ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

מנוחת הלוחם: פרידה מבנימין פרנקל

בנימין פרנקל, מראשוני אשדוד, ממתכנני ובוני הנמל, הלך לעולמו. היה יקיר אשדוד וחבר מועצת העיר בשנים 1974 – 1979. נודע כחובב מוסיקה נלהב וכלוחם עיקש בשורה של נושאים ציבוריים ובשמירה על הנוף והטבע באשדוד

משה אדמון | 14/12/2010 15:10

תגיות: אשדוד, בנימין פרנקל,

בנימין פרנקל, שהלך בסוף השבוע שעבר לעולמו, היה בהחלט איש שונה. כה שונה וכה מיוחד, עד כי בלתי אפשרי לשלבו או לשבצו במסגרת אחת עם אחרים. באותה מידה, קשה לדמות או להשוות אותו למישהו, כי הוא היה, כך נראה, מהזן הנדיר החושב אחרת, נוהג אחרת ומגיב אחרת. איפה הוא לא היה? מה הוא לא עשה? בעד מה ונגד מי לא נאבק, יצא למלחמה?

בנימין פרנקל צילום: באדיבות המשפחה

בנימין, שחבריו קראו לו בניומין, היה מצד אחד אדם תרבותי, אינטליגנטי, חובב טבע מובהק ואיש מוסיקה. ומאידך, כל ניצוץ הפך אצלו לבעירה וכל חיכוך ללהבה, להתלקחות גדולה.

הוא הגיע לאשדוד בשנת 1959 והתקבל לעבודה כמהנדס ימי בנמל. היה בין מתכנני הנמל ובוניו ורשם בו פרק נכבד של ראשוניות ויצירתיות. ואולם בנמל, כמו בעיר, בצד הרצינות והעשייה, מצא עצמו שוב ושוב מתמקד בזוטות, נקלע למהומות.

הניגודים באישיותו התוססת, הסוערת, ליוו את בניומין לכל אורך הדרך. בצד המאבקים הרבים שניהל כאן נגד השחיתות בנמל ובעירייה, בה היה חבר מועצה בין השנים 1974 – 1979, ובצד מלחמותיו הגדולות לשמירת הנוף והטבע באשדוד, נכנס בנימין פרנקל למלחמות עולם על נושאים שנראו לרובנו שוליים, אך בעיניו היו חשובים עד חשובים מאד, שלא לומר עקרוניים או גורליים.

יכולת לאהוב את בניומין, או לא, אבל לא יכולת להתעלם ממנו. כל חייו הוא נאבק. התמרד. התקומם. כשמשהו לא מצא חן בעיניו, הוא לא ניסה לסגור עניין בשקט, ליישר הידורים, לעגל פינות, אלא יצא מיד למלחמה. עשה רעש. עורר מהומה. מה, בניומין יראה עוול, פשע או סתם מעשה פסול, וישתוק? לא, חברים. לא מצאתם את הכתובת הנכונה. לכן, החליף כאן מדי פעם מקומות עבודה, או, לחילופין, נסע לעבוד בחו"ל. להתרחק. להירגע.

אהב טבע וגם מוסיקה

נסע, אבל תמיד חזר. לאשדוד. אלא מה. כעבור שנתיים-שלוש ויותר היה צץ בעיר, כאילו כלום. יצא לרגע, בעניין כלשהו, והנה הוא פה. כן, בניומין לא רק התגורר באשדוד, אלא גם נקשר אליה, אהב אותה: את אנשיה, את הטבע שבה, את אתריה ונופיה.

נו, טוב. הייתה לו, כמשתמע, גם ביקורת. קשה. נוקבת. כמהנדס, הבין דבר או שניים בתכנון העיר ובבנייתה והיו לו, איך לא, השגות וטרוניות. כאיש החברה להגנת הטבע, הוא התקומם על פגיעה בצומח והרס הנוף כאן. אבל בשורה התחתונה, אחרי כל הביקורות והכעסים, התסכולים והמאבקים, פרנקל אהב את אשדוד וראה בה תמיד, בכל מצב, את ביתו.

בניומין אהב את הטבע, אבל גם מוסיקה. קלאסית, כמובן. כשם שהיה בין מייסדי הפורום להגנת הסביבה והחברה להגנת הטבע באשדוד, כך גם היה בין מקימי התזמורת הקאמרית כאן. גם בפעילותו

המוסיקלית התאפיין כלוחם. תמיד נאבק למען משהו.

לעיתים לצורך, לעתים לא. סיפרתי כאן בזמנו על מלחמתו העיקשת והממושכת, כדי שתושבי אשדוד יוכלו ליהנות מצליליו של עוגב חלילים ענק, המצוי בדרך כלל בקתדראלות מפוארות. העוגב לא הובא, בסופו של דבר, לאשדוד, כי חוץ מבניומין, אף אחד לא מצא בו כאן עניין. אבל זה היה בניומין. אחד נגד כולם.

פרנקל, שזכה ב-2006 בתואר "יקיר אשדוד", צמח עם הדור השני של בני הארץ שהקימו את המדינה. לחם בבריגאדה היהודית נגד הנאצים והשתתף בכיבוש הגליל במלחמת השחרור. לפני יותר משנה הוציא את ספרו "מסעות בנימין השביעי", שבו גולל את סיפור חייו. אשדוד תופסת בספר חלק נכבד. הבאתי כאן כמה מהסיפורים שם. בנימין פרנקל נפטר בגיל 84. הותיר אחריו אישה, אליסיה, אח, בן, בת ונכדים. יהי זכרו ברוך.