חולון-בת ים: עלייה במספר המשפחות העניות המתחננות לסיוע
עמותת חסדי נעמי דיווחה השבוע על עלייה במספר דרישות הסיוע מצד משפחות עניות בחולון ובבת ים, אך מתקשה לסייע לכולן. הבת של א' מבת ים מתלוננת כל הזמן שהיא רעבה. הם גרים בבית שקירותיו סדוקים ותריסיו שבורים. פניו העגומות של העוני
א' בביתה צילום: רגב גולדמן
השבוע דיווחה אחת מעמותות הסיוע - חסדי נעמי, הפועלת בכל רחבי הארץ, כי בחולון ובבת ים גוברת בחודשים האחרונים הדרישה לעזרה. "המצוקה הגדולה רק הולכת וגוברת משבוע לשבוע למימדים שאנחנו לא מכירים", סיפרה מירי יהודה מעמותת חסדי נעמי.
"אנחנו מטפלים ב-50 משפחות בבת ים וחולון, אבל לצערי הדרישה היא כל כך גבוהה שאנחנו לא מצליחים להגיע לכולם כי אין לנו תקציב גבוה. אנחנו חיים רק מתרומות, והביקוש כיום בבת ים וחולון הוא לעוד למעלה מ-200 משפחות".
מירי, תושב בת ים בעצמה ואם לילדה, פעילה כבר תריסר שנים בעמותה. "אני מכירה הרבה תושבים בבת ים שנזקקים לעזרה", היא אומרת, "אני מגיעה אליהם הביתה ועוזרת להם ככל שאני יכולה. בהתחלה היינו מביאים את הארגזים למרכז החלוקה של העמותה בבני ברק והאנשים היו מגיעים לבני ברק, אבל לצערי לאותם אנשים אין את האמצעים להגיע אלינו, ולכן החלוקה נעשית בבת ים עצמה".
עד כמה המצב חמור?
"המצב תמיד היה חמור, אבל לאחרונה אפשר להגדיר אותו כקטסטרופה. אין מילה אחרת שאפשר להשתמש בה. אני רואה את העוני הזה כל יום, ומשבוע לשבוע הוא מחריף. פעמיים בחודש אנחנו עורכים חלוקה באזור התעשייה בעיר, שם אנחנו מחלקים פירות וירקות בנוסף לארגזי מצרכים כמו אורז, שמן, מטרנה לילדים הקטנים, חטיפים".
הגידול במספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני מורגש היטב, מספרת מירי יהודה. "אני רואה את הילדים שמגיעים לימי החלוקה, וברגע שהם רואים את החטיפים הם פשוט מתנפלים. זה אחד הרגעים היותר קשים. עוני של ילדים מכה חזק מאוד בתוך הלב של כל בנאדם", היא מספרת.
לא רוצה לגנוב
השבוע ביקרה מירי את א', תושבת בת ים בת 51, אם חד הורית לשבעה ילדים. הם מתגוררים בבית קטן בשכונת עמידר במצב מחפיר. הדירה חשוכה כמעט במלואה משום שאין מנורות בבית. כל בני המשפחה ישנים בשלוש מיטות ישנות, מפורקות למחצה, כאשר קירות הבית סדוקים, עכברים מתגנבים מידי פעם. הכיור של המטבח שבור, אין ארונות בדירה והתריסים שבורים.
המקרר בביתה של א' צילום: רגב גולדמן
"הרוח נכנסה לבית כי התריסים שבורים וכל הבית היה קפוא. יש לי פה ארגזים ישנים ומכונת כביסה ישנה שלא עובדת אז התחלתי לחסום את החלונות כדי שלא נתקרר. פחדתי שהילדים יהיו חולים", כך בדמעות ובהתרגשות גדולה מתארת א' את מצבה הקשה.
איך את מצליחה להתקיים יחד עם שבעת ילדייך?
"המצב מאוד קשה. אני לא מצליחה לשרוד. אני גרושה, יש לי בעיות בריאותיות ואני חיה מהמזונות שאני מקבלת בסכום של 2,800 שקל. החוב שלי בבנק הוא גדול מאוד ואין לי אפשרות להאכיל את הילדים שלי, חלקם קטנים וחלקם בגיל העשרה. הרבה פעמים הם באים אליי ומבקשים ממני שאכין להם אוכל, ואתה יודע מה אני אומרת להם בתגובה? שאין לי".
בשלב זה מתפרצת
א' בבכי מר. היא מנסה להסתיר את דמעותיה ששוטפות את פניה, אך לשווא. "המצב שלי קשה. איך אני יכולה להביט בעיניים של הילדים שלי כשהם רעבים ולומר להם שאין לי אוכל בשבילם? זה לא נורמלי. זה מצב שאי אפשר להמשיך איתו. אני מרוב נואשות לא יודעת מה לומר ומה לעשות. אני לא רוצה ללכת לגנוב. מידי פעם אני מבקשת עזרה מהשכנים כי אין לי ברירה".
איך הילדים מסתדרים בבית הספר?
"גם להם קשה מאוד. הם מגיעים רעבים, ואני מנסה לעשות הכל כדי שיהיה להם טוב. אני לא רוצה לדווח על הבעיות שלי כי אני חוששת שיום אחד ייקחו אותם ממני. הילדים שלי זה הדבר הכי יקר שיש לי. כואב לי מאוד שאני לא יכולה לעזור להם. כשהבת שלי רואה אותי ואומרת לי שהיא רעבה, ואני יודעת שאני יכולה רק להכין לה מרק, והיא כועסת עליי ובצדק, אז אני מרגישה אשמה".
הילדים רעבים
את ארוחת השבת מנסה המשפחה לבשל עם מצרכים אותם היא מקבלת מעמותת חסדי נעמי. "לפעמים אני עושה לילדים קציצות מהטונה שמחלקים לנו", מספרת א'. "לפעמים נשאר קצת אטריות או פסטה אז אני מכינה להם. כשאין מה לאכול אני מכינה לילדים אפונה וגזר מהשימורים שאנחנו מקבלים בחבילה וזה מה שיש להם לאכול. כשהם מגיעים מבית הספר הם קודם כל רצים לראות אם היום יש סיר על הגז ואולי יש להם ארוחת צהריים. אם לא אז הם נשארים רעבים".
חלוקת מזון לעניים (למצולמים אין קשר לכתבה) צילום: נאור רהב
"פניתי אבל אף אחד לא יכול לעזור. ביקשתי תלושים לקנייה כי שמעתי מאחד השכנים שלפעמים מחלקים. התקשרתי לעירייה אבל אמרו לי שנגמר. החובות שלי לעירייה גבוהים מאוד ואין לי דרך לצאת מזה".
כאמור הדירה של א' במצב זוועתי. מעבר לעובדה שאין למשפחה מכונת כביסה ומיטות, גם במטבח המקרר נמצא על סף השבתה והתנור לא עובד. במבט מהיר בכיור אפשר להבחין בשברים גדולים. אין ספק שהבית אינו ראוי לאכלס בני אדם. "אני מיואשת. נמאס לי לחיות במצב הזה. הילדים שלי מבינים את המצב שבו אנחנו חיים וזה עוד יותר קשה לי".
בין התיאורים הקשים אודות מלחמתה הרצופה בעוני המחפיר, מספרת א' באופן מקרי לחלוטין כי ביום ביקורינו היא חוגגת את יום הולדתה ה-51. כאשר אני שואל אותה מה היא מאחלת לעצמה – היא מתפרצת בבכי קורע לב.
"מה אני כבר יכולה לאחל לעצמי? אני רק רוצה שהילדים שלי לא יסבלו. שיהיה להם טוב בחיים שלהם. שהם לא יקומו בבוקר עם רעב וילכו לישון בלילה רעבים. שבכל פעם שהם יגיעו הביתה המקרר יהיה מלא באוכל. זו הבקשה היחידה שלי. זה החלום שלי".
המצב בחורף וודאי מקשה עליכם עוד יותר.
"ברגע שיורדים גשמים המים נכנסים לדירה דרך התקרה. גם ככה הקירות שלנו במצב גרוע. שבורים וסדוקים. לפני כמה ימים אחד השכנים שיפץ את הדירה שלו וקנה רהיטים חדשים. את הרהיטים הישנים שלו הוא זרק החוצה. בלילה יצאתי ולקחתי כמה ארונות שבורים כדי שיהיה לנו משהו בבית".
מה החלום שלך?
"אני מאוד רוצה להיות אימא טובה עבור הילדים שלי. אני רוצה לפנק אותם על כל הזמן הזה שהם סובלים. אני רוצה שהיה להם טוב. הלוואי ויבוא היום שיהיו לי נכדים שרק אושר אחלק להם. שאקום בבוקר והתקופה הקשה והמרה הזו תעבור. שהפרק הזה ייסגר לעולם ולא יחזור יותר אף פעם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם