החצי השני שלי: רחל וקנין נפרדת מפאביולה בוהדנה
רחל וקנין, חברתה הטובה של פאביולה, מספידה אותה במכתב מרגש: פאבי הרגישה צורך מיידי להתקשר הביתה, לדבר עם הילדים ולדעת שהכול בסדר
פביולה בוהדנה צילום: רפרודוקציה
כבר בחודשים הראשונים הייתה בינינו כימיה מדהימה שהפכה עם השנים לחברות אמיתית בימים טובים וקשים, ובפרט בתקופה בה פאבי הייתה קצינת ביטחון ואני קצינת מודיעין, תפקידים בהם נדרשנו לעבוד בשעות לא שגרתיות. פאבי תמיד בלטה והייתה דומיננטית, מנהיגה מלידה.
הצניעות והפשטות אפיינו אותה בעבודה ובחייה האישיים, תמיד מחייכת וצוחקת. עברנו יחד קורסים ארוכים וקורס פו"מ (פיקוד ומטה) היה האחרון שבו גם השתתפנו במסע לפולין. פאבי הייתה מודל לחיקוי והערצה וכולם הלכו אחריה בעיניים עצומות לכל משימה, היא תמיד נתנה גיבוי לפקודיה ועזרה לסוהרים גם מחוץ לשעות העבודה.
האסירות, למרות שנהגה בהן בקשיחות, אהבו אותה מאוד בגלל הרגישות והנתינה האינסופית שלה. להלוויה שלה הגיעו אסירות משוחררות. אנחנו חברות כבר עשרים שנה, או יותר נכון נפשות תאומות בעבודה ומחוץ לעבודה.
הכרתי את פאבי ללא ילדים ופאבי שהפכה לאימא, אימא מדהימה, שדואגת ואוהבת ברמות מטורפות. גם במסע לפולין, בכל פעם שראינו סרטים או תיעוד על ילדים, פאבי הרגישה צורך מיידי להתקשר הביתה, לדבר עם הילדים ולדעת שהכול בסדר.
פאבי הייתה גיבורה
פאבי לא הייתה חייבת לעלות לאוטובוס כי שחררו את האמהות. כולם שואלים למה היא עלתה ולי זה ברור כי המשימה והדוגמה האישית היו לנגד עיניה, הייתי מופתעת אם הייתה נוהגת אחרת.
בשיחה שהייתה לי עם סיגל דואק, הקצינה שהצליחה להינצל מהאוטובוס, היא סיפרה שפאבי הייתה גיבורה, שיכלה לצאת מהאוטובוס בדיוק כמוה כי ישבה לצידה, אבל סירבה והחליטה להישאר יחד עם חניכיה או לפחות עד שהם יירדו.
פאבי היקרה, אני כותבת לך ומתקשה לעכל את כל הסיפור ההזוי הזה ובעצם לכתוב ולדבר על פאבי בלשון עבר. אני אוהבת אותה מאוד, מקומה
שמור בליבי לעד, היא החצי השני שלי ואני מודה לאל שהפגיש בינינו ועל שזכיתי להיות חברה שלה וחלק מחייה. אין לי ספק שילדיה אביתר, נועם וג'ולי, וכמובן רחל ודוד, יהיו חלק משמעותי מאוד בחיי.
אני אזכור את הכל, את הצחוק המתגלגל שלה שכל כך אפיין אותה. היינו צמד, פאבי ויהודית, ביחד תמיד. אם היו רוצים לשאול משהו על פאבי היו מתקשרים אליי ולהיפך. היא הייתה הנפש התאומה שלי. אני מרגישה שאיבדתי אחות. אני אזכור אותה תמיד מחייכת. אני כבר מתגעגעת אליה מאוד ולא יודעת איך החיים יראו בלעדיה! יהי זכרה ברוך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם