דרמה במיטבה: זכרונות מהשקת בית השימוש הציבורי הראשון באשדוד
בספטמבר 1964 נחנכו בטקס רב רושם השירותים הציבוריים הראשונים באשדוד. אורחים רבים הגיעו ונשאו נאומים, והמוסד העירוני החדש זכה לכבוד הראוי לו
השרותים הציבוריים במרכז א' באשדוד צילום: משה אדמון
נו, טוב. זה לא היה כמו בסרט "קלושמרל", שבו חנכו את השירותים הציבוריים בהשתנה חגיגית, כשראש העיר מנפנף מעל האסלה לקהל המריע מסביב. גם לא הובאה תזמורת או מקהלה. לא עד כדי כך. ובכל זאת, ראש העיר בא, גם חברי המועצה, והייתה חגיגה.
אתם צוחקים? תצחקו. זה משעשע אתכם? תשתעשעו. ואם בא לכם, תגחכו. אבל באותם ימים, וגם לפני, פתיחת שירותים ציבוריים הייתה סיבה למסיבה. למה? כי שירותים ציבוריים נחשבו מקום מכובד. מוסד. לא התביישו לחלוק לו בפומבי את הכבוד הראוי לו ולהצטלם לידו בפוזה מתאימה, למען ידעו התושבים, וגם הדורות הבאים, מי הקים כאן את השירותים הציבוריים.
נו, והיום? תראו לי ראש עיר שיעז לחנוך, ככה בגדול, בטקס חגיגי, שירותים ציבוריים. מה, הוא יתבזה? יעשה מעצמו צחוק? לא, חברים. חלפו הימים. השתנו הזמנים.
היום, איש לא יעשה עניין מפתיחת שירותים ציבוריים. יפתחו וזהו. בשקט. בצנעה. אולם בספטמבר 1964, כשחנכו את השירותים הציבוריים הראשונים באשדוד, במרכז א', יצאו הודעות ופורסמו מודעות, באו תושבים וגם אורחים, וכתבו על זה, לא תאמינו, בעיתונים. תראו לי היום עיתון ארצי שיכתוב על פתיחת שירותים ציבוריים, ועוד באשדוד. למי איכפת? את מי זה מעניין? תשתינו שם, באשדוד, כמה שאתם רוצים. אבל בשקט, בלי גלים.
למה דווקא שם?
למה הקימו את השירותים הציבוריים הראשונים באשדוד במרכז א'? דווקא ב-א'? נו, באמת. מרכז א' היה אז המקום הכי חשוב כאן, הכי מרכזי. כמעט כל החנויות, המשרדים, בתי הקפה והמסעדות התרכזו במרכז א' או בקרבתו. נו, וקולנוע "דגון", הקולנוע היחיד אז באשדוד, לא היה כאן? והתחנה המרכזית של אגד? והבנקים? היו. כולם היו.
ולכן, חברים, אם היה מקום באשדוד שנתבקשו בו שירותים ציבוריים, זה המקום. שנה לאחר חנוכת השירותים במרכז א', ב-1965, נפתח הנמל. הימאים שעגנו בו באו לשתות בירה בבתי הקפה במרכז א'. מזמינים את בקבוקי הבירה בארגזים. שותים ומתרוקנים. שותים
שוב ומתרוקנים. וחוזר חלילה. תארו לכם מה היה קורה שם, במרכז א', בלי שירותים.
כשבאת אז למרכז א', לא נבלעת אלמוני ואפור, כמו בקניונים הדחוסים של היום. כולם פה הכירו את כולם. על כל צעד, אמרו לך שלום או אהלן, הנחיתו עליך צ'פחה טובה והתעניינו בשלומך. בקיצור, פה קנינו, פה בילינו ופה נפגשנו. כן, גם בשירותים. ליד האסלה: "היי, שמח לראותך. מה שלום אשתך"?
איך נראים השירותים במרכז א' היום, 47 שנה לאחר פתיחתם? אוי, חברים, המראות, הריחות, לא נעים. אבל למה נלין על השירותים, כשמרכז א' כולו, בכל הכיוונים, נראה היום בדיוק כמותם: על הפנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם