"מזכיר מאד את הדבר האמיתי": חוויות מסקי בגלבוע
ששון יעקב מתל תאומים החליט שהוא פותר לכל מכורי הסקי את הקריז ומקים להם סוג של הרי שווייץ על צלע הגלבוע. וכן, זה מתאים גם למתלמדים שרוצים להתאמן לפני הדבר האמיתי. תום שלח הלך אל הלבן הלבן הזה כדי להתנסות
לא. עדיין לא יצאתי לחופשת הסקי השנתית שלי באירופה (עוד חודש למנאייק), גם לא התפתיתי להפצרות כתבינו בצפון להגיע לחרב..., אה סליחה, לחרמון. ענני הסערה שהגיעו לא הורידו על ראשי פתיתי שלג רכים, כי אם גשם טורדני. ההר שעליו אני גולש הוא לא ה"מון בלאן", אלא הגלבוע, העמק שמשתרע מתחתיי איננו "ואל טורנס", אלא עמק חרוד, ואת משטח השלג השגרתי מחליף כעת חומר סינתטי. מרחבי הגלישה קצרים בהרבה מהסטנדארט שהורגלתי אליו.
לא רחוק מאיתנו יש שלט שמבשר על כך שאנחנו "בגובה פני הים". אבל כתושב מדינה מדברית אין לי את הפריבילגיה להיות בררן; יש אפשרות לעשות סקי במרחק נסיעה של רבע שעה מהבית. לא ננסה?
כן, כן, את צלעו של הגלבוע מישהו צבע לבן, והמישהו הזה הוא ששון יעקב, הבעלים של חברת קבלנים ותיקה בשם "יעקב יעקב ובניו", חובב סקי מושבע שנתקל באתר דומה בחו"ל והחליט להביא את הרעיון לארץ הקודש.
"המקום הזה התאים מכל הבחינות", מספר מנהל השיווק והמכירות של מתחם "סקי בגלבוע", שי גוטמן, "גם מבחינת הנוף, גם מבחינת המדרונות, גם בזכות העובדה שעוד לפני כן היה רשום בטאבו כשטח ייעודי לתיירות ולספורט, וכמובן, בשל המיקום האסטרטגי בסמוך לכביש 675 ובכניסה המערבית לדרך נוף הגלבוע, שניהם צירי תנועה מרכזיים של טיילי הצפון, הצפויים להתפתח משמעותית בשנים הקרובות, עם בניית רכבת העמק והרחבת כביש חיפה-בית שאן".
מרחבי הגלישה קצרים יחסית, וכוללים שני מסלולים: מסלול מתחילים באורך 80 מטר בשיפוע מתון ורחב, (תנאים אידיאלים למי שמתנסה לראשונה בגלישה) ומסלול המתקדמים, הנמשך לאורך כ-230 מטר, במסלול תלול ומאתגר יותר. על מנת לגוון במעט את חוויית הגלישה, הציבו במסלול זה מקפצות ומעקים (ריילים),
אני על המסלול. התנועות הראשונות קצת מוזרות, ואני משתדל לא לאבד שיווי משקל לנוכח התחושה השונה ולעשות פדיחות מול עיני הסועדים, הננעצות בי בציפייה מתוך מסעדת ההרים הסמוכה. כמה תנועות מאוחר יותר, אני מצליח להסתגל ועובר לגלישה בטוחה ומהירה, מי היה מאמין? זה באמת מזכיר מאוד את הדבר האמיתי. קצת יותר אטי, מעט יותר חלק, התנועות יותר עדינות, אבל העיקרון - אותו עיקרון.
לדברי אנשי האתר, מדובר בשיטה ייחודית, המשלבת מרבדים העשויים חומר דמוי דשא סינטטי עם מערכת הרטבה מתוחכמת, המופעלת כל שעתיים ועובדת בסירקולציה הממחזרת את המים. בניגוד לציוד גלישה המיועד לשלג, מגלשי הסקי והסנובורד שעליהם גולשים באתר זה, נטולי סכינים בצדדים, על מנת למנוע קריעה של המשטחים והיתקעות של גולשים. מלבד זה, הרעיון דומה.
אני ממשיך בירידה, ורואה לידי אם ובנה בשיעור הסקי הראשון בחייהם. "האתר מיועד לכולם", טוען שי בלהט. "מצד אחד, הוא אידיאלי לגולשים מתחילים, שרוצים ללמוד לגלוש לפני נסיעה ראשונה לחו"ל, כדי לא לבזבז ימים יקרים על לימוד יסודות. מצד שני, הוא מושך אנשים שמעולם לא חשבו שיתנסו בסקי, אבל מגיעים לטייל באזור בסופי שבוע ומחליטים לנסות. לצד אלה, אנחנו רואים גם גולשים מקצועיים שמגיעים לעשות כיף".
"כיום המקום קצת מרתיע גולשים מקצועיים, שמסיימים את המסלול תוך פחות מדקה ומבזבזים זמן רב על עלייה במסוע", מודה שי, "אבל בחודש הקרוב תושלם בניית הרכבל והוא צפוי לעבוד בקצב של 800 גולשים בשעה. אנחנו עובדים בשיתוף עם חברות סקי, המדריכים שלנו מקושרים לסצנה בארץ, ואני בטוח שכשהעלייה תהפוך מהירה יותר, זה ישפר מאוד את תנאי הגלישה עבור גולשים מנוסים, והם יבואו בהמוניהם".
אני עולה באטיות במסוע ומתפנה להביט סביב. אתר הסקי הוא רק חלק ממתחם שנבנה בעלות כללית של כ-70 מיליון שקל, משתרע על שטח של 100 דונם וכולל מסעדות, חנויות שונות, גן אירועים ואפילו אולם "לייזר טאג" (משחק מלחמה אקטיבי ומציאותי). מהמתחם יוצאים טיוליי אופניים וג'יפים לאזור, ובקרוב ייפתח פה גם מרכז מידע שיספק למטיילים מידע על כלל הטיולים, הפעילויות, העסקים והאטרקציות שניתן למצוא באזור הגלבוע.
שעתיים של גלישה באתר עולה ללקוח 160 שקל בסופי שבוע ו-140 שקל באמצע השבוע (שני עד חמישי). מי שרוצה לגלוש ללא הגבלה יכול לרכוש מנוי שנתי במחיר מוזל. המחירים כוללים את הציוד המיוחד, אך הדרכה תהיה כרוכה בתשלום נוסף של 50 שקל ל-50 דקות, ומצריכה תיאום מראש.
"ההדרכה שלנו היא ברמה הגבוהה ביותר", מספר רון רייס מקיבוץ מגידו, גולש ותיק ומדריך מוסמך, שאחראי על כל ההיבט המקצועי של האתר (הדרכות, התאמת ציוד וכדומה). "כיום מועסקים באתר, בהתאם לצורך, חמישה מדריכי סקי ושלושה מדריכי סנובורד, כולם מקצוענים, בעלי ניסיון ותעודות הדרכה מסודרות".
מרבית הלקוחות הם מתחילים, או שגם גולשים מתקדמים מגיעים להדרכה?
"יש פה ושם מתקדמים שמגיעים, אבל מפני שהפרסום הוא עדיין מינימלי והרכבל עוד לא נפתח, רוב ההדרכות הן למתחילים. אנחנו בשלב מאוד ראשוני, ולא יכולים עדיין לספק את חוויית הגלישה המלאה, כך שאני אפילו עוד לא מזמין חברים שלי שהם גולשים ותיקים.
"ברגע שהרכבל יתחיל לעבוד, עוד כמה שבועות, אציף אותם בטלפונים, ואני משוכנע שגם הם יוכלו ליהנות מאוד משעתיים של כיף עם החברים ולהמשיך את הבילוי באיזו ארוחת ערב באחת המסעדות פה. יש לנו תוכניות גדולות למקום. אנחנו מתכננים ליצור קהילה של סקי באזור, עם תחרויות סקי וחוגים לאנשים שיבואו לפה באופן קבוע. טיפה סבלנות ועוד כמה שבועות זה יהיה מקום נפלא לבלות בו".
מה עשוי למשוך גולשים מנוסים לבוא הנה?
"דבר ראשון הפשטות של האתר. אנחנו מנסים ליצור מקום שיהיה נעים לבוא אליו, שהלקוחות יקבלו יחס טוב ותנאים נוחים, בלי צפיפות מוגזמת, בלי תורים. תראה, זה לא שלג. זו לא מהירות של שלג ולא קור של שלג, אבל יש פה יתרונות אחרים. אתה יכול לבוא לשעתיים של גלישה ואז להמשיך לפעילויות אחרות באזור. בנוסף, זה מקום מצוין להתחמם בו לקראת נסיעה לסקי בחו"ל, או לגלוש בקיץ, כשאין אפשרויות גלישה אחרות".
הדיבורים על הקיץ לא עושים לי טוב, וזיעה מתחילה לזחול על גופי מתחת לבגדי הסקי החמים. אם באחד הימים החורפיים של השנה המצב הוא כזה, מה יהיה בעונה החמה?
ואם לחזור רגע לחורף, אף על פי שישראל היא לא בדיוק מעצמת סקי, ניתן למצוא בה עוד אפשרויות גלישה, בראשן כמובן, החרמון, שנותן לגולש, גם אם באיכות מפוקפקת, את הדבר האמיתי.
"החרמון, כבודו במקומו מונח", שומר שי על דיפלומטיות, "זה אתר לאומי והמקום היחיד בישראל שבו גולשים על שלג אמיתי. לעומת זה, המקום פתוח בממוצע שבועיים בשנה, לעומתנו שפתוחים כל השנה, כך שאין לנו תחרות איתו. אני חושב שניתן לעשות שיתופי פעולה בינינו, אבל הם כרגע יותר עצמאיים ולא ממש מעוניינים בזה".
"אני חושב שיש לנו יתרון על החרמון", נוקט רון בקו קצת פחות פוליטיקלי קורקט, "גם מבחינת העובדה שאנחנו לא תלויים בשלג וגם מבחינת היחס ללקוחות שלנו. יחסי האנוש בחרמון הם לא בדיוק כוס התה שלי, ומנוגדים לתרבות הסקי שהתחנכתי עליה, כך שאם יש אפשרות לבוא וליהנות משעתיים של גלישה נעימה, קרוב לבית, עם חניה נוחה ובלי לחץ ודחיפות בתור. אני חושב שזה יכול להיות יותר מהנה".
בקבוצת ההדרכה, האימא עדיין מעט מפוחדת, הבן כבר מבקש לעלות על הרמפה. רון מאשר לו בשמחה. "הסקי וההדרכה זה הכיף הגדול שלי", הוא מספר, "אני מרגיש שאני מצליח להוציא את הכי טוב מהאנשים, והם מוציאים ממני את הכי טוב שבי. אני יכול לשדר הכי הרבה אהבה, אהדה ואכפתיות כשאני מלמד סקי, וזה התענוג שלי.
"יש פה אנשים שמגיעים עם המון חששות ופחדים, והסקי פותח להם עולם שלם. האתר הזה מאגד סביבו קהל מכל המגזרים: חרדים, חילונים, ערבים, יהודים. תרבות הסקי חוצה מין, גזע ודת וזה פנטסטי".
אני יורד במסלול פעם נוספת, והפעם אני כבר מרשה לעצמי לקפוץ על חלק מהמקפצות שפזורות במסלול. התחושה הולכת ומשתפרת והספקנות שליוותה את הגעתי מתחילה להתפוגג. כתושב האזור, אני נזכר בתגובות המזלזלות שליוו את בניית המיזם. במיוחד זכור לי אחד מחבריי חובבי הסקי, שלקראת סיום בניית האתר הכריז שרק נשאר לבנות את החדק של הפיל הלבן.
"בנוסף, אנחנו במגעים עם המועצה לגבי שילוב ספורט הסקי במערכת החינוך. בבית הספר בעין חרוד יש מגמת ספורט, שכוללת את כל המקצועות השגרתיים, ואנחנו כבר נמצאים בקשר עם משרד החינוך להכניס לשם גם את הסקי. מי יודע, אולי ביום מן הימים התלמידים יוכלו לעשות בגרות בסקי.
"בכלל, מרבית הלקוחות מגיעים מהמרכז והיעד הגדול שלנו הוא להביא הנה את תושבי האזור הקרוב. אפשר להגיד שזה סוג של גאוות יחידה כזו. לאחרונה, התחלנו במבצע של 50 אחוזי הנחה לתושבי הצפון בימי חמישי, והאתר פתוח עד 20:00, לעומת יום רגיל שבו הוא פתוח עד 18:00, מה שיאפשר גם לאלה שעובדים להגיע הנה, ליהנות ולהבין איזה אוצר יש להם פה ליד הבית.
"אף על פי שהמקום הזה חדש, אנחנו כבר רואים שבסופי שבוע יש פה תנועה גדולה של אנשים במתחם. אנשים רואים מקום עם חניה, שנוח לעצור בו, ואז מגלים את כל האפשרויות הטמונות פה. אני מאמין שאם נקפיד להתחדש, אנשים יחזרו הנה שוב ושוב".
"אנחנו בהחלט מרוצים מההתקדמות של האתר", מסכם רון, "אני חושב שחלק גדול מהקהל שמגיע הוא קהל חוזר, שמפנים את תרבות הסקי. מעבר לשיקולים מסחריים, יש פה גם קטע חינוכי. אני גדלתי על סקי מאז ילדותי בצ'ילה והתחנכתי לתרבות הזו, אבל פה בארץ זה ממש לא משהו מובן מאליו.
"מי שמגיע הנה צריך לדעת, שפה הוא יקבל את הציוד ואת התנאים הטובים ביותר שביכולתנו לתת, ובתמורה יהיה עליו לנהוג על פי אמות מידה שנהוגות באתרי סקי ברחבי העולם: לא לעקוף אנשים בתור, לא לדחוף, לכבד אחד את השני. זה תהליך, אבל גיליתי שכשאני מבקש מאנשים בצורה מכובדת להישמע לכללים האלה, הם בדרך כלל מקבלים את זה מאוד יפה, ואולי, מי יודע, זה גם ישפיע על ההתנהגות שלהם בחיי היומיום".
אני עושה את המסלול עוד פעמיים-שלוש, ומרגיש איך הכמיהה חסרת הרסן לסקי, שצברתי במשך שנה שלמה, באה על סיפוקה במעט. אז נכון שזה לא באמת שלג ומרחבי הגלישה לא מספיקים לגלישה הרצופה, המהירה וגדושת האדרנלין שהורגלתי אליה בחופשותיי מעבר לים, אבל כשהרכבל יתחיל לפעול ורצף הגלישה יעלה, זו בהחלט תוכל להיות חלןפה מהנה לחובבי סקי במדינה מדברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם