אחותה של אלכסנדרה ברנדט: אמשיך לחפש אחריה בכל הכוח
בנובמבר 1994 נעלמה אלכסנדרה ברנדט, ילדה בת עשר מרמת גן. המשטרה לא הצליחה למצוא אפילו בדל של מידע והמשפחה התפרקה כליל: האם התחרדה ונישאה מחדש והאחות יוליה שינתה את שמה, עברה לגור בדרום הר חברון והקימה משפחה משלה. בראיון ראשון היא מדברת על הגעגועים העזים ועל החקירה שניהלה המשטרה
אלכסנדרה ברנדט, שבני משפחתה כינו אותה סשה, ילדה בת עשר, תלמידת כיתה ד', נעלמה ביום חמישי גשום וקר ב-24 בנובמבר 1994. היא יצאה בצהריים מבית הספר "זומר" ברמת גן בדרך לביתה, ונעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. עד היום, למעלה מ-16 שנים אחרי שסשה נעלמה, ליוליה ברנדט - ששינתה את שמה ללילך טליה בעקבות גיור ונישואים - יש רגשי אשמה.
"למרות שסשה הייתה מבוגרת ממני בשנה, למדנו בכיתות מקבילות, ותמיד הלכנו לבית הספר ביחד וחזרנו ביחד והיינו ממתינות אחת לשנייה בבית הספר כדי לא לחזור לבד. באותו יום היה לי שיעור מוזיקה. סשה סיימה את הלימודים שעה לפניי.
"היא נכנסה לכיתה שלי כדי לבקש ממני מטרייה ועמדה על יד הדלת קטנה ומבוישת. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאחותי עושה לי פדיחה, רק רציתי שתסתלק כבר משם. נתתי לה את המטרייה והיא הלכה, וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. מאז אני לא מפסיקה לחשוב שאם הייתי מציעה לה לשבת איתי בכיתה עד שאסיים את שיעור המוזיקה, כל זה לא היה קורה ואחותי הייתה איתנו", אומרת לילך בראיון ראשון מאז שאחותה נעלמה.
טליה, בת 25, נשואה ואם לילד, תושבת היישוב לבנה בדרום הר חברון ועובדת בחברת ביטוח, מחפשת כבר שנים את אחותה. "אני בטוחה שאם לא היינו עולים חדשים מאוקראינה הכל היה נראה אחרת. אמא שלי הייתה הולכת לתחנת המשטרה וצורחת, הופכת שם שולחנות ולוחצת על מי שצריך, ולא מוותרת עד שלא היו מוצאים את סשה.
"מי שקרוב לצלחת מקבל יותר ממי שרחוק מההוויה הישראלית כפי שאנחנו היינו. היום כשאני ישראלית, אני מבינה שיכולים לדרוך עליך אם אתה לא צועק. אמי לא הכירה אף אחד כשסשה נעלמה, לא ידעה שום דבר, וככה המקרה של סשה נדחק לשוליים. תיק המשטרה מעלה אבק בארכיון. המשטרה אפילו לא טרחה להעלות את השם של סשה לבלוג בפייסבוק.
"ראיתי את שמה של עדי יעקובי שנעלמה, אבל לא את סשה. שלחתי להם מייל, שאלתי אותם מה עם אחותי, הם אפילו לא ענו לי. בן אדם, אתה לא יכול לבחור ילד אחד ולהתעלם מהילדים האחרים. תשאלי היום את האיש הממוצע ברחוב מי זאת עדי יעקובי והוא יידע, אבל אף אחד לא זוכר
טליה נחושה למצוא את אחותה האבודה. "הגיעו אלינו הרבה שרלטנים. מישהו הצליח להוציא מאמא שלי 1,500 שקל תמורת הבטחה למצוא את סשה. אמא שלי נתנה לו את הכסף והוא נעלם. נפגשנו עם פוליטיקאי בכיר שהיה שר ידוע, והוא הבטיח לעזור. 'נפתח את התיק ונראה, אני עוזר לבוחרים שלי', הוא אמר לנו וכלום לא קרה. התיק לא נפתח מחדש".
תקווה קטנה התעוררה כשקרוב משפחה מאוקראינה התקשר לאם סווטלנה והבטיח להראות לה קלטת מעניינת. "הוא הגיע לפגישה הראשונה, אבל לא חזר עם הקלטת, ואחרי זמן קצר נפטר על שולחן הניתוחים באוקראינה", משחזרת טליה.
היו עוד ניסיונות למצוא את סשה ולפתור את התעלומה המייסרת. "יש באוקראינה תוכנית טלוויזיה שמפרסמת תמונות של נעדרים. פרסמנו את התמונה של סשה, אבל אף אחד לא התקשר. סבתא שלי הלכה למשטרה החשאית, אבל כדי לקבל מהם עזרה צריך לשלם שוחד, ואף פעם לא היה לנו כסף. היא הלכה עם התמונה של סשה לבתי יתומים ואף אחד לא הכיר אותה.
"בחלומותיי אני רואה את סשה במקומות נטושים, בבתים עזובים שבנייתם לא הסתיימה, ואני מגיעה לשם ומצילה אותה", ממשיכה טליה. "במציאות אני שולחת הודעות בפייסבוק הרוסי: 'שלום, קוראים לי יוליה ואחותי סשה נעלמה, אולי מישהו יודע עליה משהו?'. אף אחד לא מגיב. אני אמשיך לחפש אותה. לאמא שלי אין יותר את הכוחות לחפש, אני חייבת לעשות את זה".
בשנים שעברו מאז שסשה ברנדט נעלמה, המשפחה הקטנה התפרקה. את אביה מרק לילך לא ראתה כבר שנים ארוכות. הוא נע ונד בין אוקראינה לישראל, יותר שם מאשר פה. אפילו לחתונתה היא לא הזמינה אותו.
אמה סווטלנה עברה טלטלות רבות. היא התגרשה מאביהן של סשה ויוליה, נישאה לבן זוגה גנאדי בלינקי, התגיירה עם בתה יוליה, שינתה את שמה לתהילה וילדה ארבע בנות. היא גרה עם משפחתה החדשה בקהילת חב"ד בערד. השבוע לא הייתה מוכנה לדבר על בתה האבודה. "לא רוצה לחטט בפצעים האלה", אמרה.
הקשר בין האם לבתה יוליה מנוכר. "כנראה אני מזכירה לה את העבר, את סשה שלא חזרה. אנחנו מתראות לעתים רחוקות, את בני בן השנתיים היא ראתה רק שלוש פעמים, בחתונתי היא לא הייתה. פעם בשבועיים אנחנו מדברות בטלפון.
"היעלמותה של סשה הרסה הכל. לפעמים אני בוכה וחושבת מה היה קורה אם סשה לא הייתה נעלמת. אני מתארת לעצמי שהחיים שלנו היו אחרים לגמרי. אמא שלי בחיים לא הייתה חוזרת בתשובה, לא היו נולדות לי ארבע אחיות, היינו ממשיכים לגור במרכז, אני הייתי מתבגרת עם סשה לצדי, אחות שאפשר לדבר איתה על הכל. אולי הייתי אחרת. לא הייתי מתחתנת וכבר יולדת ילד וקונה בית, בטח הייתי רופאת שיניים רוסיה שעדיין מדברת במבטא רוסי כבד והיינו נשארים משפחה קטנה, רוסית ומלוכדת".
הם עלו לארץ מקייב שנתיים וחצי לפני שסשה נעלמה. "משפחה רוסית רגילה עם אמא, אבא, שתי בנות, כלב וסבתא, רק במקרה שלנו לא היה כלב - אבל הייתה סבתא". בחודש הראשון שהו בבית קרובי משפחה ברמת גן, אחר כך מצאו דירה קטנה. ההורים עבדו בעבודות מזדמנות, יוליה ואחותה סשה בילו את רוב שעות היום לבדן. "חזרנו מבית הספר ביחד ונשארנו בבית לבד עד שאמא חזרה בערב. אני הייתי הרוח הלוחמת, סשה הייתה הילדה העדינה והתמימה, ילדה פתיה שמאמינה לכל אחד".
שנה אחרי שעלו לארץ ההורים נפרדו. "לאבי הייתה חברה חדשה. הוא דרש שנקרא לה אמא. אני לא הסכמתי, סשה הסתגלה די מהר לרעיון". הליך הפרידה היה קשה. האב לקח את הילדות אליו. "גרנו כמה שבועות עם אמא שלו והוא גר בדירה מעבר לרחוב עם חברה שלו, אבל אז אמא באה ולקחה אותנו. אני זוכרת הרבה מתח ולחץ וקנאה ביניהם, כל אחד רצה אותנו לעצמו. הם כבר הגיעו להסדר ראיה, היינו צריכות להיות אצלו פעם בשבוע ובסופי שבוע. הם עדיין לא התגרשו באופן רשמי אבל כבר הפרידו כוחות ואז סשה נעלמה".
למרות שהייתה רק בת תשע, טליה זוכרת את היום ההוא כאילו היה אתמול. את גשם הזלעפות, את סשה שהייתה צריכה לחכות לה בחצר כדי שיחזרו יחד הביתה, אבל לא הייתה שם. "חיכיתי לה, וכשלא הגיעה הלכתי לחפש אותה בגן השעשועים הסמוך. היא לא הייתה, אז חזרתי הביתה לבד, וכשאמא הגיעה בערב היא שאלה איפה סשה, ואמרתי לה שאני לא יודעת. היא התקשרה למשטרה אבל הם אמרו לה שצריך לחכות 24 שעות עד שאפשר יהיה להתחיל בחיפושים. 'גברת, תחכי בסבלנות', אמרו לאמא שלי, 'ככה צריך להיות'. ומה היא יכלה לעשות, היא בקושי ידעה עברית".
"משטרת ישראל עושה מעל ומעבר כדי לפענח את הפרשה", אמר המפכ"ל אסף חפץ, אבל שישה ימים אחרי ההיעלמות הודה שאין למשטרה שמץ של מושג לאן סשה נעלמה. "זו חקירה קשה ומסובכת. צריך להגיע לקצה חוט על ידי בדיקת אלפי נתונים ואפשרויות. מיטב החוקרים מנסים לפענח את הפרשה".
טליה זוכרת איך הלכה עם אמה ובן זוגה בערב הקר לחפש את סשה. "עברנו בין הבתים של החברות שלה. בתמימות של ילדות אמרתי לעצמי ששום דבר רע לא קרה לה, היא הרי אחותי הגדולה. לקח לי תקופה ארוכה לעכל את זה שהיא לא נמצאת שהיא באמת נעלמה".
למחרת בבוקר, נזכרת טליה, הבית התמלא בשוטרים ובעיתונאים. "נחקרתי על ידי חוקרי נוער ששאלו אותי היכן נהגה לשחק ולהתחבא. לא היו לנו מקומות מסתור החקירה שלי לא העלתה דבר, אבל במשך כמה ימים הגעתי לבית הספר בליווי של שוטרים.
"את אמא שלי הם חקרו במשך שעות ארוכות. היא נעלבה במיוחד מחוקר שאמר לה שיכול להיות שהיא הטביעה את סשה באמבטיה אבל לא זוכרת מה קרה. היחיד ששמר על קור רוח היה אבי. כשהשוטרים דפקו אצלו בדלת הוא אמר שאין לו זמן לשוחח איתם מפני שהוא עסוק באריזת חפצים לקראת מעבר דירה. הוא נחקר במשטרה, אבל לא בצורה כל כך אינטנסיבית כמו אמא שלי, ובסוף באו בטענות אליה שהיא לא שיתפה פעולה".
סווטלנה ובן זוגה חשדו שהאב מרק העלים את סשה כדי להכאיב לאם ולנקום בה על הפרידה. במשטרה טענו שהחשד נבדק ונשלל, אבל טליה משוכנעת שאחותה חיה באוקראינה.
"אני בקושי מצליחה לזכור איך היא נראית. המשטרה לקחה לנו את כל התמונות שלה. היא בטח יפהפייה גבוהה, הורג אותי שאני לא יודעת אם היא דומה לי. אני חייבת לדעת איך היא נראית עכשיו, אחרי שעברו 16 שנים. בטח יש לה שם אחר והיא נשואה לבעל שהוא גבר-גבר ואמא לילדים, וכבר לא זוכרת את העבר שלה ברמת גן. ככה אני מתמודדת עם ההעדרות שלה".
כיווני חקירה נוספים נשללו. במשטרה בדקו עדות של אחת השכנות, שראתה לדבריה את סשה משוחחת עם שלושה גברים דוברי רוסית כמה דקות לפני שנעלמה. הקלסתרונים שהורכבו בעקבות העדות לא העלו דבר. החשד שאנשי תעשיית הפורנו חטפו את סשה לא הוביל לקצה חוט, כך גם השמועות שהמאפיה הרוסית מעורבת בפרשה.
"עדיין לא מיצינו את כל כיווני החקירה", אמר המפכ"ל חפץ חודש אחרי ההיעלמות. "אני מציע שהציבור יבטח בנו", הפציר במאזיני הרדיו. סווטלנה ברנדט הפסיקה לבטוח במשטרה. שלושה חודשים אחרי שבתה נעלמה היא כתבה לגבי לסט, מפקד מחוז תל אביב במשטרה, מכתב קורע לב.
"אני לא מבינה, אם אני עולה חדשה ולא עשירה, והבת שלי לא חיילת, אפשר לשים את החיפושים בארון? אפשר לשכוח? יש לי תחושה שאם הייתי מיליונרית המשטרה הייתה מתאמצת יותר", כתבה ורמזה לחטיפת החיילת קרן גרטלר.
במכתב היא תיארה איך ביקרה בתחנת משטרת הגבולות בנמל חיפה שלושה שבועות אחרי ההיעלמות. השוטרים שם היו בטוחים שאלכסנדרה נמצאה, כתבה האם, ואפילו לא הייתה להם תמונה שלה. "אולי בימים הראשונים לא התייחסו לעניין ברצינות? אולי לא עשו כל מה שאפשר לעשות? לא השתמשו בכלבי גישוש, בדקו יציאות מהארץ רק אחרי שלושה ימים, בדקו רק מטוסים שיצאו לרוסיה. אולי אפשר להגיע לרוסיה דרך טורקיה?".
במשטרה אמרו בתגובה שלא שופטים אדם בעת צערו: "המשטרה משקיעה מאמצים עילאיים לאיתור הילדה". תשע שנים אחר כך סיפר הפדופיל אורן קורידו שהוא אנס את סשה, רצח אותה וקבר את גופתה בפארק הלאומי ברמת גן. "אמא שלי הייתה גמורה מזה כמה חודשים. עשו המון רעש סביב הפענוח ובסוף התברר שהכל שטויות", אומרת טליה.
שש שנים אחרי ההיעלמות, האם ובן זוגה עברו עם יוליה לקיבוץ הר עמשא בדרום הר חברון. "נמאס לנו מהעיתונאים ומהשרלטנים. אחרי שסשה נעלמה, עברנו לגור מול תחנת המשטרה ברמת גן. אמא שלי קיוותה שאם יימצא קצה חוט היא תהיה מעבר לרחוב כדי לשמוע על זה ראשונה.
"אני גדלתי לבד, התגעגעתי לסשה שהייתה לא רק אחות אלא גם חברה קרובה. הייתי כלואה רוב הזמן בדירה. אמא לא נתנה לי לצאת וכל פעם שיצאתי הייתה מאוד חרדה. בקיבוץ היה חופש וטבע ונחל וסוסים והילדים ידעו שאחותי נעלמה ולא עשו מזה עניין כמו ברמת גן".
כשהייתה בת 16 התגיירה עם אמה ועם שתי אחיותיה הקטנות, בנותיהן של סווטלנה וגנאדי, שנקרא אחרי החזרה בתשובה גדליה. בגיל 18 יצרה קשר עם אביה. "מצאתי אותו בדירה קטנה בבת ים. הוא מכר עתיקות ביריד בתל אביב נע ונד בין אוקראינה לישראל, בזמן שלנו לא היה כסף בכלל. שאלתי אותו מה קרה לסשה והוא אמר שאין לו שמץ של מושג. הייתה הבנה שבשתיקה שלא מדברים על זה יותר מדי".
חצי שנה אחרי שסיימה את לימודיה בתיכון התגייסה לצבא. "אמי ובן זוגה התנגדו, הם כבר היו עמוק בתוך החזרה בתשובה, אבל אני אמרתי שאם אני רוצה שהמדינה תעזור לי למצוא את סשה אני צריכה לתת משהו למדינה בתמורה". בצבא היא הייתה נהגת האמרים. כשהשתחררה נישאה לנער מהתיכון שבו למדה. יש להם ילד בן שנתיים. "אם הוא נעלם לי לרגע אחד מהעיניים חבל על הזמן איך שאני מגיבה".
בשנים שעברו, היא אומרת, היא הפכה לישראלית לכל דבר "שאוכלת קוסקוס ומטבוחה. רק דבר אחד לא השתנה, התעלומה סביב ההיעלמות של סשה. נשארנו לבד עם התיק של סשה. כולם שכחו אותה, רק אני נחושה לזכור. החיים שלי עוברים, ומה איתה? היא חולה, בריאה, קר לה, מה היא אוכלת, איפה היא ישנה?
"יום יבוא ואני אכנס לזה בכל הכוח, ואפנה לחיפוש אחריה את כל הזמן. אני רוצה שהמעגל ייסגר. אני לא יודעת מה אעשה אם יום אחד היא תחזור ותגיד לי 'אני אחותך'. הידיעה שהכל בסדר איתה תספיק לי. תחליטו כבר אם היא חיה או מתה. יותר מזה אני לא רוצה שום דבר".
מהמשטרה נמסר: "תיק החקירה בדבר היעדרותה של אלכנסדרה ברנדט מצוי בטיפול מתמיד ובוצעו בו פעולות חקירה מעת לעת גם במהלך השנתיים האחרונות, לרבות פעולות מול בני המשפחה שלא נפרטן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם