חברים למשק: הצצה לחיי משפחת כהן בקיבוץ חצרים
במשך חצי שנה הם החליפו ביניהם מכתבים (ממש, לא מיילים, לא צ'אט, לא בפייסבוק ולא אס-אם-אסים), לפני שראו תמונה אחד של השני. רק אז החליטו להיפגש, ומאז הם יחד בחצרים, כולל חופה מול חדר האוכל, ארבעה ילדים וקוקר-ספניילית מעורבת
טרום פייסבוק: היא הייתה בשנת שירות והתכתבה (ממש במכתבים, לא במיילים, לא במסרונים, לא בפייסבוק) עם ידיד חייל, שלמד שנה מעליה כילד חוץ בבית הספר התיכון של חצרים. הוא שירת עם אותו ידיד, וביקש ממנה לכתוב גם לו. במשך חצי שנה רצו מכתבים הלוך ושוב, אבל לא נשלחו תמונות ("זה לא כמו היום בפייסבוק, שאתה רואה את התמונה מהרגע הראשון"). לאחר חצי שנה הם החליטו להיפגש, ומאז הם יחד ("חוץ מנסיעה שלו לחו"ל אחרי צבא שהייתה בלעדיי").
מקודשת לו: ב-1991, בחצרים ("על הגבעה מול חדר האוכל").
ברכת הכוהנים: שיר, תלמידת י"ב בבית הספר אשל הנשיא, משתתפת במגמות אמנות וביולוגיה וגם בחקלאות, רכזת צעירה של שבט הצופים בחצרים, אוהבת לרקוד ולבלות עם חברים, משתתפת בחוג יוגה. מעין, תלמידת כיתה ט' באשל הנשיא, משתתפת בחוג תיאטרון בבאר שבע, חניכה בצופים, אוהבת לעסוק בספורט ומתאמנת בחדר כושר. יובל, תלמיד כיתה ו' בבית ספר נווה במדבר, אוהב לשחק כדורסל ולשחק עם חברים. רוני, תלמידת כיתה ג' בנווה במדבר, אוהבת לרקוד ולהתעמל.
השורשים שלה: הוריה של חגית, דינה (79) וזאב (זאבה) (85) שפירא, הוא ממייסדי הקיבוץ ומבוגרי תנועת הצופים בירושלים והיא חברת גרעין השלמה מירושלים, הכירו כשנפגשו בחצרים, אף על פי שגרו ברחובות סמוכים בעיר הבירה ("הוא היה מדריך הגרעין שלה, שאחד מחבריו היה יוסי בנאי").
דינה הייתה אחות בקיבוץ, וכיום עובדת במעדניית קלתה, שבה הגמלאים אופים עוגות ושאר מטעמים. זאבה היה חשמלאי בקיבוץ, לאחר מכן רכז בנייה במשך שנים רבות, וכיום עובד חלקית במפעל נטפים. לחגית יש שני אחים: זיו (55) בחצרים, עומר (51) ברעננה.
השורשים שלו: הוריו של אורן, פורטונה (74) וסעדיה (77) כהן, היא ילידת אלג'יריה והוא יליד מרוקו, עלו עם משפחותיהם לשדרות ושם הכירו ונישאו. פורטונה עבדה במפעל כבלי ציון בשדרות, לאחר מכן בחברת דואר ישראל בעיר, וכיום היא גמלאית. סעדיה עבד כמחסנאי במפעל כבלי ציון, וכיום הוא גמלאי. פורטונה וסעדיה נפרדו לאחר שילדיהם בגרו ונישאו. פורטונה עברה לגור באשדוד, סעדיה נשאר בשדרות. לאורן יש אח ואחות: אביב (45) בקדימה, טלי (41) בירושלים.
שומרי הסף: שכונת השער, הנמצאת סמוך לכניסה לקיבוץ ולכביש המערכת. בתים דו-משפחתיים, שנבנו בשנת 2002. דיירי השכונה בשנות ה-40 לחייהם, חלקם הגדול בני כיתתה של חגית ("לפעמים נפגשים יותר עם השכנים ולפעמים פחות").
פלפלים אדומים: שטח הבית – 100 מ"ר ("הוא היה במקור 90 מ"ר, והוסיפו לנו חדר כשנולד הילד הרביעי"). סלון מרווח ומטבח, ארבעה חדרי שינה, חדר שירותים. ליד המטבח ניצב שולחן האוכל; בסלון – פינת ישיבה מול הטלוויזיה, מדפים מלוחות גבס שעליהם מונחים פסלונים וספרים, שטיח אדום, שולחן סלוני קטן מצופה בקרמיקה שעומד בצד הספה (חגית: "זה שולחן שאבא שלי עשה").
ליד שולחן האוכל ניצבת תמונה של פלפלים אדומים שחגית צילמה בטיול בערבה, לידה ציור של פירות של אביגדור אריכא, על קיר במרכז הסלון שלוש תמונות בסגנון מדברי של הצייר אברהם לוצקי, חבר חצרים, וממול תמונה נוספת שלו ושלוש תמונות של פרחים שנקנו בחנות. על קיר פנימי תלויות תמונות משפחתיות.
פרנסה: חגית היא אחות במקצועה, עובדת בשנתיים האחרונות במרפאה קהילתית בבאר שבע, לאחר 12 שנות עבודה כאחות בחצרים ("מדובר בשני עולמות שונים. אני עובדת בשכונה עם אוכלוסייה דלת אמצעים - הרבה עולים חדשים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה - וזה שונה לגמרי מהחממה הקיבוצית"). אורן עובד במפעל נטפים כמנהל מחלקה, העוסקת בפיתוח מכונות למפעלי החברה בארץ ובעולם; בעבר ניהל מחלקות העוסקות בייצור אבזרי הטפטוף ("עבודה נחמדה שאני מאוד אוהב ונהנה לעשות אותה") .
אנשי הברזל: חגית אוהבת לעסוק בספורט, והיא בעיקר שוחה ומשתתפת בתחרויות טריאתלון ("זה מצריך השקעה באימונים, ואני משלבת את זה בין שאר העיסוקים"). אורן רץ למרחקים ארוכים עד מרתון ("נותן לי הרבה זמן איכות עם עצמי").
מחויבות: חגית שותפה לריכוז ועדת דור צעיר, המטפלת בצעירים מסוף י"ב ועד גיל 30 ("מדובר ב-150 צעירים שנמצאים בקיבוץ"). אורן מרכז את ועדת הביקורת בקיבוץ ("אנחנו מכתיבים למבקר את תוכנית העבודה, ועוזרים לו בכל מה שהוא צריך. אנחנו מקבלים המון פניות מציבור החברים, לבדוק דברים שהם חושבים שהם לא תקינים").
קניות: בכל-בו בחצרים, וגם מאפים בבאר שבע.
בילויים: ערבי תרבות בקיבוץ, מסעדות בבאר שבע.
מאכלים: טוסט פיצה, חביתה, פסטה, לזניה, המרקים של אורן (ארטישוק ירושלמי, בטטה, אפונה) ("אנחנו אוכלים ארוחות ערב בבית ולא בחדר האוכל").
גאוות יחידה: עדיין מפעמת בחצרים, כולל אצל עוזבי הקיבוץ, אף על פי שבשנים האחרונות יש קצת ירידה במורל.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ חצרים הוא שיתופי, ללא הפרטות של שירותים. חגית: "הקיבוץ גדל ואין ברירה, צריך לעשות שינויים. יש בעיה של פרזיטיות. אני מתנגדת לשכר דיפרנציאלי שמקלקל את היחסים בין החברים, אבל אני בעד לתגמל כספית את ממלאי התפקידים. הייתי רוצה שיפריטו את המזון וסעיפי צריכה נוספים פרט לבריאות, לרווחה ולחינוך".
אורן: "הייתי רוצה להפריט הכול, כולל החינוך והבריאות, ואפילו לעבור לשכר דיפרנציאלי. קשה לי לחיות עם הצורך לקבל אישור לכל הוצאה כספית, והפרטה מלאה תאפשר לי להיות אדון לתקציב שלי ולהחליט על מה להוציא את הכסף".
מצב כלכלי: הכול יחסי ("יש לנו מספיק אוכל, אבל החלום לצאת עם המשפחה כל שנה לחופש בחו"ל הוא בלתי אפשרי").
עושה להם את היום: כשיוצא לעשות פעילות ספורט.
טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): חגית – 8.5, אורן – לא נותן ציון ("יש דברים טובים, ויש דברים שקשה לי איתם"), שיר ומעין – 10.
קיבוץ חצרים נוסד ב-1946, נמצא סמוך לכביש 40 ולבאר שבע, מונה כ-450 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם