הכל בא לה: מורן אייזנשטיין, הילדה היפה מחיפה, בדרך לברודווי
השבוע עלתה בתיאטרון הצפון ההצגה "או אני או הקזינו". על הכתיבה אחראית מורן אייזנשטיין, שעשתה דרך ארוכה מאז התחילה כבת זוגו הבלונדינית של חיים צינוביץ' וכזאת ש"לא בא לה". כעת היא חתומה גם על ספר ילדים מצליח שהפך להצגה. היא מודה לבורא עולם (אבל לא חוזרת בתשובה) והכי אוהבת לחזור למשפחה בחיפה
בתקופה האחרונה כתבה ספר ילדים, הצגת ילדים והצגת בידור. היא לא מפחדת מאף אחד, עומדת על שלה וגאה בכל יצירה שיוצאת תחת ידיה, כשעל הכל היא מודה לבורא עולם. ואל תשאלו אותה אם זה אומר שהיא חזרה בתשובה, זה מעצבן אותה. מאוד.
לפני פחות משנה התחתנה עם ינאי רטפן, ובתוכנית יש גם ילדים. אז עזבו אתכם ממורן שהכרתם, וקבלו את מורן אייזנשטיין החדשה. "עכשיו אני מרגישה שאני מתחילה לבנות את הקריירה שלי, את העתיד שלי אם אפשר להגיד", היא מציינת. "במישור היצירתי, העסקי וכמובן המשפחתי".
אייזנשטיין נולדה וגדלה בחיפה, כבת למשפחה מבוססת ומוכרת בעיר. כנערה חיפאית יפה הסתובבה וכיכבה בחוגים הנוצצים והנכונים, והייתה לדמות מזוהה באזור: "בגיל 15 ראיתי בפעם הראשונה את התוכנית 'רמת אביב ג', ואמרתי לעצמי - שם אני רוצה להיות, בטלוויזיה. זה נראה לי הדבר הכי קסום וחלומי להיות, בטלוויזיה עם יעל בר זוהר, ושם אני אהיה, בסדרה הזו, רמת אביב.
במהלך הצבא דגמנה אייזנשטיין בתצוגות בחיפה, עד שגילתה את תל אביב: "נסעתי המון לאודישנים ועבודות דוגמנות, אבל בגרוש וחצי. לפעמים הרווחתי 80 שקלים לתצוגה, אבל זה לא משנה. כמו שאומרים - לא משנה אם הסוס מהיר או איטי, העיקר שאתה יודע לאן אתה רוצה להגיע איתו. זה המוטו שהוביל אותי. להתחיל מלמטה כדי לעלות.
"פגשתי
"לאחר הצבא החליטה אייזנשטיין לעבור לתל אביב, וכך עשתה. "התחלתי לחפש את עצמי עם החיפושית המקרטעת שלי, שבקושי הגיעה לעיר, והתחלתי לעבוד בקפה 'זו' הנחשב ביהודה מכבי. בבוקר הייתי מלצרית, ובערב מארחת. שכרתי דירה עם חברה מעל הקפה, ולמדתי בסדנת משחק אצל יורם לוינשטיין. עשיתי אודישנים על אודישנים".
ואז הגיע המפנה הגדול בקריירה של אייזנשטיין, ומעוד צעירה שמגיעה לעיר הגדולה וחולמת להצליח בענק - היא גם הגשימה. "אחרי כמה שנים טובות בתל אביב, משהו כמו שלוש שנים שלא קרה בהן משהו משמעותי, כבר הייתי מיואשת. למדתי משחק אצל גלית רוזנשטיין, והיא עשתה אודישנים לפרסומת. ואז זה קרה. התקבלתי כדי להגיד את המשפט הנצחי, שילווה אותי עד הקבר, 'ואם ביום שלישי לא בא לי'. לא האמנתי שמהמשפט הזה יהיה כזה בום. תחשוב, משפט אחד שיעשה דבר כזה למדינה. כולה פרסומת.
ואת עדיין מתרגשת?
"בטח, למרות שמאז השתתפתי בהצגות ילדים, תכניות טלוויזיה ועוד הרבה דברים, עדיין יש בי את ההתרגשות".
מה מרגש אותך כיום?
"מבחינתי לא הגעתי ליעדים שלי. קשה לי לענות על זה, אני לא רוצה להתייאש".
להתייאש ממה?
"זה תחום קשה מאוד. צריך להיות עם היד על הדופק וליצור, ואם אתה נרדם אתה נעלם. זה תחום קשה, אבל אני מאוד אוהבת להיות בו".
את הצד היצירתי החלה מורן להראות לעולם כאשר כתבה ספר ילדים בשם "הדוד חום בא לבקר", שדי הצליח בקרב ההורים. "את הספר כתבתי אחרי שהחלטתי שאני רוצה לקחת פסק זמן מהכל. נמאס לי להיות הבלונדינית שזה מה שיש לה לתת. רציתי ליצור עוד דברים, לא רק את הדמות הזו. התעייפתי מלהיות בתפקיד הבלונדינית, רציתי תוכן, משהו מעניין. הייתי באובר חשיפה.
"בזמן הזה המוח היה בשל יותר ליצירה. היה לי הרבה זמן לחשוב, להיות עם עצמי בלי הפרעות של פלאשים מסנוורים, לא קפצתי לאירועים מתוקשרים וכאלה. בזמן הזה יצרתי את הספר שלי, 'הדוד חום', שעוזר לילדים להתמודד עם חום ומחלות כגון נזלת ושיעול.
"זה לא היה משהו מתוכנן, לא חשבתי על זה במיוחד, זו הייתה מין הארה. רק המשפט הזה בא לי בראש כל הזמן. חשבתי לעצמי 'מאיפה המשפט הזה בא לי פתאום', ואז התחלתי לחשוב על זה כעל ספר ילדים. דוד זה קונוטציה חיובית, חום זה שלילי, וביחד זה נותן משהו חיובי. אפשר להתמודד עם חום בצורה משעשעת וקלילה, עם האנשת סימפטומים כגון דוד חום, דוד שיעול, דוד כאב ראש ודודה נזלת. כל המשפחה, בקיצור. משפחת שפעת, ככה קוראים להם".
בעקבות הצלחת הספר, הופקה על פיו הצגת ילדים באותו השם שרצה בתיאטרון הילדים "הפארק" בתל אביב. "נפגשתי עם בחור שהתלהב מהספר, ורצה לעשות מזה הצגת ילדים. וכך היה. הילה ואלון שלגל כתבו והלחינו, וצחי נוי, עמית רוטנברג ואני מופיעים. ילדים מעולפים על זה, זה מאוד מצליח. יום אחד הגיע לראות אותה גם נציג של 'הוט ילדים vod', והוא התלהב וביקש לשלב את שירי ההצגה אצלם. עכשיו זה נכנס גם ל'יס ילדים' בערוץ 'הופ ילדות ישראלי', וחברות שלי מספרות לי שהילדים שלהם מריצים את זה בלופ עשרות פעמים".
כמו בסיפור מהאגדות, כשהכל טוב - אז הוא ממשיך בטוב: "בגלל שלספר ולשירים יש מסר חינוכי-בריאותי, הזמינו אותי לגן ילדים אחד להקריא את הסיפור בתקופת החורף, כשכל הילדים היו מנוזלים, ומשם זה התחיל לרוץ חזק בגני ילדים, כשעת סיפור והפעלה שאני מעבירה לבד. הילדים נהנים. הייתי אפילו כמה פעמים בגנים בחיפה, והילדים נהנו שם מאוד".
ויש המשכיות?
"אני מקווה. אני קוראת לגננות בחיפה ליצור איתי קשר בפייסבוק, או בכחול לבן אומנים, שווה להם. יש לי בכלל חלום גדול עם 'הדוד חום', אני רואה בזה מותג לילדים".
כלומר?
"כמו שהיה פעם את הסיפור של 'קריוס ובקטוס', שעזרו להתמודד עם חיידקים בצורה מצחיקה. אז אני רואה את כל הדודים שלי כסדרת אנימציה, זה משהו שיכול להיות מתורגם לכל השפות. תחשוב על זה רגע. 'uncle fever comes to visit', זה אוניברסאלי. או למשל תחשוב על בובות דוגמת הדודה נזלת, כזו בובה שאתה לוחץ עליה והיא מתעטשת. הבובות שלי יהיו ידידותיות לסביבה".
במקביל ולא במפתיע, כתבה אייזנשטיין מחזה בידור למבוגרים בשם "או אני או הקזינו", שמדבר, איך לא, על עמך ישראל. אייזנשטיין כמובן משתתפת בקאסט: "עם השנים השתתפתי בשתי הצגות בידור: 'אני עם אשתך גמרתי' ו'החשפנית', אז בזמן שלקחתי פסק זמן מהכל רציתי ליצור לעצמי הזדמנות לעשות משהו כזה. המוטו שלי זה 'שב ותכתוב וזה יקרה'.
קצת סטריאוטיפי, לא?
"סטריאוטיפי זה מעולה. הם מגיעים למוטל זול, ושם מקבל את פניהם אב הבית הערבי, סמי, שמנהל את המוטל. שם גם פוגשים את אלכס, בחורה ישראלית שחולמת לכבוש את הוליווד, אבל בינתיים מגלמת תפקידים של גופות וכפילה של ישבנים".
עמוק משהו.
"עזוב עומק, זו הצגת בידור להמונים. זה לא הקאמרי, זה בידור להמונים. כשאתה רוצה שעה וחצי לצחוק בלי לחשוב ודרמות וכדומה - אז זה הז'אנר. לצחוק שעה וחצי, אין בזה שום דבר אחר. אתה באמת בא לשעה וחצי כדי לנקות את הראש, להשתחרר ולצאת עם חיוך ענק. הקהל עושה בתחתונים בהצגה הזו.
"אני חושבת שכשאתה עושה הצגת בידור - אל תנסה להתחכם עם שנינויות. אנשים לא מחפשים את זה, אלא מבקשים לצחוק ושיהיה מסר על החיים והזוגיות. בהצגה, בסופו של דבר, למרות הכוסית, הבעל חוזר הביתה לאשתו".
החיים האמיתיים, מה?
"זה כמו מתמטיקה. יש זוג שיחסיו עולים על משבר, ופצצה מגיעה ומסובבת לבעל את הראש. בסופו של דבר יש מסר שכמה שחיי הנישואין קשים, האישה היא לתמיד. כמה שזה קיטש, זה עובר אצל הזוגות בני החמישים שבאים לראות את ההצגה. 'אני מכינה לו את האוכל שלו, את הקפה שלו, הוא אוהב אותי', זה מין סוג של פנטזיה, שמתנפצת וחוזרים לחיים האמיתיים. כן, האמיתיים".
השיר שמקדם את יחסי הציבור של ההצגה הוא "שקר החן, הבל היופי", שזימר בתקופתו "השרוף", הידוע יותר בשם חיים צינוביץ', שהיה בן זוגה ושותפה העסקי של אייזנשטיין בעבר עד שהכל עלה על שרטון.
שיתפת את צינוביץ' בבחירת השיר?
"לא באתי והתייעצתי איתו. חשבנו על שיר קידום להצגה, ועלה הרעיון לבחור בשיר הזה להצגה. אמרתי שזה מעולה וזהו, נבחר. בחרתי בשיר בלי ידיעתו".
וזה לא מפריע שזה שיר שלו?
"זה לא הפריע לי בכלל, זה שיר יפה שעשה הרבה רעש".
ומה הוא אמר?
"הוא שמע את השיר אחרי זה, והוא אמר שזה מוצלח ושאני שרה יפה. אני שרה את השיר בלייב בהצגה, זה עשה הרבה טוב ליחסי ציבור".
מה את מרגישה כשאת רואה יצירה מוגמרת שלך?
"אני מרגישה גאווה ופחד. מצד אחד אני יודעת שההצגה טובה, ועובדה שהשקיעו בה המון כסף, אבל יש פחד כמו בכל דבר שזה לא יצליח. יש את הפחד מלהיכשל, מכיוון שמשקיעים בזה המון כסף וזה מפחיד. אני עולה לבמה כשחקנית, כותבת, מפיקה. בווילון תמיד יש חורים, ואני מציצה לראות כמה אנשים באו. כשאני רואה את האולם מלא זה כיף. חוץ מזה הקאסט שלנו, המדהים, שכולל את הבמאי דודו באוכנר, את פזית ירון מינקובסקי, רמי חזקיהו, ליאון שניידרובסקי ורוני ששון, מסתדר נהדר".
בסטאטוסים בפייסבוק מודה אייזנשטיין לבורא עולם, וכך היא גם הודתה בספרה: "למכוון דרכי, מאיר את חיי ושולח לי מלאכים טובים שממלאים את ראשי בסיפורים. ישתבח שמו לעד".
"מה זאת אומרת על מה? על הטוב והשפע, ועל מה שהוא נותן לי. על הכל, בכל דבר שלי אני מודה לו. הוא רואה כליות ולב, אז הוא יודע את הנפש. אמונה זה משהו בנשמה".
מתחזקים?
"למה תמיד שאני מזכירה את בורא עולם, מדברים על חזרה בתשובה? מה הקשר? זה מרגיז אותי. אני כותבת 'ישתבח שמך לעד', וישר אומרים 'חוזרת בתשובה'. אמונה זה מה שבלב. לא צריך תחפושות וכובעים וציציות כדי להיות עם אלוהים, האנשים פשוט בורים וזה מרגיז".
אז חזרה בתשובה לא תהיה?
"never say never, אבל לא כל סטאטוס מרמז על חזרה בתשובה. אני לא אוהבת להגדיר את עצמי".
אייזנשטיין התחתנה השנה עם ינאי רטפן, שמייצג אומנים כגון עידן יניב, אביהו שבת, ליבי רן, שרון חזיז, מיכל אמדורסקי ועוד.
איך ינאי מקבל את כל פרץ היצירתיות וההפקה?
"חבל על הזמן, אין יותר מפרגן ממנו. אפשר להגיד שכל רעיון שיש לי הוא תמיד עוזר לי, והוא מאוד מאמין בי. הוא מהגברים שאומר 'לא אכפת לי להיות הבעל של מורן אייזנשטיין', למרות שיש לו חברה גדולה. 'לא אכפת לי שאת תעבדי ותביאי את המיליונים, ואני אשב בבית ואיהנה'".
ואת?
"אני מתמקדת בדברים החשובים. קנינו בית במתחם YOO, ובינתיים אנחנו עוברים לארבעה חודשים לגור במתחם אנדרומדה".
ומה עם ילדים?
"זה על האש".
יש געגועים לחיפה?
"לא אשקר. אני אוהבת את המשפחה שלי, וכשאני רוצה לברוח ומחפשת שקט אני מגיעה לחיפה, אבל אני הרבה שנים בתל אביב. הכי כיף להגיע לחיפה עם היצירה שלי. עזבתי את חיפה צעירה, וחזרתי יוצרת".
לסיום הראיון עוצרת מורן לרגע ומסכמת: "יש לי משפט שכתבתי לעצמי, ואני מאוד אוהבת לצטט אותו: 'לעולם אל תגיד הפסדתי, טעיתי, מול תוצאה לא מוצלחת במיוחד. תגיד עדיין לא ניצחתי'. זה שלא הגעת לא אומר כלום, פשוט עדיין לא ניצחת. אז תמשיך'.
"החלום שלי תמיד היה ותמיד יהיה לשחק. זו האהבה שלי, מה שגורם לי אושר. אם בעולם המבוגרים או הילדים שם יהיה הכיוון - אז שם אהיה. זה החלום. בקרוב ההצגה שלי תצא לסיבוב הופעות בארצות הברית: לוס אנג'לס, מיאמי, וגאס. וזה יהיה בעזרת השם, כמובן. אז נתראה בברודווי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם