חדר השינה של ת"א: גם את ראשל"צ לא תמצאו בשלטים
תיסע לרמלה. בדרך, בין התחנה המטאורולוגית לצומת, יש פנייה ימינה לרחובות. זה בעצם לראשון. העיר שנחבאת אל השלטים

מוטי ששון, ראש עיריית חולון, הכריז מלחמה על משרד התחבורה, בגלל שהשלטים בכבישים המהירים לא מפנים את הנהגים לחולון, אלא לבת ים ולערים אחרות.
החולונים זועמים, האורחים שלהם מגיעים בטעות ליפו או לרמלה, ואפילו ששון עצמו, כפי שפורסם בזמנו, הגיע עד אשדוד כשניסה לראשונה את מחלף סיירים החדש. הבת ימים לא מוותרים. מזל שנאטו עסוקה בלוב.
האמת היא שששון צודק. השלטים בארץ גרועים עד כדי סכנה, ואומר לכם את זה אחד שחרש קילומטראז' בבריטניה, בצד שמאל של הכביש, כשההגה בצד ימין של הרכב.
מוזר, אבל כשהשלטים מדויקים להפליא, יותר מג'י.פי.אס, אתה משייט בהנאה בין וולס למנצ'סטר כמו לורד. בארץ, מספיק טעויות עברנו בכביש 431 (עד יבנה הגענו במקום למזרח ראשון) כדי לעמוד על צדקת טענותיו של מר ששון ואזרחיו.
אבל בראשון זה אחרת, כי תושביה לא נעלבים מכך ששמה נעדר מהשלטים במחלפים הראשיים סביבה. פשוט אדישים. למשל, העיר גדולה, אבל לא חשה ברגשי נחיתות מול תל אביב הענקית, ולא מכך שכינו אותה פעם "חדר השינה של תל אביב".
אנחנו משאירים את הפקקים וזיהום האוויר ל"ניו יורק של המזרח התיכון" ומסתפקים בחולות ובסטנדרט החיים של הישראלי הממוצע עם מעט מכל דבר: מסעדות, חוף ים, חנויות. נחבאים אל השלטים.
הבעיה היא, ואנחנו חוזרים למלחמת השלטים, כשמנסים להגיע אלינו חברים מרמת גן, ואנחנו מכוונים אותם להגיע לראשון מצומת בית דגן. "אני לא מבין", עונה הנוהג, "כתוב פה רמלה או יפו. או אשדוד".
אנחנו משיבים במבוכה: "תיסע לרמלה. בדרך,
ולא, אתם לא באמת מתייחסים ברצינות לשלט שהוסיפו לפני כמה שנים ובו השם הנסתר "ראשון לציון". קודם שיגזמו את עלי וענפי העץ שמסתיר אותו, ואחרי זה ניקח אותו כפקטור.
או החברים שמגיעים מהרצליה ורוצים לבוא מגשר ראשון, ליד מכבי האש. "איפה זה ראשון?", הם שואלים.
"אשדוד", אנחנו נאנחים, "אתם נוסעים בכוון אשדוד ותשתדלו לא לפספס מתישהו פנייה ימינה לראשון לציון". כזוהי העיר הקטנה-גדולה שלנו. כמו אחוזה קסומה ומסתורית של דוכס אנגלי, אליה יודעים להגיע רק בני האצולה, בדרכים כפריות ומעוטרות סכך ירוק~עד וגנים נסתרים מוקפי חומה וסבך עצים.