התאילנדים מ"פילפלים צהובים" מרכלים גם עליכם
אחת ההברקות בסדרה "פלפלים צהובים" היא דמויותיהם של הפועלים התאילנדים, המשמשים מעין מקהלה יוונית מודרנית ומשקפים בנוכחותם את יחסם של ישראלים כלפי זרים. ארבעה תאילנדים המשתתפים בסדרה ובני זוגם הישראלים מספרים על ימי הצילומים, על ההבדלים בין התכנית למציאות וגם למה הם מבסוטים ממשרד הפנים
"בסדרה הרבה פעמים הישראלים מדברים אחד עם השני ליד התאילנדים, גם על נושאים מאוד אישיים, ובטוחים שהתאילנדים לא מבינים", הוא אומר. "זה משהו שאני בהחלט שם לב אליו גם בחיים, כאילו אנחנו שקופים".
יעל, זוגתו הישראלית של ג'ה, שותף תאילנדי נוסף בסדרה, דווקא ציפתה ליחס גרוע יותר כשבאה לחיות עמו בישראל. "פחדתי שאנשים כאן יתעלמו ממנו או שיתייחסו אליו כמו פועל, וזה ממש לא ככה,? היא מסבירה. "בסך הכול באמת מקבלים אותו יפה. כשמתחילות שיחות ארוכות בעברית הוא נעלם בגלל השפה, אבל בסך הכול הוא באמת מוצא את המקום שלו".
אז הנטייה של הישראלים להתעלם מהתאילנדים כפי שמוצגת בסדרה היא מוגזמת?
"בתור ישראלית שחייתה תקופה בחו"ל, אני יכולה להגיד שזרות יש בכל מקום ושגם בהרבה מקרים הזר או הזרה, כשזאת הייתי אני, משחקים על הקטע הזה. כשנוח לך אתה מבין יותר מה מדברים ומעורב יותר, וכשלא נוח לך - אתה מתנתק.
"אז לדעתי גם להם, לתאילנדים, יש חלק באותו בידוד מסוים שהסדרה מראה כי בהרבה מקרים נוח להם במין בנגקוק הקטנה שלהם. חוץ מזה, אני מניחה שיש הבדל בין תאילנדים שבאו לעבוד בחממות בערבה כמו בסדרה לבין כאלה כמו ג?ה, שעובדים במסעדה בתל אביב ושומעים עברית כל הזמן".
הנחרצת מכולם היא נטלי, בת זוגו ואם ילדיו של התאילנדי אק. "לדעתי, זה לגמרי נכון איך שזה מוצג בסדרה", היא אומרת כמעט בזעם. "הישראלים באמת מדברים כאילו התאילנדים לא שם. הם כמו כלב רחוב עבורם. הם אולי לא אומרים כלום כי זה לא בתרבות שלהם להתלונן, אבל אני יודעת שלפחות לגבי אק זה מאוד מפריע לו.
"הוא לא יראה את זה, אבל הוא יחזור פגוע אפילו מדברים קטנים. פעם הוא הלך לפיצוצייה לקנות סיגריות ומצית, והמוכר התעלם ממנו ודיבר רק עם הישראלים. הוא חזר ממש נעלב הביתה".
"פלפלים צהובים" ("קשת", יום ה' 22:15) , מספרת את סיפורה של משפחה המגדלת משק פלפלים בערבה, המתמודדת עם ילד בעל צרכים מיוחדים. בין כוכבי הסדרה אפשר למצוא את עלמה זק, יוסי מרשק ויהודה ברקן.
דמויות התאילנדים, המגלמים פועלים במשק, הן ללא ספק אחת ההברקות של התכנית, שזכתה זה לא מכבר לביקורות מצוינות. כמו מקהלה בטרגדיה יוונית, הם מתבוננים מהצד על חיי הגיבורים הישראלים המעונים, מספקים תובנות ושיפוט מוסרי או מגלים באירוניה לצופים דברים שקרו בעבר (כמו העובדה שרופאת הילדים יעלי, המגולמת בידי מיכל שטמלר, בגדה בבעלה אבשי - אורי פפר).
זרותם של התאילנדים בסדרה בולטת מאוד: הם מדברים בשפתם ביניהם, באנגלית עם הישראלים וחלק גדול מהסדרה - הם כלל לא מזוהים, אלא מכוסים מכף רגל עד ראש. אבל היכרות מעמיקה יותר חושפת, איך לא, את המציאות הישראלית של ימינו: ארבעה מהשחקנים שמגלמים את אותם תאילנדים גרים בישראל כבר לא מעט שנים, מעורים בחברה, וחובקים בני זוג ישראלים.
המבוגר האחראי הוא אק רקג'רואן (34), המגלם את אדגר. אק פגש בנטלי הישראלית כשזו טיילה בתאילנד לפני עשור. בהתחלה הם היו על קו בנגקוק-תל אביב, אבל כבר חמש שנים גרים פה בקביעות, והיום חיים עם שני ילדיהם בקיבוץ בצפון.
גם ג'ה (28), המגלם את טונדופ, ויעל נפגשו בעת טיולה של הצלע הנשית במזרח, וכיום הם מתגוררים בקריית אונו עם בתם המשותפת. "אני מכין סושי", הוא צוחק כשהוא מסביר על מקור פרנסתו, "פייק יפני".
טון , המגלם את צ'אן, ואלון (מתנחל לשעבר) משלימים את הזוג החד-מיני התורן. גם הם נפגשו במועדון
רק לנה שבת (27), המגלמת את מלאני ונמצאת כבר שש שנים בארץ, הכירה את מאור הישראלי באתר צ'אטים באינטרנט בזמן שהייתה סטודנטית במולדתה. "בפעם הראשונה שהוא ראה את התמונה שלי הוא אמר שהוא יתחתן אתי", היא מחייכת. "אני חשבתי שהוא סתם מקשקש, אבל המשכנו לדבר איזה שנה ואז הוא בא לתאילנד, טיילנו יחד כמה חודשים ואחר כך באתי לפה אתו". היא עובדת במסעדה בקריות, ובזמנה החופשי מתמחה באמנות קעקועים. "רחוק מלהיות אמנית", היא מצטנעת, "אבל יש לי יד טובה".
כאמור, רובם ככולם מגלמים פועלים בחממות של יניב (מרשק) ואחיו אבשי (פפר). החוליה החסרה היא מוטיטה אייר, המגלמת את טסני המטפלת בילד האוטיסט עומרי (מיכאל זפסוצקי), ושוהה בימים אלה בתאילנד.
כישרון משחק יוצא דופן לא נדרש מהם, ואכן, רובם הגיעו לתכנית רק במקרה. לנה ואק שמעו מחברים שמחפשים תאילנדים לתכנית חדשה (לנה: "שיחקתי קצת בתאטרון של האוניברסיטה, אבל זה היה מאוד חובבני יחסית לצילומים"). רק טון, שרוצה להיות שחקן, הגיע לסדרה דרך סוכנות הניצבים של גדי בר-לביא, ומבחינתו מדובר בהגשמת חלום. אלון, בן הזוג:
"הוא דיבר על זה גם בתאילנד, אבל יותר באירוניה. בתאילנד הוא סתם עוד אחד, פה הוא יוצא דופן. אז כשהגענו לפה הוא התחיל להתעניין, נרשם בסוכנות ועשה כמה דברים קטנים. פרסומות ותשדירים באינטרנט וכאלה, ומשם הגיע גם הזימון לאודישן לסדרה. מה אני אגיד לך, הלוואי שיהיה כוכב".
איך היו עבורכם הצילומים?
טון: "בתכנית היה נורא כיף וכולם היו נחמדים. אני לא מבין עברית, אז אני לא ממש יכול לראות את הסדרה, אבל מהתגובות של כולם אני חושב שזה יצא יפה מאוד".
לנה : "זה היה מאוד מרגש בשבילי. אני סתם בן אדם רגיל, עוד תאילנדית בארץ. פתאום אני עם אנשים מפורסמים ומצלמים אותי. אבל אחרי הסדרה דווקא התפלאתי שכולם כזה קול מסביב. לא זיהו אותי ברחוב כי הפנים היו מכוסים כל הזמן בצילומים וגם אלה שידעו, נניח במסעדה שאני עובדת, לא עשו מזה עניין. ישראלים, יו נואו. הם קולים כאלה".
על כמה מדויקת הסיטואציה, שבה התאילנדים "מרכלים" על הבוסים הישראלים, כפי שהדבר מוצג בסדרה, חלוקים ביניהם השחקנים ובני זוגם.
לנה: "בטח, זה ככה. כל הזמן מדברים על בעל הבית והבוסים והישראלים שהם רבים אחד עם השני וכאלה. ישראלים חושבים שהתאילנדים טיפשים. לא מבינים מה קורה. אבל האמת שכן מבינים, ואפילו הרבה. אנחנו רגילים להיות זהירים ולהקשיב טוב-טוב לסביבה שלנו ולכל מיני רמזים כי החיים שלנו בתאילנד וגם בארץ לא יציבים. בשבילנו, אם הבוס אומר לנו משהו, שהוא לא מרוצה נגיד, זה יכול להגיד שהוא יפטר אותנו, לא ישלמו לנו, יגרשו אותנו, זה בלגן גדול בחיים. אז לומדים להקשיב".
אק , לעומתה, חושב שהסדרה הגזימה בתיאור הקרבה שבין התאילנדים למעסיקים הישראלים. "זה לא כל כך מעניין אותנו מה שאומרים מסביב", הוא אומר. "זה גם היה קצת מצחיק בשבילי בתכנית שכאילו הבנו כל מה שהבוסים אמרו, אבל הם דיברו עברית אז איך הבנו?"
נטלי מסכימה עם בן זוגה. "יש שם הרבה דברים בסדרה שאני לא חושבת שהם מאוד אמיתיים", היא אומרת. "מהניסיון שלי-התאילנדים לא כל כך מעורבים בחיים האישיים של הישראלים מסביב. זה נכון שהם מדברים הרבה, אבל להגיע לרמת הפרטים שיש להם בסדרה - הם יודעים מי בגדה במי עם מי ומי נכשל בהיי-טק וכל מיני כאלה-זה נראה לי מוגזם. אבל בסדר, חירות אמנותית".
טון: "אני חושב שמה שרואים בסדרה הוא מאוד נכון. מה לעשות, תאילנדים מדברים עליכם הרבה (צוחק). אתה רוצה לשמוע את הדברים הטובים או הדברים הלא טובים? כי יש לנו גם וגם.?
את שניהם כמובן.
טון: "אם להתחיל מהטוב, התאילנדים בסוף אוהבים את הישראלים. כולם ידידותיים, חלק מהם גם נחמדים באמת. גם מאוד מעניין להסתכל עליהם איך שאכפת להם נורא מדברים ומתרגזים על דברים. תאילנדים הם שונים. מצד שני, ישראלים לפעמים אנוכיים מאוד וחושבים קודם כול על עצמם. שם נגמרת הנחמדות שלהם, ואין להם בעיה לנצל או לרמות את העובדים התאילנדים שלהם".
"זה נכון", מוסיף אק. "אני אוהב את ארץ ישראל מאוד, זאת ארץ יפה, אבל את האנשים אני לא כל כך אוהב. אתם לא מתייחסים לכולם בצורה שווה. למי שמעליכם אתם מתייחסים מאוד יפה. מי שיש לו כסף. ומי שאין לו כסף ושהוא מתחת, מתייחסים אליו מאוד לא יפה. צועקים, מקללים".
זה קשה? הגישור על התרבויות? החיים המשותפים?
אלון: "יש בהחלט כמה הבדלים. הם לדוגמה חיים את הרגע בצורה מאוד חזקה. טון נגיד לא חושב על לחסוך כסף. עכשיו יש לו, אז עכשיו הוא מוציא. לא יהיה, הוא לא יוציא".
גדלת בהתנחלות. איך המשפחה שלך קיבלה אותו?
אלון: "אני להורים שלי הבאתי את הפצצה כבר מזמן עם היציאה מהארון. ככה שאת כל הבלגן עברנו אז. ברגע שהם השלימו עם זה כבר לא היה להם אכפת אם זה ישראלי או תאילנדי. במובן מסוים זה אפילו יותר קל להם, אולי כי אין פה אלמנט של התבוללות כי שנינו גברים. בכל מקרה, הקשר היום בסדר גמור. ארוחות משפחתיות והכול".
ובמשפחה שלו? החד-מיניות מתקבלת שם יותר בפתיחות או פחות?
"הרבה יותר. בתרבות שלהם יש אלמנט דומיני כמעט בכל אחד, ככה שזה הרבה פחות עניין. התארחנו אצל המשפחה שלו בתאילנד והיה לגמרי סבבה".
יעל: "יש פערים. אין ספק. תאילנד זה רחוק, לא רק גאוגרפית אלא גם תרבותית, הרבה יותר מאשר נגיד אירופה. הרבה דברים שאצלנו הם שחור או לבן אצלם הם אחרת. בגוונים של אפור. לפעמים נגיד הם יעדיפו לשקר ולהגמיש את האמת מאשר להתמודד עם אמת לא נעימה שעשויה לפגוע.
"זה חלק מהנימוס. אבל עם הזמן לומדים להתאים את עצמנו, אחרת אי אפשר באמת לבנות חיים ביחד. מצד שני, יש בזה המון טוב. ג?ה הוא טוב בצורה בלתי נגמרת. זה לא להאמין. אין בו עצם אחת רעה או אנוכית בגוף. יש בו משהו תמים כמו ילד. ואחרי גברים ישראלים זה בהחלט מרענן.
"אז מצד אחד בהתחלה היה אפשר להשתגע, הוא מחייך בכל מצב, לא נותן תשובות ברורות, אבל עם הזמן בזוגיות זה עובר ונשאר החלק הטוב. חוץ מזה יוצאים להם ילדים יפהפיים. הילדה שלי היא הכי מהממת בעולם".
לנה: "בהתחלה היה לי מאוד קשה. בכיתי כל הזמן. התגעגעתי הביתה. בתרבות שלנו הכול מאוד עדין ומנומס, ופתאום פה בישראל אנשים מדברים בקול רם וצועקים הרבה. בהתחלה חשבתי שכועסים עליי עד שהבנתי שפשוט ככה מדברים. עם השנים למדתי להתמודד עם זה ואפילו ליהנות.
"להגיד מה שאני רוצה מתי שאני רוצה וליהנות מהחופש הזה - שאין בתאילנד, בעיקר לאישה צעירה. כשהישראלים חברים ובמצב רוח טוב אז הכי כיף אתם, אבל כשהם כועסים או רוצים להשיג משהו, הם משיגים אותו לא משנה מה. בתאילנד זה כבר הוציא להם שם רע".
נטלי: "אלה יחסים מורכבים שאתה יודע מהתחלה שיהיו מורכבים. יש פערי תרבות, ותמיד אחד מאתנו יהיה זר. בישראל, היחס של הסביבה לדעתי הוא הרבה יותר גרוע ממה שאחרים מתארים. כמו שאמרתי, מתייחסים פה לתאילנדים כמו לכלבים משוטטים במקרה הטוב. משהו שאתה יכול ללטף כי הוא חמוד, אבל גם לדחוק מהדרך בלי מחשבה ככה עם הרגל. התגובות והמבטים זה לפעמים מאוד לא נעים לשנינו".
את מדברת גם על הממסד הממשלתי?
"דווקא בהקשר הזה הופתעתי מאוד לטובה. אם באים מסודרים ומצייתים לכללים ולא מנסים לעשות קיצורי דרך, הם בסף הכול מאוד יעילים ופתוחים. הרבה יותר מאשר היה להפך. כשאני הייתי זרה שחיה בתאילנד ולא היו לי שום זכויות. זה צריך להגיד לזכותם. אני חושבת שמי שסובל מבירוקרטיות זה בעיקר מי שמנסה לעקוף את המערכת. זה המסר שלי לכל זוג מעורב. משרד הפנים עושה את העבודה שלו מאוד יפה, והחוקים בישראל מאוד נוחים".
אלון: "זה נכון. גם לנו יחסית היה קל. בהתחלה היה קשה להשיג לו ויזת תייר לחודש כי פחדו שישתקע פה. אבל ברגע שהחלטנו שהולכים על ויזה של חיים משותפים, שזה כמעט כמו נישואים, רק שלוקח יותר זמן לקבל תושבות וזה נועד לזוגות שלא יכולים להתחתן, העסק הלך די בקלות.
"מצד שני שר הפנים אז היה מאיר שטרית. אם זה היה אלי ישי כמו היום יש מצב שבמקום להביא אותו לפה היו מגרשים אותי לשם. אבל האמת היא שבאמת אנשים לא יודעים על זה וחושבים שזה נורא קשה, אבל תכלס הפרוצדורה לא כל כך מסובכת".
בתשובה לשאלה איך הם התמודדו עם הפרסום הפתאומי, מגיבים רובם בביטול מסוים. ישראלים או תאילנדים, החוויה לא טלטלה את עולמם.
יעל: "ממש סלב (צוחקת) בקושי מזהים אותו שם. אבל זה מוסיף פלפל לחיים. תרתי משמע".
לנה : אני ידעתי שזו תהיה הצלחה מאוד גדולה כבר מהפרק הראשון, כי ראיתי שכולם שם מאוד מקצועיים בעבודה ויודעים לתת תחושה נוחה לכולם. מאוד נהניתי מזה והייתי רוצה חשיפה יותר גדולה. בדיוק היום באתי מאודישן לתכנית ריאליטי ?המירוץ למיליון.? אם יקבלו אותנו, אני ומאור נהיה ממש מעולים. כי הוא ישראלי ויודע להשיג מה שהוא רוצה, ואני תאילנדית-מנומסת".
נטלי : "אני לא צופה קבועה של הסדרה. הוא קורא לי לבוא בריצה כשהוא מופיע, ועד שאני מגיעה הוא נעלם. אין להם המון זמן מסך. המשפחה והחברים תמיד מפרגנים וצוחקים עליו שהוא סלב. בסיכומו של דבר זה חביב, אבל המציאות לדעתי פחות חביבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם