איציק פרי, יו"ר ארגון העו"סים, מספר על מלחמת חייו
איציק פרי הוא המנהיג של העו"סים, שיצאו לאחת השביתות הכי צודקות והכי נתמכות שהיו כאן אי פעם. בביתו בקרית חיים הוא מספר על המאבק הנוכחי ועל המקרים הקשים שרודפים אותו כעובד סוציאלי, ועונה לכל מי שטוען שהוא מחפש הון פוליטי: "לא רוצה פוליטיקה, רוצה רק להגיע לשירות המילואים שלי בזמן"
מיותר לציין שהראיון עמו הופסק פעם אחר פעם, בעקבות שטף הטלפונים שקיבל ממשרדו, מגופי תקשורת שונים ומשר הרווחה משה כחלון, חיפאי נוסף שעומד במוקד המאבק.
לפני יותר משלושים שנה, חיפש פרי, חיפאי צעיר, את דרכו והתלבט מה ללמוד. "תחילה רציתי ביולוגיה, אבל בזמנו אפשר היה ללמוד ביולוגיה רק בירושלים, ואני רציתי להישאר בחיפה. מי יודע מה הייתי יכול להיות היום?", הוא תוהה בחיוך. לאחר לבטים רבים בחר פרי בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, בתקופה בה החוג עוד היה בחיתוליו. "חוץ מביולוגיה, גם מדעי החברה קסמו לי", הוא מסביר.
כל חייו מילא פרי תפקידים שונים בתחום העבודה הסוציאלית, אם כקצין מבחן באזרחות, ואם כקצין בריאות הנפש, תפקיד בו הוא משרת במילואים בדרגת רב סרן.
בשנות השבעים, היה פרי ממקימי איגוד העובדים הסוציאליים. השבוע הוא משחזר בנוסטלגיה את אותם ימים: "היינו חבורת צעירים, ומי ששימש כיו"ר העובדים הסוציאליים היה ד"ר יצחק קדמן (מנכ"ל ומייסד המועצה לשלום הילד - ש"ג). היינו צעירים ורעבים, ולמרות שאני כבר לא צעיר, אני עדיין רעב", אומר פרי. "היום אני רעב בעיקר בשביל אחרים. אפילו שההכנסה שלי בסדר, נשארתי רעב למען הצעירים של היום. כיוון שאני מכיר מקרוב את התנאים שהם עובדים בהם, היה לי ברור מהרגע שהתחלתי לשמש כיו"ר העובדים הסוציאליים, שאני שם לי למטרה לשפר את שכרם".
פרי מדבר בלהט רב על השליחות וההקרבה האישית שכרוכות בעבודת העובדים הסוציאליים: "מעורבות של עובד סוציאלי בחייהם של אחרים יכולה לשנות לאותם אנשים את החיים", פוסק פרי. "אני לוקח איתי
מקרה נוסף שפרי מספר עליו מטריד אותו עד היום, גם שנים רבות לאחר שטיפל בו. "מדובר בבני זוג שהיו להם שבעה ילדים, אבל הם לא היו כשירים לגדל אותם ושישה מתוכם נמסרו לאימוץ. הרי לא יכולה להיות טרגדיה גדולה מזאת, לאבד שישה ילדים. אין ספק שמבחינה מקצועית אתה עושה את המוטל עליך, אבל עד היום כל שנה כשאני עומד ליד הקבר של אחד מבני משפחתי ביום הזיכרון, אז אותו זוג עומד בשורה לפניי, מול קבר אחר, והם נועצים בי מבטים. אלו קשייו וחייו של עובד סוציאלי".
איך נראה סדר היום שלך בימים כתיקונם?
"בחמש וחצי אני יוצא ברכבת לעבודה, ומגיע למשרד בתל אביב בשבע בבוקר. היום שלי עמוס וגדוש, כי התפקיד שלי כולל צדדים שונים, שאת חלקם הציבור לא מכיר. אפילו העובדים סוציאליים, ברובם, לא יודעים על פעילותי באגודה המקצועית של העובד הסוציאלי. האגודה לא עוסקת כלל בתנאי שכר ועבודה, אלא בקידום המקצוע.
"קיבלתי את האגודה במצב רעוע, והבראתי אותה. אומנם אינני כלכלן, אבל במשך השנים למדתי את נושא ניהול הכספים. אני יכול למצוא את עצמי באותו יום בהשתלמות של ניהול קרנות, יושב בוועדה שדנה בהיבטים מקצועיים של העובדים הסוציאליים, שצריך לתת להם ביטוי בכנסת, ואחר כך מרצה בפני סטודנטים באוניברסיטה".
נשמע מתיש.
"זה מעייף, אבל לא מתיש. אין ספק שאני חוזר בסוף היום עייף, אבל למחרת אני צועד בשמחה לרכבת".
אגב, פרי גאה בעובדה שהוא נוסע ברכבת בקביעות, ומוותר על הנסיעה היומית לתל אביב ברכב פרטי. הוא מנצל את זמן הנסיעה לקריאת ספרים ("אני מסיים בכל שבוע בין חמישה לשבעה ספרים"), לעבודה ולשינה. "הרכבת היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי", הוא קובע.
נראה שבימים אלו אתה יכול לשכוח מלישון ולקרוא ספרים.
"כל הנושאים שבשגרה נדחו לחלוטין. לארגן שביתה של עובדים סוציאליים זה קשה בצורה בלתי רגילה. אם בחברת החשמל או בביטוח לאומי מקיימים שביתה, אז משביתים מספר מצומצם של מקומות. במקרה שלנו, העובדים הסוציאליים פרוסים בכ-700 מקומות עבודה שונים, ובכל המקומות צריכים לדעת במקביל מתי השביתה ומדוע שובתים, כדי שתהיה הסכמה והזדהות שלהם עם המהלך.
"מאוד מסובך לארגן את זה, כך שבימים אלו אני עסוק בעבודה מול התקשורת, בהכנות למשא ומתן עם משרד האוצר, וסדר היום שלי כולל מפגשים רבים עם אישי ציבור. חשוב לנו שכל הפוליטיקאים יכירו את הנושא, יזדהו איתו ויתמכו בו. אני מוכרח לציין ששר הרווחה הנוכחי, משה כחלון, כמו גם קודמו בתפקיד, בוז'י הרצוג, למדו את הנושא מהר מאוד, ואף גילו הזדהות וחום כלפינו. אני משוחח עם השר כחלון בידידות אמיתית, כי אני שומע בקולו את הרצון הכן להביא את הפתרון, אבל הפתרון נמצא אצל שר האוצר".
ומה אתה שומע משר האוצר?
"ממנו אני שומע אמפטיה וחום רב. נראה מה יהיה הלאה. יש פער גדול בין ההבנה והרצון לעזור, לבין השיפור שהוצע לנו בפועל".
מתי תחליטו לסיים את השביתה?
"ברגע שנפתור את בעיית העובדים הסוציאליים בעמותות ונחתום על הסכם שכר חדש שיענה על הדרישות שלנו".
פרי נזכר בצעדי מחאה לא שגרתיים שנקטו העובדים הסוציאליים בשנים עברו. כך למשל בשנת 1994, עוד לפני שנחתם הסכם השלום עם ירדן, יצאה קבוצת עובדים סוציאליים לכיוון הגבול הירדני. "העובדים נשאו דגל לבן", מספר פרי, "שסימל את כניעתם ממצב העובדים בארץ. הם יצאו בקריאה שהם לא רוצים יותר לעבוד בישראל, אלא לעבור לעבוד בירדן. בזמנו גם קיימנו הפגנות מול ביתו של ראש הממשלה, יצחק רבין".
איזה מסר אתה מעביר לעובדים הסוציאליים בימים אלו?
"שיצאנו למאבק צודק, שאנחנו לא גונבים את קופת המדינה, וכל זמן שאעמוד בראש המאבק הזה הוא לא יסתיים עד שאדע בוודאות שהשגנו הסכם שכר הוגן. קיבלתי אלפי הודעות אס- אם-אס של תמיכה במאבק, מעובדים ומאנשים שתומכים בנו. כל ההודעות שקוראות לא להפסיק את המאבק טרם זמנו".
חשוב לך להדגיש את התמיכה הציבורית, על אף האמונה שלך בצדקת הדרך שלכם.
"קח לדוגמא את שביתת הפרקליטים, זו הייתה שביתה ללא תמיכה ציבורית וללא תמיכה של אישי ציבור בה. לכן, לדעתי, היא הסתיימה מהר מאוד, אחרי 43 יום בלבד – זה בעיניי סוג של כישלון".
רבים תוהים למה התעוררתם רק היום, אם תנאי העבודה שלכם גרועים כבר שנים ארוכות.
"בשנת 94', כשחתמנו על הסכם השכר, הוא היה טוב לעובדים. גם ב- 98', ההסכם עדיין היה סביר ומכובד, אלא שבתוכו הייתה מעין תוכנית הרס עצמי, שגרמה לשחיקת שכר גדולה. בעקבות תוספת היוקר שחלה מאז ההסכם ההוא, שכר העובדים הסוציאליים נשחק.
"חשוב לדעת שבמקצוע העבודה הסוציאלית זחילת השכר כמעט ואינה קיימת. אין דרגות, קידומים והעלאות שכר בעקבות תארים אקדמיים מתקדמים. מעטים הם העובדים הסוציאליים שהופכים למנהלים, וכל מי שאינו מנהל מגיע לשיא שכרו אחרי שלוש שנות עבודה בלבד. אין לו לאן להתקדם. גם מהבחינה הזו שכר העובדים הסוציאליים רק הולך ונשחק עם השנים".
להשקפתך, מה אומרים תנאי העסקתם של העובדים הסוציאליים על המדינה?
"מדינת ישראל מנהלת מערך רווחה מרשים מאוד, ואני אומר זאת בהשוואה למצב במדינות אחרות שאני מכיר, כמו סקנדינביה, אנגליה, גרמניה וצרפת. מבחינת שירותי הרווחה, אנחנו נמצאים בין המקומות הראשונים בעולם, אבל האם אנחנו מדינת רווחה? זה מושג שהולך ונעלם, כיוון שהעושר הלאומי הולך למעט משפחות, שמחזיקות בכשמונים אחוזים ממנו.
זה אומר שיותר ויותר משפחות נמצאות מתחת לקו העוני, וזה בא לידי ביטוי לא רק באפשרויות שלהם לקבל שירותי רווחה מהעובדים סוציאליים, אלא גם בשירותי בריאות וחינוך. יש חינוך לעשירים וחינוך לעניים. איש עשיר שזקוק לניתוח, ינותח ביום למחרת. העני יחכה חודשים. זו תעודת עניות למדינת ישראל, כך ששירותי הרווחה המתקדמים בישראל לא פועלים בזכות היותנו מדינת רווחה, אלא על אף המדינה.
יש לי ביקורת רבה כלפי ישראל כמדינת רווחה. לגבי העובדים הסוציאליים, השירותים שהם נותנים מהווים רשת בטחון שהמדינה מספקת עבור אזרחיה. זאת רשת ביטחון מרשימה, אך מלאה בחורים, כי אם עובד סוציאלי מטפל ב-150 ילדים בו זמנית במקום ב-40, ואם עובד אחד מטפל ב-700 קשישים במקום 250, אז איכות הטיפול נפגעת".
מה תאמר לצעירים שפונים היום ללימודי עבודה סוציאלית?
"שימשיכו ללמוד, בתנאי שהם אוהבים את המקצוע ויודעים למה הם הגיעו אליו. אנשים עשירים הם לא יהיו בעקבות העיסוק בעבודה סוציאלית, אבל אם המאבק הזה יצליח, על פי היעדים שקבענו, שכרם יהיה הוגן, ועושרם יהיה ברוח".
פקידי אוצר שונים ריננו בימים האחרונים כי פרי התעורר להרים קול ולהנהיג שביתה כזאת, כי הוא מחפש את דרכו לפוליטיקה. פרי דוחה זאת בנחרצות מכל וכל: "אין לי שאיפות כאלה. אני מסתכל על הפוליטיקאים, רואה את התנהלותם, את הצורך שלהם להיות בעמדות כוח, וזה לא אני – מעולם לא שאפתי לשנות דברים בכוח. ההתחברויות של הפוליטיקאים אחד עם השני על מנת ליצור עמדות כוח, ותוך כדי כך החלפת נאמנויות או ריכוך עמדות, זה גם לא אני – כשמעליבים אותי, אני באמת נעלב, וכשמכעיסים אותי, אני כועס באמת".
את הראיון עמו חותם פרי בנימה אופטימית, אבל מכיוון בלתי צפוי: "אני מקווה שהשביתה תהיה קצרה, כי בעוד שבועיים יש לי תרגיל במילואים. אני קב"ן בחמ"ל רפואה של פיקוד צפון". ובנימה מתנצלת הוא מבהיר: "אני כבר לא יכול לרוץ על הג'בלאות, אבל בעברי שירתתי כלוחם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם