"לאן בדיוק נלך?" סיפורם של האנשים המפונים מבתיהם בת"א
לטוביה עבודי מסומייל, לכדורי חליף מגבעת עמל ב' ולמשפחת קהלני מכפר שלם יש גורל משותף: כולם יושבים כבר עשרות שנים בשכונתם, על כולם מאיימת חרב הפינוי מביתם ללא פיצוי מספק, וכולם ניצבים כיום בבתי המשפט מול סוללת עורכי דין של בעלי הקרקע. זהו סיפורם
הוא זוכר את המצעדים הצבאיים של יום העצמאות שעברו בילדותו בשנות ה-50 ברחוב ארלוזורוב, את אחיו שנהג בטנק בכמה מהם, ואת בן-גוריון שהשקיף על המצעד לא רחוק מביתו.
כיום הוא ממשיך לשמור על כושר, ולא מתכנן להפסיק לעבוד בזמן הקרוב. וגם זאת: לפני כשבועיים פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב שטוביה עבודי ומשפחתו יפונו מביתם בשכונת סומייל ללא הבטחה לפיצויים.
פסק הדין של השופטים ישעיהו שנלר, קובי ורדי ורות לב הר שרון מיום שני שעבר הפך החלטה קודמת של השופטת רחל ערקובי בבית משפט השלום, שקבעה שמשפחת עבודי תפונה רק תמורת פיצוי בשווי דירת ארבעה חדרים. השופטים קבעו שהפינוי צריך להתבצע בכל מקרה, ושאם למשפחה יש דרישות לפיצוי מחברת "רמ-נח", בעלת הקרקע, עליה להגישן בתביעה נפרדת בתוך 60 יום, שבמהלכם לא תפונה. הפסיקה הכתה את עבודי ואת שאר תושבי סומייל בהלם, והם עכשיו מתכננים את המשך צעדיהם.
תושבי סומייל לא לבד: בכל רחבי העיר ממשיכים מאבקים משפטיים סביב פליטי קרבות ועולים חדשים שהתיישבו ברובם בבתים של תושבים ערבים ב-1948, ושגופי המדינה או יזמים פרטיים מנסים לפנותם ללא פיצוי או בתשלום פיצוי נמוך ככל האפשר.
לפני כחודש אושר בבית משפט השלום הסכם פינוי של המשפחה האחרונה המתגוררת בכפר הדייגים בשפך הירקון, בשבוע שעבר חזר לבית משפט השלום בתל אביב תיק פינוי נגד 15 משפחות בגבעת עמל ב' (לשעבר ג'מוסין א-שרקייה), בימים הקרובים יגיע לבית המשפט המחוזי ערעור של משפחה מכפר שלם (לשעבר סלמה), וגם שאלת מעמדם של התושבים הבודדים שנותרו על גבעת שייח' מוניס ליד האוניברסיטה טרם נפתרה. יצאנו למפות את חזית הפינויים של הכפרים לשעבר.
"תראה את העץ הזה. הרכבה של פומלה על חושחש שאחי עשה ב-1956. העץ הזה מספר את הסיפור שלנו. איך באים עכשיו ואומרים שאנחנו פולשים? אם מישהו פלש לפה זו המדינה, שתפסה את השטח".
כבר בשנת 1949 הודיעה ממשלת ישראל על כוונתה לפנות תושבים מה"צריפים" בסומייל, ג'מוסין, סלמה ושייח' מוניס, ולדאוג להם לדיור חלופי. אך השנים חלפו, ודבר לא קרה. ב-1961 נתבעה משפחת עבודי על ידי חברה יזמית שבדרכים שונות תפסה בעלות על הקרקע, ונגד המשפחה הוצא צו פינוי ללא פיצוי.
באותם ימים הוצא צו פינוי גם נגד שכן של המשפחה, אחד יהודה לוי. "יהודה היה ניצול שואה שמצא פה חדר אחרי מה שהנאצים
ב-2003 התחיל משפט נוסף, הפעם נגד טוביה ולא נגד הוריו שכבר נפטרו, וזה המשפט שהערעור על תוצאותיו התקבל לפני כשבועיים. אלא שבינתיים קרו גם דברים אחרים: קבוצת היזמים שמקדמים בנייה במתחם סומייל הצליחה להעביר תכניות בנייה עם זכויות גבוהות במיוחד. לדברי שני מהנדסי עיר לשעבר שאישרו אותן, ישראל גודוביץ' ודני קייזר, זכויות אלה ניתנו במטרה לממן את הפיצוי לתושבים המפונים - עמדה שכיום נדחית על ידי היזמים, ולא מגובה על ידי העירייה. כך מוצאים את עצמם עבודי ואחרים נוכח איום ממשי בפינוי, ללא הפיצוי שלכאורה הגיע להם בין אם מהצהרת הממשלה ב-1949 ובין אם מתכניות הבנייה.
"שופטים צריכים לגלות טיפה רגישות, ולהביא בחשבון גם את מה שצודק ולא רק תקדימים", אומר עבודי על ההחלטה האחרונה, עליה הוא שוקל לערער לעליון.
"עכשיו מה יקרה? יזרקו מפה 100 משפחות לרחוב? אם כן, אני אבקש להגר לעיראק בחזרה, אגיד לכל השכונה לעשות אותו דבר, ואנחנו נדאג שהערבים יחזרו לפה. אנחנו אנשים שאוהבים את המדינה שלנו, ולא רוצים לבגוד בה, אבל אם לא תהיה בררה נעשה את זה".
בדיון בתיק שלו עבודי בכלל לא היה נוכח. לדבריו, כשהגיע לבית המשפט התעצבן לראות "גווארדיה של עורכי דין" ממומנים היטב מצד היזמים, שניצבו נגד עורך הדין האחד שלו, ולכן צעק עליהם והוצא מהאולם דקות בודדות אחרי תחילת הדיון.
מצב דומה אירע באולם שופטת השלום ריבה ניב ביום שלישי שעבר. מול שני עורכי דין, שייצגו 15 משפחות בסכנת פינוי מגבעת עמל ב', ושאחד מהם הקפיד להימנע מלדבר עם לקוחותיו, עמדו ארבעה עורכי דין מקצועיים, שידם ללא ספק הייתה על העליונה במהלך הדיון, ולצדם עורך דין של יזמת נוספת שמגלה עניין בשכונה.
הדיון נסב סביב צו פינוי שהוצא נגד המשפחות ב-1995, כשמאז ועד היום נמשכים הדיונים לגבי הפיצויים שיקבלו ושכר הדירה שאולי יצטרכו לשלם רטרואקטיבית. בסוף הדיון ננעל ההליך המשפטי בן 16 השנים, והצדדים צפויים להגיש סיכומים לקראת הכרעת הדין.
סיפורה של גבעת עמל ב' דומה במובנים רבים לזה של סומייל. המשפחות הנתבעות כיום הגיעו לשכונה לאחר שפונו מחלקים אחרים של העיר בשל המלחמה ב-1948. עם השנים נמכרה הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל לחברה פרטית במחיר מוזל, בתנאי שהחברה תפנה את התושבים ותעניק להם דיור בבניינים שיקומו במקום. אלא שהחברה מכרה את הקרקע הלאה, ללא התנאי הנלווה, וכך התגלגלו הצדדים לבית המשפט.
"במשך שנים החברות חיכו כדי להגדיל את זכויות הבנייה שלהן, כשהתושבים משלמים ארנונה ולא מקבלים תנאי מגורים מינימליים, כבישים או חיבור לביוב", אומר דן בן-צבי, נציג התושבים.
"כשסוף-סוף יש תוקף לתכניות הבנייה הענקיות, מנסים להוציא את האנשים, ונתלים בכך שעם השנים בעלי הזכות המקוריים הולכים ונפטרים, ואת הילדים שלהם, שכיום הם כבר בני 60, מגדירים כפולשים".
"אני נכנסתי לשכונה כתינוק בן שנה, ועכשיו אני כבר סבא - מי ייתן לי בכלל משכנתה בשביל להתחיל מחדש? אין בזה טיפת היגיון", כך הוסיף כדורי חליף, מוותיקי השכונה. "העברתי את כל חיי בבית שבו מת אבי בגיל 42, אחרי שקרע את עצמו בעבודה ולא היו לו מים חמים למקלחת. הם מתחילים אתנו, אבל ימשיכו מאתנו ל-200 משפחות שעדיין נמצאות בשכונה. זה יוביל להפגנות ענקיות או שמישהו יהרוג מישהו".
תושבי גבעת עמל ב' יכולים לשאוב מעט תקווה מסיפורה של בת שכונתם, עו"ד טלי טליה ענב, שנזרקה לרחוב עם משפחתה ב-1993, ושמעל חורבות ביתה נבנו מגדלי YOO. "סבא וסבתא שלי הועברו לשכונה על ידי הצבא ב-1947, והיו בעלי הזכויות בביתם, אבל בשנות ה-90 הקבלנים אמרו שהזכות הזו לא עוברת בירושה, כך שהם קיבלו שטח כמעט חינם בשביל שיוכלו לממן פיצוי ואז התחמקו מזה", אומרת ענב.
13 שנה מאוחר יותר, כשהגיעה ללימודי משפטים, הצליחה ענב (אז זקס) להגיע לעליון, ולקבל פיצוי של למעלה ממיליון שקל. "אחות של אמא שלי עדיין בשכונה, והיא זו שצריכה לתבוע את הקבלנים שיפנו ויפצו אותה כזכותה, אבל היא מפחדת שיזרקו אותה לרחוב בגילה".
אחד מאתרי הפינויים המוכרים בעיר הוא כמובן כפר שלם. בקיץ 2007 נערך המאבק המתוקשר האחרון בכפר, כשתושבים ופעילי שמאל התבצרו בבתים במתחם בפינת מח"ל ומשה דיין. לאחר תקופה ארוכה של התבצרות פונו לבסוף התושבים על ידי כוחות יס"מ, והמתחם נחרב עד היסוד.
בניגוד לאותו מתחם, שהיה בבעלות פרטית, שאר השכונה נמצאת כיום בהליך של בירור זכויות וקריטריונים לפינוי בהסכמה, שמובל על ידי ועדה של מינהל מקרקעי ישראל בשיתוף "חלמיש" והתושבים.
אלא שלמרות הליך זה, ולמרות החלטה של מועצת העיר תל אביב, ששולטת בחצי מהחברה, "חלמיש" ממשיכה לקדם פינויים בכפר גם כיום. כך למשל משפחת קהלני, מוותיקות השכונה, הפסידה לפני כשנה בתביעת פינוי בבית משפט השלום בהרצליה, ובשבוע הבא תתייצב לדיון בערעור במחוזי בתל אביב מול הרכב השופטים מתיק עבודי.
"לערעור יש שני פנים", מסביר עו"ד מיכאל ספרד, שמייצג את המשפחה בערעור יחד עם עו"ד שלומי זכריה, "קודם כול, ההכרעה הקודמת נפרסת על פני עמוד וחצי בדיוק, בלי לדון באף אחת מהטענות העקרוניות. שנית, 'חלמיש' לא מוסמכת לנהל פינויים בלי לנהל משא ומתן, שלא קוים עם המשפחה הזו. 'חלמיש' מתנהגת כמו חברה פרטית למטרות רווח".
"כל השנים העבירו את הקרקע מיד ליד למקורבים ולקבלנים, בזמן שהתושבים חיו שם בתת-רמה", מוסיף השר מיכאל איתן, שהיה מעורב במאבקים של כפר שלם וגבעת עמל. "אם רוצים לפתור את הבעיה צריך ללכת בגדול. משרד השיכון והעירייה יצטרכו להקים מינהלת בשיתוף התושבים, לעשות תכנית שתהיה נדיבה ככל האפשר, בלי לפחד מזה, ולהשלים את הפינוי בצורה אינטנסיבית והוגנת. יש היום מצוקת דיור וביקוש גדול, כך שניתן לקבל תמורה נאה על בנייה על הקרקע שתשרת גם את התושבים הקיימים וגם תזרים עוד זוגות צעירים לעיר. רק כך כולם ירוויחו".
על טענותיו של טוביה עבודי הגיב עו"ד אילן שרקון, בשם חברת "רמנח": "אנחנו שמחים על פסק הדין, שמשקף את הפסיקה של בית המשפט העליון על כך שלא נותנים פיצויים לברי רשות, אלא במקרים חריגים, ונותנים אך ורק עבור ההשקעות בנכס. פסק הדין חשוב כי הוא מציג את עמדת בתי המשפט על כך שאנשים שיושבים במקום ללא זכויות צריכים לפנות את הקרקע, ולא לפנות להליכים משפטיים ארוכים. בית המשפט גם דחה את הטענה לזכות לפיצויים על בסיס זכויות הבנייה שהוענקו לבעלי הקרקע".
מחברת "חלמיש" נמסר כי החברה הזמינה את משפחת קהלני לנהל משא ומתן ואף הביאה את עניינה בפני ועדת הפינויים, וזו החליטה לדחותה. כן מוסיפים בחברה: "מאז הקמתה פעלה ופועלת 'חלמיש' לפינוי-בינוי כפר שלם.
"ייחודו של הפרויקט בכך שתושביה הוותיקים של השכונה מקבלים קרקע וסכום כסף למטרת בנייה עצמית בשכונה או סכום כסף המיועד לרכישת דיור חלופי על פי בחירתם".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "לאורך שנים רבות ניסתה הוועדה המקומית להגיע להסדר עם תושבי סומייל, אך לא ניתן היה להגיע להסכמות. התכנית שאושרה לבסוף קובעת זכויות לבעלים ומטילה עליהם לדאוג לפינוי השטחים בהם הם מבקשים לבנות.
"התושבים ממחזרים את טענותיהם ומעלים אותן מחדש בפני גורמים שונים כולל בתי המשפט. נוסיף כי התצהירים שניתנו על ידי קייזר וגודוביץ' מתייחסים לתקופה שלפני הפקדת התכנית ואינם כוללים את השינויים שנעשו בה ולפיכך הם אינם רלוונטיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם