ראשל"צ משנה פניה: מעיר היין לעיר הקולנוע
היינו פעם עיר היין, אחר כך עיר הקניונים, ועוד מעט עיר הקולנוע. אולי התל אביבים יגששו דרכם דרומה לראשון?
סינמה סיטי ראשון לציון צילום: סיון פרג'
שינוי ענק עברה חוויית הצפייה בקולנוע, סצנת ה"ללכת לסרט". הווידאו, הכבלים, הדי-וי-די והמחשב לא חיסלו את הפעילות התרבותית הזו, שצצה במאה ה~20, אבל הפכה לכל כך שונה ממה שהכרנו עד לפני שניים-שלושה עשורים.
אפילו מהקניונים כבר מוציאים את הקולנועים, עד שהתרגלנו לשילוב. אבל איזו זכות יש לנו להתלונן אחרי שפשוט הפסקנו ללכת, כבר מזמן, לבתי הקולנוע הישנים, השכונתיים. אלה שהיו רק קולנוע. מקסימום פלאפל להעצמת החוויה. בילוי אמיתי שבמרכזו סרט, ללא הצורך לשנן או לכתוב על איזשהו נייר את הקומה, המפלס וצבע השורה בה השארנו את הרכב.
הישיבה על כיסאות עץ ספרטניים וחורקים, רעש הבקבוק המתגלגל מהקצה העליון של האולם אל הקצה התחתון (פיגוע פרחחי מכוון), המסך הענק והפרסומות דלות התקציב, כל אלה היו חוויות מלאות קסם שרק גרמו לנו לחכות ולייחל לפעם הבאה בה נלך לסרט.
לראות סרט בת"א זה היה ה-דבר
כאלה היו קולנוע נעמן וקולנוע ראשון שליד גן החיות (שגם הוא כבר לא קיים), קולנוע תפארת הגדול והחגיגי מכולם וקולנוע תרצה הפתוח, נטול הגג, שעבד רק בקיץ. זו הייתה גם הציפייה הארוכה לסרטים שיגיעו לעיר, חודשים אחרי שכבר הגיעו לתל אביב ושידענו עליהם רק מפרסומות בעיתון או מה"בקרוב" שלפני הסרט. ואיזו קנאה הייתה במי שראה סרט בתל אביב, כזה שטרם עשה דרכו דרומה לראשון.
בכלל, לנסוע לתל אביב לראות סרט זה היה ה-דבר. גם שם היו בתי קולנוע מיתולוגיים: פריז, תכלת, תמוז, מוגרבי ועוד, כל אחד עם צבע וייחוד משלו, סגנון סרטים משלו, קהל אחר.
אבל בקרוב, נוסף על הסינמה סיטי יהיה בראשון גם "יס פלנט", ואולי התל אביבים יגששו דרכם דרומה לראשון, אל עיר הסרטים הישראלית. היינו פעם עיר היין, אחר כך עיר הקניונים, ועוד מעט עיר הקולנוע. בקרוב, אם להשתמש במונח קולנועי.
30 דונם, 25 אולמות, 3,500 כיסאות בהשקעה של 200 מיליון שקל. הפתיחה בעוד שנה ורבע, כך למדנו מהפרסומים על "יס פלנט". 25 אולמות. פחות מהכמות שהייתה בכל תל אביב של פעם. אולי הגשמת פנטזיית ילדות שחלפה יחד עם שלושה-ארבעה בתי קולנוע, אבל האמנם בריחה מהיומיום אל מקלט שקט, אינטימי ומעט אפל? כנראה שלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם