יהלום בשמים: חייו ומותו של מלך היהלומים
המפעל הקטן לליטוש יהלומים, הידידות ארוכת השנים עם בגין והפרלמנט ב"קפה אקסודוס". יעקב (אוטו) בירנבך, ממייסדי מתחם בורסת היהלומים ברמת גן, הלך לעולמו בשבוע שעבר
יעקב (אוטו) בירנבך, האיש שהקים את אחד ממפעלי היהלומים הראשונים ברמת גן ויקיר תעשיית היהלומים, נפטר בשבוע שעבר בגיל 89. בירנבך נודע לא רק כאחד ממייסדי בורסת היהלומים, אלא גם ובעיקר כג'נטלמן אציל, רחב לב, גבר נאה ואלגנטי, לבוש בהידור אופנתי, שידע ליהנות מהחיים.
"אחרון הג'נטלמנים", אמרו השבוע. "הוא היה צ'רמר בלתי רגיל עם הכלב הדני, מקל ההליכה, מסיר את הכובע כשרואה אישה שהכיר".
בירנבך נולד ב-1921 בפרנקפורט, גרמניה, למשפחה של אנשי עסקים אמידים, בעלי כלבו. כשהיה בן 13 היגרו לארץ, התיישבו בתל אביב, ואביו פתח מפעל אופנה וחנות אופנתית במיוחד ברחוב אלנבי בשם "הגברת", שבה עבד אחר כך גם אוטו.
דווקא הם, שבאו מגרמניה והמשיכו לדבר גרמנית, בחרו בשם עברי ותמים לחנות, שבה נמכרו מותגי יוקרה מיובאים, שכמותם נמכרים כיום בחנויות ששמותיהן אמריקניים ואירופיים.
הם גרו בסמטת בית השואבה, ליד אולם ישה חפץ. כשגדלו רכש האב לשני בניו, מקס ואוטו, שותפות במפעל ליהלומים "נובה" שבפרדס כץ, וב-1944 נכנסו האחים לשותפות, ואוטו החל ללמוד ביקוע, חיתוך, ניסור וליטוש. אחר
בצעירותו, בתקופת המאבק על הקמת המדינה, הצטרף לאצ"ל והשתתף בכמה פעולות נועזות, ובהן הפלגת האונייה אלטלנה. המפעל שלו ושל אחיו באזור התחנה המרכזית נהרס כליל ביום הקמת המדינה, ה' באייר תש"ח, כשהמצרים הפציצו את תל אביב.
ב-1951 חזר לענף היהלומים, כשהוא ממשיך לייצר ולשלוח יהלומים לאחיו בארצות הברית. כשהוקמה הבורסה באחוזת בית הצטרף אליה, וב-1966, שנתיים לפני שהוקמה הבורסה ברמת גן, העביר את המפעל לרחוב הרקון ברמת גן, שם העסיק 120 פועלים.
ב-1968 הקים משרד גדול בבורסה שהוקמה ברמת גן, ובסוף שנות ה-70 מכר את המפעל למשפחת לבייב. "הוא היה מראשי היהלומנים, ממייסדי הבורסה, מעמודי התווך שתרמו לחיזוק ענף היהלומים", מספר אברהם (בומי) טראוב, נשיא כבוד של התאחדות תעשייני היהלומים.
"הוא היה מהתומכים הנלהבים לעבור מאחוזת בית בתל אביב לרמת גן, לבניין גדול וחדש. הוא היה אדם שאצלו מילה היא מילה, זמן הוא זמן. בתעשיית היהלומים מקובל שמילה היא מילה ואין חוזים, וזה בזכות אנשים כמו אוטו בירנבך, שתמיד אפשר לסמוך על המילה שלהם.
"הוא מאוד אהב את המקצוע, ועדות לכך היא שכשהיה רואה שני יהלומנים מדברים, היה שואל: 'אפשר להיכנס שותף?' או שהיה מציע: 'יש עסקה, אני מוכן לשים כסף'. גם אם התבדח, זה אומר עליו הרבה, על אהבה למקצוע".
"אחרי מלחמת העולם השנייה היה משבר בענף", מספרת שירה עמי, עורכת כתב העת של ענף היהלומים היהלום. "משפחת בירנבך הייתה מבעלי ההון שנשארו בתחום היהלומים. בבית החרושת שלהם נובה עבדו רבים שלימים נהיו יהלומנים גדולים, כך שבעצם בירנבך גידל דורות של אנשי מקצוע. שנתיים לפני המעבר לבניין ברמת גן כבר היה לו מפעל גדול ברמת גן. אחר כך הוא מכר למשפחת לבייב"
הוא היה מקורב מאוד למשה שניצר (מחלוצי תעשיית היהלומים בישראל, ע.ל), וכשבירנבך ושניצר היו עוברים במסדרון היינו זזים הצדה מתוך כבוד אליהם", מספר היהלומן חיים שפר. "למדתי ממנו הרבה. בראשית דרכי עשיתי אצלו חלטורה, והוא היה מתגמל אותי ביד רחבה - היה נותן לי סיגר בתור בונוס".
במשך השנים היה ידיד קרוב של עמיתו מהאצ?ל מנחם בגין. שנים רבות גרו אוטו ורעייתו יונה מעל עליזה ומנחם בגין בבית המפורסם ברוזנבאום 1 פינת יוסף אליהו, בית שתכנן האדריכל דב כרמי.
משפחת בגין התגוררה בדירת הקרקע הקטנה, משפחת בירנבך בדירה מרווחת בקומה השלישית. במשך שנים, כשהיו נפגשים, נהגו להצדיע זה לזה. יחיאל קדישאי, מזכירו הנאמן של מנחם בגין, זוכר את בירנבך כ'חבר טוב, אציל נפש, נדיב'.
במשך שנים רבות הוא היה בעליו של אחד הבתים המיוחדים בתל אביב, בית הפגודה. בירנבך ורעייתו יונה הם מראשוני הלייף סטייל כשעדיין לא דיברו על לייף סטייל. ביתם, בית על גבעה, נדיר ביופיו, כל חפץ, כל רהיט, כל תמונה. ביקור בביתם כמוהו כביקור באחד מבתי האצולה הנאים ביותר בפריז או בריסל. בעבר הם היו בליינים ידועים: ממועדון "פרדריקה" למנדיס, ובקפה אקסודוס המשיך לשבת שנים, בעיקר בימי שישי, בפרלמנט של בירנבך.
כמעט בכל יום נהג לשתות וודקה בשעה חמש אחר הצהריים. "פעם, באחד הברים בתל אביב, כשברמנים עוד דיברו גרמנית, הזמנתי ויסקי משובח", הוא סיפר לי פעם. "שמעתי שהמלצר אומר בגרמנית לברמן שאפשר לתת לי ויסקי פשוט וזול כי הלקוח פראייר ולא יבדיל. הוא היה בטוח שאני לא מבין, וכשיצאתי מהבר אמרתי בגרמנית 'אני אשאר תמיד פראייר ואתה תישאר תמיד מלצר'".
בנו של אוטו הוא הזמר סמי בירנבך (לשעבר "מינימל קומפקט"), אחד המוזיקאים המוערכים בסצנת הרוק האלטרנטיבי הישראלי. סמי, שחי כיום בבלגיה ופועל תחת השם "די-ג'י מורפיאוס", גילה כבר בנערותו משיכה לתחום המוזיקלי. "כשהייתי בן 14 היה לי שיער מאוד ארוך", הוא מספר.
"ביקשתי מאבא כסף לקנות שני תקליטים של בוב דילן, אז אבא הציע דיל - שאני אסתפר תמורת שני תקליטים של בוב דילן". גם אם ציפה שהבן סמי ימשיך בעסקי היהלומים, הוא היה גאה בו ונהג לאסוף קטעי עיתונות שעסקו בסמי ובפועלו, במיוחד בתקופת "מינימל קומפקט", אותה הקים יחד עם רמי פורטיס, ואשר בה היו חברים גם ברי סחרוף, מלכה שפיגל ומקס פרנקן.
הלהקה פעלה באירופה והפכה ללהקה הישראלית המצליחה ביותר בחו"ל אי פעם. בתו של בירנבך, מוקי, נישאה לאיש העסקים יוסי לנדסמן, נין למייסדי תל אביב, משפחת יוחננוף, ונפטרה לפני כשמונה שנים. יומיים לפני מותו ביקש מנכדותיו, שרון, נטלי ולינור, לקנות 25 שושנים אדומות לכבוד יום הולדתה של רעייתו יונה, כפי שעשה תמיד. כך נפטר ביום הולדתה של רעייתו ואהובתו זה עשרות שנים, כשהיא לצדו, עם השושנים. הוא נקבר בבית העלמין בנחלת יצחק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם