ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

הלכה בנתיב שלה: פרידה מנתיבה בן יהודה

בקבוק הוויסקי שנשאה עמה תמיד, המרדנות הטבועה בה וההלוויה המוזיקלית. פרידה מנתיבה בן יהודה, בת תל אביב ובוגרת הגימנסיה הרצליה. חיים חפר: "היא הייתה אחת בדורה, אחת בדורנו"

היא גרה שנים בירושלים ונקברה בגליל, אבל נתיבה בן יהודה, שהלכה השבוע לעולמה, תמיד תיזכר כבת תל אביב, העיר בה נולדה וגדלה.

היא נולדה ברחוב הים, שלאחר מותו של הרב קוק נקרא על שמו. בהמשך עברה נתיבה עם הוריה ואחיותיה עודדה וצלילה לרחוב חיסין, שהיה אז רחוב חדש בשכונת הגימנזיסטים, בה התגוררו עובדי הגימנסיה העברית הראשונה - גימנסיה הרצליה, שאביה של נתיבה היה אחד המורים הבכירים בה, ולימים מנהלה.

"אני לא הבת של אליעזר בן יהודה מירושלים", הייתה חוזרת ואומרת כשאנשים התבלבלו לחשוב שהיא בתו או נכדתו, "אני הבת של ד"ר ברוך בן יהודה מתל אביב".

הכרתי  אותה דרך הוריה, כשהיא כבר גרה שנים רבות בירושלים. כמעט כל יום שישי היו נוהגים לעשות מסיבה בבית, שרוב אורחיה נולדו בשלהי המאה ה-19, והצעירה בהם הייתה בטי, אמו של המיליארדר משולם (זוסקה) ריקליס, שנולדה במאה ה-20. כשהייתה בטי בת 80 ביקשה שאקח אותה לבילוי ואילו נתיבה, בקולה הרועם, הודיעה מיד שהיא מצטרפת, עם בקבוק הוויסקי שהייתה נושאת אתה תמיד. 

"למדתי עם נתיבה בגימנסיה", מספרת במאית הטלוויזיה דנה כוגן, שנהגה לבקר בבית הוריה של נתיבה. "היא תמיד העזה לעשות דברים שאחרים לא העזו. מילדות. היא הייתה פרא אדם, מרדנית וספורטאית. זו הייתה העזה, מרדנות או חוצפה.  אבא שלה היה מורה למתמטיקה שלי וסבא שלי היה מורה בגימנסיה. המוזיקה הייתה דבר משותף לשתינו, שתינו שרנו באופרות שהפיקה המורה הדסה שרמן".

"היא היתה תמיד שנה אחריי בגימנסיה ואף פעם לא השיגה אותי", מספרת נעמי פולני. "חוץ מזה, היא גרה ברחוב על שם סבא שלי - ד"ר חיסין. במשך שנים היו לי ולה ויכוחים. נתיבה טענה שהשגיאות בעברית הן עדות לכך שהשפה חיה ואני

הייתי מתווכחת ואומרת שהשפה חיה כשמדברים אותה נכון".

"הערבים בצפון פחדו  מנתיבה", מספרת לי השרה לשעבר שולמית אלוני. "קראו לה 'החיה הצהובה', היא הייתה גיבורה, אמיצה מאוד. אחר כך, כעבור שנים, כשהיא גרה בירושלים ואני הייתי שם, פעילה במוסד הסגור הפתוח (הכנסת, ע"ל), היינו נפגשות יחד עם החתולים שלה ואני דווקא אוהבת מאוד כלבים, אז היו ויכוחים".

"נתיבה השתוללה ושתתה וגם קראה הרבה", אומר המשורר חיים חפר, חבר קרוב. "היא הייתה אחת בדורה, אחת בדורנו". על עצמה נהגה נתיבה לומר "אף פעם לא הייתי יפה, אולי רק כשהייתי תינוקת", אבל זה לא מנע ממנה להיות מחוזרת מאוד.

"בשנים האחרונות נתיבה הייתה יושבת במכולת מתחת לבית ויוצרת קשר עם העולם, דרך המכולת", מספרת השחקנית והבמאית נעמי יואלי, שהעלתה לפני כשנתיים הצגה על פי ספרה של  בן יהודה "בין הספירות". "איזה פתרון נהדר היא מצאה לזיקנה - לשבת במכולת מתחת לבית ואנשים באים, עולים אליה לרגל, מדברים, צוחקים".

לפני כמה שבועות דיברתי  עם נתיבה בטלפון בפעם האחרונה. שאלתי אם אפשר לבקר, וכשענתה בחיוב, שאלתי מה להביא. "לא צריך שום דבר", אמרה, "אולי רק ויסקי".

הלוויתה, שנערכה ביום שלישי בישוב כליל בגליל, שם גרה בתה, הייתה הלוויה עם זמרים ושירים וכלי נגינה, על פי רוחה וחייה של נתיבה. נגה אשד וחלק מחברי "זמרשת" שרו וניגנו את השירים שנתיבה אהבה במשך כל ההלוויה. עמל, בתה היחידה של נתיבה, ביקשה מנעמי יואלי שתקרא קטע מספרה של נתיבה "בין הספירות": "יותר טוב למות. לא למות בעד. פשוט להפסיק עם כל זה. מי שרוצה ימשיך. יופי של מילה יש ליהודים בשביל למות: נפטר. להיפטר מזה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...