ראשי » מקומי » ירושליםגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

לא הולך בשקט: מנכל עיריית י-ם הולך הביתה, ומוציא הכל החוצה

במהלך הקדנציה הארוכה שלו כמנכ"ל עיריית ירושלים שמר יאיר מעיין על דממה תקשורתית. בן החסות של ליברמן, השכן מנוקדים ומי שהיה מנכ"ל משרד התשתיות ומחובר לטייקונים הגדולים, מפנה את לשכתו בכיכר ספרא ובראיון ל"זמן ירושלים" משחרר סוף-סוף את חרצובות לשונו. על אריק שרון, על ניר ברקת ובית יהונתן ועל נתניהו

בתחילת חודש אוגוסט 2002 התפרסמה כותרת במעריב, ולפיה ראש הממשלה אריאל שרון שכיהן אז גם כשר התשתיות החליט לפטר את מנכ"ל המשרד יאיר מעיין. מנכ"ל עיריית ירושלים הפורש היום, כפי שיובהר בהמשך, הוא איש אמונו של אביגדור ליברמן ונותר תחת חסותו עד לימים אלה. שר החוץ הנוכחי הכיר את השכן מעיין בהתנחלות נוקדים והקפיץ את הסטודנט לראיית חשבון דאז לליגה של הגדולים, היישר למשרד ראש הממשלה.
 
במהלך הנסיקה המטאורית של מעיין תחת כנפיו של ליברמן, שבינתיים הגיע לגבהים משלו, עזב האחרון את תפקידו במשרד התשתיות ואת הממשלה בכלל, ואילו שרון נטל לעצמו את התיק באופן זמני. היחסים אז בין שרון לבין ליברמן היו מתוחים במיוחד. שרון בעצה אחת עם בנו עמרי החליטו להחליף את בכירי המשרדים במקורביהם וגמרו אומר, עם סגנית שר התשתיות נעמי בלומנטל, לסלק את מעיין מתפקידו.

מקורביו של שרון הסבירו את הפיטורים באי הסכמות בנושאים מקצועיים, בין היתר בתמלוגים הרטרואקטיביים בקידוחי הנפט, עניין שמרעיד את המדינה בימים אלה ממש. ממקורבי בלומנטל נטען אז כי מעיין לא התייחס לעובדים כראוי, ובין היתר הורה על הגבלת שיחות הטלפון במשרד לשבע דקות בלבד.

מעיין עצמו לא יכול היה אז להגיב. הוא שהה בארצות הברית וקיבל עדכונים חמים על סיום תפקידו. "מתקשרים אליי אחרי כמה ימים שאני שם, אומרים לי תחזור מיד, ראש הממשלה רוצה לפטר אותך", הוא משחזר. "למה רצה לפטר אותי? הם רצו כל מיני מינויים פוליטיים במשרד. מינוי ספציפי מאוד היה כשאיווט היה שר. אז היו לו נהגים. היה נהג ספייר לנהג הקבוע. ביום שאיווט הלך, לא היה שר ולא היה רכב לנהוג בו. אמרתי 'תפטרו את הנהג'. התקשרה איזו מזכירה בלשכת רוה"מ ואמרה 'תשאירו אותו'. מה זה תשאירו אותו? מה להשאיר אותו? כעציץ? בקיצור, לא השארנו אותו. אמרתי להם קחו אותו אליכם, עם התקן, קחו אותו שיישב ויגרד את הקירות אצלכם, לא אצלנו".

מבחינת שרון זה היה ערעור על מעמדו?
"הם טענו שהמנכ"ל לא ממושמע למינויים פוליטיים. אמרו לי תחזור מיד מארצות הברית. אמרתי למה שאני אחזור מיד? אם מפטרים אותי, למה שאני אחזור? כבר נרוויח את הנסיעה, עוד שבועיים. לוקח את הזמן. בזמן שהייתי שם הוקם חמ"ל של ראשי ערים ושל חברי מרכז ליכוד, שהפעילו לחצים כבדים מאוד על לשכת ראש הממשלה להשאיר אותי בתפקיד. כי אני עזרתי להם".

איך היה לך כוח כל כך חזק אצלם?
"עזרתי להם, הייתי כמה שנים ראש אגף תיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה, עזרתי לעשרות ראשי ערים להתנהל".

אז בנית כוח במרכז הליכוד?
"לא קשור ליכוד לא ליכוד, אבל ראשי ערים מהליכוד טלפנו לראש הממשלה, הפעילו שם לחץ לא לגעת בי, ביניהם ראש חברת חשמל אלי לנדאו, שהרים שם טלפון, שבר להם את הקירות. שר נכנס יכול להחליף מנכ"ל כשהוא מגיע. אם זה על רקע ענייני אז בסדר, אבל אם על רקע שמזכירה התקשרה להשאיר נהג, באמת, יש גבול גם לזה. זה היה באמת קמפיין אדיר. הוקם מטה חירום להצלת המנכ"ל. הובילו אותו ראשי ערים, לא אני. אני הייתי בכיף בארצות הברית. אחרי שלושה ימים קיבלתי טלפון מלשכת ראש הממשלה 'תעצור את הטלפונים או שנפטר אותך באמת' (צוחק - ע"מ). המשכתי".

מעיין (43), נשוי למלכה, מעצבת גראפית, ואב לחמישה ילדים. הגדולה נטע (19), מש"קית נפגעים בחיל השיריון, והקטנה שקד בת חצי שנה. הוא נולד בירושלים למשפחת וסרצוג ("למשות מהמים"), ואחרי שהתחתן עברת את שם המשפחה למעיין.
 

המשפחה, דתית-לאומית, התגוררה ברחוב הפסגה בשכונת בית וגן. הוא מתאר את השכונה באותה התקופה "שליש-שליש-שליש בין חילונים, דתיים-לאומיים וחרדים". אביו משה היה ראש ישיבה תיכונית-מקצועית בשכונה, ומשמש זה 40 שנה סוכן ביטוח. האם גידלה את ששת הילדים, ויאיר הוא הילד החמישי. "חונכנו על אהבת הארץ ותרומה למדינה", הוא אומר.

הוא למד בישיבה התיכונית של בני עקיבא בעיר נתיב מאיר, והוסיף שנה בישיבת מרכז הרב. הוא החל את דרכו הצבאית בשייטת, ולאחר פציעה בברכו עבר ליחידת "מורן" של חיל התותחנים, שם שימש מ"פ סיור. לאחר שבע שנים השתחרר מהצבא ולמד עוד שנה בישיבת מרכז הרב.

לאחר שהתחתן התגורר עוד כמה שנים בעיר והחל ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. כעבור שנה החליף לראיית חשבון. "ואז הגיעה בקשה מהיישוב נוקדים כאשר אני הייתי סטודנט", הוא מתאר. "חיפשו משפחות שיבואו לחזק את היישוב. כך הגענו עשר משפחות ומאז אנחנו פה, 16 שנה".
שם כאמור גם מצא את ליברמן.

את הדרך מהאוניברסיטה העברית ועד המהלך הנדיר שמעיין כופף בו את ראש הממשלה לשעבר, מהלך שקנה לו תדמית של סלע בלתי ניתן להזזה, עשה מעיין במהירות כמעט מופרזת. "השטח" היה כבר שלו, גם כאשר ליברמן לא יכול היה לשמור עליו בעצמו. הוא הקים מכינה קדם צבאית בנוקדים עוד במהלך לימודיו.

במקביל ניצח הליכוד בבחירות 1996, וליברמן התיישב על כסא מנכ"ל משרד ראש הממשלה. מעיין קיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה. "איווט אומר לי 'בוא למשרד ראש הממשלה'. אמרתי לו 'מה, מה, איווט, מה עשיתי? לא מכיר כלום'. אמר לי 'תבוא, תלמד, יהיה בסדר'".
 

מעיין זנח את התואר ואת המכינה. לליברמן היו שלושה אנשים בלשכת ראש הממשלה שנבחנו במבחני השיבוץ ונכנסו לתפקידים שונים בלשכה: מעיין, גלעד ארדן, היום השר להגנת הסביבה והמועמד של ליברמן לתפקיד שגריר ישראל באו"ם, ואלי כהן, לשעבר הממונה על השכר באוצר וכיום מנכ"ל אל-על.

ארדן שובץ בתפקיד מנהל אגף פניות הציבור במשרד ראש הממשלה, ואילו מעיין קיבל את התפקיד הנחשק של מנהל אגף תיאום ובקרה ויועץ לענייני התיישבות במשרד. המשמעות האמיתית של התפקיד הייתה חיבור שורשי ועמוק למוקדי הכוח בסיעת הליכוד וברשויות המקומיות, בתוך ומחוץ לקו הירוק.
"התחום הזה נתן לי היכרות עם כל משרדי הממשלה, עם כל העיריות. זה עזר לי מאוד כשבאתי לתפקיד מנכ"ל העירייה מבחינת היכרות", מסביר מעיין.

בשנת 1999 נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה, ומעיין שימש כיועצו של שר השיכון יצחק לוי במשך שנה. "זו התקופה שבנו הכי הרבה ביהודה ושומרון אי פעם, בתקופת ברק", מבהיר מעיין בקריצה למציאות של היום.

בשנת 2000 פנה מעיין לראשונה לשוק הפרטי, ובמשך חצי שנה שימש מנכ"ל משרד הפרסום של מוטי מורל. מעיין חזה בניצחון של המשרד בקמפיין הנשיאות של משה קצב. שם גם נפגשו כמובן מעיין וליברמן, שהתחיל לעבוד עם מורל על קמפיין "דה ליברמן" הבלתי נשכח.

בשנת 2001 מונה ליברמן לתפקיד שר התשתיות, וכמובן לקח איתו מייד את מעיין להיות עוזרו. חצי שנה לאחר מכן כבר מונה מעיין לתפקיד מנכ"ל המשרד. כמה שרים התחלפו באותה התקופה מעליו, אולם כאמור גם ראש הממשלה שרון לא הצליח להזיזו ממתפקידו. בסופו של דבר יוסף פריצקי משינוי קיבל את התיק, ובמרץ 2003 פיטר את מעיין, הפעם ללא התנגדות.

בתקופתו של מעיין במשרד התשתיות בוצעו רפורמות חשובות בתחום האנרגיה והתשתיות, בראשן התנהלות המדינה מול הקידוחים למציאת גז טבעי. מעיין המשיך לעסוק בתחום גם מהצד השני, בשוק הפרטי. הוא עבד עם האחים עופר, עם בריטיש גז ועם עוד חברות. את ההתנהלות בתחום הגז הכיר מכל הכיוונים.

כותרות העיתונים הכלכליים עוסקים מדי יום במאבק המר בין האוצר ובין החברות הקודחות למציאת מאגרי גז טבעי, אולם מעיין מסביר כי הסוגיה עלתה כבר בשנת 2002, והאוצר רצה הכול ועכשיו או כלום. התנהלות שונה של האוצר, לטענתו, הייתה מונעת את המאבק הנוכחי, והציבור היה מרוויח ובגדול.

"כשאני הייתי מנכ"ל משרד התשתיות, ב-2002, התגלה גז טבעי", הוא משחזר. "בא האוצר פתאום למסות את הגז. אנחנו במשרד התנגדנו למסות אותו אחורה, ואמרנו בוא נקבע עכשיו משהו קדימה, לא אחורה. האוצר נכנע לנו כי הפעלנו לחצים כבדים וירד מזה. הוא גם ירד מהמחשבה קדימה. הם ראו באותו רגע רק את ההישג של עכשיו. הם היו צריכים לקדם החלטה שתקבע מיסוי מהיום והלאה. הם לא קיבלו מיסוי אחורה, וירדו מהכול. זו הטעות שלהם".

אתה אומר שהם לא יכולים לבוא עכשיו ולדרוש לשנות את חוקי המיסוי רטרואקטיבית?
"אני אומר לדרוש בדיעבד זו חוכמה של טיפשים. ידענו על המאגרים האלה. ההסתברות למצוא גז קטנה, והעלויות של זה אדירות". 

הרומן של מעיין עם עיריית ירושלים התחיל באופן לא צפוי. מעיין וראש העירייה דאז אורי לופוליאנסקי אמנם הכירו כבר, אולם לופוליאנסקי בחר באיתן מאיר. כאשר מאיר פרש, חיפש לופוליאנסקי מנכ"ל חדש וקיבל סירובים בזה אחר זה מאישים שונים. אף אחד לא רצה לנהל את העיר הכי מסובכת בעולם.

באחד באוגוסט 2007 פנה אליו לופוליאנסקי, אולם מעיין בדיוק התחיל לעבוד אצל משפחת שפירא כמנכ"ל חברת שפיר הנדסה, והיה אחראי לנתיב המהיר לתל אביב, זה שנפתח בסוף השבוע האחרון. "אמרתי לו 'תשמע, אכלת אותה, אבוד לך, אני כבר סגור'. הצגתי למשפחת שפירא, משפחה שורשית וציונית מאוד, את הבעיה. אמרתי אני לא אתקע לכם ברז, החלטה שלכם. הם התייעצו החליטו לשחרר אותי. אמרו לא נעמוד בדרכה של ירושלים. זה באמת אתגר מהותי".

מה ההבדל המהותי בין התקופה של לופו לבין התקופה של ברקת?
"הבדל ראשון בדגשים. ברקת מתרכז בחיי התרבות בעיר ובחינוך. הוא מעורב אישית בחינוך באופן חזק מאוד. הוא מדגיש גם את התרבות והספורט. לופו מדגיש את איכות החיים של התושבים, ניקיון, גני משחקים. היה לו חשוב שהעירייה תיתן שירות לאזרח. בתקופתו נבנו המון גני משחקים".

למה התחום של הניקיון פשוט לא עובד, לא בתקופה של לופו ולא בתקופה של ברקת? עם כל השינויים המבניים העיר עדיין מלוכלכת.
"כמות העובדים שיש בתחום התברואה היא הרבה פחות ממה שצריך. יש היום אלף פועלים, צריך 1,500. זה עניין של תקציב, מחסור ב-500 פועלים".

בתקופת לופו היית מאוד חזק, מנכ"ל עם המון כוח. לאחר שניר ברקת נבחר, המעמד שלך נחלש ובתור מספר 2 בעירייה הוצבה מיכל שלם. איך התמודדת עם זה?
לאחר מחשבה רבה עונה מעיין: "אם הייתה בעיה, לא הייתי עובד ככה שנתיים".

קיבלת את זה שפתאום היית מכותב תמיד אחריה על כל המכתבים?
"מי כתוב ראשון ומי כתוב שני זה לא מעניין, לא מעניין. יש כאלה שחשוב להם הניואנס, לי לא חשוב. מנכ"ל עירייה אחראי על הניהול השוטף. בניהול השוטף אף אחד לא התערב לי".

לנהל את הקשר עם ראשי האגפים זה לא תפקיד המנכ"ל?
"נכון, בפרויקטים מיוחדים היא התעסקה, גם בכל מה שעשינו בנושא התרבות והאירועים היא וניר התעסקו יותר, היא התעסקה בנושא הארנה והחינוך, גם מול האגפים, אז אני עסקתי פחות בדברים האלה".

אז המעמד שלך נחלש לעומת התקופה אצל לופוליאנסקי.
"בחלק מהנושאים אני לא התעסקתי".

מאז שברקת נבחר הוא התלבט אם להחליף אותך לא פעם לאורך השנתיים האחרונות.
"מחשבות היו לו הרבה. הוא חיפש ואחרי חודש או חודשיים הבין שאף אחד לא רוצה לבוא", הוא צוחק. "לפני שנה, בדצמבר 2009, נפגשנו ואז אני אמרתי לו שמבחינתי אני מעוניין לעבוד עוד שנה אחת".

ההצהרות הלוחמניות אינן מאפיינות את מעיין הסולידי, סרבן הראיונות. נדמה כי עזיבת לשכת המנכ"ל גורמת לו בעיקר לחייך, וקשה לו להסתיר את הבוז שהוא חש להתערבות הבוטה בעבודתו בשנתיים האחרונות ולקמפיינים שנעשים בניגוד לדעתו.

הוא משחרר את חרצובות לשונו כפי שלא עשה בעבר, וחושף את הסתייגויותיו מהתנהלותו של ברקת בצמתים מרכזיים של קבלת החלטות. הוא לא עוצר גם בתיאור ההתנהלות הבעייתית במשרדי הממשלה והמינויים הפוליטיים לכל תפקיד, שהפכו למציאות צינית.

בשנת 2004 הוא עצמו היה במוקד סערה כזו סביב המינוי לתפקיד מנכ"ל חברת הדיור הציבורי עמידר. נתניהו וליברמן רצו את מעיין בתפקיד על אף שלא השלים תואר אקדמי. לעמרי שרון, נתן שרנסקי ואביגדור יצחקי הייתה מועמדת משלהם. דירקטוריון החברה בחר במעיין, ונתניהו הותקף על כך בחריפות בוועדה לביקורת המדינה. חברי הכנסת רן כהן (יחד) ואמנון כהן (ש"ס) זעקו נגד המינוי, שבוטל בסופו של דבר לטובת מינוי פוליטי אחר.

בחזרה לבוץ המקומי. מעיין חושף כאן לראשונה הצעה שהעביר לניר ברקת ערב כניסתו לתפקיד ראש העירייה. בימים שאחרי זכייתו בתפקיד לבין הכניסה בפועל ללשכתו ניצבה בפני ברקת דילמה שאף ראש עירייה לא היה רוצה להתמודד איתו, ודאי לא מי שמזוהה עם הימין: איטום והריסת בית יהונתן, או אי ביצוע פסק דין של בית המשפט.

מעיין כמובן מזוהה עם המתנחלים, אולם התייחס אז לסוגיה בזווית הביצועית, זו שתיטיב עם העירייה. הוא הציע לברקת לבצע את העבודה המלוכלכת בעצמו ולאפשר לברקת כניסה לתפקיד כטבולה ראסה. ברקת סירב, טעות שהוא משלם עליה עד היום, שכן הוא נמצא בין הפטיש של הימין לסדן של היועץ המשפטי לממשלה.

הצעת לו לפתור את העניין בלי ללכלך את הידיים. הוא לא עשה את זה ונשאר עם זה עד היום.
"נו?"

אני מוודא איתך את העובדות.
מעיין מסתפק בהנהון לאישור.

יש בכלל מדיניות עירייה במזרח העיר?
"אפשר לצרף את מזרח העיר להישגים של העירייה. אנחנו מתגברים את הפעילות שם, תרבות ספורט, לא רק אכיפה, כדי שאנחנו נהיה שם ולא מישהו אחר. בונים יותר בתי ספר, נותנים יותר שירותים, מעל מאה מיליון שקלים הקצאות לכבישים במזרח העיר עבור התושבים".

אני מתכוון לנושא האכיפה.
"בנושא האכיפה אין הבדל בין מזרח למערב העיר. עם הרוכלים קודם טיפלנו במערב העיר, גמרנו, עברנו למזרח העיר. תחום הבנייה, מי שבונה בלי חוק, צריך להרוס לו את הבית".

זה לא קורה.
"כן קורה".

קורה הרבה פחות ממה שקרה בעבר.
"בשנים 2009-2007 הקצב היה דומה, 120-100 יחידות בשנה בכל העיר".

למה השנה כמות ההריסות ירדה באופן דרמתי?
"בגלל ראש הממשלה. ראש הממשלה בשנה האחרונה לא אישר להרוס בתים במזרח העיר".

מעיין סבור שבמהלך תקופתו בתפקיד, העירייה הגיעה להישגים חשובים. הוא מבליט את השיפור לדבריו במצבה הכלכלי של העירייה. "תקציב הפיתוח של העירייה גדל מ-250 מיליון שקלים לשנה ל-400 מיליון שקלים לשנה. הגענו לתקציב מאוזן חמש שנים רצוף; הקטנו את הגרעון מ-600 מיליון ל-300 מיליון. גם בנושא של האכיפה והגבייה, הגדלנו את ההכנסות ב-30 אחוז.

ירושלים זו העיר הכי ענייה בארץ. כל תכניות העמקת הגבייה מקשות עוד יותר על ציבור שמשלם את מחיר הארנונה הגבוה ביותר גם כך.
"להעמקת הגבייה אין מחיר. יש מחיר ציבורי לרפובליקת בננות. התושבים יודעים ש-15 אחוז לא משלמים ארנונה, ולאף אחד לא אכפת. כל אחד שישלם את מה שהוא מחויב לשלם. מי שנזקק רווחה זכאי להנחות".

המאבק שברקת הכריז נגד הממשלה בגין קיצוץ המענק לירושלים מוצדק?
"הממשלה קודם כול מפילה תיקים על הרשויות בכלל ועל ירושלים בפרט, באופן חד צדדי. הממשלה החליטה לתת פטור ארנונה לכל הכנסיות בעיר. זה לא רק לכנסייה. אם יש בית מלון, גם הוא פטור. זה לבד עשרות מיליונים בשנה".

אז הדרישה מוצדקת בעיניך. אבל דרך של מאבק תיתן את התוצאה הרצויה? לריב עם האוצר יכול לעלות ביוקר.
"אני אישית בדעה שלא צריך לריב אלא לבוא ולהסביר. לפקידי האוצר יש הרבה רצון טוב לעזור לירושלים".

אם זה היה תלוי בך, לא היית לוקח את ארתור פינקלשטיין ויוצא למערכה בראש הממשלה ובאוצר.
"נכון".

בנושא אחר, שהעסיק את ברקת יותר מכול בקדנציה הנוכחית, לפחות ברמה האמוציונאלית, מעיין דווקא ניצב לצדו. הכוונה היא למאבק ביועץ המשפטי היוצא של העירייה עו"ד יוסי חביליו.

בהתחלה לא התערבת במלחמת העולם בין חביליו לברקת. בסוף איחדת כוחות עם ברקת לקמפיין נגד חביליו.
"חביליו קודם כול תרם רבות לעיר ולעירייה מבחינה מקצועית בעשר השנים שהיה בעירייה, הוא עשה הרבה מאוד למען ירושלים. אבל עוד לפני שניר נבחר, ההתנהלות שלו הייתה בעייתית. הוא התבלבל מי ראש העירייה. יועץ משפטי זה לא ראש עירייה. לפני שנה בערך ברקת הגיע למסקנה שאי אפשר לעבוד איתו, והתחלנו בכל מיני תהליכים. כל תהליך שעשיתי הוא נקודתי. זה אירועים אמיתיים שקרו, זה לא איזה המצאות. כשהוא בא למפקד המחוז והתחיל להתפרע, האחרון התקשר אליי להתלונן".


מעיין, בניגוד לרוב הציבור בעיר, סבור כי בתקופתו העירייה הגיעה להישגים מרשימים בתחום התחבורה. הוא זוקף לזכותו את ההכרעה להוציא לפועל את קו הרכבת ירושלים – תל אביב, שצפוי לצאת לדרך ב-2016, את הרחבת כביש מספר 1 לשלושה נתיבים ואת המנהור העתידי בקסטל, את קידומו של כביש 16 ממוצא והחיבור לכביש בגין ואת כביש בגין עצמו, שצפוי לחבר בין גוש עציון לגבעת זאב. "באוקטובר 2007 העליתי את הרכבת הקלה על הפסים", הוא מוסיף.

למעיין ניסיון רב בשיטת בי-או-טי. (קנה-הפעל-העבר), שיטה הגורמת לבעיות רבות בפרויקט הרכבת. השיטה מבוססת על כך שהזכיין משקיע בפרויקט, מפעיל אותו לתקופה ארוכה ובסופו של דבר מעביר למדינה. "כמנכ"ל משרד התשתיות ניהלתי בעצמי כמה מכרזי בי-או-טי - מכרז התפלה, מכרז תחנת כוח פרטית, מכרז לגז טבעי. אני הייתי בבי-או-טי מכל הצדדים, גם מדינה, גם עירייה, גם זכיין".

וכל אלו הצליחו?
"ודאי".

אז מה קרה במקרה של הרכבת הקלה?
"התנהלות כושלת כזו של זכיין לא ראינו בשום מקרה, זאת אומרת זכיין בי-או-טי מבין למעשה שאחריות הביצוע עוברת אליו. הם יכולים להגיד שהעירייה עצרה אותם וכו'. הפרויקט הזה של הרכבת, בהיבט היום-יומי הניהולי הוא לא מתנהל. מנהלי הפרויקטים לא מתפקדים, הקבלנים שעובדים בשבילם זה אותם הקבלנים שעובדים עם העירייה. לא שילמו להם, לא אמרו להם מה לעשות, אין להם תכניות עבודה ביד בכלל".

ואז הגיע יאיר נוה. אתה מסתכל עליו ואתה אומר שזה בנאדם שלא מצליח להזיז דברים? שמנהל מדיניות כושלת?
"כן. יאיר נווה היה מנכ"ל סיטיפס, אבל לא הייתה לו יכולת בכלל. חברת אשטרום הייתה צריכה לעשות את ההנדסה והיא נכשלה בזה. האדמה לפרויקט היא אדמה רעילה. תפסנו אותם גונבים אדמה רעילה מאיזה ואדי. ארבעה מיליארד שקל פרויקט ואתה גונב אדמה? אתה לא מתבייש? אני זיהית את זה בעיניים שלי, ראיתי שהיא מלאה אבנים. הלכו לבדוק אותה, ראו שהיא רעילה".

הסכם מסוג זה מאפשר לחברה לעכב את הפרויקט. הבעיה היא לא בהסכם עצמו?
"ביי-או-טי זה חתונה ואחד הסיכונים של ביי-או-טי הוא שמגיע זכיין שכושר הביצוע שלו ירוד, זה מה שקרה לנו פה. הכול בפיגור".

בהתחשב במה שהציבור עובר עם הרכבת, יש טעם להקים עוד קווי רכבת או להגדיל את מערך האוטובוסים המהירים?
"לא, חס ושלום. חובה להקים רשת של רכבות קלות, אבל לא עם כזה זכיין".

מעיין כאמור לא חס על אף אחד ויורה לכל הכיוונים: אריק שרון, משרד האוצר, ניר ברקת, סגן הרמטכ"ל ויוסי חביליו, אבל המתקפה שלו כלפי חברי המועצה היא הקשה מכולן.

משיחות עם עובדים רבים בעירייה ועם חברי מועצה עולה תמונה שלך כמנהל לא נחמד. יש תלונות על היחס האישי שלך, על זלזול באנשים שיושבים מולך.
"מי אמר לך את זה? אני עושה עכשיו פרידות מהאגפים. מה שחוזר על עצמו כל הזמן זה היחס האישי מול העובדים. עם חברי המועצה זה נכון. בא אליי חבר מועצה ואומר לי תן לי זה, ותן לי זה, ותן לי זה, לא נותן לו שום דבר. הם מבקשים דברים שלא מגיע להם, באופן אישי. אחד אומר תן לי טלפון, תן לי ביפר, תן לי כרטיס לחנייה, תן לי כרטיס לנסוע בתחבורה ציבורית".

ובנוגע לפניות בנושאים ענייניים כדי לקדם מדיניות שלשמה נבחרו?
"הם לא באים לקדם מדיניות; הם באים לבקש הנחה בארנונה לאח של ההוא, וזה אל תהרסו לו את הבית, ככה חברי מועצה באים. ברמה האישית של העובדים, קודם כול הגעתי לעירייה, פתחתי את הדלת, והיא הייתה סגורה. פרסמתי שכל מי שרוצה פגישה עם המנכ"ל, ייפגש. הטלפון פתוח ופרסמתי את המספר לכל העובדים. אני חושב שיחס אישי זה טוב לעובדים ולדאוג להם זה קריטי".

מעיין מתגאה יותר מכל ברפורמות הארגוניות שהנהיג. הוא מדגיש את העבודה המשותפת בין האגפים. "הקמנו פורום אכיפה עירוני לפני שלוש שנים", הוא מציין. "הפיקוח על הבנייה, פיקוח עירוני, שירות וטרינרי, משטרה ולשכה משפטית נפגשים פעם בשבוע ומדברים על עברייני בנייה או עסקים כבדים. סופר עדיקא, צומת בר אילן, שוק מחנה יהודה - עבריינים ששנים אף אחד לא התעסק איתם".

את עלייתו של שוק מחנה יהודה מנכס ברקת לעצמו. העבודה השחורה של מעיין נשכחה. "אני נכנסתי שם בתחילת הדרך וזיהיתי שזה מוקד כלכלי משמעותי מאוד לעיר, לתעסוקה. היו אז ניצנים של חנויות בוטיק, הייתה גבייה של עבריינות, הברחות בשר, אלימות של סוחרים. הכנסתי פנימה משטרה ופיקוח עירוני. היום משגשג שם".

מעיין גם שילם על כך מחיר אישי. הוא ספג איומים רבים על חייו, והתלונן פעמים רבות במשטרה. בדרך כלל אלה באו מהרוכלים שהעמידו באסטות לא חוקיות. במקרה החמור ביותר היה זה רוכל שנחשד בניסיון לרצח של מעיין. "אמנם הוא לא הגיע עד אליי, אבל היה בדרך", הוא מתאר. "הייתי עם מאבטחים אז. מה שחשוב שהבהרנו לקח שאיומים לא משיגים כלום".

נגד הממונה לשעבר על הפיקוח העירוני, מאיר דדיה, ומפקד שירותי הכבאות וההצלה בעיר משה סויסה, שעבדו תחתיו וחשודים בעבירות פליליות חמורות, הוא לא מוכן לצאת, רק לסנן ביובש "מה שיחליט בית המשפט".

איך ניקית את האורוות לאחר שהתפוצצה פרשת הולילנד?
"לא נחקר אף עובד עירייה מכהן בפרשת הולילנד. זו הייתה בעיה של הבכירים ושל חברי מועצה".

בימים הקרובים מעיין היה אמור להתחיל לעבוד כמנהל תכנית החומש של התחבורה במטרופולין ירושלים, אולם ברגע האחרון החליט לחזור למגזר הפרטי, לתחום התשתיות והאנרגיה. השמועות מרמזות על עבודה עם האחים עופר, ומעיין לא מכחיש. הוא מציין רק כי "אני במשא ומתן עם כמה חברות. אני חושב שכשמנכ"ל מסיים תפקיד, צריך לפנות את הזירה".
  
יאיר נווה וחברת סיטיפס מסרו בתגובה משותפת: "האמירות אינן ראויות להתייחסות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...