ביהמ"ש קבע: האב לא חייב במזונות לתאומות שנולדו מתרומת זרע
תאומות בנות שבע עמדו במרכזו של מאבק משפטי שהחל בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא והסתיים בשבוע שעבר בעליון. אמן תבעה להורות לבעלה לשעבר לשלם מזונות לבנות, שנולדו מתרומת זרע בניגוד לרצונו. השופט דחה את הבקשה וקבע כי האם פגעה בטובת בנותיה

המאבק שהחל בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא עסק בסוגיה מורכבת: האם אדם שאשתו נכנסה להיריון מתרומת זרע בעת שהשניים היו בהליכי גירושין, צריך לשלם מזונות לבנות שנולדו לו בלא ידיעתו ושאינן בנותיו הביולוגיות?
אמן הגישה בשמן שורת עתירות וערעורים לבית המשפט נגד האיש שאינו מוכן להיות אביהן. "המונח טובת הילד אינו חד-ממדי", כתב השופט הנדל בהכרעת הדין ופסק כי האב אינו חייב בתשלום דמי מזונות.
שלוש ערכאות משפטיות - בית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון - נדרשו כדי לסיים את הפרשה שנמשכה שבע שנים. ובכל התקופה הזאת נותרו התאומות, כיום בנות 7, גיבורות בעל כורחן של המאבק המשפטי המכוער הזה.
הפרשה החלה לפני עשר שנים. בשנת 2001 נישאו רם ויעל (שמות בדויים), אז תושבי השרון. שלוש שנים מאוחר יותר נולדו להם התאומות שניצבות במרכזו של ההליך המשפטי.
רם נרשם במשרד הפנים כאביהן של הילדות. חודשיים לאחר הלידה התגרשו בני הזוג. יעל הגישה תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא ובה ביקשה להורות לבעלה לשעבר לשלם לבנותיו דמי מזונות וכן לקבוע להן משמורת.
כאן החלה הפרשה להסתעף. רם הכחיש בדיון כי הוא אביהן של הבנות וטען כי הן נולדו בהפריה מלאכותית מזרעו של גבר זר ללא הסכמתו וללא ידיעתו. הוא דרש לערוך בדיקת רקמות שתוכיח כי הוא אינו אבי הבנות. לאחר שיעל התנגדה לבדיקה, הוא הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להורות לאם להעביר לרשותו את כל המסמכים הנוגעים להליך ההפריה, אך יעל סירבה לכך.
הרשם צבי ויצמן דחה את הבקשה של רם וקבע כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לעסוק בגילוי מסמכים. עם זאת, הוא הוסיף בדבריו רמז לאם: "למותר לציין כי הימנעותו של צד מגילוי מסמכים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על העניין שבמחלוקת תבוא במכלול שיקוליו של בית המשפט בעת מתן החלטתו הסופית".
השופטת מרים קראוס, שאליה הגיע התיק, דחתה בסופו
השופטת קבעה בהחלטתה כי מבחינה הלכתית אין חשש כי הילדות יוכרזו כממזרות ועל כן אי אפשר לשייך אותן לרם ואין לחייב אותו בתשלום מזונות.
יעל סירבה להשלים עם ההחלטה וערערה עליה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה. במהלך הדיונים מינתה המדינה את עו"ד אושרת חורי כאפוטרופוסית שתייצג את הבנות בהליך המשפטי, והצדדים הגיעו לפשרה מוסכמת שלפיה פסק הדין מבית המשפט לענייני משפחה ייוותר ללא שינוי. עוד נקבע כי רם יוותר ליעל על חובות כספיים שונים שהיא חייבת לו, וכן ישלם לה סכום חד-פעמי של 72 אלף שקל.
כמו כן, לא יימחק שמו של רם מתעודת הזהות של הבנות. בנוסף, נקבע כי יעל תהיה האפוטרופוסית היחידה של הבנות שיישאו את שם משפחתה והמשמורת עליהן תהיה בידיה. עוד קבע הסכם הפשרה כי יעל תצהיר בשמה ובשם בנותיה כי אין להן כל תביעה נגד רם. במאי 2008 קיבל ההסכם תוקף משפטי.
רם, שחשב כי האבהות הכפויה נותרה מאחוריו, הבין מהר מאוד כי המאבק שלו ושל גרושתו טרם הגיע לסיומו. לאחר שהסכם הפשרה קיבל תוקף, הגישה יעל תביעה נוספת לבית המשפט, הפעם בדרישה לבטל את הפשרה. התביעה נדחתה, ויעל הגישה עתירה לבג"ץ בעניין. גם עתירה זו נדחתה.

רשמת בית המשפט העליון, דנה כהן-לקח, דחתה את הבקשה. בהחלטה ציינה הרשמת כי "על אף רגישותו של הנושא לא הצביעו המערערות על כל טעם מיוחד אשר יצדיק את האיחור הניכר בהגשת בקשת רשות הערעור".
יעל לא נרתעה והמשיכה לדחוף את בנותיה הקטנות לבית המשפט, והגישה בשמן תביעה נוספת - הפעם כערעור על החלטתה של הרשמת. בתביעה, שהוגשה נגד רם, נגד האפוטרופוסית ונגד המדינה טענו הילדות באמצעות אמן כי מדובר בסוגיה רגישה ביותר שיש בידה להכריע את מסלול חייהן.
עוד נטען בערעור כי בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא לא מינה מומחים מתאימים אשר יבחנו את טובתן של הקטינות. הילדות טענו עוד כי אסור לשלול מהן את זכותן לפנות לערכאות, וכי זכות זו גוברת על עקרון סופיות הדיון.
רם, עו"ד חורי והמדינה, שנגדם הוגשה התביעה, התנגדו לבקשת האם. רם טען בתגובתו כי האם פועלת בניגוד לטובת שתי הילדות. עו"ד חורי טענה כי האם גורמת נזק לבנותיה, והמדינה טענה כי אין הצדקה מיוחדת להיענות לבקשה ולאפשר לאם לערער על הסכם הפשרה.
עוד נטען בתגובת המדינה כי השארתו של הסכם הפשרה על כנו היא לטובת הילדות. המדינה טענה כי בגלל הסתירות בגרסאותיה של האם בדבר האופן שבו נכנסה להיריון, יש חשש שהבנות יוכרזו כממזרות.
בפסק הדין האחרון דחה השופט הנדל את התביעה של יעל. "עמדת האם מעוררת תמיהה", הוא קבע בהחלטתו, והוסיף כי האם סתרה עצמה בכל הנוגע למעמדן האישי של בנותיה. "על רקע זה, עיצב בית המשפט המחוזי הסכם פשרה במטרה להיטיב עם הקטינות. הסכם זה כלל גם אי מחיקת רישום האב ותשלום סכום על ידו. הצורך בפתרון יצירתי נבע מטענותיה השונות של האם. עתה טוענת האם כי יש לפתוח את ההליך מחדש כדי למנות מומחים".
השופט מתח ביקורת על האם, וכתב כי לא ברור מדוע היא הסכימה להסדר הפשרה, וכעת היא מבקשת לערער עליו. "מעיון בחומר על רקע עמדותיה של האם לא נראה כי ביטול ההסכם הוא לטובת הקטינות", קבע.