ראשי » מקומי » שפלה

פאבי שלי: בת זוגה ואבי ילדיה של פאביולה בוהדנה מספידים אותה

מהתמונות בבית שבנס ציונה נשקפת משפחה מאושרת: כלב, ילדים חייכניים, אבא, אימא, ועוד אימא – הסוהרת פאביולה בוהדנה, שנספתה באסון הכרמל. בת הזוג, אבי הילדים והחברה הטובה מהשב"ס מספרים על אישה אצילת נפש ומנהיגה מלידה

"תמיד מחייכת". פרידה מפאביולה בוהדנה

קשה לתאר אדם מוכה יגון. כלומר, אפשר לנסות. ניתן לספר על היציבה שהפכה לפתע לשפופה, כאילו משהו נסדק בעמוד השדרה, על האגודלים בכפות הידיים הממוללים ללא מודעות זה את זה, על הפנים שהתארכו, נכנעים לכוח המשיכה.

אבל כיצד ניתן לספר על המבט הזה בעיניים, כיצד ניתן לתאר את הידיעה כי מעתה ואילך האדם האהוב עליך בכל הפלנטה הזו, המשענת, ואולי אף הציר סביבו נעים חייך – איננו עוד.

רחל אלגבסי היא אדם מוכה יגון. ביום חמישי שעבר היא איבדה באסון האוטובוס ליד בית אורן את זוגתה לחיים, סגן גונדר פאביולה בוהדנה בת ה-48. "כשאלוהים ברא אימא, הוא ברא את פאביולה", כך היא בוחרת לפתוח ולשרטט את אישיותה של פאביולה, שכונתה פאבי בפי אהוביה.

"היא הייתה החצי השני שלי, הכרנו לפני 16 שנים כשפאבי הייתה הקב"טית ואני סוהרת בכלא נווה תרצה. הייתה לה נוכחות עוצמתית, היא לא נזקקה להרים את הקול. כשפאבי הייתה מדברת, היו מקשיבים, כולם. גם האסירות, גם הסוהרים. לפני חמש שנים הקשר בינינו התהדק ועברנו לגור ביחד".

פאביולה הייתה סגנית מפקד קורס קצינים בשירות בתי הסוהר. טרם היציאה למשימה בכרמל קיבלו האימהות הזדמנות לרדת מהאוטובוס, שתי אימהות בחרו לרדת, פאביולה נשארה ושילמה על כך בחייה. אבי ילדיה, דוד דסה, תיאר אותה השבוע: "פאבי הייתה אשת חיל בחייה ובמותה, היא הייתה עם החניכים ולא הסכימה לעזוב אותם, מה שהיא עשתה זה מעשה גבורה, היא נתנה את חייה לעבודה, ממש כך".

מתקשה להאמין ולעכל את האסון הנורא שנחת על המשפחה, סיפר השבוע דוד על האישה שאיננה עוד: "פאביולה הייתה בנאדם עם עוצמות אדירות. זאת פאבי, גם מבחינת תפקודה כאימא, גם מבחינת היכולת להתגבר על מכשולים ומצבים קשים וגם מבחינת האהבה והנתינה האינסופית שהיא ידעה לתת לילדים, למשפחה ולעבודה.


"יצרנו קשר מאוד מיוחד וזוגיות של הורים. האסון של פאביולה זאת טרגדיה לכולנו, אנחנו עם המון חששות לגבי העתיד, לגבי היכולת של רחלי ושלי להתגבר ולטפל בילדים. אני מטפל בילדים באופן מוחלט, אני נמצא איתם כל ערב, אנחנו מבלים המון שעות ביחד".

איפה הבשורה המרה תפסה אותך?
"ביום בו קרה האסון לקחתי את שלושת הילדים אליי. פאבי יצאה לצפון ואחר הצהריים רחלי התקשרה ואמרה שמהעבודה מחפשים את פאבי והיא לא עונה לטלפונים.

"אמרתי 'איך זה יכול להיות שמתקשרים מהעבודה לשאול איפה היא?'. הדלקתי את הטלוויזיה וחשכו עיניי כשראיתי את מה שכתוב על המסך עם האסון הנורא. אחרי כמה דקות התקשרתי לרחלי ואמרתי לה 'רחלי, יכול להיות שקרה לנו אסון נורא, תבדקי מה האפשרות שפאבי הייתה על האוטובוס'. משהיא לא ענתה לטלפונים שלי, שתמיד הייתה עונה להם מיד, הבנתי שקרה אסון.

"אמרתי לרחלי שהיא צריכה להיות מוכנה לנורא מכל. מאוחר יותר הבנו שפאבי אכן הייתה באוטובוס. התחלתי לנסות להבין מה אני עושה.

קצין העיר הגיע לנס ציונה לרחלי ואחר כך אליי. כשהוא הגיע הילדים ישנו, חיכיתי לבוקר ויחד עם רחלי בישרנו להם את הבשורה הנוראה.

"מאותו ערב חיי המשפחה השתנו. אני מאמין ביכולות שלי שדורשות תעצומות נפש, אבל החששות למצבים קשים קיימים. רחלי היא נקודת אור, היא אימא נוספת ואשת חיל בדרכה שלה. כמו שקרה האסון כרעם ביום בהיר, תמיד יש את הפחדים אבל אני כן שומר על אופטימיות ומקווה לטוב.

"כרגע המצב רע. אנחנו מנסים להוציא את הילדים הגדולים מהבית כדי לשחרר אותם מהמועקה, אבל בסופו של יום מתחילים הבכי והגעגועים העזים לאימא. אני בטוח שהגעגועים רק יתעצמו, האובדן הוא אובדן והטרגדיה היא טרגדיה קשה".

שמונה שנים לפני שפאבי ורחל הפכו לבנות זוג, נפגשו דוד דסה ופאביולה בוהדנה במסגרת קבוצת "הורות אחרת", קבוצה של אנשים, לרוב חד מיניים, הבוחרים להביא ילדים לעולם עם שותף. הקשר שנוצר בין פאביולה לדוד היה מיוחד מאוד וכעבור מספר חודשים הם הביאו יחדיו לעולם את אביתר (11.5). פאביולה ודוד חיו בנפרד, פאביולה במושב ישרש ודוד ברמלה.

עבור שניהם חיי המשפחה היו מעל הכל, הם בילו ביחד זמן רב, בין אם בארוחות ערב משותפות, בערבי שישי, בחגים ובטיולים בשבתות. לאחר שאביתר הכניס הרבה שמחה לחייהם, נולדה כעבור שנתיים נועם, כיום בת תשע וחצי.

כאמור, לפני כחמש שנים הקשר עם חברתה הטובה רחל אלגבסי התהדק, רחל עברה לגור עם פאבי והפכה לחלק מהמשפחה החמה. החיבור היה מהיר ומוצלח ושתי בנות הזוג החליטו להביא עוד ילד לעולם, כשהפעם רחל תהרה לדוד, אביהם של אביתר ונועם.

לפני עשרה חודשים נולדה בת נוספת, ג'ולי. או אז פאביולה ורחל עברו עם הילדים לגור בבית גדול יותר בנס ציונה. מהתמונות הפזורות בבית, המסתתרות בינות למאות האנשים המגיעים לניחום אבלים, ניבטת משפחה אלטרנטיבית מאושרת. ילדים מחייכים, כלב, אבא, אימא, ועוד אימא.

השיחה האחרונה שפאביולה עשתה הייתה לרחל, 'אנחנו בנתניה ומכאן רואים את העשן', היא אמרה לבת זוגה מהקו השני. "תשמרי על עצמך, אל תעשי שטויות, יש לך שלושה ילדים, בבית אל תהיי גיבורה", ענתה לה רחל והיא השיבה שאין מה לדאוג.

"לא היה ספק שהיא תצטרף אליהם למרות שאמרו לאימהות שהן יכולות לרדת מהאוטובוס", מנתחת רחל. "היא רצתה להוות דוגמה אישית, גם כשהאוטובוס עלה בלהבות, פאבי דאגה שכולם ייצאו החוצה והיא נשארה בפנים".

מה את יכולה לספר עליה?
"עליה אפשר לדבר שנים, היא נוגעת בטוב בכל נושא. היא אישה מקסימה, אימא נהדרת, חברה שכל כולה נתינה עזרה אהבה והכל. היא חסרה מאוד. פאבי שמרה על הבית בכל צורה ובכל דרך. המשפחתיות הייתה חשובה לה ברמה שבארוחות הערב כולם ישבו ליד השולחן.

"בארוחות שבת כל המשפחה הייתה ביחד ואצלנו ארוחות שבת היו עם קידוש וארוחות של שלוש מנות, עם הטקסיות של כל מה שמשתמע משבת. אחר הצהריים זה לעשות יצירות עם הילדים, זה עניין יומיומי, כל יום לעשות משהו. מאוד אהבנו לטייל בטבע, אנחנו אוהבים את הירוק. 

"פאבי השרישה בנו את האהבה לחיות, לא משנה אם זה ג'וק או פרה, אם היא הייתה מוצאת חיה פצועה ברחוב היא הייתה לוקחת אותה לווטרינר ואחרי זה לצער בעלי חיים. פאבי טיפלה בכל דבר.

"עם האנשים היא אהבה לצחוק ולתת מעצמה גם מעבר לשעות העבודה. הייתי מקבלת מכתבי תודה מצדקה ושאלתי אותה מתי את מספיקה, היא אמרה לי 'כל עוד אני יכולה לתת אני במצב טוב'. פאבי אף פעם לא דיברה על זה, היא פשוט עשתה".

בחרתם להקים משפחה מיוחדת.
"הבאנו ילדים לעולם במטרה שיחוו גם את אבא וגם את אימא. פה זה שתי אימהות, אבל מעבר לזה, לא רצינו שהאבא יהיה אב של שבת, לשמחתנו הרבה, גם דוד לא רצה להיות אבא של סופי שבוע. דוד הוא אדם משכמו ומעלה, הוא איתנו כל הזמן ונוכח בכל צעד של הילדים, אם זה באסיפות הורים או כשלא מרגישים טוב, בטיולים בסופי שבוע, זה מאוד חשוב לנו. קודם כל המשפחה, לפני הכל".

איפה היית בזמן הבשורה?
"כשהשמועות התחילו לרוץ, הייתי בגן והתקשרו חברים לשאול איפה פאבי. אמרתי שהיא נסעה לחלץ. כשקיבלתי יותר מדי טלפונים הבנתי שמשהו לא בסדר".

בחודשים האחרונים נפטרו בזה אחר זה סבא וסבתא, הוריה של פאבי, שניסתה להסביר לשני הילדים הבוגרים יותר, אביתר ונועם, את מהות המוות. "הם בשמיים", אמרה להם פאבי.

"לשמיים לא ניתן להתקשר, לשמים לא ניתן לשלוח אס-אם-אסים". היא הייתה משאירה לאביתר את החלון פתוח קמעה על מנת שיוכל להגיד להם לילה טוב בטרם יעלה על יצועו. "בדיעבד", אומרת רחל, "פאבי הכינה אותם גם למוות שלה. השבוע פתחנו להם את החלון, אביתר אמר לה לילה טוב ונועם נרדמה תוך כדי בכי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...