ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

מחוברות: עדי שילון ושני נחשוני לא דופקות חשבון

עדי שילון היא הרווקה ההוללת (והבת של), שני נחשוני היא הצופיפניקית המיושבת, וביחד הן משתלטות על הפריים טיים של ארבע אחר הצהריים ברדיו תל אביב. מה סוד הקסם? "אנחנו מתחילות לשתות בארבע וחצי, כשעבר מספיק זמן מההאנג אובר של הלילה"

עדי: "למה כדאי להתחפש בפורים, למובארק או לקדאפי?"
שני: "ברור שקדאפי".
עדי: "אבל איך את מתחפשת לקדאפי זונה? הרי כל הקטע זה להתחפש ל'משהו זונה'".
שני: "את לוקחת פשוט את כל הבדים שהוא שם על עצמו והופכת אותם למיני".
 
ארבע אחר הצהריים. תחנת רדיו תל-אביבית מואזנת למדי. צמד המגישות הצעירות, עדי שילון ושני נחשוני, לא דופקות חשבון לשעה המוקדמת, ומסבירות איך אפשר להתחפש ל"משהו זונה", כדבריהן.

כמה ימים לפני כן הן מספרות למאזיניהן על מחקר חדש שקובע שסקס פעמיים בשבוע תורם למערכת החיסונית וטוענות ש"כשיש לך פעמיים בשבוע, אתה רוצה כל השבוע, זה כמו קראק".

אם תהיתם על נחיצותם של דיבורי סקס, סמים ומין אוראלי בשעה שבה רוב האנשים עושים את דרכם הביתה, כשילדיהם הרכים לצדם, שילון ונחשוני דווקא ממש לא מוטרדות. להפך, יש להן אפילו נימוק פדגוגי משכנע למדי לכל הפתיחות הזו: "הילדים האלה בדיוק נמצאים בשלב האוראלי שלהם".

תכירו: על תקן זו עם הפה הגדול, שלא עושה חשבון לאף אחד, יושבת עדי שילון (23), ילידת תל אביב, שגדלה בקיסריה, וחזרה לפני שנתיים לעיר הגדולה. אה, ולאבא שלה קוראים דן שילון, אולי אתם מכירים. על תקן הילדה הטובה והמיושבת נמצאת שני נחשוני (25), שנולדה וגדלה ברמת אביב, בוגרת אליאנס, "השכנים של צ'יץ'" והצופים.

כל יום בין ארבע לשש אחר הצהריים, שעת פריים טיים במונחי רדיו, הן מגישות את התכנית "זורמות" ברדיו תל אביב, שבה הן מנסות לזרום עם המאזינים כל הדרך מהפקק הביתה. הן נותנות את הפרשנות האישית שלהן לענייני היום, שכוללים בדרך כלל את "האח הגדול", מחקרים אזוטריים על סקס וחיות אחרות, סטטוסים בפייסבוק ועוד. ענייני היום, אמרנו?

את דרכן למשבצת השידור הנחשקת פילסו השתיים בדרכים מעט לא צפויות: שילון, בעלת הייחוס המשפחתי, לא עברה את המיונים לגל"צ והתחילה את הקריירה הרדיופונית שלה בהתנדבות ברדיו תל אביב, שבמסדרונותיו עשתה כל מה שהיה צריך, כולל קפה.

נחשוני, לעומת זאת, התגייסה לגל"צ וכשהשתחררה נחטפה על ידי רדיו ירושלים ואחר כך הגיעה לרדיו תל אביב. "היה דיבור שיש פרוטקציות בגל"צ", אומרת שילון. "לפני הגיוס שאלתי את אבי בניהו, שהיה אז מפקד גל"צ, אם שם המשפחה שלי יכול לפגוע והוא ענה 'בואי נגיד שהמבחנים שלך יהיו יותר קשים, ושכמה מוכשרת שלא תהיי, כנראה שזה לא יקרה'".

לתכנית המשותפת הגיעו השתיים לגמרי במקרה לפני כארבעה חודשים. שילון, שהתקדמה מאז ימי הקפה לעמדת רכזת מערכת ועורכת, הגישה פינה בתכנית של עמרי רונן, וכשהוא היה חולה התבקשה נחשוני, אז כבר בעלת תכנית אישית ברדיו, להחליף אותו. מנכ"ל הרדיו דני נישליס אהב את החיבור, ואחרי השידור הציע להן להגיש תכנית משותפת קבועה.
 

"זה לא טריוויאלי לקחת בחורות יחסית אלמוניות עם קילומטרז' יחסית נמוך ולתת להן הזדמנות", אומרת נחשוני. "אני לא יודעת כמה אנשים היו לוקחים סיכון כזה. אנחנו חייבות לנישליס המון תודה על ההזדמנות הזו". עוד לפני שיצאו לדרך עם התכנית, הן נפגשו לדייט היכרות, לראות אם יש מצב לקשר רציני. "יצאנו לארוחה", מספרת שילון, "היה נורא כיף".

נחשוני: "ואני לא אספר לך איך זה נגמר".
ברור שתספרי.
שילון: "שתינו יין ו..."
נחשוני: "בואי נגיד שזה נגמר אצלה בבית".

כמו תמיד אחרי דייטים מוצלחים, זה לא ממש הצליח להפיג את החששות והספקות לגבי ההמשך. "פחדתי נורא", אומרת נחשוני. "לא ידעתי אם נסתדר. השבועיים הראשונים היו קשים. זה היה מאוד מפחיד אבל לפעמים צריך לקפוץ למים העמוקים כדי לחצות את הנהר, ועכשיו אנחנו חוצות אותו. יו, איזה מטפורות, ממש נהיינו מגזין ספרות ושירה".

שילון: "מבחינתי, התכנית הזו זה להגיע ליעד שלי. כשהגעתי לריאיון ברדיו, לירון תאני (לשעבר מנהל התכניות של הרדיו - ע"מ) שאל אותי 'מה החלום שלך'. התביישתי להגיד לו אבל זה היה החלום. אבל יש גם פחד בלהגיע סוף-סוף למה שרצית לעשות".

נחשוני: "הרדיו היה בתקופה של המון שינויים ולוח השידורים רק התחיל לתפוס כיוון. לגבי הרצועה של ארבע עד שש היו המון סימני שאלה, והחיבור בינינו היה תשובה. גם בשבילי, שלא ידעתי אם אשאר ברדיו".

שילון: "נשאר איזשהו חור אחרי שי ודרור וטייכר וזרחוביץ'. לא הייתה תכנית עוגן בשעות אחר הצהריים כמו שיש בבוקר. וזה מה שאנחנו מנסות לעשות היום. אין כמעט תחרות בשעות האלה".
נחשוני: "בשאר התחנות יש בשעות האלה חפירות, כלכלי, מדיני, פוליטי, אין פאן".
שילון: "יש את ורדה".
נחשוני: "נו, ורדה זה גם חפירות, רק בתחום הרומנטי".

עדי לעתי שולברג ("האח הגדול"): "רץ ברשת סרטון שבו ליהיא מתוודה שמעולם לא חוותה אורגזמה".
עתי: "מה השאלה?"
עדי: "איפה הבעיה?"
עתי: "כבר אין בעיה".
שני: "ברור. אין סקס, אין אורגזמה, אין בעיה".
 

ואכן, הצוות שילון את נחשוני משתדל בשידור לספק למאזינים תחושה של שיחה כיפית בין שתי חברות, ושילון מספרת שכדי להגביר את תחושת הפאן, "אנחנו מתחילות לשתות בארבע וחצי, כשעבר כבר מספיק זמן מההאנג אובר של הלילה".

אתן לא מתבאסות שזו התדמית שעוברת, של בחורות לא יותר מדי עמוקות?
"אין לי בעיה עם עומק בחלקים אחרים בחיים שלי", אומרת נחשוני, בוגרת לימודי עיצוב פנים בשנקר, "אבל בחייאת אלוהים, בארבע עד שש מי צריך עומק?"

שילון: "אנחנו דווקא נוגעות בדברים עמוקים, למשל בירכנו את בני גנץ על המינוי".
נחשוני: "ודיברנו על המהומות בלוב. אמרתי לעדי שאני טריפוליטאית ושלא תתעסק אתי".
שילון: "לא מדובר בשתי בחורות סתומות, אבל אף אחד לא רוצה אחרי יום עבודה שבו הבוס אכל לו את הראש, והאישה מעצבנת וההורים עושים בעיות, לשמוע עוד אכילת ראש".
נחשוני: "אנחנו לא מטפישות את עצמנו. יש לנו נגיעות באקטואליה בדרך שלנו. יש עוד דרך להסתכל על המנטליות של כל הזמן חדשות. אין לנו שום יומרה לעשות את זה אחרת. לא באנו לעשות מגזין אקטואליה".

כחלק ממערכת היחסים המתהווה בין השתיים, הן שומרות על חלוקת תפקידים ברורה: שילון היא "נהג משאית", כהגדרתה, ואילו נחשוני מטפחת את התדמית של בת השכן. "אני תמיד מזנה את השיחה", אומרת שילון. "בהתחלה שני לא הייתה יורדת למקומות האלה ופתאום באות גם ממנה יציאות כאלה. נגיד היא אמרה 'זונה' בשידור אז היא מקבלת ממני כפיים.

"היה ויכוח כשהתחלנו לעבוד יחד - האם היא תהפוך אותי לבן אדם טוב יותר, בעצם לא, זו לא ההגדרה, כי אני בן אדם מצוין, אבל האם היא תהפוך אותי לאדם רגוע או שאני אגרור אותה להארד קור, והאמת שיש איזון. היא אפילו באה אתי ל'סקס בוטיק' פעם. כלומר, רצתה לבוא".

נחשוני: "כן, היינו בהצגה ואז רצינו להמשיך לאנשהו ואמרתי שלא אכפת לי ללכת ל'סקס בוטיק'".

אז הלכתן?
"לא, בסוף סגרנו את זה בארוחת ערב".

התכנית של שילון ונחשוני חריגה למדי בנוף הרדיו המקומי, שבו מרבית התכניות המבוססות על פינג פונג מילולי בין שני מגישים הן תכניות המוגשות על ידי גברים, ע"ע טל ואביעד, שי ודרור, טייכר וזרחוביץ', סלוצקי ודומינגז, והרשימה עוד ארוכה.
 

"יש נטייה לחשוב שאם שמים שתי בחורות בתכנית אחת זה יהיה מעצבן", נחשוני מנסה להסביר. "אנחנו לא טום בויז, אנחנו מאוד נשיות, אבל לא מתעסקות בלקים וכאלה, זה לא מעניין. נשים יכולות לעשות עוד כמה דברים חוץ מלייף סטייל".
שילון: "נכון, סקס".

נחשוני: "סליחה, נשים יכולות לעשות עוד כמה דברים חוץ מפורנו ולייף סטייל. באמת, גם אני כשאני רואה טלוויזיה זה מעצבן אותי שהנשים חייבות להיות או אילנה דיין או נעמה קסרי. מה, אין אמצע? לי זה חורה כאישה בתקשורת. אני חושבת שאת מה שאנחנו משדרות היו מעדיפים לשמוע מגבר, כי
אין לאף אחד בעיה לשמוע גבר מדבר על סקס".
שילון: "אני לא מסכימה אתך. רק בזכות זה שאני אישה יכולתי להגיד שמה שיורם זק אמר על דנה רון זה מצחיק".

אתן בטח מקבלות תגובות נזעמות על דברים שאתן אומרות.
שילון: "האמת שלא ממש. אנחנו נזהרות, אם יש מחקר שאנחנו מקריאות והוא קשה, אנחנו אומרות 'אם יש ילדים באוטו שימו ידיים על האוזניים שלהם או תניחו אותם בטרמפיאדה הקרובה'. אין מה לעשות, יש מצב שהורים שלוקחים את הילדים מהגן הם לא קהל היעד שלנו".

נחשוני: "בסופו של דבר אנחנו מדברות על דברים יום-יומיים. מה, אנשים לא עושים סקס? ואם לא, הם רוצים לעשות".

שילון: "ואם לא - הם בבעיה. יכול להיות שבשלב מתקדם בקריירה לא נוכל להגיד דברים כאלה. היום אין לנו מעצורים בפה".

התכנית שלהן עלתה ברדיו תל אביב בסופה של תקופה שבה עבר הרדיו שינוי משמעותי בהנהגתו של שמעון אלקבץ, המנכ"ל הקודם, ובהמשך של נישליס, המנכ"ל הנוכחי. מרדיו אליטיסטי ומאוד תל-אביבי, שעם שדרניו נמנים טאלנטים ידועי שם, הפכה התחנה למיינסטרימית, ללא זהות תל-אביבית מובהקת, מהלך שגרר ביקורת חריפה נגדו.
 

במציאות הזו "זורמות" היא ממש אי של תל-אביביות בתחנה. "היום הרדיו פונה יותר לקהל התל-אביבי והתגובות ברחוב מהקהל התל-אביבי, הברנז'אי, שהחרים את רדיו תל אביב הן טובות", טוענת שילון. "מצד שני, את חושבת שמישהו מבת ים לא יכול להתחבר לתכנית שלנו? כל מי שמסתובב פה ומבלה פה יכול להתחבר".

נחשוני: "זו קצת שחצנות תל-אביבית, אבל אני לא מכירה מישהו שגר מחוץ לתל אביב ולא רוצה להיות בעיר הזאת - לעבוד, לבלות, ללמוד פה. בכל מקרה, זו עיר שכולם רוצים להיות חלק ממנה ואם הם אומרים אחרת הם משקרים".

נגיד שזה נכון. בכל זאת, כשאתן מדברות על "החתול והכלב" זה לא אומר כלום למי שגר מחוץ לתל אביב.
שילון: "אחרי ש'החתול והכלב' קיבל ב'ארץ נהדרת' מערכון, אין מישהו שלא מכיר את זה".
נחשוני: "חוץ מזה, תל-אביביות היא תכונה נרכשת".
שילון: "לא בהכרח. אני לא חושבת. נולדים עם זה".
נחשוני: "למה? חסרים אנשים שגדלו בפריפריה ועכשיו הם יעני הכי תל-אביבים?"
שילון: "יש, אבל זה לוקח הרבה שנים".

נחשוני: "אני למשל נולדתי וגדלתי בתל אביב. אמנם יש הטוענים שרמת אביב זה לא ממש בתל אביב, ובכל זאת אני מגדירה את עצמי תל-אביבית, אבל אני לא חושבת שאני עונה להגדרה הסטיגמטית. אני לא איזו ילדת מועדונים וקרחנות. אני תל-אביבית ביי דפינישן, כי ככה תמיד הייתי, אני בועתית. אם אפשר, היו כותבים לי את זה בתעודת זהות".

במה מתבטאת הבועתיות?
"בזה שאני לא מכירה כבישים מחוץ לתל אביב".
שילון: "היא הייתה במשבר כשאיקאה נשרפה".

איקאה זה דווקא מחוץ לתל אביב.
נחשוני: "כן, אבל זה כביש אחד שנוסע ישר".
שילון: "את יודעת איך נוסעים לסניף בראשון?"
נחשוני: "אין לי מושג. עכשיו איקאה הפכה להיות כמו הדיוטי פרי. נכון מבקשים שכשאתה נוסע לחו"ל תקנה לי בושם או אלכוהול? בדיוק אותו דבר".

כשאתה נוסע לאיקאה תביא לי שידה.
"בדיוק".

אחד מהנושאים המדוברים ביותר באולפן השקוף שממנו משדרות השתיים הוא "האח הגדול". "עדי, בתור היצור הנרקוטי שהיא, מכורה ל'האח הגדול'", חושפת נחשוני. "היא יכולה לספר לי על שיחות שהדיירים ניהלו בשתיים בבוקר על כוס חלב".
 

מדי שבוע נערך במהלך התכנית ריאיון, בדרך כלל מפרגן למדי, עם המודח הטרי מהבית: בחודשים האחרונים הן כבר הספיקו להביע הזדהות עם מאבקה של דנה רון נגד פרידה הכט, לנזוף בליאם רז על האיחור בן החצי שעה שהיא דפקה, ולהביך קשות את עתי עם שאלות על האורגזמה של ליהיא, לא לפני ששילון פלירטטה אתו וביקשה ממנו "תעשה לי שבט".

"הוא בחור חמוד", היא מסבירה, "ברור שאני אתחיל אתו". מנגד, לאקסית שלו הן מבטיחות שהן ממש לא מתכוונות לעשות חיים קלים כשהיא תגיע לריאיון ההדחה אצלן. "אני במקום ליהיא הייתי יוצאת מבית 'האח הגדול' וקונה וואן ווי טיקט", אומרת נחשוני.

שילון: "היא פשוט הסער שיינפיין של העונה הזו". נחשוני: "את עושה לסער שיינפיין עוול כשאת אומרת שהם על אותה משבצת. היא כל כך הרבה יותר נוראית ממנו. היא בלתי נסבלת".

שני: "רן דנקר, לא משנה כמה זיפים הוא יגדל, הוא עדיין יהיה אשכנזי מדי בשביל הערסקסואל שיק".
עדי: "את עוד פעם מסתכסכת עם ציבור הערסים וחבל, כי יום אחד אני אתחתן עם ערס. הרי אני לא אתחתן עם דמות אחרת, ואז את לא תוכלי להסתכל לי בעיניים".
שני: "בחתונה שלך אני מבטיחה שאני אהיה הראשונה לעלות על השולחנות".

כמו בשאר הדברים, גם בסטטוס הזוגי שלהן הן שונות ב-180 מעלות. בעוד שנחשוני ("הדרישות שלי הן בלונדיני ועיניים כחולות") מחזיקה בחבר צמוד זה שנה, שילון ("אני אוהבת מרוקאים") היא רווקה הוללת, שמספקת תובנות על היצע הגברים בשוק התל-אביבי:

"יש בעיה מאוד קשה של גברים בעיר הזו - כל אלה שלא יצאו מהארון הם חברים אחד של השני, היית עם אחד, נגמר הסיפור, ואז את בעיקר ממחזרת את אלה מהעבר. זה מה שאני עושה מאז שעברתי לעיר. יש שישה גברים בעיר הזו והם חברים. המצב לא מזהיר, אבל אני לא מתלוננת כי הגברים שיוצא לי להסתובב אתם הם הטופ שבטופ של הביוקר. אני אף פעם לא לבד. תמיד יש גבר תורן".

למרות ההבדלים, השתיים, שמתגוררות בסמיכות במרכז תל אביב, אומרות שהן נהנות לחלוק סיפורי בנים זו עם זו. "כיף לי לקבל ממנה את הרוח של היציבות", מפרגנת שילון.
נחשוני: "בחורות אוהבות את אותם סיפורים. זאת הדרמה היומית שלי. ב'הוט' הפסיקו להפיק דרמות יומיות, ועדי מספקת לי את החוויה היום-יומית ואני אפילו יכולה לעשות סטארט אובר. היא נהג המשאית הפרטי שלי. אני יכולה להגיד לה הכול בלי להתבייש".

הן אמנם רק בתחילת הדרך, אבל אין להן שום כוונה לעצור בקרוב. "הג'וק הזה מולד", אומרת שילון. "זה מקצוע קשה כי כשאתה בעשייה, זה מדהים, וכשזה רע - זה פסיכי. אבל בגלל הבית שבו גדלתי באתי הכי מוכנה שאפשר, אז אמא שלי תמיד אומרת לי 'ממה את מופתעת?'"

את עדיין מקבלת תגובות שהגעת לאן שהגעת בגלל אבא שלך?
"לא. כל החיים זה פגע בי. כבר בכיתה א' אמרתי שרוצים להיות חברים שלי בגלל אבא שלי. היום אני מרגישה שכבר הוכחתי את עצמי, משהו כבר עשיתי ".

מה התכנונים להמשך?
"הרדיו הוא בית, אהבה, ג'וק, אבל ברור שהחלום הגדול הוא טלוויזיה. השאיפה היא הפריים טיים של 'קשת'".

נחשוני: "אולי באמת שמישהו ירים את הכפפה: יש פה צמד בחורות שעובדות, מסתדרות מעולה, עוברות מסך, ושיש להן גם מה להגיד. המספר שלי הוא 05... אבי ניר תרשום, שומע?"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...