ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

ביקור בביה"ס לכבאות: מתקנים מסוכנים, מבנה מיושן וציוד חסר

מבנה מיושן, מתקן אימונים מאולתר ומסוכן וציוד ברמה ירודה. ביקור בבית הספר לכבאות והצלה בראשון לציון מצייר תמונה עגומה. מבקר המדינה קבע בשבוע שעבר: "בגלל החשיבות בהפעלת בית ספר ראוי לכבאות, על משרד הפנים לדון בדחיפות בנושא כדי לפתור את הבעיה"

בית הספר הארצי לכיבוי והצלה בראשון לציון הוא המוסד היחידי בארץ ללימודי הכבאות. אם עדיין חסרות הוכחות למישהו על הזנחתו הפושעת של מערך כיבוי האש, כפי שנוכחנו לדעת באסון הכרמל הנורא, ביקור בבית הספר לכבאים משלים את התמונה העגומה. מבנה מיושן, מתקן אימונים מאולתר ומסוכן וציוד ברמה ירודה - כעדות לחוסר בתקציב הולם.

מבקר המדינה, בדוח ביקורת חריף על היערכות שירותי הכבאות וההצלה לעת חירום שפרסם ביום רביעי האחרון, היטיב לתאר את מצבו הנורא של בית הספר לכבאים: "בית הספר לכבאות פועל במתקן מאולתר שאינו מאפשר הכשרת כבאים בהתאם לתקנים הבין לאומיים, והשימוש בו לאימונים כרוך בסיכון חייהם".

את הסיור בבית הספר אנו מתחילים במעלה גרם מדרגות המוביל אל חדרי הלימוד וההדרכה, אשר עברו טיוח ושיפוץ פנימי על ידי החניכים והמדריכים עצמם. חדרי הלימוד נראים במצב סביר, כאשר בכל חדר לימוד מחשב, לוח עליו ניתן להקרין מצגות, שולחנות וכיסאות.
 

על הקירות פוסטרים ועליהם הסברים על ציוד והוראות בטיחות, חלק מההכשרה העיונית של החניכים. חדר המחשבים בבית הספר נתרם על ידי משפחה של אחד ההרוגים במלחמת לבנון השנייה והוא חדש יחסית.

נראה כי החלקים הסבירים או המשופצים של המבנה מקורם בתרומות או בשיפוץ של החניכים והמדריכים עצמם, אשר החליטו לנקוט יוזמה במאמץ משותף ולהפוך את בית הספר אסתטי ונוח יותר להכשרתם. 

בהמשך הסיור עברנו לאזור מגורי החניכים, המפוצלים לשני אגפים ובכל אחד מהם 12 חדרים (24 חדרים בסך הכול), כאשר בכל חדר מתאכסנים שלושה חניכים. כלומר, בית הספר מסוגל להכיל קיבולת של עד 72 חניכים בבת אחת.

החדרים עצמם צנועים למראה, כאשר בהם שלוש מיטות נוער, שולחן אחד קטן וארון בגדים קטן אחד. בהמשך ביקרנו בשירותים ובמקלחות של החניכים המצויים בקצה המסדרון. במקלחות וילונות צבעוניים התלויים בפתחי התאים, שהותקנו ביוזמת חניכים שחיפשו קצת צבע בין הקירות המתקלפים והחרסינות הלבנות צהבהבות של הכיורים והשירותים.

החדר המרשים ביותר בסיור, למרבה הפליאה (או שלא), הוא בית הכנסת שצמוד לשירותים בסוף מסדרון חדרי החניכים. בית הכנסת אמנם קטן אך בפנים פודיום מעץ, ארון ספרי קודש ומספר ספסלי עץ פשוטים, המשווים מראה חמים ביחס לשאר אגפי המבנה.

בית הכנסת הוקם מתרומותיהם של החניכים והמדריכים עצמם, בדומה לשאר השיפוצים הפנימיים שנעשו במבנה, כפי שהזכרנו. קירות המסדרון עצמו גדושים בתמונות גדולות של מחזורי המסיימים משנים עברו, לדרבון החניכים החדשים ולתפארת החניכים הבוגרים.

את עיקר המחדלים והחסרונות שבבית הספר לכבאות מצאנו דווקא כשיצאנו מהמבנה לכיוון מחסן האפסנאות, השוכן בצמוד לחניית משאיות הכיבוי ובאגף האימונים המעשיים שמאחורי מבנה בית הספר.

ניתן היה להבחין, גם בעין לא מיומנת בהבנת ציוד הכבאות (כשלי), כי הציוד שבמחסן מיושן ובלוי, דוגמת חליפות הכבאים. הן נראות מרופטות וקרועות, ופלא כי עדיין ניתן להשתמש בהן, גם לתרגול. נראה כי החניכים שמבצעים בבית הספר אימונים מעשיים, נאלצים לדמות תרגיל לכיבוי אש כשלגופם חליפות קרועות ובלויות.

מרבית הציוד שבמחסן בית הספר הגיע מהתחנות השונות אשר חידשו את מלאי הציוד, ובמקום לזרוק מסרו את הציוד הישן והמתפורר לבית הספר. 

יורם לוי, דובר ונציג פניות הציבור של בית הספר, אומר כי אחד החסרונות הבולטים במערך הציוד להכשרת החניכים הוא המחסור בסימולאטור, המאפשר לחניכים ליישם את ההכשרה המעשית בשלבי סיום הקורס בצורה הטובה ביותר ובכך להכינם להתמודדות טובה ביותר במצבי חירום אמיתיים.
 

לוי מוסיף גם כי במקרי חירום נשלח הציוד המיושן שבבית הספר לשימוש בשטח, דוגמת משאיות הכיבוי הישנות שנרתמו למאמצי כיבוי השריפה בכרמל.

התחנה האחרונה בסיורנו היא רחבת האימונים המעשיים של החניכים, הממוקמת מאחורי המבנה הראשי. ברחבה מספר מוקדי אימון. האחד הוא קומץ מכוניות ישנות המשמשות לאימוני חילוץ לכודים. את המכוניות מספקת הרשויות המקומיות והן מובאות היישר ממגרשי מכוניות באזור.

בהמשך ממוקמות שש מכולות גדולות, מסודרות אחת על השנייה, במטרה ליצור הדמיה של מבנה קומות. בפנים מוצב מסלול מכשולים מאולתר - צינור דרכו נדרש החניך לעבור ולהגיע לסולמות רעועים המובילים לקומות עליונות (מכולות עליונות). המבנה עצמו מפוחם כבר מרוב שימוש, מבפנים וכן מבחוץ. קרעים במתכת מעידים על שימוש יתר ועייפות החומר.

בצמוד למבנה המכולות המאולתר ישנו צריפון קטן עשוי קירות גבס, שמטרתו לשמש מבנה ללימוד חוקרי שריפות, אך גם בו כבר מסתמנים קרעים בקירות הגבס. רצפת המבנים מרופדת בחומרי השימוש לבערה באימוני החניכים, הלוא הם קש ותבן, במקום הבערת צמיגי מכוניות ישנים, המספקים בערה ממושכת ועשן סמיך בדומה לעשן שבאירוע שריפה אמיתי.

בכך הם מספקים התמודדות דומה יותר לזו שבתנאי השטח בזמן שריפה. ממבט חיצוני, ופנימי, לא ברור עד כמה יכולים מבנים שכאלה לשמש ללימוד אפקטיבי ומעמיק לחניכים.

לוי טוען כי אין צורך בבית ספר נוסף ללימודי כבאות בישראל, אך יש ועוד איך צורך לשדרג ולתקצב מחדש את בית הספר הקיים. "הבעיה היא תקציבית", הוא אומר, "ביקשנו כבר שנים ממשרד האוצר שירחיב את תקציב בית הספר כדי שנוכל לשפץ ולהביא ציוד חדש להדרכה. הרי מדובר בציוד שגם ככה משמש בזמן חירום.

נכון להיום אין לנו סימולאטור להדמיית שריפה, וגם מה שיש לנו ישן ומקשה על ההדרכה וההכשרה. כרגע ישנן שתי אופציות העומדות על הפרק, או שיפוץ מסיבי למבנה הקיים, או מעבר למבנה חלופי שיוכל לספק את הדרישות והצורך של מוסד שכזה".

בית הספר לכבאות והצלה בראשון לציון הוקם על בסיס מבנה ישן ששימש כבית ספר למלאכה ועבר הסבה במשך שנתיים אשר הסתיימה בשנת 1979, בה החל המבנה לפעול כבית ספר ארצי ללימודי הכבאות וההצלה, היחידי מסוגו בארץ.
 

אל בית הספר נשלחים חניכים מאיגודי ערים לכבאות בכל הארץ ושם עוברים החניכים קורסי הכשרה בסיסיים, מתקדמים וכן קורסי פיקוד וקצונה התלויים במידת התאמתם. 

בשנת 1958 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק הכבאות, שבא להקנות מעמד חוקי לשירותי הכבאות בישראל  ולהתוות את דרך התנהלותם העתידית. הפיקוח והאחריות על מערך הכבאות בישראל הוטל על משרד הפנים ומינוי מפקח הכבאות הראשי הוטל על שר הפנים ישירות.

באותם השנים לא היה מערך הכשרה לכבאים בישראל, ודרך הכשרתם הייתה על ידי השכרה או החכרה של מבנה זמני, כגון מבנה המכללה שבבית דגן ששימש שנים רבות כמבנה ההכשרה עד להחלטה שנפלה ב-1987 על פתיחת מבנה קבוע ללימודי הכבאות בישראל. כך הוחלט להסב את מבנה בית הספר המקצועי למלאכת המסגור על שם גינדי שבמערב העיר למבנה בית הספר לכבאות ולהצלה שהוא היום.

מסלול הכשרת הכבאים מתחיל עם פניית אדם המעוניין להיות כבאי לתחנת כיבוי האש המקומית הקרובה למקום מגוריו. בתחנה עובר האדם קורס "קדם כבאים", הכולל מספר מבחני כושר ומבחנים עיוניים, מלמדים אותו מעט כימיה (מרכיבי האש וחומרים מסוכנים אחרים), הוראות בטיחות בסיסיים ועוד.

בסיום ההכשרה הראשונית שבתחנת כיבוי האש, ובמידה שהכבאי לעתיד עבר בהצלחה את מבחני הסינון, הוא נשלח מטעם התחנה להמשך קורס כיבוי והצלה בבית הספר בראשון לציון. קורס חדש בבית הספר נפתח רק במידה שנאספים 35 חניכים לפחות, שנשלחו מתחנות כיבוי אש בכל הארץ.

עם פתיחתו של קורס חדש בבית הספר, שנקרא קורס כבאים בסיסי, מקבלים החניכים החדשים ציוד ראשוני, מפתח לחדרים, הסבר קצר על המקום והם מתחילים את דרכם להכשרה. משך קורס הבסיס שמונה שבועות, בו לומד החניך הטירון תיאוריה על מהות האש, בערה, הסבר על הציוד, אימונים על פריסת צינורות, חילוץ לכודים ומבחני כושר מאתגרים.

לאחר מכן חוזרים החניכים לתחנות כיבוי האש שבאזורם, שם הם משמשים לעזר בתחנה בפריסת ציוד לכבאים ועזרה בסיסית למשך שנתיים. לאחר מכן, אם וכאשר נפתח קורס כבאים מתקדם, חוזרים החניכים לבית הספר לכבאות להשלמת הכשרתם ככבאים מן המניין. משך הקורס המתקדם חודש בתנאי פנימייה.

חניך מצטיין יוזמן לקורס מפקדי צוותים מתקדם ובמידה שעבר בהצלחה גם אותו, הצעד הבא הוא קורס קצינים שנמשך 19 שבועות, ובו נלמדות מיומנויות הפיקוד והשליטה בצוות כיבוי, מדעי האש ועוד.

נכון להיום, בית הספר לכבאות והצלה מכשיר בממוצע כ-70 כבאים בלבד בשנה, ומעבר לכך מקיים קורסים לגורמי חוץ כגון שירות בתי הסוהר, חברת החשמל, והשתלמויות למתחזקי מטפים ואנשי כוחות הצלה נוספים.

דוח מבקר המדינה על היערכות שירותי הכבאות וההצלה לעת חירום, שפורסם בשבוע שעבר כאמור, לא עושה חסד עם בית הספר לכבאות, או ליתר דיוק עם האחראים עליו. "מהמסמכים שבנציבות הכבאות עולה כי בשנים 2007-2009 התריעה הנציבות על הצורך להקים בית ספר חדש לכבאות ולהצלה", כותב מבקר המדינה, "כדי להכשיר כהלכה את הכבאים לתפקידים המוטלים עליהם בעתות שגרה וחירום".
 

עוד כותב המבקר: "לדוגמא, בספטמבר 2009 הודיע נציב הכבאות לשר הפנים, מר אלי ישי, כי 'תשתיות ההדרכה הקיימות לצורך הכשרת מערך הכבאות נשענות על מתקנים מאולתרים וחלקיים, שהוקמו כמענה זמני בבית הספר לכבאות ולהצלה. מתקנים אלו אינם מאפשרים הכשרת הכבאי בהתאם לתקנים בינלאומיים קיימים, והשימוש בהם כרוך בסיכון חייהם של הכבאים המתאמנים בהם'.

"בביקורת הועלה כי משרד הפנים, המופקד על שירותי הכבאות, לא דן בנושא בית הספר לכבאות ולא פעל לגיבוש פתרון לבעיה. משום כך, במועד סיכום הביקורת, יוני 2010, נמצא כי טרם חל שינוי במצב: בית הספר לכבאות פעל במתקן מאולתר שאינו מאפשר הכשרת כבאים בהתאם לתקנים הבינלאומיים, והשימוש בו לאימונים כרוך בסיכון חייהם".

נציב הכבאות מסר למשרד מבקר המדינה באוגוסט 2010 כי "אותר מקום חלופי לבית הספר, הוכנה פרוגראמה, אך זאת טרם אושרה באגף התקציבים".

תקציבו השנתי של בית הספר לכבאות ולהצלה עומד היום על שבעה מיליון שקלים בלבד האמורים, הלכה למעשה, להספיק לתקצוב משכורות העובדים והמדריכים, הציוד ותחזוקת כלי הרכב, ההדרכה והאימונים.

בתקציב שנתי נמוך שכזה, אין פלא כי בית הספר לכבאות נראה כפי שנראה, וכי נגזר על החניכים והמדריכים לשפץ בעצמם את פנים המבנה ולנסות לייפות אותו בכל דרך שביכולתם. גם הכבאיות הישנות שבכניסת למתחם בית הספר נראות כאילו הן עדיין מחכות לגודו ומתריעות על הלך הרוח העתיק של המבנה, אשר אפילו אותיות שלט הכניסה אליו כמעט ונופלות.

לוי טוען כי לא ידוע לו כי נמצא מקום חלופי להעברת בית הספר נכון להיום. חרף דרישת הנהלת בית הספר להגדלת התקציב, דוח מבקר המדינה, ובכלל מראה בית הספר שממנו לא ניתן להתעלם כי חדריו וכתליו זועקים מחוסר, בעוד תשעה ימים עתיד להיפתח קורס כבאים מתקדם, ובחודש פברואר 2011 ייפתח קורס כבאים בסיסי, שכנראה גם חניכיו יחרפו את נפשם באימוני ההכנה בבית הספר תוך שימוש במתקנים מסוכנים, לפי טענות מבקר המדינה. 

את הביקורת שלו מסכם מבקר המדינה בדברים: "בגלל החשיבות בהפעלת בית ספר ראוי לכבאות, שבו ניתן יהיה להכשיר ולאמן את הכבאים כדי להבטיח שיוקנו להם היכולות המקצועיות המיטביות לצורך התמודדותם עם אירועים המתרחשים בעתות שגרה ובעתות חירום, על משרד הפנים לדון בדחיפות בנושא כדי לפתור את הבעיה". ימים יגידו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...