פינוי כפר הדייגים ההיסטורי בת"א: "איך אומרים שאנחנו פולשים?"
בעוד שלושה חודשים יחוסל סופית כפר הדייגים ההיסטורי שליד שפך הירקון. התושב הוותיק אהרון מזרחי, שחתם על פינוי בהסכמה בפני בית משפט, עדיין מרגיש מרומה. "פלשתי? תענישו אתי. לא פלשתי? תעזבו אותי", הוא אומר. "אני לא יכול למכור את השורשים שלי"
אהרון מזרחי ליד ביתו השבוע צילום: רענן כהן
במילים אלה הביע השבוע הדייג אהרון מזרחי את המרמור והתסכול שחש לאחר שבית המשפט נתן בתחילת השבוע (א') תוקף להסכם בינו לבין עיריית תל אביב, שבמסגרתו ייאלץ לפנות את הקרקע עליה הוא יושב בשפך הירקון לטובת המשך פיתוח הטיילת, תמורת פיצוי בהיקף של 1.85 מיליון דולר, שיתחלקו בין כעשרה נתבעים.
השבוע כבר קשרו פועלים סרטי סימון על העצים מסביב לבית מזרחי לקראת עקירה ויישור השטח. "נכון, הייתה הסכמה, בטח שהייתה הסכמה", הוא אומר, "אבל זו הסכמה באין בררה. הסכמה כמו שמעמידים לך כלי על הרקה, ואתה לא יכול לסרב".
"ההיסטוריה נמחקת"
סיפורה של משפחת מזרחי והקרקע בשפך הירקון הוא סיפור חריג ומיוחד. במהלך המאה ה-19 הוקם כפר קטן בשפך הירקון, באזור שכיום נושק למיכלי המזוט של רדינג ומשקיף מעבר לנהר על צפון אזור הבילויים של נמל תל אביב.
שפך הירקון ותחנת הכוח רדינג צילום: רובי קסטרו
בסוף שנות ה-30 נשא אחד מהבנים למשפחת קטוען אישה יהודייה, ולבקשתה התגייר בעצמו ושינה שמו למזרחי, ולבני הזוג נולדו שמונה בנים ובנות, שגדלו כולם כיהודים בכפר, צד לצד עם הדייגים הערבים.
אחרי 1948 נאלצו שאר המשפחות לעזוב והתפזרו ברחבי הארץ ובירדן, ורק משפחת מזרחי נשארה במקומה. עם זאת, הקשרים בין המשפחות נשארו חזקים, ועד היום מגיעים זקני הדייגים לבקר את מזרחי.
"אהרון ואני זה אהבה משפחתית, ואפילו יותר מזה", אומר שלמה אבו-ג'ורג' שיבלי, שמשפחתו הייתה אחראית על הפעלת המגדלור, שעדיין עומד ליד רדינג ושמאז שנות ה-50 גר ומתפרנס כדייג ביפו. "אני עדיין זוכר בעצב את הילדות שלי על הנהר והים, ועצוב לי לשמוע שאהרון - האדם הראשון שהערצתי בחיי -
צריך עכשיו לעזוב. אני רואה את ההיסטוריה שלנו נמחקת".
עם השנים באו ועזבו משפחות נוספות את הכפר הזעיר, ורק משפחת מזרחי נשארה במקומה. אחיו של אהרון, אלי, פתח מסעדה-בר במקום, ששגשגה עד מותו הטרגי בטביעה בים ב-1971.
במהלך שנות ה-90 התחילה עיריית תל אביב לגלות עניין בקרקע, בכוונה לחבר את הטיילת לאורך הירקון עם הטיילת החדשה לתל ברוך, שתוכננה כבר אז.
בשנת 2003 הגישה העירייה תביעה לפינויה של משפחת מזרחי, ומספר תושבים נוספים שהיו במקום, בטענה שמדובר בפולשים. אחרי למעלה משבע שנים הוכרעה התביעה בהסכמה, שכאמור קיבלה את אישור בית המשפט השבוע.
לאחר העברת הכסף על ידי העירייה יפנה מזרחי את השטח בתוך שלושה חודשים. "צריך להבין שלא מדובר בתיק פינוי רגיל, אלא במשפחה שמחזיקה את השטח מקדמת דנא", מסביר עורך דין עדי בראונשטיין, שייצג את מזרחי. "זה היה מרכז חייהם עוד לפני קום המדינה, אבל כשזו באה להסדיר את מעמד הקרקעות הם נותרו בחוץ ועניינם לא הוסדר. בית המשפט מצא את האיזון הנכון בין מצב זה לבין הצורך של העירייה לפתח את הקרקע לטובת כלל התושבים".
"אין עם מי לדבר"
אבל אהרון מזרחי, כאמור, מרגיש מרומה. בריאיון בלעדי לזמן תל אביב מספר הדייג בן ה-69, שבשנים האחרונות מתפרנס בעיקר מהשכרת אופנועי ים ומקצבת נכות ("אני אוכל בכף אחת, לא שתי כפות, ואוכל מעט"), על ניתוק כואב בלית בררה ממכורתו.
אהרון מזרחי צילום: רענן כהן
"אני בכלל לא רציתי משא ומתן, כי מבחינתי הדברים הם או שחור או לבן. גנבתי? תענישו אותי. לא גנבתי? תעזבו אותי. פלשתי? תעיפו אותי. לא פלשתי? תנו לי לחיות בנחת. לא רציתי כסף ולא שום דבר, פרט לצדק, כי אני לא יכול למכור את השורשים שלי, את המקום שבו אחי נפטר".
אז למה בכל אופן הגעת לפשרה?
"הבנתי שאין עם מי לדבר. כשהשופט חיים טובי בא כבר בדיון הראשון ואמר לי 'מזרחי, אם תמשיך את המשפט, אתה תפסיד'. מה אני צריך לחשוב? זה לפני שהוא בכלל ראה את הראיות, וכל הדרך הוא היה לטובת העירייה.
"לקראת הסוף הוא אמר ששני הצדדים יביאו שמאים, וכשבא שמאי מטעמי ואמר שהקרקע שווה מינימום שלושה מיליון, הוא אמר לו שהוא מגזים. אז מה, אנחנו ילדים מפגרים? אנחנו לא יודעים כמה שווים חמישה דונם במקום הזה?".
בכל אופן, 1.85 מיליון דולר זה לא מעט.
"כשאדם מקבל מיליון דולר לבד - זה סכום יפה. כשזה מתחלק בין עשרה אנשים, זה פחות יפה. הסכום שקיבלנו מתחלק ביני לבין שני ילדים שלי שגרים פה ואחותי, ועוד חמישה-שישה אנשים שגרו פה בעבר ועזבו. אז 1.85 מיליון נשמע הרבה, אבל זה אפס.
"אנחנו יודעים כמה עולה לקנות בית. ואני לא מדבר על בית כזה, על החוף, עם השקט והצמחייה מסביב, אלא סתם בית בתל אביב. זה לא מספיק לכלום, ואני יודע שאין לי סיכוי לקנות עכשיו בשום מקום".
אז מה תעשה?
"אני לא יודע. הבתים יעלו באש לשמים, ואני לא יודע לאן אלך. אני רוצה להישאר ליד הים, איפה שהשורשים שלי. אולי אני אהיה הומלס ואגור פה על הגשר".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "בשטח שפך הירקון קיימת טענה של חזקה ותפיסה על ידי כשמונה מחזיקים, ובראשם מר אהרון מזרחי. עיריית תל אביב-יפו טוענת ועומדת על דעתה כי תפיסת השטח מהווה פלישה על ידי מר מזרחי, ובית המשפט אף הסכים עם העירייה ולא קיבל את טענות מר מזרחי על כך שהוא מחזיק בשטח משנות ה-40.
"נוסיף כי בסופו של התהליך נתקבל פסק דין בהסכמה לפינוי, כאשר התמורה שנקבעה נפסקה על ידי השופט, ולדעתנו הסכום שנקבע, גם אם יחולק למספר מחזיקים, הוא הולם. העירייה פועלת כיום לתכנון המשך הטיילת ועם פינוי השטח תפעל העירייה להכשרתו כהמשך לטיילת החוף וחיבורה עם פארק גני יהושע".
מדוברות בתי המשפט נמסר: "הדברים המיוחסים לשופט חסרי שחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם