאפולוני דרים יחד בכל חלקיק בטבע, כולל בנפש האדם. למה אני חותר? בשביל ליצור נדרש שיגעון ככוח של נביעה, של חריגה מהנורמה. עודפות היא אותו דיוניסי, בהתעצמותו אבל עדיין יש את המערכת האפולונית ששומרת על שיווי משקל.
הטענה השנייה היא שאם נשים בצד את מחלת הנפש כסבל, נראה את מחלת הנפש שבה החולה חושב ורואה עולמות שהנורמלי לא רואה. הנחת העבודה היא שהאי שפיות רבת פנים, שצריך משקפיים מסוגים שונים כדי לגעת בזוויות השונות שלה. ברגע שאתה במצב של מניה ואתה רואה את העולם באופוריה, אתה נוגע במקטע אחד של החיים שאדם נורמלי לא רואה אותו.
"ברגע שאתה נמצא בפרנויה, אתה רואה את המציאות ממבט אחר שנורמלי לא רואה. הסכיזופרניה מאפשרת לראות את המציאות בריבוי פנים שהנורמלי לא רואה. השיגעון הוא שירות ליוצר ביכולת לחשוף שכבות של המציאות שהאדם הנורמטיבי רואה באופן חד~צדדי וצפוי מראש".
מאז התנ"ך המושג משוגע קיבל משמעות רחבה מאוד. תחשבו רגע כמה פעמים יצא לכם להגיד על מישהו "איזה משוגע זה", ולאו דווקא בקונוטציה שלילית. מעבר לחולי נפש וכאלה שמוגדרים כלא שפויים מבחינה משפטית, על פי רוב ייכנסו להגדרה אנשים אקסצנטריים, לא שגרתיים, כאלה שחושבים - כמאמר הקלישאה מחוץ לקופסה. אצל היוצרים הגאונים שוורדי מדבר עליהם, החשיבה מחוץ לקופסה מובנית, כלומר הם לא זקוקים לסיעור מוחות סביב שולחן הישיבות בקרן ניהול השקעות כדי לצאת מהקרטון. "בדיוק ככה", קובע ורדי.
"תראה, אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, קרי, השוטים עוסקים בנבואה. אתה יכול לראות הרבה מאוד משוגעים, הוזים, שיש להם ראייה ביזארית או לא מקובלת של המציאות, אבל הם לא מצליחים לממש את זה לכלל יצירה, ולכן ליוצר נדרשים המון תעצומות וכוחות נפשיים כדי להביא את היצירה שלו לתוך החברה הנורמטיבית. כמו שהרבה סטארט-אפים טובים נופלים, כפי שאנו יודעים, כך הרבה מאוד מוצרטים וואן גוכים וסוקרטסים נמצאים בבתי משוגעים וגם בצדי הדרך, ולא מצליחים לארוז את החבילה עד תומה. היוצר הגאון נדרש גם לטירוף, לראות את המציאות מפן חדש, מפרדיגמה חדשה, וגם לכוחות בנייה נורמטיביים.
"הדבר האחרון, המקרו, זה שתולדות האמנות נעות בין בנייה לבריאה. אתה יכול לראות שבמאה השנה האחרונות חלה בריאת הצורה: האימפרסיוניזם טשטש את המציאות; האקספרסיוניזם עיוות את המציאות כמו קריקטורה; הקוביזם שבר את המציאות לרסיסים; הסוריאליזם בנה את המציאות אבל בצורה ביזארית, דמוית חלום; ולבסוף המציאות נעלמה בציור המופשט. זאת אומרת שבמאה השנה האחרונות אנחנו עדים לציור המייצג תהליך של טירוף, תהליך של דקונסטרוקציה נפשית. אותו פירוק חשף ממשויות של הטבע שלא ידענו אותם קודם.
"אביא דוגמה מעולם הפיזיקה: אנחנו רגילים בחיי היום יום לחיות על פי הפיזיקה של ניוטון והגיאומטריה של אוקלידס. אתה ואני יושבים על כיסא ויודעים שיש גרביטציה ושבין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. וראה איזה פלא, איינשטיין גילה שהעולם עקום, שמאסות כבדות מעקמות את היקום. הוא נדרש לגיאומטריה שמייצגת עולם ביזארי. ואתה אומר, 'רגע, שלוש זוויות של משולש הן לא 180 מעלות?'. לא, בעולם עקום הכול משתנה. איינשטיין לא היה משוגע, אבל הוא נדרש לחשיבה עם עודף דמיון חריג כדי למצוא פרדיגמה".
יכול להיות שהוא לא היה משוגע, אבל לפי התמונות שלו, חוץ מזה שנדמה שהוא היה איש סימפתי במיוחד, נראה שהוא טיפה מסובב.
"רואים עיניים עם תמימות של ילד ושיערות מפוזרות. יש תמהוניות, אבל במקביל יש בו עודפות של דמיון. הוא יכול היה לדמיין שהוא נח על חלקיק ונע במהירות האור. היכולת לדמיין את זה אינה דבר מובן מאליו. הוא נדרש לאינטגרציה תפקודית מנטאלית גבוהה".
אז הוא משוגע או לא?
"יש לו עודפות של דמיון וגם סוג של תמהונות שאפשרה לו לראות את הדברים מחוץ לקופסה, מחוץ למערכת".
האם יש כלים למדוד רמות שיגעון, כמו שאפשר למדוד אינטליגנציה במבחן איי קיו?
"זה אפשרי לחלוטין. מעבר לגאונות מטרית, צריך גם תכנים שהגאון חושב עליהם על בסיס משמעויות תלויות תרבות. הוא חייב להיות קשור לתרבות שהוא עוסק בה. נוסף לכך, אנחנו יודעים שהחשיבה של גאון נורמטיבית ומקובלת פחות, ובנויה מטלאים ופרגמטיזם ואופורטוניזם.
"זאת אומרת, יש סוג של אלימות אינטלקטואלית שבה הגאון מחבר מין בשאינו מינו. אדם נורמטיבי לא היה מתיר לעצמו לבצע כאלה טלאים, כזה קולאז'. פיקאסו, דאלי, ואן גוך, התירו זאת לעצמם. זה קורה גם בעולם המדע. היום ידוע שאנשי מדע חריגים בעולם המדויק הם אלה שעשו הטלאה של מין בשאינו מינו, שהמדען הנורמטיבי לא התיר לעצמו מעודף אחריות".
המשפט "בכל גאון יש שיגעון" נכון?
"המשפט נכון, אבל אני רוצה להזהיר: כולם כותבים שהם סכיזופרנים או מניה דפרסיביים או דיכאוניים, אבל אני רוצה להדגיש שאם הם במחלה עד תומה, הם לא יכולים ליצור".
בגלל שיש להם עודפות ברמה הנפשית קטלגו אותם כמשוגעים?
"לא כל אחד. את באך ומוצרט לא קטלגו כך, אבל אפשר להראות שגם לבאך היו עודפויות ביחס לבני תקופתו. מוצרט וסליירי היו יוצרים ענקיים, אבל למה מוצארט הוא הענק? כי סליירי יצר על בסיס פרדיגמות מקובלות".
מה לגבי אחד כמו איל שני?
"כבר ראינו הרבה מאוד שפים מוכשרים מאוד שמגישים בישול בצורה יפה, אסתטית ונעימה, אבל בצורה שבלונית ומקובלת. אני חושב שהוא לקח דבר לכאורה בנאלי כבישול ועשה הטלאה בינו ובין עולם פסיכולוגי, פילוסופי ורגשי עמוק מאוד. הוא מדבר על מרכיבי האוכל כדמויי אנוש, עם נשמה, ומדבר באסוציאציות ליריות, ובזה הוא הוסיף מאוד לראיית הדברים מנקודת מבט של משורר".
יכול להיות, אבל אומרים עליו שהוא משוגע.
"אומרים שהוא משוגע כי הוא חורג מהמקובל, אבל כשהוא מדבר על הצד המקצועי אתה רואה שיש לו ידע, ריכוז מחשבתי, כלומר תפקודי הנפש הם נורמטיביים. צורת המחשבה שלו, ההטלאה והשידוך בין מקורות פסיכולוגיים ופילוסופיים ובין בישול זה דבר חריג. הוא עשה קפיצת מדרגה שתשפיע על שפים אחרים, זה ברור. הוא הפך להיות כל כך מעניין שהאחרים התחילו לשעמם".
ורדי טוען שכמה מספרי התנ"ך נכתבו בהשראת מחלת נפש. "מצב דכאוני יצר את קהלת", הוא אומר, "מצב של מניה יצר את שיר השירים, ומצב של כפייתיות יצר את משלי".
ואז כשיוצאים מהשיגעון אפשר לכתוב וליצור?
"בדיוק. אומרים שאנשים לקחו סמים בשביל לכתוב מוזיקה. זה נבדק במעבדה בתל אביב, ושם הוכח שבהשפעת סמים אי אפשר ליצור. אפשר ליצור רק את הזיכרון אחרי לקיחת הסמים. רק כשאתה חוזר לעולם נורמטיבי יותר מבחינת תפקודי הנפש אתה יכול להיזכר בזה. תראה, כשמגיעים לאיפוס האגו בזן בודהיזם זה מצב לא נורמטיבי, זה מצב פסיכוטי, אבל רק במצב של אפס אגו אתה יכול לדעת נירוונה. כשסארטר אומר 'חירות מוחלטת' זה מצב לא נורמטיבי, קוראים לזה סחרחורת החירות, אבל רק במצב של מניה גבוהה מאוד אתה חווה את החירות המוחלטת.
"רק מצבי הקיצון מייצגים את המציאות על גווניה השונים. כדי להבין את הצבעים במצב ההיולי שלהם אתה חייב מבט של שיגעון יוצר. כמו שאמרתי קודם, הוא מחייב נורמטיביות תפקודית עם עודפות אבנורמלית שנמצאת בתוך קפסולה של שפיות. אם הקפסולה נשברת הכול מתרסק, ואתה הופך להיות הוזה בגהה או בקרן רחוב. שאלו פעם את יהודי מנוחין מה צריך כדי להיות כנר גדול, והוא אמר: 'לב סוער של אשת בורדל ועצבי ברזל של לוחם שוורים'. אם אמן מלא בפאתוס רגשי של אשת בורדל אבל אין לו עצבי ברזל, הוא מתפרק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם