ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

דנינו נגד דומרני: מי ינצח בקרב בין שני האשקלונים?

קילומטר אחד בלבד מפריד בין "בלוק 100" ברחוב ההסתדרות, שבו גדל המפכ"ל הנכנס יוחנן דנינו, לבין "המובלעת" של רחוב מילרוד, שבו גדל שלום דומרני. שני ילידי אשקלון בחרו במסלולים שונים כדי להגיע לצמרת, אלא שמעתה הניצחון של האחד יהיה ההפסד של השני

ימים קשים עוברים על שלום דומרני, מי שמוגדר על ידי המשטרה כראש ארגון הפשע הגדול במדינה. אביו, זכריה, מת בשבוע שעבר ממחלה קשה. עוד בטרם הספיקו בני המשפחה להדביק מודעות אבל נערכה הלוויה, כשמאות מלווים את המנוח.

לא רחוק משם, עדיין בשכונת שמשון באשקלון, מתקשים ישראל וליזה מבית משפחת דנינו להסתיר את השמחה והאושר על היבחרו של הבן יוחנן, גאוות הבית, למפכ"ל המשטרה.

קילומטר אחד בלבד מפריד בין "בלוק 100" ברחוב ההסתדרות, מקום ילדותו של "השוטר מספר אחת" יוחנן דנינו, לבין רחוב מילרוד, המקום שבו גדל "העבריין מספר אחת" באזור, שלום דומרני. קצת קשה להבין כיצד משכונה אחת לא גדולה, במרחק כמה רחובות, צמחו שתי הדמויות הבכירות ביותר של שני צדי העולם הפלילי בישראל - החוקי, והבלתי חוקי.

מאז מונה דנינו למפכ"ל המשטרה, לפני כשבועיים, באשקלון ממתינים לראות מי ינצח בקרב המוחות ההולך ונרקם. האם יצליח להצר את צעדיו של דומרני? "מבחינתנו מדובר ממש בדרבי", אומר יחיאל, תושב העיר, שהתעקש לא להזדהות בשמו המלא, מטעמים מובנים. "השאלה היא מי ינצח במשחק -השוטרים של דנינו או החיילים של דומרני".

"למשטרה אין הכלים שיש לעבריינים", קובע עו"ד משה שרמן, אחד מפרקליטיו של דומרני. "זו משטרה ענייה. לעבריינים, לראשי ארגון הפשע בישראל, יש מיליארדים ויכולות רבות. בגדול, למשטרה אין יכולת לחסל את ארגוני הפשע, אפילו לא לדגדג אותם. יעצרו אחד, יקומו במקומו אחרים. עדיף שהמשטרה תטפל בביטחון האישי של האזרחים. תאמין לי, זה יותר חשוב מהכל".

ניצב בדימוס יוסי זכריה, תושב אשקלון ומי ששימש בעבר כמפקד מרחב לכיש, חושב אחרת: "אין אדם שאי אפשר להילחם נגדו, כולל דומרני. ליוחנן יש את כל הכלים להצעיד את המשטרה להישגים. הוא יכול לחסל את ארגוני הפשע. הוא מילא שורה של תפקידים בכירים בתחום החקירות והמודיעין. הוא בחור מוכשר ואינטליגנטי מאוד ואין שום סיבה בעולם שלא יצליח בתפקיד".

איך אתה מסביר את זה ששכונת שמשון הצמיחה גם את המפכ"ל וגם את העבריין הכי בכיר?
"בכל משפחה יש גם כבשה שחורה, אלה הם החיים וצריכים להתמודד עם זה. העיר הזו הצמיחה מנהיגים ואנשים מוכשרים מאוד, וגם כאלה שבחרו ללכת בדרך הפשע".

חיים עטון (פאפו), נהג מונית מקומי ודמות ידועה בעיר, מכיר את שני הצדדים. "דנינו הוא קלאסה של שוטר", הוא קובע. "הוא צמח מלמטה, מכיר טוב מאוד את הפשיעה. פעם אשקלון הייתה עיר ללא רחמים. כל יום היה פה רצח, רימונים, יריות באמצע היום. היום הכל שקט, הפשיעה ירדה, לדנינו יש חלק גדול בזה. הוא גאווה מקומית שהוכיח שאפשר להצליח מתוך שכבה נמוכה ולהגיע לתפקיד בכיר מאוד".

הוא יצליח לעצור את דומרני?
"אני מעדיף לא לדבר על זה. שלום יושב בפינה שלו, לא מזיק לאף אחד. הוא לא מתעסק בקטנות ולא משחק באש. הוא יודע טוב מאוד איך לשמור על עצמו, בקושי יוצא מהבית. לצערי, לפעמים המשטרה משקיעה אמצעים בדברים הלא נכונים.

"לקחו בלון צפלין, שמו לו על הבית, 217 שוטרים פשטו, החרימו לו מכוניות פאר ובסוף - כלום, שחררו אותו. ממש בושות. בשביל מה צריך את זה? המשטרה לפעמים עושה עבריינים גדולים, סתם כדי לעשות רושם".

שלום דומרני, בן 35, נשוי ואב לחמישה, נולד לתוך מציאות לא קלה. אביו זכריה עלה ארצה ב-1955 מאתיופיה ונישא לאיריס. הוא גדל וצמח ברחוב מילרוד שבשכונת שמשון, אחד מהרחובות הקשים שמעניקים לנערים כלים חשובים שיעזרו להם לחיות בג'ונגל של עולם הפשע, לשרוד את מעקבי המשטרה ולצחוק כל הדרך אל הבנק.

השקט ברחוב מסתיר את ההיסטוריה שלו. במקום שבו עומדים עכשיו שיכוני הרכבת המטופחים יחסית, מהם ניבטים ראשיהם של זקני השכונה, ישישים חסרי ישע ומשפחות שבקושי גומרות את החודש, הציצו בעבר דמויות מפתח מהעולם התחתון של אשקלון.

"מדובר ברחוב די קטן, שבתקופה מסוימת היה מאוכלס בעבריינים הגדולים בעיר", נזכר קצין משטרה בדימוס, ששירת בעבר בתחנת אשקלון. "כמעט לא היה בניין ברחוב הזה שלא הייתה בו תחנת סמים. יריות לתוך הלילה היו עניין שבשגרה.

"לא רחוק משם, בשדרות עופר, סמוך למרכז הטניס, שגשגה תעשיית הזנות. היינו מבזבזים לילות שלמים בסיורים סביב השכונה הזאת, אבל לאחר זמן מסוים הנערים האלה כבר לא היו מתרגשים מהסירנה של המשטרה ופשוט ממשיכים בשלהם".

שילוב של טיפוסים מפוקפקים, צפיפות רבה של הבניינים והזנחה קשה, גרמו ללא מעט תושבים להדיר את רגליהם מרחוב מילרוד. זו הסיבה שהוא גם זכה לכינוי "המובלעת", בדומה למובלעת של רחוב אפרים צור הסמוך.
 

"פעם כשאמרת 'מובלעת' כולם ידעו למה אתה מתכוון", נזכר אחד התושבים הוותיקים ברחוב. "כל הטיפוסים שמילאו את בתי הסוהר בשנות השבעים והשמונים צמחו כאן, בשתי המובלעות האלה. גם היום מכנים אותנו מובלעת, למרות שכבר אין פה יותר מדי פעילות ופשע. נשארו פה רק נרקומנים קטנים וזקנים שמתקיימים מביטוח לאומי. העבריינים הכבדים באמת התעשרו ועזבו לשכונות הטובות".

דומרני , שכונה בילדותו "השחור", דילג על בית הספר התיכון וגם צה"ל ויתר עליו. מהר מאוד הצליח הנער לתפוס מנהיגות ולהתבסס כאחד המובילים בתחום הפשיעה בשכונה, בעיר, ולאחר מכן גם מחוצה לה, לא מעט בזכות אופיו האלים ואומץ לבו.

במשטרת ישראל כמעט לא התייחסו לדומרני ולא ראו בו דמות שיכולה להגיע רחוק מדי. אבל דומרני הפתיע את כולם, מלבד את עצמו. הוא טיפס בשקט ובצעדים קטנים למעמד של ראש ארגון הפשע הגדול בישראל, והיחיד בינתיים שלא הוכנס לכלא בשל עברות של הלבנת הון. הוא מתהלך בזהירות וממעט לבצע טעויות שיעלו לו במאסרים. שום עסק, מכונית או נכס לא רשומים על שמו, אף שהשמועות מדברות על עסקים רבים באשקלון ובארץ שדומרני הוא בעליהם או לפחות שותף בהם.

בשנות התשעים, עוד בטרם תפס מקום מרכזי באגפי המודיעין של המשטרה, הוא נתפס על ידי משטרת מרחב הנגב וריצה עונש של חמש שנות מאסר, לאחר שאחד מחייליו נתפס עם חבילות הרואין והתוודה שנשלח על ידי דומרני.

בכלא הוא התחבר ליגאל ז'אנו, אחד העבריינים הכבדים באשקלון, שאת הונו ורכושו עשה בעיקר בעסקי כריית חול לא חוקיים. בכלל, היו אלה שנים משגשגות עבור עברייני העיר אשקלון וסביבותיה. החול הרב המקיף את העיר שווה הרבה יותר מכל עסק אחר, כך מצאו העבריינים. ארגוני הפשיעה גלגלו, על פי הערכות המשטרה, למעלה ממאה מיליון שקל מכריית חול לא חוקית ומכירתו לקבלני בניין.

יגאל ז'אנו, אחיו מישל והאחים מאיר וישראל גנון עמדו בראש פירמידת כורי החול הלא חוקיים. דומרני, שרצה חלק בעוגה, הפגין שרירים וקיבל אף הוא נתח מהרווחים. בשלב מסוים היחסים בין דומרני לז'אנו הידרדרו ונפתחה מלחמת כנופיות שהביאה לקורבנות רבים.

ב-9 בינואר 2003 חוסל מאיר גנון ("פלפל") במכוניתו ליד הקיוסק המוצב בכניסה לבית החולים ברזילי, לאחר ששני רעולי פנים ירו לעברו כמה יריות ונמלטו מהמקום. האצבע המאשימה הופנתה לעבר דומרני, שנחשד גם כמי שמעורב במותו של חנניה אוחנה כמה חודשים לפני כן.

ביולי 2003, כשמחנה ז'אנו-גנון ביקש לנקום ולחסל את דומרני, נורתה בטעות הנערה שקד שלחוב, ששהתה ברכב שבו אמור היה להימצא דומרני. היורים היו מישל (מאיר) ז' אנו וישראל ("בגה") גנון . השניים נעצרו והוגש נגדם כתב אישום בגין רצח לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הם זוכו מחמת הספק, אך באחרונה, בעקבות ערעור המדינה לבית המשפט העליון, הם הורשעו ברצח ובקרוב ייגזר דינם. הם צפויים למאסר עולם.

בספטמבר 2004, בסמוך לשעה שלוש בצהריים, החריד פיצוץ עז את צומת הרחובות צה"ל ורזיאל במרכז אשקלון. מטען קטן שהוצמד לג'יפ הב-מ-וו של יגאל ז'אנו, שהשתחרר מהכלא כמה חודשים לפני כן, הביא למותו של העבריין הבכיר. ברכב שהו באותה העת גם אחיינו בן הארבע של ז'אנו ושני נוסעים נוספים, שנפצעו קל.
 

"כולם הבינו שדומרני הוא האחראי לגל החיסולים", הסביר השבוע קצין בכיר לשעבר במשטרה. "אשקלון בערה באותה תקופה, הרחובות היו לוהטים, אבל אנחנו היינו חסרי אונים. לא היו לנו שום ראיות שדומרני מעורב בחיסולים, ובלית ברירה נאלצנו לשחרר אותו. זה היה מתסכל ללא ספק".

עם מותם של ז'אנו וגנון היה השטח כולו נתון בידיהם של דומרני וחבורתו. הם החלו להשתלט על עסקי ההימורים, נכיון צ'קים, הלוואות בשוק האפור ועוד. בהמשך חבר דומרני לעבריין איציק אברג'ל, שנחשב כבר אז לאחד מבכירי עולם הפשע בישראל, לצד זאב רוזנשטיין, עמיר מולנר, ומשפחות הררי ואלפרון.

דומרני קיבל את חסותו של אברג'ל, אבל עם הזמן התנתק ממטריית הזהב והחליט להקים אימפריה משל עצמו. וכך, בעוד משטרת ישראל עסוקה במעקבים אחר האלפרונים, מולנר, רוזנשטיין ואחרים, דומרני המשיך לעמול במרץ עד שהגיע למעמדו הבכיר בעולם התחתון.

"נרדמנו בשמירה", מודה בכיר באגף המודיעין במשטרת ישראל. "לא לקחנו בחשבון את דומרני. היינו עסוקים במלחמת החיסולים שהתנהלה בין האברג'לים, האלפרונים, האבוטבולים, האחים אוחנה והג'רושים ולא התייחסנו אליו ברצינות. לא ספרנו אותו. כשהשם שלו כבר עלה, זה היה מאוחר מדי.

"היכולת המודיעינית של המשטרה לחדור לארגון של דומרני בעייתית. זה ארגון ממודר, עם מעט מאוד בכירים שמנהלים אותו. שלום אף פעם לא משאיר טביעות אצבע, נותן לאחרים ללכלך את הידיים, אבל כשחייל שלו נעצר ונכנס לכלא, בניגוד לאחרים, הוא עוזר עד הסוף. בקנטינות, בייצוג משפטי, וגם לאחר השחרור. לכן המחויבות של החיילים שלו אליו היא טוטאלית. ניסו פעם לגייס עד מדינה נגדו, אבל זה לא הצליח".

ובכל זאת, המשטרה הציקה לדומרני והמשיכה לעקוב אחריו. היא העלתה לאוויר צפלינים כדי לתצפת על ביתו, ניסתה לבצע האזנות סתר לשיחותיו ונכשלה, עצרה כמה מחייליו על חטיפת אזרחים או ניהול בנקי חלפנות החשודים כמקור להלבנות הון, חילטה להם רכוש, אבל על דומרני עצמו לא הצליחה להניח את ידה.

היא הציקה לו בתביעה שהגישה פרקליטות המדינה נגדו לבית המשפט השלום בבאר שבע על כך שבנה את ביתו במושב עוצם בשטחים שאינם שייכים לו, אבל לא יותר מכך. לפני כמה שבועות הוא השתחרר מריצוי עשרה חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בתקיפתו של העבריין והמחסל מספר אחת בעולם התחתון, אבנר הררי.

בניגוד לדומרני, יוחנן דנינו בחר במסלול אחר ולא נתן לשכונה שבה נולד לקבוע את עתידו. דנינו, 51, הוא בכור בין חמישה אחים. אביו ישראל היה מנהל בית ספר דתי, אמו ליזה מורה. ההורים מתגוררים עד היום בבלוק 100 ברחוב ההסתדרות. בניגוד לדומרני, דנינו נחשב כבר בילדותו לעילוי, תלמיד מצטיין. הוא למד בישיבת "אור עציון" ובלט גם שם.
 

"יוחנן חונך על ברכי הציונות, הוא ספג את זה המון מהבית", אמר השבוע תת ניצב בדימוס אפי מור, לשעבר מפקד מרחב לכיש במשטרה, שהיה מפקדו של דנינו במשמר האזרחי באשקלון. "יוחנן הוא בעל אישיות מדהימה, יש לו קסם אישי עם אנשים. מעולם לא תשמע אותו צועק. לבן אדם הזה אין בכלל פתיל. הוא משרה עליך קור רוח, רוגע, אבל תמיד חושב כמה צעדים קדימה וזה מה שהמשטרה צריכה עכשיו".

אבל הוא מסוגל לעצור את דומרני?
"יוחנן מסוגל להכניס את כל משפחות הפשע לכלא, כולל את דומרני. הוא מכיר אותם היטב. יש לו יכולות מדהימות. הוא עושה דברים בשקט, שונא פרסום, וזה עוזר לו בכל התפקידים שביצע. כשהוא מתביית על משהו אי אפשר לעצור אותו. הוא יביא תנופה חזקה מאוד למשטרה. התכונות האישיות שלו יעזרו לו לשנות את דמותה של המשטרה".

בצבא שירת דנינו כקצין מבצעים בגדוד 890 בצנחנים. המ"פ שלו, עו"ד אבי עמירם, נזכר בקצין ממושמע ונדיר באיכויותיו. "יש לו ראש גדול. כל הזמן בטירונות הוא היה קשר מ"מ, תפקיד קשה עם הרבה אחריות. תמיד סמכתי עליו. היכולת שלו להסתכל כמה מהלכים קדימה ולראות את שדה הקרב הייתה מדהימה. הוא תמיד היה אנושי וחם, וזה חשוב מאוד. יוחנן תמיד השרה אווירה טובה. לעבריינים יש בהחלט סיבה לדאוג".

עו"ד משה שרמן חושב קצת אחרת. "תראה מה יקרה", מנסה שרמן לנתח: "דנינו ייכנס לתפקיד, החוקרים יעשו לו הצגת תכלית, קצת רושם, יעצרו למשל את דומרני או את מי שנחשדים כעבריינים בכירים, יעשו כותרות ורעש בכלי התקשורת, ואחרי כמה ימים ישחררו אותם. תבין, למשטרה אין שום סיכוי נגד משפחות הפשע. לא נגד דומרני ולא נגד השאר. אין לה כסף וכלים, וזה שם המשחק".

לאחר שירותו הצבאי הסיר דנינו את הכיפה, אבל תמיד שמר פינה חמה בלבו לדת ולמסורת. עם שחרורו מהצבא נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן התגייס למשטרה ומונה לראש לשכת התביעות של מרחב השרון. בגיל 24 עזב את אשקלון. לאט-לאט התגלו כישוריו הנדירים והוא עלה בסולם הדרגות והתפקידים. החיוך הקסום ועיניו הכחולות יכולים להטעות.

"יוחנן הוא אדם של תכל'ס. הוא מסמן לו מטרה ומתביית עליה. הוא יודע להשתמש בכל מיני טכניקות מתוחכמות. השיטה שלו זה לעבוד בשקט, בלי לעשות רעש, ולהביא תוצאות", מוסיף תנ"צ בדימוס מור. "הוא בחור נאה, בחורות מתות עליו, אבל הוא מעולם לא הסתכל לצדדים. הוא אדם עם יושר נדיר מאוד, קשה למצוא אנשים מסוגו".

דנינו שימש מפקד יחידת אתג"ר, הביא ללכידתן של עשרות כנופיות שעסקו בגנבות כלי רכב ולאחר מכן טיפס לתפקיד של ראש היאחב"ל וניהל כמה מהתיקים המפורסמים במדינה, ביניהם של ארקדי גאידמק בחשד להלבנת הון.

שמו עלה לכותרות כאשר מונה לראש אח"מ (אגף חקירות ומודיעין). הוא הקים את היחידה הכלכלית, שעסקה בטיפול בהלבנת ההון של ארגוני הפשע ויחידת להב 433. שנותיו באגף היו תור הזהב של משטרת ישראל, במהלכן הורשעו שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, ושר הבריאות והרווחה לשעבר שלמה בניזרי. בתקופתו התפוצצה פרשת חיים רמון, הוא היה מעורב בחקירת השר אביגדור ליברמן, וכן - חקירת הנשיא לשעבר משה קצב, שהגיעה בשבוע שעבר להכרעה.

דנינו, נשוי ואב לארבעה, מתגורר במודיעין. הוא מונה לפני כשנתיים וחצי לפקד על המחוז הדרומי - תפקיד לא נוצץ כמו ראש אח"מ, אבל הוא לקח את האתגר בשתי ידיו. הוא נכנס לתפקידו בראשית מבצע עופרת יצוקה, כשגראדים ופצמ"רים נפלו בדרום.
 

הוא רץ מזירה לזירה, הרגיע את התושבים ואת ראשי הערים, תמך וחיזק את ידיהם ברגעים הקשים. במהלך כהונתו הוא חיסל את ארגון הפשע של האחים יניב וחגי זגורי מבאר שבע, וכמות כתבי האישום שהוגשו נגד עבריינים גדלה בעשרות אחוזים.

"תמיד אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות השוטר מספר אחת, האמנתי במטרה שהצבתי לעצמי", נהג דנינו לומר בשיחות סגורות עם מקורביו. "אני לא רוצה להיות מספר שתיים. מספר אחת או כלום".

גם בימים הקשים שלאחר מינויו למפכ"ל, כאשר פרשת רצח שני הסוכנים הסמויים עלתה לכותרות, דנינו שתק. הוא היה בטוח שהגל העכור יעבור מעליו. ההכשר שהעניק היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין למינויו רק חיזק את מעמדו כמועמד ראוי לתפקיד המפכ"ל. "אלה היו ימים קשים, אבל ידעתי שאעבור אותם", הסביר למקורביו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...