איך נקלעה חברת "השמירה" לסערה ציבורית בינ"ל?
קונצרן הענק הדני-בריטי "G4S", שבבעלותו חברת "השמירה" הישראלית, עומד במרכזה של סערה ציבורית עקב פעילותו בישראל. גילויים על כך שהחברה מעסיקה עובדים ומאבטחים מעבר לקו הירוק עוררו את זעם ארגוני השמאל. אחרי מסע לחצים החברה הוציאה לתקשורת הדנית הודעה מתנצלת והבטיחה לבדוק מחדש את הנושא
"השמירה G4S" (לשעבר חברת "השמירה") היא חברת השמירה השנייה בגודלה בישראל ואחד המעסיקים הגדולים במדינה. בשבועות האחרונים עומדת החברה הדנית-בריטית במרכזה של סערה ציבורית.
תחקיר של ארגון זכויות אדם בשם "דן-ווטש", עם ארגון השמאל הישראלי "קואליציית נשים לשלום", הוביל לקמפיין לוחץ שבסופו פרסמה החברה הודעה אפולוגטית ובה היא מודיעה על שינויים לא קטנים במדיניותה בישראל. החברה הודיעה לתקשורת בדנמרק כי היא ערכה בדיקה מקיפה וכי חוזי האבטחה שלה ברחבי הגדה המערבית אינם מפלים או שנויים במחלוקת. ולמרות זאת היא הוסיפה: "כדי לוודא שאתיקת העסקים שלנו עולה בקנה אחד עם המדיניות המוצהרת שלנו, אנחנו נתכוון לצאת מכמה חוזים הכוללים את הביטחון במחסומים, בבתי כלא ובתחנות משטרה בגדה המערבית".
לעומת חברות כמו "ואוליה" הצרפתית ו"אלסטום" השבדית, שיצאו מפרויקט הרכבת הקלה בגלל איומים בסנקציות, ההשלכות הכלכליות של הודעת "G4S" הן מינוריות יחסית. אלא שהסיפור הזה מגלם בתוכו את התהליך שעובר מעמדה של ישראל בעולם בשנים האחרונות: עבודת שטח רבת שנים של ארגוני זכויות אדם ופעילים מקומיים, שיתוף פעולה עם עיתונאים ופוליטיקאים בחו"ל - כל אלה יוצרים שינויים במדיניות של תאגידי ענק כלפי ישראל ואזרחיה.
הסיפור של "G4S" הוא ניצחון בנקודות לתנועת החרם על ישראל. אנשי עסקים הנתונים ללחץ מנסים ללכת בין הטיפות ולא נכנעים בקלות. אמנם הצהרתה של "G4S" נוקטת בלשון מעורפלת, אבל מדובר בנסיגה מעמדת הפתיחה שלה.
לפני כמה שבועות, כאשר החל מסע הלחצים, ניסתה החברה להדוף באופן מוחלט את העיתונאים והאקטיביסטים. הם קיוו שהיאלטה רסמוסן, מומחה למשפט בין-לאומי שנשכר כדי לבקר בארץ ולספק גושפנקא חוקית לפעילות, יסייע לה (רסמוסן לא השיב לפנייה שלנו עד מועד סגירת הגיליון). אבל לאחר שהמשפטן הדני פרסם את הדוח שלו לא היה די בכך עבור דעת הקהל.
"זה היה מגוחך: הוא היה שם ארבעה ימים והוא לא ראה כלום; הוא היה אמור להסתכל על בתי הכלא, אבל הוא לא היה יכול לקבל אישור ביטחוני; הוא היה אמור לראות את המחסומים וגם טען שאין לו אישור ביטחוני. אתה צריך לקבל אישור ביטחוני כדי לראות את המחסומים?", אומר פיטר קרסטן נילסן, אחד העיתונאים הדנים שעסקו בפרשה. לאחר הביקורת שספג הדוח של רסמוסן, החברה נאלצה לוותר ולפרסם את ההצהרה המרוככת יותר.
"G4S" פועלת בישראל על הפלטפורמה של החברה הישראלית הוותיקה "השמירה". "G4S" מעסיקה יותר מ-600 אלף עובדים ברחבי העולם. תחום העיסוק שלה הוא אבטחה לסוגיה: הכשרת שומרים, בניית בתי כלא ועוד. החברה זכתה במכרז לבנות את מתקן האימונים הענק של משטרת ישראל בבית שמש.
"השמירה" הייתה חלק ממסע הרכישות של חברת הענק בתחילת שנות האלפיים. עשרה אחוז ממניות "השמירה" עדיין נמצאות בידיו של יגאל שרמייסטר, בעלי החברה בעבר והנכד של מייסד החברה ב-1937.
תגובת החברה לפניית "זמן ירושלים" מאשרת למעשה כי מדיניות החברה משתנה. כך מסר איש יחסי הציבור רונן צור בשם "השמירה G4S": "הנהלת החברה העולמית בוחנת בימים אלה חלק מצומצם משירותי האבטחה באזורי יהודה ושומרון, כפי שעושות חברות בין-לאומיות רבות מעת לעת וזאת בהתחשב בהתחייבויותיה החוזיות".
פרשת "G4S" החלה ב-2002, אז קמה הסערה הראשונה בדנמרק. לאחר שענקית האבטחה העולמית רכשה את "השמירה", גילו עיתונאים דנים כי לחברה יש מאבטחים השומרים על התנחלויות. בעקבות הלחץ בדנמרק החברה הודיעה כי היא תפסיק לספק מאבטחים להתנחלויות עצמן. עם זאת, החברה
כאשר החלה בניית גדר ההפרדה, וכאשר קמו יחד איתה מחסומי ענק כמו קלנדיה, מחסום 300 (בית לחם), מחסום אייל ומחסום שער אפרים, מצאה לה החברה אפיקי פעולה חדשים שחמקו מתחת לרדאר של ארגוני זכויות האדם הדנים. כיום החברה מספקת מערכות שנויות במחלוקת של "שיקוף עירום" לרבים מהמחסומים הגדולים. לצד זאת, החברה מספקת מערכות בקרה לבתי כלא ביטחוניים כמו עופר, כלא קציעות ודמון (למשל שערים מתוחכמים, מצלמות במעגל סגור, מערכות סריקה ועוד).
בשבועות האחרונים חזרה העיתונות הדנית לעסוק בנושא. מוביל המאבק היה העיתון "ברלינגסקה", אחד העיתונים הגדולים במדינה ודווקא עיתון בעל קו ימני מובהק. פיטר בנסון, עיתונאי המומחה בתחקיר של תאגידים, קיבל את התחקיר מ"דן-ווטש", והוא שפרסם אותו.
בנסון מסביר בשיחה מדנמרק מה מניע אפילו עיתון "ימני" לפעול כך ומה רמת החשיפה שהסיפור קיבל. "הסיפור התפרסם בעמוד הראשון. זה לא הצונאמי ביפן", מסביר בנסון, "לא מדובר בכזה ביג דיל, אבל בהחלט משהו חשוב. בדקנו עם מומחים והם קבעו שיש סיכוי שהפעילות של החברה היא נגד האמנות של האו"ם. אנחנו בהחלט להוטים להצביע על חברות שלא פועלות כפי שהן אמורות לפעול".
הרבה ישראלים מרגישים שיש סטנדרט כפול, שרודפים אותם.
"אני כותב הרבה על הפרה של החוק הבין-לאומי גם בעיראק ובאפגניסטן. אני יכול להבין ישראלים שמרגישים שרודפים אותם, אבל חשוב לי להבהיר שהנושא של 'G4S' הוא לא נושא ישראלי. אנחנו עסוקים ב-'G4S' ולא בישראל. חשוב להגיד זאת כי העיתון שלי הוא עיתון קונסרבטיבי, הוא לא עיתון סוציאל-דמוקרטי".
ולאחר שאמר זאת מקפיד בנסון להדגיש: "בכל הנוגע לחוק הבין-לאומי נראה שהכיבוש של הגדה המערבית הוא לא חוקי. זה מה שאני יכול להגיד. אין לי מחשבות על זה בעצמי, אבל אם האו"ם אומר שזה לא חוקי אז אני פועל לפי זאת. אם האו"ם יכשיר זאת יום אחד, אתייחס לזה כמשהו חוקי".
העיתונאי קרסטן נילסן, הכותב עבור שבועון קטן בשם "קומונן", כבר הסתובב ממש בשטח, בין המחסומים והגדרות, בביקור שערך בספטמבר האחרון כדי להביא עדויות לפעילות החברה בגדה המערבית. כך יצא שהוא הכיר את הנתונים טוב יותר מהמומחה שהחברה שכרה.
בסופו של דבר הכתבות שפרסם בשבועות האחרונים סייעו להפריך את טענות "G4S". "הסיבה העיקרית שבגללה הנושא הזה חשוב לי הוא שישראל היא דמוקרטיה", מסביר נילסן בשיחה מדנמרק, "זה אומר שיש לה מחויבויות. כשישראל נוהגת באופן דמוקרטי ועוברת על החוק הבין-לאומי, הדמוקרטיה מתדרדרת. אני עדיין מחשיב את ישראל לדמוקרטיה, אבל בהחלט דמוקרטיה תחת לחץ".
מדוע דווקא ישראל?
"אני לא מחשיב את עצמי לאקטיביסט, אבל אני מחויב מאוד לזכויות אדם. סיקרתי דברים בסלובקיה ובווייטנאם, אפילו ערכתי תחקיר במסווה על מפעלים בסין. חשובות לי זכויות אדם לכל בני האדם. במקרה הזה בחרתי להתמקד בכיבוש הלא חוקי ואסור שהוא ייתמך על ידי תאגיד בין-לאומי כמו 'G4S'".
לקמפיין נגד "G4S" יש גם צד ישראלי, זהו הצד של ארגון השמאל "קואליציית נשים לשלום" ושל אקטיביסטים נוספים. חלק מהפעילים פשוט עובדים באופן עצמאי, למשל מיכה (השם המלא שמור במערכת), ירושלמי בן 29, שהסתובב בסתיו האחרון עם חברים דנים כדי לחפש עדויות לפעילות של "G4S".
אחת ההוכחות "המרשיעות" הייתה תצלום שלו עם מאבטח במדי "G4S" בסופרמרקט במודיעין עילית. "יצאנו לסיבוב, למודיעין עילית, באזור תעשייה עטרות, עברנו במחסומים", מספר מיכה. "חיפשנו, בכלא עופר למשל, מדבקות של חברת 'השמירה'. התמונה עם השומר צולמה בשופרסל במודיעין עילית".
למה אתה עושה את זה?
"קורה כאן משהו ענק. יש כאן תאגידים בין-לאומיים שמושקעים בכיבוש. בינתיים אנחנו מאמנים צבאות. אימנו את המשטרה של סין, כשהם העיפו מליון וחצי איש לפני האולימפיאדה בבייג'ין. אנחנו שולחים רכבים לפבלות בברזיל ובונים את החומה בניו מקסיקו. התאגידים האלה מתנסים פה. זה שדה האימונים שלהם. השיטה הזו היא לא בת-קיימא לעם שרוצה שלום. זה הרסני".
מי שניצח על הקמפיין מישראל, בשיתוף פעולה עם הדנים, זו מירב אמיר, רכזת הפרויקט "מי מרוויח מהכיבוש" של הקואליציה. ארגונה של אמיר הוא חלק מתנועת ה-BDS (ראשי תיבות של "חרם, סנקציות והסטת השקעות"), והמחקר שהיא עורכת נועד להביא לחרם בין-לאומי על מפעלים ישראליים הפועלים בשטחים, ומצד שני להביא לחרם בין-לאומי על ייצוא סחורות מהשטחים.
"מי שלא חושב שהכיבוש הוא רע, אין לי מה להגיד לו", אומרת אמיר. "יש כאן מצב לא תקין שבו ישראל שולטת על אוכלוסייה שאין לה זכויות אזרחיות. במשך שנים הייתה המון ביקורת על כך שהפלסטינים משתמשים בשיטת אלימות נגד הכיבוש. אני לא תומכת במאבק אלים. כשהם השתמשו באלימות אמרנו 'לא', וכשהם נוקטים בסדרה של פעולות לא אלימות יש לנו חובה מוסרית לתמוך בהן".
ועוד לפני שהיא נשאלת על כך, אמיר מסבירה מדוע דווקא ישראל היא המטרה. "אחת הטענות היא 'למה לא מחרימים את סין?'. הבחירה להשתמש בחרמות היא בחירה טקטית,לא מוסרית, אמיר שוטחת. "יש הרבה מאוד עוולות בעולם. כאן יש בחירה טקטית לתמוך במאבק עממי, לא אלים, במשהו שקורה על סף דלתנו".
אבל יש עוד שאלה שצריכה להישאל. "G4S" הוא תאגיד ענק. תחום העיסוק שלו לא עדין במיוחד וכולל שליטה על מיליוני בני אדם, הקמת מתקני כליאה, כלובים וגדרות. כיצד ייתכן שדווקא גוף כזה טורח בכלל לענות לארגוני זכויות אדם?
יש לכך כמה תשובות: מלבד כוחו היחסי של השמאל הדני, מדובר בחישובי עלות-תועלת. פעיל בארגון "דן-ווטש", שמנטר פעילות של תאגידים דניים בעולם (השם שמור במערכת), מסביר כי "G4S" ניגשת בימים אלה למכרזים עבור אבטחה של ארבע אוניברסיטאות בדנמרק ולמכרז גדול של עיריית קופנהאגן. דעת הקהל הדנית לא תסבול זכייה של חברה עבריינית. "הם לא רצו להיות באור הזרקורים", כך מסביר אותו פעיל את ההצהרה המתנצלת.
בקרב הארגונים המעורבים, בקמפיין ההודעה התקבלה ברגשות מעורבים. "לא הייתי אומר שזו סיבה לחגיגה, אבל זה הראה שהם היו תחת לחץ", טוען אותו פעיל מ"דן-ווטש". אמיר מגדירה זאת כהצלחה מסוימת. "נראה שהחברה לוקחת ברצינות את הביקורת עליה", היא אומרת, "אבל מבחינת התוכן זה מעורפל מאוד. הם לא אמרו שהם יפסיקו את השומרים בהתנחלויות ולא בבתי הכלא בארץ בתוך ישראל (בתי כלא בתוך הקו הירוק שבהם יש אסירים ביטחוניים - א"א). הם לא נתנו לוח זמנים".
מבחינת העיתונאי נילסן מדובר בניצחון בקרב קטן. "יש עוד דרך ארוכה ללכת", הוא אומר. בנסון מסביר כי "G4S" חששו מ"בעיות עם משקיעים ועם קבוצות שונות שילחצו עליהם. הם ניסו להגיב, והתגובה שלהם על כך שהם יוצאים מחלק מהפעילות היא דבר טוב".
"G4S" מקווה שהסיפור יגווע, אך חברי הפרלמנט האירופי בבריסל כבר החלו לעסוק בנושא והלחץ על החברה הולך לגבור, כך שייתכן שהם ייאלצו להראות עקביות ולמלא אחר הצהרתם האחרונה.
סורן לנדברג-נילסן, ראש המחלקה המשפטית של "G4S", הסכים לשוחח עם "זמן ירושלים".
באופן טבעי הוא מנסה להפחית ממשמעות האירוע ולהציג אותו כמהלך שגרתי. "אנחנו בודקים את מה שאנחנו עושים", אומר לנדברג-נילסן. "אין משהו מיוחד בכך. חברת הבת שלנו ספגה ביקורת. זה לא שונה מחלקים אחרים של העולם. אנחנו ניאלץ לבדוק מה קורה. כמו שאני רואה את זה, דיברנו עם קבוצות שונות והדיון איתם נגמר. אנחנו נקיים שיחות עם כמה מהלקוחות שלנו (כדי לבדוק יציאה מחוזי אספקה - א"א). כרגע הנושא נמצא בדיון עם ההנהלה הישראלית".
ההצלחה המעורפלת לא מרפה את ידיה של אמיר. אמנם בתוך השמאל הישראלי וגם השמאל היהודי בעולם מתקיים היום דיון ער בשאלת החרם והסנקציות על ישראל, אך אמיר כבר הכריעה באשר לעמדתה.
האם השיטה הזו באמת אפקטיבית? האם היא לא מעוררת יותר אנטגוניזם לשמאל?
"'ואוליה' הפסידה חוזים מאוד רציניים בגלל המעורבות שלה כאן. החברה הפסידה את החוזה על התחבורה הציבורית בשטוקהולם, שהיה שייך להם במשך שנים. החוזה הזה כשלעצמו שווה שלושה מיליארד יורו. הם הפסידו חוזים בגלזגו. ההערכות שהם הפסידו חוזים של שמונה מיליארד דולר רק סביב הקמפיינים האלה. ברור שהיום לא יהיה חרם הרמטי כמו על דרום אפריקה בשנות השמונים.
"הכלכלה היום גלובלית יותר. אי אפשר לדעת באיזה מפעל של אינטל יוצר השבב של המחשב שלך. אני חושבת שהפעילות משנה, אפילו רק אם היא מכריחה את הישראלים להתמודד שוב עם הסוגיה של הכיבוש. יש לזה סיכוי להצליח, לכן אני חלק מהדבר הזה. אני נואשתי ממדינות שייפתרו לנו את הבעיה. לחברה האזרחית יש הרבה כוח, ואם אפשר לבנות תנועה עם השפעה משמעותית זה יכול לשנות את חוקי המשחק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם