פוגרום במרכז ירושלים: הסיוט של תושבי בתי ורשה
הפחד והבהלה של התושבים האומללים של בתי ורשה העתיקים לא נראים ולא נשמעים שייכים לכאן, אולי לבנגזי. אולי לטהרן. והכל קורה בימים אלה ממש, במרכז ירושלים, בלב השכונות החרדיות, באמצע הפסח. וכמעט בכל לילה. עדות נדירה מאחד המקומות הכי סגורים בישראל. אפילו המשטרה חוששת להיכנס לשם
"פתאום אני שומעת בום בדלת", מספרת הירשמן. "לא קלטתי מה קרה. אני ניגשת לעבר הרעש, ועשרות אנשים דוחפים אותי פנימה בפטישים ובגרזנים. בתוך כמה דקות המטבח היה הרוס. "אני שומעת את האנשים צועקים זה לזה'נפט', 'נפט', 'תשפכו נפט'. התחילו לשפוך על הרצפה.
"ניגשתי למישהו מהם, והוא תפס אותי בצוואר וזרק אותי על הקיר. קרעו לי את החצאית ובעטו בי. בושה לספר, אבל הייתי כמעט עירומה. והאיש עוד אומר לי'את לא תוכלי עוד ללדת בחיים'. יש לי תינוקת בת חצי שנה, והם שופכים עליה נפט". הזוועה לדברי הירשמן רק החלה.
"הבן שלי ניגש אליהם. הם העיפו לעברו גרזן ושבע תבניות ביצים בפרצוף. חמישה אברכים נכנסו לסלון, שפכו נפט, ושרפו לי את הווילון. הילדים צורחים. התינוקת על הרצפה. בריון אחד תופס ארגזים ומטיל בראש של הילדים. רצתי למרפסת וצרחתי'הצילו, הצילו'. חשבו שהשתגעתי. אנשים לא הבינו מה קרה. לא האמינו. הזעיקו אמבולנס. התעלפתי".
את הפוגרום הזה קשה לתאר במילים. גם התמונות לא ממש יכולות לשקף את מראה העיניים ואת הריחות הנוראיים העולים מהדירה של הירשמן, או מהדירות ההרוסות האחרות בשכונה.
גם סיפורי האלימות נשמעים מעולם אחר, מנוכר ואכזר. הפחד והבהלה של התושבים האומללים של בתי ורשה לא נראים ולא נשמעים שייכים לכאן, אולי לבנגזי. אולי לטהרן. והכל קורה בימים אלה ממש, במרכז ירושלים, בלב השכונות החרדיות, באמצע הפסח. וכמעט בכל לילה.
בתי ורשה או בלשון התושבים "כולל ורשה" היא שכונה בינונית, 150 משפחות, שמחברת את כיכר השבת עם רחוב מאה שערים. שורות ארוכות של דירות מחוברות במרפסת אחת, סמטאות צרות ולא מתוכננות, טלאים של אבן ובטון, הזנחה שצורחת מכל פח זבל או מגרפיטי נגד "הגזלנים", או נגד הפאות הנוכריות, או בעד מדינת פלסטין. התושבים במקום הם חרדים מסוגרים מכל הפלגים, העדות והחצרות. בימים אלה הם מתאחדים סביב איום אחד של חסידי גור, שמאשימים בכל הצרות את
העיתונות החילונית היא בדרך כלל מוקצה מחמת מיאוס בבתי ורשה. גם לחובש כיפה סרוגה לא קל לעבור שם, כי אז יצעקו לעברו "מזרוחיסט", שזה שם גנאי לא פחות חמור מ"כופר" ומ"גוי". לפני כמעט 50 שנה עברתי במקום בלי כיפה, כדי להגיע לבית שלי ברחוב שטראוס. כבר אז, כילד קטן, חטפתי אבנים בראש. משום כך נדהמתי כאשר חרדים מתוך השכונה ביקשו ממני להגיע למקום עם צלם, ולראות מקרוב את הסיוט שבו הם חיים, ואפילו הכניסו אותנו לתוך הבתים והדירות.
שומרי הראש שלנו בבתי ורשה השבוע היו חסידי תולדות אהרן האנטי ציונים, גיבורי ההפגנות מול חניון קרתא ונגד הרחובות שעדיין פתוחים בשבת. מתברר כי המשפחות המסכנות בשכונה איבדו את האמון בכולם: בעיתונות החרדית, במשטרה, ברבנים ובבד"צים. אולי אתם תוכלו לעזור לנו, הם ביקשו, רובם בעילום שם כמובן. עם הגרעערס, חסידי גור, הרי לא כדאי להם להתעסק בגלוי. אבל הגרעערס אומרים שמתנכלים להם. לך תדע.
כך או כך, ביום ראשון לפנות בוקר הגיעו הפורעים להשלים את המלאכה. הבית של בני הזוג אברהם ומרים הירשמן הוא היום עיי חורבות. הכל שבור ומנותץ, לרהיטים אין זכר, ריח הנפט לא מרפה. המשפחה עברה להתגורר אצל ההורים של מרים בשכונה אחרת בירושלים. האם יחזרו לדירה?
"בוודאי. אין לנו מקום אחר". בשכונה מספרים כי הירשמן הוא קורבן להתנפלות האלימה מכיוון שהחליט לנהל את המאבק עם גור בלי פחד. חסידי גור אומרים שהוא בכלל מנטורי קרתא. השבוע, בעקבות האירועים, החליטו כל הצדדים על הודנא עד א' באייר, חמישה במאי, אבל איש לא מאמין באמת שהעניין יחזיק מעמד.
המתקפה של יום ראשון האחרון הייתה מאורגנת להפליא, אם מאמינים לעדויות ומתחשבים גם בתוצאות ההרס. בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר הגיעו שוב גדודי הפורעים, מצוידים שוב, כדרכם, בפטישים, בגרזנים, במוטות, בסכינים וגם במכלים של גז מדמיע. "שמעתי דפיקות לפנות בוקר, בום. בום. בום", מספרת מרים מינצברג. "יצאתי לראות מה קורה. בא מולי בנאדם עם פטיש ענק. תיכנסי הביתה. הוא איים".
"נכנסתי ויצאתי כי שמעתי את השכנה צועקת. חשבתי שקרה לה משהו. שוב הם באו אליי. הפעם הם השפריצו עליי גז בפרצוף. לא יכולתי לנשום. על השכנה שלי זרקו אבן ישר בפנים. עשו לה חור בראש. התקשרתי למגן דוד אדום, הם לא באו. אנחנו מטלפנים למשטרה, לא באים. אין מי שיגן עלינו", מסכמת מינצברג.
ליד גרם המדרגות הסמוך אנחנו פוגשים גם את פערל גרוסמן, אמו בת ה-90 של הרב דוד גרוסמן ממגדל העמק. "היא רועדת מפחד. אנחנו צריכים להיות איתה כל היום", מספרת אחת מבנותיה, רייזל פריד.
אנחנו מסיירים במרפסות של בתי ורשה 30. בקצה רואים קיר הרוס שאותו הספיקו בעלי הבית לחסום במזרנים, כדי שלא יציצו פנימה. הם מסרבים לפתוח לנו את הדלת. הפורעים, הם צועקים מבפנים, עלולים לבוא ולהרוס את הכל אם יידעו שצילמתם כאן. אנחנו ממשיכים למטה. עשרות חרדים צעירים ומבוגרים מקיפים אותנו במבטים מפוחדים, כאילו נמלטו הרגע מהפצצה של חיל האוויר. הדירות הנוספות שבהן ביקרנו אכן נראו כמו אחרי פגיעה ישירה של טיל בליסטי.
בתי ורשה נוסדו בסוף המאה ה-19 על ידי האדמו"ר דוד בידרמן מלעלוב. הדירות רשומות עד היום על שם הקדש ליברמן, והן נועדו למעוטי יכולת יוצאי פולין. לא ברור מתי ומדוע החלו המריבות בין "התושבים הירושלמים" המקוריים ובין חסידי גור.
לפי הטענה הרווחת בבתי ורשה, חסידי גור הצליחו להשתלט על ועד הכולל, ומאז הם עושים הכל כדי לנשל את התושבים האחרים מדירותיהם, וכל הדרכים כשרות. התושבים מתלוננים כי בפסח האחרון, למשל, רק אנשי גור בשכונה קיבלו חלוקת קצבאות ומתנות לחג, מה שמלמד על ההפליה ועל הכוונה. המטרה הסופית שלהם היא להקים על חורבות בתי ורשה קניון ענק, שיכניס לחסידות מיליוני דולרים.
סיפור הקרבות בלב השכונה החרדית לא החל היום ולא אתמול. אם להאמין לאנשי השכונה, חסידי גור שולטים במשטרה ובעיתונות החרדית כאחת, ולכן אין ציוץ פומבי. "המשטרה שותקת להם כאן, והם בתמורה לא עושים מהומות סביב הקברים", טוענים התושבים. אם להאמין לאנשי גור, אין להם יד ורגל במהומות האלימות, ומדובר בקבוצה קיצונית שקרויה סיקריקים, פלג של נטורי קרתא, שרוצים את כל הדירות לעצמם. בבתי ורשה יטענו כי הסיקריקים הם סיפור כיסוי לא מוצלח של גור. אנשי גור יספרו שגם נגדם הסיקריקים מפגינים אלימות, הם פוחדים לחיות בשכונה, וכן הלאה.
ובעצם מה זה משנה מי התחיל ומי סיים, אם בריונים יראי שמים שופכים נפט על תינוקת בת חצי שנה, הורסים ושורפים בתים עד היסוד, ומגרשים מתוכם נשים וילדים. איך אמרה לי התושבת א' בטרם הגיפה מאחוריה את הדלת? "השטן עבר להתגורר בבתי ורשה". חג שמח.
ממשטרת מחוז ירושלים נמסר בתגובה כי "בעקבות הקטטה שפרצה ביום ראשון נעצרו שלושה חשודים שהיו מעורבים בתקיפה ובגרימת הנזק. מאידך, המשטרה מנסה באמצעות הידברות להרגיע את הרוחות בין הצדדים, ותמשיך לפעול לשמירת הסדר במקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם