שיר סיום: חייו ומותו של מלך הגיטרה טל הרצברג
הוא עבד עם בריטני ספירס, ליידי גאגא ו-U2, אבל בשביל המשפחה והחברים נשאר טל הרצברג הילד עם גיטרת הבס מרמת גן. בשבוע שעבר המפיק המוזיקלי המצליח נפטר בביתו בלוס אנג'לס
חברים מתיכון בליך ברמת גן, שנזכרים בחוויות מהמחששה הבית-ספרית, חברים מלהקת צופי תל אביב, אמנים ישראלים מוכרים, שעבדו אתו לאורך השנים, וכן אמנים אמריקנים, שפגשו בו בשנים האחרונות בתוככי תעשיית המוזיקה בלוס אנג'לס - כולם שם. הם מספרים על טל המגניב והקליל, עם גיטרת הבס, אבל גם על איש העבודה המקצוען.
"כשהיינו מסתובבים באל-אי ומוזיקאים צעירים היו רצים אליך עם דמואים שלהם, תמיד היית מציג אותי כאיש שנתן לך את ההזדמנות הראשונה להפיק", כתב שם חיים צינוביץ'.
"אני הייתי גאה נורא, אבל אף פעם לא הספקתי לומר לך שאני תמיד התגאיתי שאתה הפקת אותי ראשון". בשבוע החולף הספיקו אמנים אמריקנים רבים לצייץ לזכרו בטוויטר, ובהם הזמרות אוריינטי וניקול שרזינגר מלהקת "פוסיקטדולז".
השתיים הן רק חלק משורה ארוכה של אמנים בינלאומיים, שכולנו מכירים, ואשר הרצברג עבד אתם בשנים האחרונות כמפיק וכטכנאי הסאונד של יוניברסל, ובהם ליידי גאגא, להקת "גרין דיי,? ה ?בלאק אייד פיז,? כריסטינה אגילרה, בריטני ספירס, U2 ועוד .
נדמה שהרצברג, יליד רמת גן, שהיה בן 41 במותו, נשוי לעפרה ואב לשתי בנות (8 ו-14), ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות בחיים כבר בגיל ארבע, אז הוריו קנו לו את הגיטרה הראשונה. "כבר כשטל היה בן עשר ההורים הבינו שהוא טוב מאוד בנגינה", סיפר השבוע אורי הרצברג, אחיו הצעיר של טל.
"כשהוא היה בן 14 הם כבר יכלו להתחבר לחלום שלו להיות מוזיקאי, והחלו לתמוך בו בתנאי אחד - שהציונים בבית הספר לא ירדו. ובאמת, טל ידע, גם כשהוא היה מבריז מבית הספר, לשמור על ציונים שהיו משמחים את ההורים".
המוזיקה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחייו, כפי שמספר האח אורי. "כשהוא היה נער היה לו פוסטר ענקי של הביטלס שכיסה את התקרה בחדר שלו, ועל הקירות היו תמונות
"הוא תמיד היה המנהיג של החבר?ה, זה עם הגיטרה, וככל שגדל והתפרסם ברמה המקומית והארצית, עם הצטרפותו ללהקת ?צופי תל אביב,? הילד עם השיער הארוך, גופיית מרילין מונרו, הג?ינס הקרוע וכפכפי העץ, הפך ליותר ויותר בולט בעיר. אני ואחי הצעיר זכינו לפעמים מזה שהיינו האחים שלו, ובזה אין לי ספק. לדוגמה, המורה למוזיקה בבית הספר הייתה נותנת לנו ציון טוב מאוד רק משום שהיינו האחים של טל, למרות ששנינו היינו חסרי כישרון מוזיקלי לחלוטין".
כאמור, בהמשך הצטרף ללהקת "צופי תל אביב", ושם כיכב לצד שרון חזיז ואיילת זורר. הוא אף מונה כנער לאחראי המוזיקה ב'פסטיבליך' והתערה בברנז'ה של מועדוני "רוקסן" ו"פינגווין". "טל חי בטירוף ומת בטירוף", סיפר השבוע אורי גוטליב, שהכיר אותו בלהקת "צופי תל אביב". "תמיד אזכור לו שהוא לימד אותי איך לנגן בגיטרת בס.
"אני זוכר שכשהיינו בלהקה עשינו סיבוב הופעות באוסטריה וגרמניה, ולילה אחד יצאנו כמה חבר?ה, ובהם טל, לשחק סנוקר וחזרנו מאוחר לאכסניה. המנהל שלה סירב להכניס אותנו, ואנחנו ביקשנו מהחברים שלנו לזרוק לנו כמה שמיכות מלמעלה בשביל שנוכל לישון ברחוב. הם זרקו לנו רק סדינים, ואנחנו מצאנו איזה מפעל מקומי ונשכבנו לישון על הרצפה בחושך.
"היה מאוד קר, וטל היה הכי גדול מבחינה פיזית, ככה שכולם רצו לישון לידו בשביל שהוא יחמם אותנו. בסוף אני זכיתי לישון לידו. בבוקר קמתי ראשון, נעמדתי וראיתי ששכבנו באמצע מפעל מצבות. תאר לך, חבורה של ישראלים ישנים מכוסים בסדין לבן במפעל מצבות בגרמניה. איזו תמונה".
כבר אז החל הרצברג לעבוד עם אמנים מפורסמים, ובהם אדם וחיים צינוביץ', שלו הוא עזר להפיק את שני אלבומיו הראשונים, כשהיה רק בן 16. "אני זוכר אותו כאדם בעל ניגודים", מספר צינוביץ'. " הוא היה מאוד רציני לגבי מוזיקה, אבל מאוד מצחיק. באלבום השני שלי כבר קיבלתי הצעה ממפיק גדול בארץ שרצה להפיק אותי, אבל אני בחרתי בטל. המפיק ההוא צחק עליי שבחרתי ילד בן 16, אבל זה הצליח לי".
"להורים היה רק כלל אחד באותם ימים", מספר אחיו אורי, "שלא משנה עם מי הוא מופיע והיכן, ארוחות השבת של יום שישי בערב בהן התכנסה כל המשפחה לא ייפגעו. גם אם זה היה אומר שהיינו מזיזים את השעות של הארוחה ואוכלים לפעמים בשש בערב ולפעמים אפילו בשלוש בצהריים. טל היה חייב להיות נוכח בהן ואכן הוא הגיע לכולן".
בגיל 18 התגייס הרצברג לתזמורת חיל האוויר בניצוחו של ננסי ברנדס, שם הכיר חבר נוסף - הזמר דודי לוי. "טל היה שד בכל המובנים,? סיפר השבוע לוי. "כשהוא הגיע אלינו הוא בכלל לא ידע לקרוא תווים, ובתוך שלושה חודשים הוא כבר היה יכול ללמד את כולנו. תמיד הוא נתן את התחושה שלא משנה מה עומד מולו - הוא יצליח. הייתה לו עקשנות".
ביום שבו הזדכה על הקיטבג, כבר נחת הרצברג באולפן ההקלטות. באותן שנים, תחילת שנות ה-90, עבד עם יהודית רביץ, עפרה חזה, קורין אלאל, מאיר בנאי, יצחק קלפטר, יהודה פוליקר ועוד. "אבא שלי, שנפטר לפני 15 שנה, כל כך שמח לראות אותו מופיע עם פוליקר בקיסריה", מספר אורי. "תאר לך איזו גאווה זו לאבא".
חבריו מספרים שבאותן שנים נסע לא פעם ולא פעמיים לכפרים נידחים באירופה ונפגש עם נגרים שעיצבו לו גיטרות בס שיתאימו לממדי גופו. באותה תקופה כבר החל לפזול לחו"ל. בריאיון שערך אתו לפני כמה שנים מגזין "הרולינג סטונס", אמר: "הייתי חייב לעבור לארצות הברית. הרגשתי שבארץ הגעתי לתקרת הזכוכית בכל הקשור לנגינת בס והייתי חייב להתקדם".
בגיל 22 ארז הרצברג מזוודה ונסע ללמוד קומפוזיציה ונגינה בארצות הברית. "שלושה שבועות אל תוך הסמסטר הראשון שלו באוניברסיטה, קרא לו ראש הפקולטה למשרדו ושאל אותו אם יש לו גרין קארד", מספר אורי. "כשאחי שאל למה, ענה לו המורה שלדעתו אין לו הרבה מה ללמוד שם, אבל צריך לשקול את האפשרות שהוא יהפוך למורה בקרוב".
עם עזיבתו את הלימודים פגש בזמרת בת' הארט והצטרף ללהקתה. אף שניגן עם מספר אמנים בארצות הברית, החליט הרצברג להתמקד בהפקה ובסאונד. הוא התחיל לעבוד בחברת "יוניברסל", בתחילה כטכנאי הקלטות זוטר, אך בהמשך הפך לטכנאי הסאונד הראשי של החברה, ובתפקיד זה השתתף הרצברג ביצירת אלבומים רבים ובסיבובי הופעות של אמנים, ובהם בריטני ספירס, מרי ג'י בלייג' וכריסטינה אגילרה.
במהלך שנות עבודתו זכה בארבעה פרסי גראמי, בין היתר על השיר Lady Marmalade של מיסי אליוט ו-Let's Get It Started של "בלאק אייד פיז". "אני זוכר את ההתרגשות של הפעם הראשונה שהוא היה מועמד לגראמי", מספר אורי. "אימא טסה לארצות הברית להיות אתו וליוותה אותו לטקס".
אף שעסק במוזיקה קלילה, הוא התייחס אל עבודתו במלוא הרצינות. "הייתה לו בדיחה קבועה", מספר אורי. "מה ההבדל בין מוזיקת ג'אז לפופ" למוזיקת ג'אז יש אלף אקורדים שרק שלושה אנשים בקהל מבינים, במוזיקת פופ יש שלושה אקורדים שאלף איש נהנים מהם".
בשנה האחרונה, מספר אורי, חשב הרצברג לעזוב את לוס אנג'לס ולחזור לארץ. הוא לא הספיק לעשות זאת. ביום רביעי התקיימה הלווייתו בקיבוץ גבעת השלושה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם