ראשי » מקומי » השרון

חקלאי השרון מיואשים: "לא סופרים אותנו"

לא קל להיות חקלאי בישראל - מכסות המים מקוצצות, אין כוח עבודה, ואין כמעט הכנסות. אז מה הפלא שהחקלאים באזור השרון מבכים את מצבם? "אם היום הייתי צריך לבחור מקצוע, לא הייתי בוחר בחקלאות", אומר אמנון פרום מתל מונד

אם יש מגזר אחד שנפגע במיוחד ממשבר המים, זה החקלאות. הקיצוץ במכסות המים הוא המכה הקשה ביותר לאלה המוציאים, פשוטו כמשמעו, לחם מן הארץ. אם נוסיף לכך את יתר המצוקות של החקלאים, כמו הקושי בגיוס עובדים, התחרות עם ארצות אחרות ומצבה הכללי של החקלאות בישראל, אפשר להבין מדוע החקלאים מאיימים לקרוס.
 
אזור השרון, שבו עשרות מושבים וקיבוצים, כבר מזמן איבד את החקלאות כענף כלכלי. רק מעטים מתושבי המושבים בשרון ממשיכים להתפרנס מעבודת האדמה. מצבה הקשה של החקלאות אינו מוסיף להם בריאות. אפילו הגשמים שירדו בשבוע שעבר לא העלו חיוך על שפתיהם.

"ממררים לנו את החיים. פשוט לא נותנים לנו להיות חקלאים. הבעיות עם הפועלים הזרים ועם המים פשוט גומרות אותנו", אומר בכאב אמנון פרום (74) מתל מונד, שמגדל פרחים בשטח של 300 דונם.

"בגלל הקיצוצים במכסות המים כמעט עזבתי את המשק, אף על פי שנולדתי למשפחת חקלאים. כיום בני עובד יחד איתי. ברוב המשקים אין מי שימשיך את העבודה. אני יכול לומר שאם הייתי צריך לבחור היום מקצוע, לא הייתי נכנס לתחום החקלאות".

לדברי פרום, עקב הבצורת וקיצוצי ההשקיה, הניב השטח שלו כמות קטנה יותר של תוצרת. "במקום לקטוף פעמיים-שלוש בשנה, אני קוטף פעם אחת. מצוקת המים בארץ גוברת עם השנים. אנחנו מוכרים ציוד להתפלת מים למדינות אחרות במקום להשקיע בו כאן. כשאני יושב עם הטכנוקרטים האלה בנציבות המים, הם בכלל לא מבינים את הבעיות שלנו.

"הם מדברים על בזבוז מים ושצריך לייבא מחו"ל. לכן כשאנחנו צריכים את המים, אנחנו מוכנים לקנות בכל מחיר. ואם מתייבש הגידול החקלאי, ההוצאות מכפילות את עצמן. אם ייתנו לנו לצרוך מי שופכין זה יפתור הרבה בעיות, אבל רוב המשאבים האלה לא מנוצלים".

פרום מותח ביקורת על התנהלות המדינה בטיפול במאגרי המים. לטענתו, בגלל ביורוקרטיה חקלאים ממשיכים להשקות את השדות במי שתייה. "בעיית כיבוי האש שנחשפה לאחרונה נובעת מאותו מקור", הוא אומר. "היום, בתקופת הגשמים, היה אפשר לאגור כמויות אדירות של המים, אבל לא עושים את זה. יש מקומות שהתחילו לעשות זאת אבל לא ברמה רצויה".

את דבריו של פרום מחזק אורי רבינוביץ' (51) מצופית. רבינוביץ' מגדל תות שדה, תפוח אדמה, גזר, בטטה ואבטיח אישי בשטחים המשתרעים על מאות דונמים. מקצת השדות שלו, המשמשים כעת לחקלאות, מיועדים לעבור הפשרה לבנייה. מסיבה זו, עיריית כפר סבא אינה מוכנה להעביר אליו מים מטוהרים.
 

רבינוביץ': "לעיריית כפר סבא יש מפעלי קולחין אדירים, אבל היא לא מציבה צינור שדרכו יוזרמו אלינו המים האלה. כאשר ניסיתי לברר את הסיבה לכך, השיבו לי כי אין סיבה להשקיע בשטח שבעתיד ילך לבנייה. קו המים הזה יספק את הסחורה לחמש-שש שנים לכל היותר, ולכן זה לא משתלם".

רבינוביץ' טוען עוד כי בהשוואה לאזורים אחרים בארץ, החקלאות במרכז נמצאת במצב קשה. בעיה נוספת שהוא מעלה היא חוסר הבהירות הקיים בקרב הגופים המטפלים בחקלאות בכל הנוגע למשק המים.

"אני זקוק למידע כדי לתכנן את המשך העבודה", הוא אומר. "כל הגופים והאנשים שאמורים לתת לי את מכסת המים לא יודעים בעצמם מהי כמות המים שתהיה בחודשים הקרובים. ברגע שאין לי את המידע החיוני הזה, אני לא יודע לעשות חלוקת גידולים נכונה, וזה מכניס אותי לאי ודאות. כתוצאה מזה הצרכן משלם יותר. עם אף אחד מהגורמים שמולם אני עובד אני לא מסוגל לעשות תוכנית שנתית שלא לדבר על רב-שנתית".

"בשנים האחרונות כמעט שלא סופרים אותנו", קובע מיכה לוטרינגר (63) מגבעת חן, "פעם היה לנו לובי חקלאי שדאג לנו, ועכשיו נראה כי לא מעניין את הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות אם תהיה בארץ חקלאות או לא. זה מתבטא במחירי המים ובהקצאות של עובדים זרים. את השיקולים שלנו לא כל כך רואים".

לוטרינגר מגדל בטטה וגזר בשטח של 2,000 דונם. משבר המים הוא נושא הבוער בעצמותיו. "זו בעיה שתרדוף אחרינו. לחקלאות בארץ קשה מאוד עם מחירי המים הגבוהים. העולם נהיה גלובלי ויש תחרות עם חקלאים מכל העולם. רוב המדינות לא משלמות על מים בכלל, כמו למשל באירופה", הוא אומר בכאב.

כיום ישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות בפיתוח הטכנולוגיות לחקלאות. הפופולריות של הציוד החקלאי במדינות רבות בעולם הוא מקור לגאווה, לצד לא מעט דאגה. חקלאים במדינות נחשלות רוכשים ציוד וידע מישראל, ובאמצעותו הם מתמודדים עם לוטרינגר, פרום, רבינוביץ' וחבריהם, "אבל אי אפשר לעצור את התהליך הזה. אם אנחנו לא נמכור את הידע והציוד, הצרפתים יתפסו את מקומנו", מבהיר לוטרינגר.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...