בגובה העיניים עם דודו זר
הוא נולד בשכונת הבוכרים וגר בהרצליה. השפם בשבילו הוא כמו רגל. הוא לא יכול לעמוד בפיתוי של גיטרה יפה. הוא אוהב להופיע ולהסתובב בקניונים. והוא מעשן כבד שלא יכול להפסיק. 1,564 מילים עם דודו זר (62), חי בזוגיות, זמר ושחקן שאוזה, בץ נולי ושבי הם כמו משפחה בשבילו
"שמחה, אהבה, אושר, ימים יפים, חברים טובים, אבא ואמא. נולדתי בשכונת הבוכרים, זו הייתה שכונה נפלאה עם ילדות מפוארת ונהדרת, עם מגרשי משחקים ענקיים, בית כנסת, מדורות ל"ג בעומר, ג'ולות ואג'ואים - כל טוב. הייתה שם החנות של שמואל - נדמה לי שקראו לו כך - והיינו קונים שם לדר וופלים שבורים וגזוז ואין~ספור דברים נפלאים שהיו שם.
"היו טיירות, עפיפונים בצורת משושים שעשינו לבד משלושה מקלות שמוצלבים זה על זה. היינו מותחים חוט ומחברים נייר וזנב וזה היה טיירה, מטוס בערבית. ה'קיפקא' הייתה עשויה מנייר שהיו מקפלים אותו בצורה מסוימת. מחברים חוט תפירה ומחברים זנב מנייר גזור, והיא הייתה עפה כמו עפיפון קטן".
ירושלים
"הרבה רגשות של קושי, סכסוך, אפור וקדושה כמובן. היא גם משפחה, ההורים שלי, הסבים והסבות שלי שקבורים שם".
מרדכי זר
"אבא שלי, הרבה אהבה וגעגוע וגם הרבה סימני שאלה. אבא היה חבר כנסת והיו בזה הרבה פלוסים. זה היה נחמד שכולם כיבדו את זה וחשבו שזה נהדר. עם זאת היו בזה הרבה מינוסים, למשל שלא ראינו אותו הרבה. הוא היה איש נהדר, חבר טוב ובסך הכול אבא טוב".
בור מים
"היה בחצר שלנו בירושלים, בבית. שאבנו מים מתוך הבור. המכסה ממתכת שהיינו משחקים עליו אג'ואים, הריח של הטחב שפותחים את המכסה הזה".
שחייה
"טבעתי בבור בצק. ליד הבית שלנו היה מפעל מצות. לפני פסח היו מוציאים את כל בצק החמץ אל תוך בור שהיה ממוקם בחוץ, והיו מנקים ומכשירים אותו לפסח. הייתה נוצרת שכבה עבה וקשה על הבצק. יום אחד שיחקנו, עליתי על השכבה הזו ופשוט נפלתי פנימה לתוך הבצק. לקח זמן להוציא אותי משם. בעקבות זה אני מאוד אוהב לחם. אבל בסופו של דבר, גם אם לא הייתי טובע בבצק, אני לא אוהב לשחות".
הכפר הירוק
"הייתה התקופה היפה בחיי, חוץ מהילדות בשכונת הבוכרים. זה מוסד שיודע לייצר ולעצב את דמותם של החניכים שלו. אני לא יודע מה קורה היום, אבל הדברים שלמדתי וספגתי שם והחוויות שלי משם הם תמצית נוף התנהגותי היום. בשבילי זה המדריכים שלי, המורים שלי והמקום עצמו. אני עבדתי במספוא רוב הזמן, והשתלמתי גם בלול".
גונדי
"הטעם של אמא. אני בשלן ידוע של אוכל פרסי. סבתי הייתה הבשלנית העדתית. בכל אירוע משפחתי גדולי העשירים היו מזמינים את סבתא לבשל לאורחים. היא הייתה סוג של קייטרינג, אבל בישלה בבתים של מי שהזמין אותה. היא גם הייתה מבשלת ארוחות לעניים בבית הכנסת במוצאי שבתות ובראש חודש. למדתי ממנה הכול. יש כל מיני סוגים של גונדי. הגונדי של אמא היה הכי טעים, הוא היה מורכב יותר מבשר בקר ופחות מעוף".
"מועדון האמנים"
"זה המקום שגידי אחי הקים. גם אני הייתי חלק ממנו, אך את הרוב עשה גידי. זה מקום שבאו אליו חבר'ה כדי לשיר, לנגן ולהעלות הצגות תיאטרון. זה היה מקום נפלא במרתפים של סוראמלו. זה היה גם דיסקוטק בתקופה מסוימת. שמוליק הירשברג,
אבי טולדנו
"הכוכב של להקת השריון שהייתי חבר בה. הוא היה כוכב עצום בארץ, והיו לו כמה שירים יפהפיים. אנחנו היינו בלהקה וזה חלק מהתסכול שלי, כי היינו מלווים שלו. הייתה לי תקופה נפלאה בלהקת שריון. יש שיר אחד בתקליט שנקרא 'שריונים 69', גם התקליט נקרא כך. השיר הוא שיר סולו שלי, ובכל פעם שהשמיעו אותו ברדיו אמרו, 'אבי טולדנו בשיר "שריונים 69"'. עד היום אני סוחב את הכאב הזה, אבל אני אוהב מאוד את אבי".
משחק
"אני לא כל כך אוהב תיאטרון, אבל אני משחק מדי פעם".
גיטרה
"האהבה הגדולה שלי, הכלי שאני מנגן בו מאז שאני בן 12. אף פעם לא למדתי לנגן בגיטרה בצורה מסודרת, אבל הגיטרה היא המלווה שלי. אני אף פעם לא מופיע עם ליווי, פסנתרן או תזמורת. אני אוהב מאוד לנגן. יש לי שש גיטרות, אחת מהן בת 40, וזו שאני מנגן עליה באופן קבוע היא בת 20. את האחרות אני קונה כי אני פשוט לא יכול לעמוד בפיתוי של גיטרה יפה".
במה
"הצורך הבלתי נכבש של אנשים שחולים במחלה מהסוג שיש לי - להציג את עצמם בפני אנשים".
קולנוע אדיסון
"הילדות שלנו, קאובויים וסרטים היסטוריים. זה היה אולם ענק. כשהיינו ילדים היינו מגיעים לשם וזה היה נראה לנו כמו הקוליסאום. זה היה קולנוע יפהפה בשבילנו, עם כיסאות העץ השחורים והאולם הענק. הייתה שם גם במה והיו שם הופעות".
שייקה אופיר
"מורה גדול, אמן גדול, שחקן גדול ואיש נפלא, קשה במידה מסוימת. שייקה היה הבמאי שלי בלהקת השריון. בתקופה הזו חשבתי שהשמים נופלים עליי ותהיתי למה נפל עליי במאי כל כך קפדן ופדנט שדרש דברים שלפעמים היה קשה מאוד לעמוד בהם. היום אני יודע שהוא היה אבן דרך ביכולות ובסוג עבודה שאני עושה על הבמה".
"האלופה"
"חוויה מעניינת ומפרנסת. בסך הכול זה היה תענוג גדול, מלא עניין, אבל בסופו של דבר זה פסיק בדברים שעשיתי בחיים".
אוזה ובץ
"כמו ילדים שלי, אני אוהב אותם. השחקנים שהיו מאחוריהם היו נפלאים: אוזה - עירית שילה; בץ - יוני חן, זיכרונו לברכה, ואחריו עמי וינברג; שבי - אבי יקיר; נולי- איילת לוין. הבובות האלה בשבילי הן לא סתם בובות כפפה. את 'פרפר נחמד' צילמתי במשך 23 שנה, והיא משודרת במשך 30 שנה. בשבילי אוזה, בץ, שבי ונולי הם חלק מהמשפחה שלי".
יו טיוב
"אני נכנס לשם לפעמים לראות דברים של אחרים ומה שמעלים שקשור אליי. יש שם ים של דברים שבחיים שלי לא הייתי יכול לחשוב שאני יכול לראות. פתאום אני יכול לראות הופעות של ג'ו קוקר וריי צ'ארלס, ים של סוכר ודבש שאף פעם לא תיארתי לעצמי שאוכל לטבול את האצבע ולטעום ממנו. פנו אליי שני בחורים - טל רוזנטל ובחור נוסף ששכחתי את שמו - וביקשו ממני לשחק בתסריט של שיר שהם כתבו. זרמתי איתם. התוצאה קצת מזעזעת לאנשים אניני טעם. אותי התוצאה מצחיקה מאוד, מלאה הומור וחוצפה, ואני עומד מאחורי הביצוע הזה ונהנה ממנו".
שפם
"כמו רגל בשבילי. זה מה יש. יש לי שפם ואני לא יכול להוריד אותו. אצלי זה לא קשור לאפנה, זה קשור לחזות שלי. בגלל שאני מופיע על הבמה אני דודו מ'פרפר נחמד' ויש לו שפם. קשה מאוד להגיע להופעה בתור דודו מ'פרפר נחמד' בלי שפם, כך שהשלמתי עם זה שאני פשוט אקבר עם שפם".
פייסבוק
"לא יודע בדיוק מה עושים עם זה. יש לי 4,000 חברים, אני לומד ואלמד את זה. בינתיים אני אומר שלום למי שאומר לי שלום, מודה למי ששולח לי מחמאה, מקבל את התמונות והסרטים ונהנה מתשומת הלב".
סיגריות
"אני מעשן כבד, בלי סוף, ולא יכול להפסיק. אני מעשן טבק מגולגל וסיגריות ערביות שאני קונה. אני אוהב סיגריות כבדות עם ריח של שדה, לא דברים אחרים".
ילדים
"אין לי ילדים, ויש לי הרגשה שטוב שכך".
קניונים
"אני אוהב מאוד להסתובב בקניונים ובמיוחד להופיע בהם. אני גם נהנה להסתובב בהם כי הם יוצרים לך תחושה של נעימות, הכול נמצא מסביבך בהישג ידך ואתה לא צריך להתרחק יותר מדיי לשום מקום. אני גם אוהב מאוד ללכת לשוק הכרמל, לכתת רגליים ולהסתובב בשווקים וכולי".
הרצליה
"העיר שאני גר בה כמעט 19 שנה".
הצגות ילדים
"מה שאני עושה מזה 40 שנה. אני אוהב מאוד להופיע לילדים. עכשיו אני מופיע בהצגה 'תירס חם'".
חרדים
"אני חילוני גמור, אבל עם זאת אני מאמין ולא הולך נגד. יש לי אח דתי, גידי. אני חי איתו על מי מנוחות בנוגע למה שהוא מאמין, והוא חי על מי מנוחות עם מה שאני מאמין בו. אחנו אוהבים זה את זה. אני איש שחי על פי מה שהוא מרגיש, אף אחד לא מפריע לי ואני לא מפריע לאף אחד".
רוקנרול
"זה האהבה השנייה שלי, אחרי הופעות לילדים, יש לי להקה שנקראת 'זקני ציון', ואנחנו מופיעים מדי פעם. אנחנו עושים רוקנרול מכל הכיוונים והתקופות. אני אוהב בעיקר לשמוע את המוזיקה הזו. אני יכול להתיישב מול המערכת, לשים פול ווליום ולהקשיב או לקחת את הגיטרה ולנגן עם זה".
בית"ר ירושלים
"זה לא משחק תפקיד אצלי. אני לא מתעניין בכדורגל, אבל בית"ר ירושלים היא כמו סמל שאי אפשר בלעדיו. אני ירושלמי במקור, כך שבכל זאת בית"ר ירושלים היא קבוצה שהייתי אומר עליה שהיא הקבוצה שלי".
"הבימה"
"ב'הבימה' חוויתי שנתיים שהיו קשות מאוד עבורי. היה לי קשה להיות במקום שהתיאטרון בו הוא דבר שאתה בא לעבוד בו כל יום, כמו במשרד. הייתי שם בשנת 1978, בהצגה 'כובע הקש האיטלקי', ואחר כך בחזרות להצגה 'הנפש הטובה מסצ'ואן'. את ההצגה הזו התחלתי אבל עזבתי באמצע, בגלל שהתגייסתי לשירות מילואים באמצע ההצגות".
משקפיים עגולים
"יש לי מאז המחזמר 'אל תקרא לי שחור'. ג'ון לנון הלך אז עם משקפיים עגולים, וכולנו היינו ספוגים במוזיקה של 'הביטלס, זה חלק מהדי~אן~איי המוזיקלי שלי. כך יצא שאני עם השפם והמשקפיים העגולים. הזכרתי קצת את ג'ון לנון, אז כבר נשארתי עם המשקפיים עד היום. אבל הוא מת ואני בינתיים חי, נראה עד איפה זה יחזיק".
אנוסי משהד בפרס
"לצערי הרב זה נושא שלא יודעים עליו מספיק בארץ. היהודים שחיו בעיר משהד חיו כמוסלמים וקיימו את המצוות בסתר, כמו אנוסי ספרד. הם עברו שם תקופה של פרעות ושמד ובכל זאת החזיקו מעמד, לכן הם היו מחתנים את הבנות בגיל שנתיים.
"כבר כשהיו ילדות היו מייעדים אותן לבן דוד או לבן של חבר, כדי שהמוסלמים לא יבקשו את ידן. למעשה המשהדים הם משפחה אחת גדולה. אנוסי משהד זו גאווה היסטורית שאני לא יכול לשתף בה אחרים, כי עדיין לא יודעים על זה בארץ. אני צאצא לשני הורים שנולדו בפרס, בעיר משהד. אמי נולדה בדרך לארץ, אבל סבתי במוצאה היא משהדית".
פרסית
"אני מבין די הרבה, אבל חבל שלא למדתי את השפה. כשהיינו צעירים ההורים רצו שנדבר שפה יפה ומצוחצחת, זה היה חשוב לאבא שלי במיוחד. הם הקפידו לא לדבר אתנו פרסית. בסופו של דבר אני גאה מאוד בעברית שלי ובצורה שאני מתבטא היום, וזה נזקף לזכותם. לעומת זאת, חבל שאני לא שולט בשפה הפרסית".
דודו זר
"שחקן שבמקרה נפל על תכנית שהחזיקה 30 שנה, או שאולי לא במקרה, אבל זה קרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם