"אמשיך להזרים ידיעות כל עוד אני נושם": ראיון עם מיקי גורדוס

"קשבנו מיקי גורדוס" נחשב לאחד הסקופיונרים הגדולים, שנים לפני ימי ויקיליקס. בראיון מיוחד מספר גורדוס על מבצע הקומנדו הגרמני שחשף וכמעט גרם לכישלונו; על המסוקים הלבנונים שהביא לחיסולם; על הקלטות השיחות בין קיסינג'ר ואבא אבן לנשותיהם, שנשמרות במרתפי משפחת גורדוס; וגם על חיים יבין ואריק איינשטיין

אליענה שפר | 26/4/2011 17:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יש אנשים שהשם שלהם הוא הרבה יותר מחיבור של שתי מילים, השם שלהם הוא מוסד בפני עצמו. כזה הוא מיקי גורדוס, או כפי שכולם מכירים אותו: "קשבנו מיקי גורדוס". גורדוס הוא אחד העיתונאים החתומים על הכי הרבה ידיעות בלעדיות וראשוניות.
 
מיקי גורדוס
מיקי גורדוס צילום: יהונתן שאול

כל ידיעה שהוא פרץ איתה למהדורות החדשות של קול ישראל ברדיו ו"מבט" בטלוויזיה, הייתה פרסום ראשון, הרבה פעמים פרסום ראשון עולמי.

גורדוס הכניס אותנו לחדר העבודה הצר והעמוס לעייפה שלו, בביתו התל-אביבי בשדרות חן. בחדרו מאות משדרי רדיו, לוויינים ומסכי טלוויזיה שנדחקים בחלל המצומצם. גורדוס סיפר לזמן חיפה על כמה מהסקופים שלו, על שדרים שלא פרסם ושעליהם לא דיבר מעולם.

בגילוי לב הוא מדבר לראשונה על המחלה שפקדה אותו ושניצח אותה, וגם על חשיפות של מבצעי קומנדו, חטיפות, שיחות של מדינאים עם נשותיהם והחברות עם אריק איינשטיין.

ולמרות כל מעלותיו, גורדוס דבק בענווה שכל כך אופיינית לו: "אני לא מעוניין באף פרס, כי אני לא רוצה להיות מפורסם ולהופיע ברבים", הוא אומר.
חדשות רצות על אופניים

מיקי (מיכאל) גורדוס, בן 66, נשם מיום היוולדו את עולם העיתונות. הוא נולד לזוג הורים יוצאי פולין, שהתגוררו בבית שבו הוא חי עד היום עם רעייתו בלהה. אביו, נתן גורדוס, היה עיתונאי סוכנות הידיעות הצרפתית בישראל, שעבד אף הוא מאותה דירה ממש.

"זו הייתה למעשה עבודה די דומה למה שאני עושה", מספר גורדוס הבן. "אני ממש גדלתי בבית עיתונאי, של מערכת עיתונות סביב השעון. כבר מגיל צעיר עבדתי עם אבא שלי ועזרתי לו, במשך הרבה שנים".

העבודה לצד האב לימדה את גורדוס לא רק רעב עיתונאי מהו, אלא הקנתה לו גם ידע בשש שפות - עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, רוסית ופולנית. "העבודה לצד אבי הייתה עבורי למעשה בית הספר הכי גדול לעיתונות", הוא אומר.

הידיעות שליקט אביו של גורדוס התקבלו באמצעות שידורי מורס

מפריז. בקומה שמתחת לדירת המשפחה הוצב מפענח מורס, שהיה משכתב את הידיעות. הידיעות הודפסו על מכונת סטנסיל ולאחר מכן הן הועברו באמצעות שליח שכונה 'תקומי', ושרכב על אופניו למערכות קול ישראל, מעריב והארץ. בשלב מאוחר יותר נכנסו לתמונה הטלפרינטרים. השיחות לפריז נעשו באמצעות טלקס שהיה בביתם.

ההתעסקות המרובה בכל אמצעי התקשורת האלו הביאה את גורדוס להתעניין בקליטת שידורי רדיו כבר מגיל צעיר. "אני לא הייתי מחובבי הרדיו, כלומר לא התעסקתי בבניית מקלטים או דברים כאלו", מדגיש גורדוס. "הרדיו הראשון שלי היה לגמרי לא מקצועי. כל הזמן חטפתי ממנו מכות מתח חשמלי, עד שהוא נשרף. אחר כך קניתי מהסוכנות הצרפתית רדיו שנמצא ברשותי עד היום. הוא שימש אותם עוד בימי הביניים, כפי שאני מגדיר זאת".

ב-1968 נסע גורדוס הצעיר לראשונה בחייו לארצות הברית, שם קנה את המשדרים הראשונים שלו. "הם דווקא לא עלו הון תועפות", הוא מספר בחיוך שובב. "בהתחלה שירותי המודיעין היו קונים את המשדרים היקרים, עד שהם הגיעו למסקנה שמכשירי חובבי הרדיו לא פחות טובים. אז הם הוזילו את המכשירים, וכך לי יש היום מכשירים שהיו בשירות המודיעין ועלו להם בזמנו עשרות אלפי דולרים, ואילו אני רכשתי אותם בגרושים".

גורדוס מספר כי הוא רוכש מכשירי רדיו גם מחברות ספנות ומהצבא. "מכשיר שעלה לצבא 25 אלף דולר - קניתי ב-2,000 שקל", הוא מדגים. "דווקא המכשירים האלו התקלקלו לי מהר מאוד, לעומת המכשירים של החובבנים עובדים שנים בלי כל בעיה".

ב-1965 עבר גורדוס לירושלים, והחל בלימודי מזרחנות ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית. באותה תקופה הגיע לביקור באולפני הרדיו. "באתי לראות איך עובדים בקול ישראל, בתקופה שבה ירון לונדון וחגי פינסקר הגישו יומן החדשות המיתולוגי", משחזר גורדוס בחיוך נוסטלגי. "לאט-לאט התחלתי להעביר ידיעות שקלטתי  לקול ישראל. היה לי כבר ניסיון, וידעתי מה שווה ידיעה ומה לא. אני זוכר איך ירון לונדון היה קורא לי בשידורים: 'ידידינו מיכאל גורדוס'".

ומתי זכית לכינוי הידוע "קשבנו"?
"זה היה ב-69' כשנקדימון רוגל, שהיה בהנהלת קול ישראל, החל לכנות אותי 'קשבנו'. מאז זה היסטוריה".

כשבגין הקשיב לגורדוס

כיום עיתונאים רבים מתהדרים במושג "פרסום ראשון", גם כאשר ערכן החדשותי של הידיעות לא גבוה. בעיקר בעידן האינטרנט כאשר ידיעות עולות תוך דקות מהרגע שהאיתוריות של הכתבים מצפצפות. אולם גורדוס, האיש בעל אלף האוזניים, התדרים ומכשירי הרדיו ותחנות השידור מכל העולם, חתום על חשיפות וידיעות ראשונות, שכל עיתונאי רב פעלים היה מאוד רוצה להתהדר בפרומיל מהן.

מנחם בגין
מנחם בגין צילום: דובר צה''ל

הסקופ הראשון שנרשם ברזומה העשיר של גורדוס היה חשיפת מבצע "תשורה". ב-28 בדצמבר 1968 חדר כוח של צה"ל לנמל התעופה האזרחי בביירות, והשמיד 14 מטוסי נוסעים של חברות תעופה ערביות. המבצע היווה פעולת תגמול בעקבות ירי של טרוריסטים באתונה כלפי מטוס אל על, יומיים קודם למבצע, וכן בתגובה לארוע חטיפת מטוס אל על שהמריא מרומא בקיץ הקודם.

"עד היום מצלצלות בראשי הקריאות של פקח הטיסה שם בביירות", נזכר גורדוס. "יש שריפה גדולה! יש שריפה גדולה!', הוא זעק את זה באנגלית. הפקח קרא אז בפאניקה. התקשרתי לקול ישראל, ואמרתי להם שיש פעילות של צה"ל בביירות. הם בדקו את זה וחשפנו בקול ישראל את המבצע".

איך עלית על התדר הזה, איך הבנת ששמעת את נמל התעופה של ביירות?
"אני משוגע על נמלי תעופה ותדרי תעופה, ובגילי המופלג מטוס נוסעים יפה יותר מאישה יפה", הוא צוחק.

שנתיים מאוחר יותר עלה גורדוס על שדר בו קלט כי רכבת אווירית גדולה וסודית עוברת בין ברית המועצות דאז, למצרים. "הם העבירו טילי נ"מ, וגם צוותי נ"מ רוסיים למצרים. החשיפה הזאת שלנו הייתה סיפור ענק, שעוררה הדים בכל העולם", מתגאה גורדוס.

גורדוס נוצר את לשונו כשהוא נשאל אם הצבא ביקש ממנו להעביר לכוחותיו תשדורות של צבאות אחרים שקלט, ושיכלו להזין את המודיעין הישראלי. "אני לא מדבר על זה", הוא מחייך, וסותם את הגולל על הנושא.

מה שגורדוס כן מוכן לגלות, ממרחק הזמן, זאת פעולה צבאית של ישראל שבוצעה בעקבות מידע שהוא העביר לראש הממשלה דאז, מנחם בגין. "פתאום קלטתי שדר של מסוקי הקומנדו הלבנוני שחגו קרוב לגבול. התקשרתי למזכיר הממשלה, וביקשתי ממנו שיודיע לבגין. בגין הכיר אותי טוב, מכיוון שהוריי היו מקורבים בזמנו לאנשי האצ"ל. וכך בגין יצא מישיבת הממשלה והורה לתקוף את המסוקים הלבנונים. צה"ל תקף וחיסל אותם".

העימות עם חיים יבין

אחד הסקופים העולמיים שעליהם חתום גורדוס יכול היה להסתיים בטרגדיה גדולה אם היה מתפרסם בעידן האינטרנט. באוקטובר 1977 נחטף מטוס לופטהאנזה שהיה בדרכו ממיורקה לפרנקפורט. המטוס נלקח למוגדישו, בירת סומליה. גורדוס עלה על תדר הקומנדו של צבא גרמניה, והבין כי הם בדרך למבצע חילוץ של החטופים.
 

חיים יבין
חיים יבין צילום: עומר מסינגר

גורדוס, שהתלהב מהסקופ הלוהט שהיה בידיו, התקשר לחיים יבין, שהיה אז עורך מהדורת מבט, מתוך מחשבה שבשעת השידור, תשע בערב, מבצע החילוץ כבר יסתיים. אולם עם חלוף השעות ומהאזנות נוספות לתשדורות הקומנדו הגרמני, התחוור לגורדוס כי המבצע כלל לא ייצא לדרך עד תשע.

"החלטתי להתקשר ליבין והתחננתי אליו שלא ישדר את זה, מכיוון שהוא עלול כך לחשוף את הקומנדו, ואנחנו עשויים לגרום לכישלון המבצע ולהריגתם של אנשים". אולם יבין לא נענה לתחנוניו של גורדוס. "ניסיתי להפעיל עליו לחצים מצד חברים שהיו לי ברשות, כמו משה שלונסקי ואהוד יערי, אבל הוא התעקש. ניסיתי להתקשר למנכ"ל הרשות, שהיה אז טומי לפיד ז"ל. אבל אז לא היו ניידים, וטומי לא היה בבית, כך שלא הצלחתי להשיג אותו", מספר גורדוס.

אחרי השידור מיהרו שלטונות גרמניה להתקשר לכל סוכנויות הידיעות בעולם, וביקשו שלא לצטט את הטלוויזיה הישראלית, בכדי לא לסכל את מבצע החילוץ.

מרגע שידור הידיעה במבט, עברו על גורדוס שעות מורטות עצבים. "פעולת החילוץ הייתה בשתיים לפנות בוקר, ואני חשבתי שאמות עד אז. אמרתי לעצמי שאם אנשים ייהרגו בגללי - אני לא יודע איך אחיה עם זה. לשמחתי זה עבר נקי. כל הטרוריסטים חוסלו, וכל הנוסעים חולצו ללא פגע. המזל הוא שלא היה אז אינטרנט, אחרת הידיעה של מבט הייתה מגיעה תוך שניות לכל מקום".

אחרי המקרה ביקש לפיד מגורדוס שלהבא יעביר דרכו ידיעות מהסוג הזה. גורדוס הנהן בראשו, אבל בתוך תוכו החליט שמעתה לא יעביר מידע כזה, עד שהארוע לא מסתיים. "הייתה למשל חטיפה של מטוס ירדני. הירדנים הטיסו יחידת קומנדו שלהם לתוניס, ועל זה לא דיווחתי, זה היה בשנות השמונים. לא רציתי לסכן את המבצע שלהם".

וגורדוס אכן עמד בהחלטתו. בשנת 1980 הוא שמע את קריאות המצוקה של טייסי המסוקים והמטוסים של צבא ארצות הברית, שיצאו לחלץ את בני הערובה שנחטפו בשגרירות ארצות הברית בטהראן. המבצע נכשל למרבה הצער, וגורדוס מספר כי חיכה עד שצבא ארצות הברית יודיע על כישלון הפעולה, ורק אז שידר את קלטות המצוקה של הטייסים".

המקרה הכי משמעותי שעליו נמנע מלדווח באופן מיידי היה ניסיון ההתנקשות בנשיא מצרים דאז, חוסני מובארק. ב-7 ביולי 1995, כשהגיע מובארק לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, כדי לקחת חלק בוועידת הפסגה האפריקאית, פתחה חוליית טרוריסטים של הג'יהאד האסלאמי המצרי באש על שיירת מובארק.

"קלטתי את השידורים של טייס המטוס הנשיאותי של מובארק. הוא דיווח לקהיר על ניסיון ההתנקשות בפרטי פרטים. חיכיתי עד שהמטוס של מובארק יגיע לתחום האווירי של מצרים, ורק אז דיווחתי על ניסיון ההתנקשות. גם אז מחתה ממשלת מצרים על מה שעשיתי, והגישה את מחאתה למשרד החוץ הישראלי. אבל זה היה בולשיט, לא סיכנתי אותו כלל". 

מצאנו שבויים חיים

לפני עשרים ושלושים שנה, הרבה לפני שהפיכות במזרח התיכון החלו והתפתחו דרך הפייסבוק, הידיעות שגורדוס אסף מעשרות המשדרים ותחנות הטלוויזיה שקלט דרך הלוויינים שלו, הפכו לקריטיים לא רק עבור עולם העיתונות, אלא גם לשם הצלת חיים.

שבויים ישראלים במצרים
שבויים ישראלים במצרים צילום ארכיון: דובר צה''ל

לזכותו של גורדוס רשומים עשרות סקופים ענקיים, אבל אחת התרומות החשובות שלו זכורה ממלחמת יום כיפור. גורדוס היה אמור להתגייס במלחמה, ולשרת בדובר צה"ל. כפי שעשה במלחמת ששת הימים, הוא היה אמון על ליווי צוותי הטלוויזיה הזרים לשדות הקרב. אלא שאז הוחלט להשאיר אותו בעורף לטובת שידורי קול ישראל. בדיעבד, החלטה זו הביאה תועלת למשפחות וחיילים רבים.

באחד מימי המלחמה הנוראה, התחיל גורדוס לקלוט את שידורי הטלוויזיה המצרית. "המודיעין שלנו אז לא היה ערוך לכלום, ואני קלטתי אז את הטלוויזיה המצרית. אני יודע שזה נשמע לא אמיתי, אבל הצבא שלנו לא ישב וצפה או קלט את השידורים האלו. פתאום החלו להופיע תמונות של טייסים שלנו שנפלו בשבי. צריך להבין, היה מדובר בטייסים שחשבו שהם נעדרים, או שנהרגו. אף אחד לא ידע שהם שבויים.

"למודיעין שלנו לא היה כלום, לא היה להם אפילו וידאו להקליט את התמונות. אז הצבא שלח אליי צלם סטילס, שישב שעות וצילם תמונות מהמסך. ככה עברו על התמונות וזיהו כל חייל שלנו, והבינו שהם בחיים והם בשבי. וכך יכולנו לדרוש אותם בחזרה".

אחרי המלחמה הזמינו מפקדים בכירים בחיל האוויר את גורדוס לבסיסים, להרים איתם כוס לחיים. "בצבא הבינו שגם זאת הייתה פאשלה, שלא היה להם אפילו וידאו", מספר גורדוס. "אז אחת התובנות הביאה לכך שברכבת האווירית שארגן הנשיא האמריקאי, ניקסון, הביאו את מכשירי הוידיאו הראשונים בארץ".

עם השנים רקם גורדוס מערכות יחסים עם כמה משפחות של שבויים. "יצא לי לפגוש משפחות של כמה שבויים, שמאוד עזרתי להם, וגיליתי להם מידע על גורל בניהם. כמה מהם היו אצלי בבית". בין היתר נוצר קשר בין גורדוס ויונה באומל, אביו של זכריה באומל, מנעדרי קרב סולטן יעקב. "הם שיוועו למידע, וביררו אם אני יכול להשתמש בקשרים שלי בעולם, כדי לאסוף מידע על גורל הנעדרים".

מקרה נוסף שנחרט בזיכרון של גורדוס, הוא של אחד השבויים בסוריה, שהסורים אפשרו לרשת CBS לראיין אותו בדמשק. "לא ידעו עד אז אם החייל בחיים, ואז התקשר אליי טכנאי מעמק האלה, שקלט את הראיון באמצעות לוויינים חזקים. קישרתי אותו עם בני משפחת השבוי, והם מאוד התרגשו לגלות שהבן בחיים".

גורדוס היה בקשר גם עם משפחתו של השבוי הבכיר ביותר במלחמת יום כיפור, המג"ד אסף יגורי. בסוף המלחמה, כשהוא השתחרר מהשבי, הגיע יגורי לגורדוס והעניק לו מארז שוקולדים גדול. יגורי היה בין השבויים שגורדוס סייע לזהות באמצעות הטלוויזיה המצרית".

מה הרגע הכי מרגש שהיה לך במהלך הקריירה?
"כל דבר שקשור בגורל של חיילים שלנו, מרגש אותי עד היום. ביום כיפור היו רגעים מאוד קשים. לי היה הכי קשה כשנודע לי שחבר-טייס, שהיה לי כמו אח, נהרג".

הנשים של קיסינג'ר ואבן

גורדוס היה הראשון שקלט ושידר את המידע על דבר חטיפת מטוס אייר פראנס שהיה בדרכו מאתונה לאנטבה, שמבצע חילוצו כונה "מבצע יונתן". "שמעתי את תשדורות החוטפים שקראו למטוס 'חיפה', והשמיעו את כל האיומים שלהם. זו הייתה התרגשות ענקית, מאחר ומדובר בטיסה עם ישראלים ויהודים", משחזר גורדוס בהתרגשות.

הנרי קיסינג'ר בועידה בוושינגטון
הנרי קיסינג'ר בועידה בוושינגטון  צילום: אי-פי

גורדוס חתום גם על הצלת חייו של נשיא קפריסין ב-74', הארכיבישוף מקריוס. מקריוס הודח על ידי כת צבאית שהודיעה על מותו, אלא שגורדוס קלט שדר חלש ששלח מקאריוס מהעיר פאפוס. הוא שידר כי הוא חי. גורדוס העביר את ההקלטה לידי הבריטים, ואלו ניתחו אותה ואכן מצאו את מקאריוס והצליחו לחלצו למלטה. מקאריוס, ששב לכהן כנשיא קפריסין, הודה לימים לגורדוס על כך שהציל את חייו.

בין כל ההאזנות של גורדוס אפשר למצוא לא מעט פיקנטריה. גורדוס מעיד על עצמו כי נמנע מלפרסם דברים רבים, אף שיכלו לעורר עניין רכילותי רב. כך למשל, הוא מספר על שיחה שקלט, בה שמע את הנרי קיסינג'ר, שר החוץ של ניקסון, משוחח עם אשתו מהמטוס הנשיאותי "אייר פורס 1". גם אבא אבן עלה בחכתו של גורדוס, כאשר התקשר לרעייתו כשביקר בארצות הברית בעת שכיהן כשר החוץ. גורדוס, שבחר שלא לפרסם את פרטי השיחות, מספר כי אבא אבן הבטיח לשלוח לרעייתו חבילה. "זאת הייתה שיחה יפה", הוא מתמצת.

מלבד השדרים שגורדוס קולט, הוא גם נוהג להקליט שיחות רבות. אחת מהשיחות שהקליט ולא פרסם בזמן אמת, הייתה זו של אלכסנדר הייג, ששימש בימי ניקסון כראש צוות הבית הלבן. גורדוס הקליט שיחה שניהל מהמטוס הנשיאותי, בה הוא מורה לאנשי הבית הלבן למנוע מחוקרי "ווטרגייט" מלהגיע לקלטות הנשיא, שעשויות היו להפליל את ניקסון.

כעבור כמה שנים הגיע צוות של NBC במטרה להכין סרט על גורדוס. "נתתי להם לשמוע את ההקלטות שהיו לי מאותם ימים. בהקלטה הייג משתמש בשם הצופן 'חולץ מסמרים'". אנשי התחנה האמריקאית לקחו את הקלטות איתם לארצות הברית, וכעבור כמה ימים התקשרו לגורדוס בצהלות: "יש לך סקופ ענק ביד", בישרו לו.

בזכות הקלטות, הובהרה חומרת מעשיו של הייג, והוא נאלץ לעמוד לחקירת הסנאט, בטרם התמנה למזכיר המדינה בממשל רייגן. "מישהו מטומטם בצבא שלנו כעס עליי", מספר גורדוס בכעס. "הוא אמר לי שעכשיו הייג יהיה נגדנו. אלא שהייג היה גנרל, והוא היה לגמרי פרו ישראלי". 

מעולם לא יצא לחופש

גורדוס נשוי כמעט שלושים שנה באושר רב לבלהה. לשניים יש שלוש בנות, הצעירה בהן אמורה להתגייס בימים אלו לצבא, ולשרת כמורה חיילת.

מיקי גורדוס בחדר העבודה שלו
מיקי גורדוס בחדר העבודה שלו צילום: יהונתן שאול

בעיני רוחם של רבים, נדמה שגורדוס לא זז לעולם ממשדריו ומכל הערוצים שהוא קולט. ואכן, מתברר, גורדוס מעולם לא יצא לחופשה. כן, שמעתם טוב, מעולם. ובכלל, מאז 1981 הוא גם לא עלה על מטוס ולא יצא לחו"ל. לאשתו בלהה אין שום בעיה עם זה.

האהבה בין השניים יכולה לעורר קנאה. "את יודעת איזה כיף לראות את הבעל כל הזמן?", מצהירה בלהה בחיוך גדול.

גם אם אתם לא יוצאים לחופשות משפחתיות?
בלהה: "אנחנו מבלים בבית. מעולם לא יצאנו לחופשה, וזה לא מפריע לי. יש לנו בית יפה ששיפצנו, ואני נהנית להיות בו".

אנשים לא יבינו אתכם.
בלהה: "לי לא אכפת מאנשים אחרים, לי נעים להיות כל יום, כל היום - בבית לצד מיקי. אין לי שום בעיה עם זה. כשיש תקופות לחוצות, אז אני מדברת איתו פחות".

מיקי: "שנינו אנשים מאוד שמרנים. אני נולדתי וגדלתי בבית שבו אני גר. כל חיי אני עובד ברשות השידור. אני לא מכיר דבר אחר, ולא רוצה להכיר. היו פיתויים והיו הצעות ממקומות אחרים, ולא הלכתי אליהם".

למה שמרת אמונים לרשות?
"בשבילי קול ישראל זה משפחה. נפשית אני לא מסוגל לעבור לכלי תקשורת שאני אצטרך להתמודד בו מול קול ישראל. פעם המנכ"ל אמר לי: 'מיקי אתה משוגע', כשהוא שמע על ההצעות שקיבלתי וסירבתי להן. עניתי לו: 'שמע. כל חיי גרתי באותו בניין, מעולם לא בגדתי באשתי ואני עובד באותו מקום'. אני טיפוס מאוד רגשי".

מה יהיה ביום שתחליט לפרוש?
"כל זמן שהבריאות מאפשרת לי לעבוד - אעבוד. זה מה שמשאיר אותי צעיר, ועם הרצון להמשיך לחיות".

היית ממליץ למישהו צעיר להמשיך, את העבודה שאתה עושה?
"אלו חיים של הקרבה. כששואלים אותי 'איך אתה עובד כל כך קשה', אני עונה: 'אני לא עובד קשה, אני עובד הרבה'. אני אוהב את זה. וגם", מוסיף גורדוס וצוחק, "מצאתי את הנוסחה שנותנת לי כוח: בננות. יש לי מזה אנרגיה".

את גורדוס לא מעניין המרוץ המטורף אחרי פרסום ידיעה ראשונה, במרחק דקות מהמתחרה: "ממרומי גילי, אותי כבר לא מעניין המרוץ הזה".

קרתה לך פאשלה בקריירה?
"כן, והיא לא הייתה באשמתי. בשנות התשעים צלצל אליי גורם ישראלי בכיר, ואמר לי שיו"ר הפרלמנט הלבנוני נפצע קשה. אמרתי לאותו גורם שלא שמעתי דבר מהתחנות הלבנוניות. הוא אמר: 'אני אומר לך ממקורות פנימיים שלנו, שזה נכון'. אני פרסמתי את זה, ואחר כך התברר שקשב במודיעין הישראלי עשה מתיחה מטומטמת של 1 באפריל, וכל זה לא היה נכון. אחר כך הייתה בינינו אווירה לא טובה.

מאבק על החיים

עם כל הסקופים עליהם הוא חתום, מסתבר שלגורדוס לא מפריע שהוא מכונה "קשבנו" ולא כתבינו. "מבחינתי זה לא קשבנו בק', אלא כשבנו ב-כ', שזה גם מקשיב וגם כתב. רצו לשנות את זה לפני הרבה שנים לכתבנו. אמרתי להם: 'הייתי קשבנו, ואני רוצה להישאר כזה'. אני לא מחפש פרסום וטייטלים".

מיקי גורדוס
מיקי גורדוס צילום: יהונתן שאול

בלהה: "מיקי לא מעוניין להתפרסם. הוא סירב להיות בטלוויזיה, הוא אדם מאוד צנוע ופרטי".

מיקי: "הציעו לי פרסים ודחיתי אותם, מכיוון שלא נוח לי להופיע בפני קהל ולעלות לבמה, לקבל פרס ולנאום".

לא הפריע לך שלא קיבלת את פרס סוקולוב לעיתונות?
"שאלו אותי מרשות השידור אם אני מעוניין בפרס, אמרתי להם שלא. אמרתי שלא יעיזו להציע אותי, מכיוון שלא רציתי להיות שם. בגילי המופלג, מה שחשוב לי זה הבריאות והמשפחה. קיבלתי את פרסי רשות השידור, אבל זה לא המטרה".

בכל זאת יש דבר אחד שמפריע לגורדוס: "במלחמת המפרץ הראשונה עשו לי עוול, לא נתנו לי את פרס רשות השידור ונתנו לאחרים. הייתי בטוח שהגיע לי, עשיתי להם את כל הסיקור. מה שהכי הפריע לי שהלכו מכות במסדרונות רשות השידור, כדי לקבל את הפרס. אחרי שחילקו אותו בא אליי המנכ"ל דאז, אריה מקל, ואמר לי: 'מיקי, למה לא ביקשת? אם היית מבקש - היית מקבל'.

"אז אני אומר, אם ככה מחלקים פרסים - אז עדיף לא לקבל. אני רואה כאלו שמקבלים, אבל אני לא יודע מאיפה זה בא להם, גם כאלו שמקבלים את פרס ישראל. בשטחים שונים יש זילות איומה של הפרס, זה הכל קשרים. מי שמקושר - מקבל".

בלהה: "אמרתי לו, שעם כל ארבעים השנה שהוא נתן, מגיע לו פרס ישראל. אבל הוא אדם יותר מדי צנוע ולא מכבודו לבקש. הוא מתבייש לבקש, אני אומרת לו גם תבקש גמול כספי גדול יותר, מגיע לך".

גורדוס קוטע את אשתו, ואומר: "אבל אני אדם מאושר".

בלהה: "אנחנו כן צריכים את הכסף, וצריכים ביטחון כלכלי".

גורדוס: "בואי אספר לך סיפור. הייתי חולה ועמדתי על סף מוות. כל חיי סבלתי מאלרגיה, אבל אחרי רצח רבין לקחתי את זה מאוד קשה. חטפתי אלרגיה שבמשך שנים לא יכולתי ללכת שני צעדים. הגעתי ל-43 קילו, הייתי מת מהלך. לא יכולתי לשדר שידורים חיים, מכיוון שלא יכולתי לחבר שתי מילים. הגיע יום אחד, והיה גמר אליפות הכדורגל לנשים העולמית. ואז צעקתי לאשתי: 'בלהה תקראי לטיפול נמרץ'. זה היה ב-2000. באו לכאן טיפול נמרץ, הפסקתי לנשום ועבדו עליי 40 דקות עד שהכניסו אותי לאמבולנס.

"התעוררתי אחרי 13 שעות בטיפול נמרץ נשימתי באיכילוב. הייתי מונשם ומורדם. סיפרו לי שתלשתי את צינור הנשימה, ואז התחלתי לנשום כמו אדם חדש. אחרי כמה ימים שוחררתי מבית החולים, ומאז אני חי בזכות רעל בשם קורטיזון, שגרם לי בתחילה לאיבוד מאור עיניי לקטרקט. עברתי ניתוח, ומאז אני חי 11 שנה מצוין. צעיר אני כבר לא אמות.

מהטראומה הזאת יצאתי מאוד מחוזק. זה סידר לי את הפרופורציות בחיים והפכתי לאדם יותר טוב, וגם הדברים שחשובים לאדם מן הישוב כבר לא חשובים לי. העובדה שאני קם ואני רואה שהמשפחה בסדר, ושכבר 11 שנים לא היה לי התקף אלרגיה אחד - זה כל האושר שלי. אני לא צריך יותר מזה, ויש לי את מקום העבודה שאני הכי אוהב".

איינשטיין, מושונוב וחברים

גורדוס זכה לככב בכתבות רבות שעסקו בו ברחבי העולם כולו - ב"טיים מגזין", ב"ניו יורקר" וכן ברבות מרשתות הטלוויזיות הגדולות והנחשבות בעולם. אולם הוא מודה שכל אלו מתגמדים לעומת מחמאה אחת שקיבל ממי שהוא מחשיב לאחד מגדולי העיתונאים בזמננו, עיתונאי "הארץ" זאב שיף המנוח.

אריק איינשטיין ומוני מושונוב
אריק איינשטיין ומוני מושונוב צילום מסך

"עד היום אני בוכה על מותו של חברי זאב שיף ז"ל, שהיה לי איתו קשר הכי טוב, והוא גם עזר לי המון", מספר גורדוס בצער. "הוא היה כמו אבא שלי, ומבחינה מקצועית הוא היה עילוי. זאב, שהיה נורא מקמץ במחמאות, היה אומר לי: 'מיקי, תדע לך שאתה עיתונאי נהדר. אביך היה העיתונאי הכי גדול שהכרתי, ואתה ממש הולך בעקבותיו'. יום אחד זאב הגיע אליי בזמן שצוות טלוויזיה צרפתית שעשה עליי סרט היה אצלי. שאלו אותו עליי והוא אמר: 'הוא העיתונאי הכי טוב בעולם'. מאז אותה מחמאה אני מהלך בעננים".

העובדה שגורדוס קלט שידורים מכל העולם, הרבה לפני ימי הכבלים ושידורי הלוויין, זימנה לביתו את כל המי ומי בפוליטיקה ובעיקר בעולם הספורט. אחד שהפך לבן בית של ממש ולחבר קרוב הוא אריק איינשטיין.

"איינשטיין היה יושב כאן ימים על ימים וצופה בכדורגל עולמי, בתחרויות אתלטיקה. בכל", הוא מגלה. "אליו היה מצטרף גם מוני מושונוב. שניהם היו רובצים כאן שעות, ומתלהבים מכל גול". איינשטיין וחברו הטוב של גורדוס, אהוד יערי, היו דואגים לשלומה של משפחת גורדוס בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. אחרי כל נפילת טיל הם היו מתקשרים ושואלים איפה הייתה הנפילה. איינשטיין, מספר גורדוס, אף הציע להעביר את בנות משפחת גורדוס לירושלים, אבל המשפחה סירבה.

גם רבים נוספים היו מבאי הבית הקבועים בדירת משפחת גורדוס. "אבא של עמוס מנסדורף היה בא לראות את הבן שלו משחק בטורנירים בחו"ל", נזכר גורדוס. גם מאמן נבחרת ישראל, יצחק שניאור, היה מגיע בלילות לצפות במשחקי נבחרות קולומביה ואוסטרליה. לעיתים שניאור גם קיבל מגורדוס הקלטות של המשחקים".

בני הזוג גורדוס מספרים בערגה על הימים בהם אנשי מכבי תל אביב בכדורסל, בהם גם שמעון מזרחי, היו מגיעים בקבוצה של עשרים איש ומתיישבים בסלון הבית, צופים ביריבות ומעבירים ערב של צחוק.

ולמי שהתגנב לליבו ספק, גורדוס מסכם: "לא עידן האינטרנט ולא אף דבר יגרום לי להפסיק לעבוד, או להיות לא רלוונטי. אני אמשיך להזרים ידיעות, להקשיב ולנסות להביא פרסומים ראשונים. אני אהיה שם כל עוד אני נושם".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/local/north/ -->