הצגת חייו: מסע בעקבות דירותיו של חנוך לוין בתל אביב
הילדות רדופת השואה בבית בשכונת נווה שאנן, היצירות הראשונות שנכתבו בדירת גג בהרברט סמואל והימים האחרונים בבית בג'ורג' אליוט. מסע בעקבות בתיו של המחזאי חנוך לוין בתל אביב
חנוך לוין צילום: ראובן קסטרו
התחברתי אל מחוזותיו השכונתיים והמשפחתיים ויצאתי שוב להתחקות אחר תחנות בחייו, שרובן היו בתל אביב. דרך התחנות הללו אפשר לנסות למצוא את ההשראה לדמויות שלו - ביג תוחעס, פרציפלוכה, חפץ, ליידנטל, בלה מ"אורזי מזוודות", הניה גלרנטר, לביבה, פופוך, שפרכצי ומוריס שימל.
רבים סבורים שמקורן של רוב הדמויות הללו ועוד רבות אחרות שיצר לוין הוא בבית בו גדל בשכונת נווה שאנן, אבל הלכתי לחפש את הדמויות האלו בכל הבתים שבהם גר לוין במשך חייו: מהרברט סמואל לרחוב הירקון ומשם לרופין, ז'בוטינסקי, מאפו, סירקין, פיארברג, ואז לתקופה קצרה בהרצליה פיתוח וחזרה לתל אביב, לבר גיורא ואחר כך לג'ורג' אליוט. קאט. בדירה הזו, בג'ורג' אליוט, הסתיימו חייו בגיל 56 בלבד.
"בין כישלון לכישלון"
חנוך לוין נולד ב-18 בדצמבר 1943 למלכה וישראל לוין וגדל עם אחיו הבכור דוד בשכונת נווה שאנן בדירת קרקע ברחוב ראש פינה 18 פינת עקיבא איגר, שאליה הגיעו הוריו שמונה שנים קודם לכן.
רחוב ראש פינה 18 בנווה שאנן. שם נולד וגדל, בדירת קרקע צילום: יוסי אלוני
החוויות שחווה בילדותו בשכונה, שנוסדה בשנות ה-20, הפכו במרוצת השנים לאפיזודות במחזותיו. כך למשל במלחמת העצמאות הפציצו המצרים את תל אביב, וכמה פצצות נחתו בקרבת ביתו של לוין, אז ילד בן ארבע וחצי בלבד.
הדי הפצצה לא נשכחו, ולימים היוו השראה לכמה מיצירותיו. בספרו החדש "חנוך לוין-מונוגרפיה" כותב יצחק לאור על ילדותו של לוין: "אביו של חנוך איבד את משפחתו בשואה, ניהל חנות קטנה שתכולתה השתנתה מדי פעם אך התנודדה בין כישלון לכישלון".
התיאור הזה מסביר אולי דמויות רבות במחזותיו של לוין. לאחר מותו של אביו, כשלוין היה בן 12 וחצי, "דוד (אחיו הבכור של חנוך - ע"ל) נסע ללמוד באנגליה", כותב לאור. "חנוך ואמו נשארו לבדם. כשהיה בן 15 החליטה
שעליו לעזור לה להתפרנס ומצאה לו עבודה כנער שליח בחברת 'חרות', ורשמה אותו ללימודי ערב בתיכון עירוני א? לנערים עובדים".
מותו של האב מופיע ביצירותיו של לוין, שהרבה לכתוב על מות אב. "זה היה בשבת בבוקר", שיחזר בשבוע שעבר אחיו הבכור של לוין, איש התאטרון הוותיק דוד לוין (76), מביתו שבאדינבורו, סקוטלנד.
"לאבא כבר היה התקף לב קודם, ובאותה שבת הוא שכב במיטה וביקש מאמא ענבים. לפתע נשמעה צעקה. רצתי להזעיק רופא, הרופא לא מיהר ואבא מת". לוין האח מספר כי גם השכנים בבניין ברחוב ראש פינה היוו השראה עבור לוין. "איתמר מהקומה השנייה נהרג על אלטלנה ב-1948" הוא מספר.
חנוך היה פעוט אך שמע שיחות על אלטלנה ועל השכן הצעיר שנהרג, שהיה ההרוג הראשון שהוא הכיר והיה השראה עצובה למחזותיו.
גם לאחר שעזב את הבית, מלכה אמו המשיכה להתגורר כאן וחנוך הרבה לבקר אותה. תיבת הדואר עם שמה נותרה עד לא מזמן, אך כיום גרים בבניין הזה בעיקר עובדים זרים ופליטים.
כורסה בלי מעיים
הדירה הראשונה ששכר לוין בבגרותו הייתה בשכונת בורוכוב בגבעתיים, אך הוא התגורר בה זמן קצר בלבד. אחריה עבר להרברט סמואל 20 לדירת גג. ממנה עבר לדירה התחתונה באותו הבית, ושם גר בתחילת הקריירה שלו בתאטרון, בסוף שנות ה-60.
הרברט סמואל 20. דירה מדכאת, אבל עם חוויות צילום: יוסי אלוני
ראשית שנות ה-70. אני הולך אל הבית ברחוב הירקון 179, צפונית לכיכר אתרים, בין שדרות בן-גוריון, שעדיין נקראו אז שדרות קק"ל, לארלוזורוב. זו דירה שבה יצר הרבה. "דירה חשוכה", מציין עודד קוטלר, שביים אז את מחזהו של לוין "חפץ". "חנוך היה יושב במטבח על טבורט (שרפרף נמוך), אור קטן. קורא ספר רציני. והייתה כורסה אחת, כורסה ישנה, 70 אחוז מהמעיים שלה כבר קפצו החוצה והוא ישב על זה, והקש מסביב, וככה עבדנו על 'חפץ'.
"הוא נעל נעליים מחודדות, עם שפיץ, שאף אחד לא נעל אז. שאלתי אותו 'איפה קנית את הנעליים האלה?' וחנוך סיפר שמצא אותן בארון בדירה אחרי ששכר אותה. לפעמים נעל סנדלים עם גרביים אבל גלגל את הגרביים בחלקם העליון. הוא היה הולך לים, שהיה קרוב לבית, עם הסנדלים והגרביים, חוזר וכותב".
עם השחקן הוותיק נחום שליט, ששיחק ב"מלכת אמבטיה" לצד תיקי דיין, ישראל גוריון וז'רמן אוניקובסקי, אני מגיע לרחוב בן יהודה פינת מנדלי מוכר ספרים. "הכרתי את חנוך כשהיה קופאי כאן במועדון התאטרון", הוא מספר. "הוא גר אז ברחוב הירקון, כששיחקתי במחזה 'סולומון גריפ', שהוא כתב. אז, אני זוכר, הוא המציא את המילה 'שדחת' - אישה עם חזה גדול והרבה תחת".
ברחוב הירקון היה פוגש לוין את השכנה ממול - ציפורה, אמא של יוסי גרבר, שעבדה בשופרסל בבן יהודה, והייתה חכמה, מצחיקה ומשעשעת. בשיחות ביניהם הוא שמע ממנה כמה אמירות על החיים, שאולי הייתה בהן השראה. גם בני הזוג השחקנית חנה רוט והסופר אברהם פסקא גרו שם, וכן הסופרים עדנה ויעקב שבתאי.
באותה תקופה הוא הכיר גם את לאורה ריבלין, ששיחקה את פוגרה ב"חפץ", שביים עודד קוטלר, בן זוגה דאז. "כל כך נבהלתי מהדמות שלי בהצגה, מהרוע שלה, שברחתי", מספרת ריבלין. "ברחתי מהחזרות וחזרתי אחרי שלושה שבועות".
דירה במתנה
מכאן עבר לרחוב רופין 12. באותם ימים, אמצע שנות ה-70, הועלה המחזה "נעורי ורדה'לה' בתאטרון הקאמרי, בהשתתפות יהודה פוקס, מרים גבריאלי, יצחק חזקיה ועוד. "את חנוך הכרתי עוד כשלמדנו יחד באוניברסיטה", מספר חזקיה. "אחרי הצגת הבכורה של 'נעורי ורדה'לה' בקאמרי בדיזנגוף גמרתי להחליף בגדים, ירדתי למטה, פגשתי את נאוה כורש והיא אמרה לי: 'אתה חייב להכיר לי את האיש שכתב את המחזה'. ראיתי את חנוך הולך עם הבמאי אלכס כגן. אמרתי לו: 'חנוך, רוצים להכיר אותך'. חנוך הציץ לתוך המכונית הקטנה שלי, וזהו. הוא אמר: 'אני רק צריך להשאיר פתק למישהי שאני לא הולך להגיע'".
מאפו 23. כאן גר עם נאוה כורש, הציירת היפה צילום: יהונתן שאול
נאוה וחנוך נישאו, עברו לדירה במאפו 23, ומשם לסירקין 37, דירה שקיבלו מהשחקנית חנה רוט ובעלה אברהם פסקא, שנסעו לאיטליה ונתנו לנאוה ולחנוך לגור חינם בדירתם, מתחת לדירה של נורית גרץ ועמוס קינן. לא שהיו לנו אמצעים", מספרת רוט. "פשוט חשבנו שלא יפה לקחת כסף מחנוך".
גם בגלל משלח ידו של אביו, חנויות מכולת, כל מיני חנויות מכולת היו מקורות השראה לחנוך. "נפגשנו במכולת בפרישמן פינת סירקין", מספרת רוט - שמשחקת היום בקאמרי בהצגה "מכולת" - "הייתי אחרי לידת בתי דינה. חנוך ראה אותי ואמר: 'אני רוצה אותך לתפקיד מרכזי במחזה חדש שלי - "שיץ"'. "אני לא נראית כל כך טוב, אני אחרי לידה", אמרתי. "את כבר נראית יותר מדי טוב בשביל התפקיד הזה", אמר, ונתן לי את תפקיד שפרכצי".
פיארברג 27. כאן נולד בנו ישראל צילום: רענן כהן
חנוך אהב נשים, ונשים אהבו אותו. מ-1979 חלק חיים עם עדנה קרן, דיילת יפהפייה, שהפכה לאשתו השנייה. חנוך היה הולך הרבה ברגל, הולך מהר. הרבה ללכת אל אמו מלכה שעדיין התגוררה ברחוב ראש פינה פינת איגר בנווה שאנן, שאוכלוסייתה השתנתה מאז.
"אם התחת שלי לא בוער על משהו, אני לא מושיב אותו לשולחן הכתיבה", היה חנוך אומר, "מספרת עדנה קרן-לוין, עמה עבר בפעם היחידה בחייו מחוץ לתל אביב - להרצליה פיתוח. לעדנה וחנוך נולדו שני בנים - אהרון, כיום בן 30, ורפאל, בן 27. "הכתיבה מושפעת מסביבת ילדותו", אומרת עדנה קרן-לוין, "אבל לא הייתי רוצה לחשוב שאיזו דמות שלו נכתבה עליי".
ואלה שמות
ב-1983 עלה בקאמרי המחזה "אורזי מזוודות". מצאתי שחלק מהשמות שנתן לדמויות היו של אנשים שהכיר מהסביבה, מתל אביב, מחייו. הניה גלרנטר, אותה גילמה זהרירה חריפאי; משפחת גלובצ'יק, שם נדיר אך אמיתי, שהתגוררה באמת בסביבת רחוב שינקין.
ג'ורג' אליוט 5. כאן התגורר עם אשתו השלישית עד מותו צילום: יהונתן שאול
מילות השיר הנודע "לונדון", ששרה חוה אלברשטיין, לקוחות מתוך המונולוג של הדמות בלה שוסטר, שאת אחותה נינה גילמה חני נחמיאס. שאלתי בעבר את לוין אם כאשר הגה את הדמויות הוא חשב על צמד האחיות נינה בלה, והוא אישר בהנהון ראש.
נינה ובלה היו שתי אחיות קוסמטיקאיות ידועות, שפעלו ברחוב בן יהודה, קרוב לאלנבי. הן הקדימו את רונית רפאל בעשרות שנים והיו סלבס אמיתיות, נשים נאות והדורות, שהתוו אופנת טיפוח.
כשנפרד מעדנה בשנת 1992 שכר דירה ברחוב בר גיורא פינת עין חרוד, קרוב לדיזנגוף סנטר.
כששמע שהתפנתה דירה בפיארברג 27, הבניין בו התגורר שנים קודם, חזר לשם, ושם יצר את "מלאכת החיים" ואת "הילד חולם". עם אשתו השלישית, השחקנית ליליאן ברטו, שמטפלת עד היום במורשתו, התגורר ברחוב ג'ורג' אליוט 5, הסמוך לשינקין.
כאן נולד וגדל בנם אלכסנדר, עוד מעט בן 15, וכאן התגורר לוין עד ימיו האחרונים, כשמחלת הסרטן הכריעה אותו. לפני כשנה וחצי נקבע שלט הנצחה עירוני לזכרו על הבניין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם