מים יש, תקציב אין: ביקור במתקן ההתפלה בפלמחים
ברשות המים יודעים לספר כי עד שנת 2020 כל תצרוכת המים שלנו תסופק על ידי מתקני התפלה ומערכות מִחזוּר. כתבתנו שירה זילברמן סיירה במתקן התפלה בפלמחים ויצאה עם תובנה: בעוד כמה שנים אולי נלגום את מי הים של אשקלון וחדרה
המתקן להתפלת מים בפלמחים צילום: שירה זילברמן
גם הגירעונות באקוויפר החוף ובאקוויפר ההר מזכירים את החוב החיצוני התופח של ארה"ב. בד בבד, משבר המים מחולל, אמנם באיטיות מרגיזה, מודעוּת ציבורית גוברת לשימוש חסכוני במקורות הקיימים ובמקביל למציאת מקורות מים חלופיים.
שתי הדרכים הידועות לטיפול במשבר, אשר תפסו תאוצה בשנים האחרונות, הן הקמת מתקני התפלת מי ים, ושימוש במערכות מִחזוּר של מים "אפורים" (מים הניתנים לשימוש חוזר ומגיעים ממקלחות, אמבטיות וכיורי הרחצה).
מביני עניין בתחום התפלת ומחזור המים טוענים שכבר כיום ניתן לייצר ולחסוך במים בכמות מספקת שתוביל ליציאה מהמשבר. אך כמובן שהדבר ידרוש השקעה לאומית ופתרונות יצירתיים לסבך הבירוקרטי והתפעולי הנוצר על ידי משרדי הממשלה השונים. צריכת המים השנתית הממוצעת בישראל היא 1,150 מלמק"ש (מיליון מטר קוב בשנה).
ברמה הדקלרטיבית, רשות המים הודיעה כי עד שנת 2020 בכוונתה לספק את כל תצרוכת המים של המדינה, זאת באמצעות הגדלת תפוקת מתקני ההתפלה לכ-750 מלמק"ש וכניסת מערכות מחזור מים אפורים על פי חוק בבניית בתים חדשים. הצפי לכשעצמו מעודד. האם הביצוע ידביק את התוכניות האופטימיות? את זאת נדע לכשנהיה זקנים בעשור.
תהליך ההתפלה, כשמו כן הוא, מבקש להפוך את המים מתפלים לשפירים באמצעות שאיבת מי ים והפרדה בין המים לחומרים המליחים המומסים בהם. בישראל קיימים ארבעה מתקני התפלת מי ים פעילים, נוסף על מתקני ההתפלה הקטנים יותר הפזורים באזורים שונים או אלה הנמצאים בתהליכי תכנון ובנייה.
מתוך ארבעת הגדולים, מתקן אחד של חברת מקורות פועל באילת ומספק מים לאילת בלבד. שלושת האחרים נמצאים באשקלון, בפלמחים ובחדרה, והם מתחברים ישירות למוביל הארצי.
יש מים, אין תקציב
מנהל מתקן ההתפלה בפלמחים, אבנר חרמוני, טוען כי משבר המים עשוי להסתיים בקרוב מאוד במידה ויאושרו תקציבי מדינה להרחבה או בנייה של עוד כחמישה מתקני התפלה בארץ. עוד אומר חרמוני כי שיטת ההתפלה בטכנולוגיה המתקדמת של היום עשויה לאפשר אספקה מלאה לכל הארץ וביטול התלות בגורמים חיצוניים כמו כמויות המשקעים.
אבי חרמוני צילום: שירה זילברמן
המתקן היה אמור להתחיל להתפיל בשנת 2005, כאשר עקב עיכוב במקורות המימון החל המתקן לפעול רק בשנת 2007. "הסיבה היא שהיה צורך לממן מתקן כזה בעלות של 120 מיליון דולר, וזה לא דבר פשוט", טוען חרמוני. "בשנים ההן אף בנק לא ידע איך לגשת לפרויקט כזה.
בסופו של עניין הפרויקט ממומן על ידי בנק הפועלים. במהלך 2009 היה מכרז נוסף של המדינה להגדלת מתקנים קיימים והגדלנו את התפוקה של המפעל בחמישים אחוז, ל-45 מיליון מטר קוב לשנה".
"מטר קוב זה אלף ליטר. אנחנו מייצרים בקיץ, שזה התקופה האופטימאלית לייצור, בערך 150 מיליון ליטר ליום, שזה 150 אלף קוב ליום. כל מי שחושב על המטוסים לכיבוי שריפות שזורקים 45 אלף ליטר או 80 אלף ליטר, אנחנו מייצרים את זה בערך בשמונה שניות. מייצרים פה הרבה מים. אנחנו מסוגלים לספק את כל התצרוכת של ראשון לציון, נס ציונה ועוד קצת באופן שוטף".
למי אתם מספקים את המים?
"יש אצלנו בתוך המפעל תחנת שאיבת של מקורות, היא שואבת למה שנקרא קו 'ירקון מערבי', שנמצא כאן לאורך כביש 4. המים שלנו הם באיכות מאוד גבוהה אז כמובן שמקורות מכניסים מים באיכות פחות טובה ומוהלים אותם בתוך הקו בשביל לספק את מה שצריך לספק.
"בפסח, למשל, כל הקו זרם צפונה, וזה בגלל שלא יכלו לספק לבני ברק מים כשרים, המוביל הארצי לא כשר מבחינתם. אז סיפקנו, יחד עם מתקן ההתפלה בחדרה, מים לכל גוש דן".
מתקן ההתפלה מפיק מים מסביב לשעון, אך לא תמיד במלוא הקיטור. "המפעל הזה עובד לפי מחירי החשמל", מסביר חרמוני. "מחירי החשמל בארץ משתנים שלוש פעמים ביום. בשעות שהחשמל יקר, אנחנו מורידים לשני שליש מפעל. היום בשעה ארבע בצהריים המפעל הזה יורד לשליש תפוקה, כי המדינה לא מוכנה לקנות את המים במחיר שאנחנו מבקשים עליהם.
"לכן, כשאומרים שיש משבר מים במדינת ישראל, אני תמיד אומר לכולם 'אין משבר מים'. יש לידנו
את הים התיכון והוא מלא במים. אין שום בעיה להפיק אותם. יש משבר מנהיגות וקבלת החלטות במדינת ישראל.
"אנחנו מסוגלים תוך שנה וחצי להכפיל את המתקן הזה, שזה דרמטי מבחינת משק המים. כל עוד לא יקום מנהיג כזה שידפוק על השולחן, ינהל את הפקידים ויחליט שעושים את זה, וימשיכו להיות קשורים בהחלטות של פקיד זה או אחר, אז לא יהיו מים, כמו שלא יהיו שירותי כבאות. כמו שאגב, לא יהיו פיצויים לתושבי הכרמל, מאותן סיבות, כי מישהו בדרך יגיד שאין לו כסף, ולא חשוב מה ראש הממשלה יגיד.
"ברור לי גם שברגע שיתחיל לרדת פה גשם, כולם פתאום יגידו 'אוי, נפתרה הבעיה', כי זו המדיניות, כולם טומנים את הראש בחול. יש פה גירעון מים נוראי של שבע שנות בצורת וכולם חושבים שיורד גשם אז הכול בסדר. המים המותפלים צריכים להיות מיועדים גם לחקלאות. לחקלאות יש הרבה יותר משמעות מאשר השורה בתקציב שאותה קורא איזה פקיד במשרד האוצר".
הצבים מוחזרים לים
המים המותפלים נתפשים כיקרים מאוד לייצור. חרמוני טוען להד"ם. "אנחנו מוכרים מים למדינה במחיר של 2.8 שקלים עד 2.9 שקלים לקוב. כדי לסבר את האוזן, עלות מחירי המים לתושבים הם כ-4.5 שקלים לקוב עבור 34 הקוב הראשונים ולאחר מכן שבעה, שמונה, ועד יותר מעשרה שקלים לקוב, בהתאם לצריכה.
חוף פלמחים צילום: אלי דסה
"תקציב מקורות הוא בערך חמישה מיליארד שקל והם מפיקים נניח מיליארד קוב בשנה. זה אומר שכל קוב שהם מפיקים עולה בערך חמישה שקלים. אני, בתור מי שמקבל שני שקל שמונים לקוב, לא יכול להגיד שזה יעיל".
לים זורם ביוב, זוהמה, בים יש מדוזות. איך איכות המים?
"כל מה שיש בים לא משפיע עליי. הממברנות שלי הן מחסום שלא עוברים בו לא וירוסים ולא בקטריות. מבחינת יציבות מתקני ההתפלה כמקור מים, זה מתקן יציב לחלוטין.
"אם ניקח לדוגמה באר מים בראשון לציון, שם בודקים את איכות המים פעם בחצי שנה, אז במרווח שיש בין הבדיקות אי אפשר לדעת מה נכנס פנימה. פה אנחנו יודעים הכל על המים שלנו בכל רגע נתון. בגלל שאני ספק מים מרכזי במדינת ישראל, אני נבדק הרבה יותר".
יונתן, בחור צעיר ודק גזרה, עובד במתקן מיום היווסדו. "הצינור שיונק את המים", הוא אומר ומצביע לעבר האופק, "נמצא בערך קילומטר וחצי בתוך הים. המים מגיעים בסופו של דבר לתוך הבריכות. עד כאן לא הושקעה שום אנרגיה בתהליך כי המים זורמים גרביטציונית, בגלל שהבריכות שלנו הן מתחת לגובה פני הים.
"הבריכות שאליהן נכנסים מי הים נמצאות ארבעה מטרים מתחת לרצפת הבטון במפעל. משם יש רשתות שמסננות את המים סינון גס, אם נתקעו סרטנים, צבים, דגים או אבנים, הם נעצרים פה. מדי כמה זמן יוצא לנו לקפוץ לחוף ולהחזיר צבים וסרטנים".
מכאן ואילך המים מוזרמים בינות לשורה ארוכה של מסננים אדירים וממברנות ענקיות. בין היתר מופרדים מהם המלחים – המוחזרים אחר כבוד לים. טכנולוגיית טיהור המים בה משתמשים במתקן נקראת "אוסמוזה הפוכה".
טכנולוגיה זו נפוצה בלא מעט מתקני טיהור מים ביתיים, אם כי כאן, מן הסתם, מדובר בסדרי גודל שונים, מפלצתיים. בסופו של תהליך יוצאים המים כשהם זכים ונקיים כמו מצפונו של עולל בן יומו.
"אנחנו עורכים הרבה בדיקות תקופתיות כדי לראות את ההשפעה המצטברת של מפעל ההתפלה על המערך האקולוגי כולו, כי אין יותר מדי ניסיון בעולם ובארץ בכלל", מדגיש יונתן.
האפור הזה
בנוסף לייצור מים שפירים הראויים לשתייה ולרחצה, ניתן למחזר גם את המים הקיימים. מים אפורים, או מים דלוחין, הם המים המתקבלים לאחר השימוש בכיורי הבית, במקלחות ובמכונות הכביסה. מי השפכים האחרים, הנקראים מים שחורים או קולחין, הם המים המתקבלים מהשירותים, מכיור המטבח וממדיח הכלים. את המים האפורים ניתן לנצל להשקיה ולמילוי מיכלי ההדחה בחדרי השירותים.
המתקן להתפלת מים בפלמחים צילום: שירה זילברמן
"בהרבה מדינות מעודדים את השימוש במים האלה. במדינת אריזונה שבארצות הברית, למשל, המדינה נותנת אלף דולר למי שמתקין מערכת כזו ועוד 200 דולר לשינוי הצנרת בבית. גם קפריסין מתגמלת את מי שמתקין אצלו מערכת מחזור בסכום של כ-2,000 שקלים".
כמה מים ממוחזרים בישראל באמצעות מערכות מים אפורים?
"בארץ ממחזרים כיום כשבעים אחוז ממי הביוב לטובת השקיה חקלאית. עדיין יש שלושים אחוז שלא ממחזרים. המים האפורים מגיעים למערכות טיהור שפכי הביוב יחד עם מי השירותים, בתור יחידה אחת.
"בהרצליה, לדוגמה, יש מפעל טיהור מאוד גדול של כל העיר ובגלל שהוא מרוחק משטחים חקלאיים, אז שופכים את המים האלה לים, אחרי טיהור כמובן. אלו מיליוני קובים. בנגב, למשל, יש מחסור במתקני אגירה, אז שופכים את המים המטוהרים לנחלים. מוציאים הרבה אנרגיה על טיהור ובסוף לא משתמשים במים".
מה הפוטנציאל לחיסכון מבחינת כמויות המים?
"אדם ממוצע צורך בערך 160 ליטר מים ליום. מתוך זה כשבעים ליטר (40 אחוז) ניתן להחזיר לטובת שימושים כמים אפורים. זאת אומר שבמשפחה של חמש נפשות אנחנו מדברים על 350 ליטר מים חיסכון ביום, בין 10.5 ל-12 קוב חיסכון בשנה. זה המון".
מדובר במערכות ביתיות?
"בשלב הזה אנחנו מציעים את המערכות רק לבתים כי אנחנו עובדים למעשה על פי תקנות החוק האמריקאי שקובע קטגוריות של מערכות. בארץ אין חוק כזה וזה לא מוסדר. התקנות האמריקאיות קובעות שמערכת ביתית קטנה שמייצרת 400 גלון לא זקוקה לרישיון. אנחנו כרגע עובדים על פיתוח של מערכת שאותה נאשר במשרד הבריאות בשנה הבאה, לטובת מוסדות ציבוריים כמו קניונים, בתי מלון ומפעלים".
כמה עולה מערכת ביתית שכזו?
"העלות של המערכות נעה בין 3,500 שקלים לבין 5,900 שקלים, תלוי בחוכמה. יש מערכות חכמות שמזהות מתי משפחה נסעה לחופש ובהתאם לכך יעברו להשקיה במים רגילים וכשיחזרו תחזור המערכת לבד למים אפורים.
"על פי התקינה האמריקאית, נפח המערכת לא עולה על 200 ליטר לדירה, כדי שהמים לא יעמדו לאורך זמן ויקבלו חיידקים, זה גם החוק האוסטרלי. אנחנו גם משווקים מערכות למחזור מי מזגנים לעסקים גדולים, כמו חברת החשמל. זה חיסכון של מאות קובים בשנה".
מה לגבי תחזוקה של מערכת כזו?
"אפס תחזוקה ממש. זה שטיפה של מסנן פעם בחודש, לוקח עשר דקות, ונגמר הסיפור. אלה הם מתקנים אוטומטיים. הרעיון הוא שאף אחד לא אוהב להתעסק במי ביוב ולכן זה חייב מינימום תחזוקה".
רשות המים: בסוף לא תישאר רצועת חוף
דובר רשות המים, אורי שור, מוסר כי "כבר היום מותפלת בישראל כמות השווה לארבעים אחוז של כמות המים השנתית. עד שנת 2020 אמורים להגיע לכמות של יותר ממאה אחוז מכמות המים שנצרכת כיום. ישראל היא המדינה הכי מתקדמת בעולם במִחזוּר מים (80 אחוז), אחר כך באות ספרד וקליפורניה. בעוד ארבע שנים הצפי הוא מחזור בסדר גודל של 90 אחוז".
מתקן ההתפלה דרך הים בפלמחים צילום: שירה זילברמן
"זה לא מדויק. הים בעיקרון גדול ואין גבול ליכולת ההתפלה. העניין הוא העלויות. ככל שההשקעה במשק המים גדלה, המחיר עולה. מתקני ההתפלה מוקמים על פי מכרז ובמכרז נקבעים המחירים והכמויות.
"הזכיינים נבחרים על פי המכרז שמגביל גם אותם וגם את המדינה, לטובת שני הצדדים. עם השנים הטכנולוגיות משתפרות ומחירי ההתפלה יורדים ומשתנים, אך ההתחייבות היא במכרז. לכן הדברים לחלוטין לא פשוטים.
"בשל המשבר, במסגרת תוכנית חירום, יש נושא של הרחבת מתקנים קיימים ואת זה הממשלה צריכה לאשר וכן בנייה מזורזת של חדשים. מחיר ההתפלה הוא רק סגמנט אחד של מחיר המים. על זה צריך להוסיף הובלה וטיפול.
"בשנים עברו המים הוזרמו בעיקר מצפון הארץ דרומה. היום אנחנו בונים במערב המדינה שני מאגרים בסדר גודל כמו פעמיים הכנרת, אותם צריך להוביל דרומה וצפונה וכל מערכת ההובלה משתנה וצריך צנרת חדשה. מדובר בהרבה מאוד השקעה ועבודה.
"חשוב לציין שחייבים להמשיך לייעל את השימוש במים ולמנוע בזבוז ולחסוך, גם כשכל מתקני ההתפלה יהיו בשיא תפוקתם. גם כי צריך לחסוך היכן שניתן וגם כי הגידול בצריכת המים חופף את גידול האוכלוסייה.
"אם נמשיך בקצב צריכת מים בזבזני, נצטרך להקים מתקן התפלה בכל שנתיים ותוך זמן לא ארוך לא תישאר רצועה של חוף ים. את מתקני ההתפלה צריך כדי שיתנו מענה ואפשרות לעבור רצף של שנים שחונות כדוגמת הרצף הלא שכיח שאנו עוברים היום. הם אמורים להשלים את הפער בין הביקוש שהולך וגדל לבין ההיצע שהולך ומתדלדל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם