בגובה העיניים עם פרופ' אוריאל בכרך
הוא נולד בגרמניה ועלה ארצה לפני השואה. בגיל 22, כסטודנט לכימיה, לימד את עצמו להכין חומרי חבלה, ובהמשך היה ממקימי חיל המדע. הוא ברח מבית החולים כדי להשתתף במלחמת השחרור . 1,036 מילים עם פרופ' אוריאל בכרך (85)
"נולדתי בגרמניה בשנת 1926, ובשנת 1933 משפחתי עלתה ארצה. אבי, שהיה רופא, קיבל מכתב מהגסאפו ובו נכתב כי אינו יכול לעסוק יותר ברפואה בגלל מוצאו היהודי. בעקבות זאת הוא החליט שגרמניה היא לא מקומנו ועלינו לארץ, לפתח תקווה, שם גדלתי".
ירושלים
"אחרי שסיימתי את התיכון התגייסתי למשטרת היישובים העבריים, שהייתה משטרה בחסות הבריטים ונועדה להגן על היישוב העברי. אחרי שסיימתי את שירותי שם בשנת 1945 עברתי לירושלים, והתחלתי ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. מאז ועד היום, עם כמה הפסקות במהלך השנים, אני גר בעיר. בין השנים 1955-1953 חייתי באנגליה, וגם בארצות הברית הייתי לתקופות מסוימות. לימדתי וחקרתי שם, אבל בסוף תמיד אני חוזר לירושלים, זה ביתי".
שכונת ימין משה
"אני גר שם משנת 1973. זו שכונה יפה מאוד, ציורית מאוד. חדר הסלון בביתי נבנה כבר בשנת 1880. הבית עבר שיפוצים כמובן, אבל תמיד תוך שימור הסגנון העתיק. יש בשכונה כל מיני חוקים שיש לשמור עליהם. הרעפים למשל צריכים להיות מתוצרת מרסיי, כמו שהיה נהוג אז, וגם צבעם של הלבנים צריך להיות תואם לצבעם המקורי. היתרון הגדול של השכונה הוא שהיא יפה מאוד ולא רחוקה מהעיר העתיקה וממרכז העיר.
"בשנת 1947, ימים ספורים אחרי הצהרת כ"ט בנובמבר, פרצו ערבים למרכז מסחרי שהיה אז בקרבת השכונה, והחלו לבזוז את בתי העסק ולהעלותם באש. אני הייתי אז באוניברסיטה, בהר הצופים. חבריי ואני ראינו עשן מיתמר מכיוון שער יפו והחלטנו לרדת ולהגן על המקום. קיבלנו נשק ובסוף הצלחנו להבריח משם את הבוזזים. עד היום אני שומר ידיעה ישנה מהעיתון שמתארת את האירוע הזה".
הגימנסיה העברית
"בפברואר 1948 אהרון קציר, שהיה אז אהרון קצ'לסקי, כינס בבניין הגימנסיה העברית את כל הסטודנטים לכימיה ולפיזיקה מהאוניברסיטה - היינו אז כ~20 איש. הוא אמר לנו שאנחנו צעירים, שיש לנו ראש פתוח ולכן אנחנו יכולים להתמודד עם בעיות שהמבוגרים לא יכולים להתמודד עמן.
"הוא אמר לנו שעוד מעט יהיה אמברגו ושאנחנו צריכים לעלות מהר להר הצופים וללמוד מספרים כימיה צבאית, וזה מה שעשינו. מצאנו בספריית האוניברסיטה ספר שעסק בכימיה צבאית, והוא היה לחם חוקנו. כל בוקר מישהו היה לומד פרק מהספר, נותן הרצאה לשאר חבריו, ובערב כבר היינו מיישמים את החומר בפועל במעבדה".
הר הצופים
"המקום היחיד שאפשר היה להשיג בו חומרים כימיים ושהייתה לנו יד חופשית להשתמש בהם. עד היום אני מופתע שלא התפוצצו לנו דברים בידיים, כי לא היינו אז מומחים בחבלה. עם הזמן למדנו עוד ועוד והפעילות הזאת, שהחלה במחתרת, היא שהיוותה את היסוד ואת התשתית לחיל המדע של צה"ל".
מלחמת השחרור
"התקופה של שנת 1948 הייתה תקופה סוערת מאוד. הרגשנו שאחרי 2,000 שנה אנו מקימים משהו חדש, וכולם היו אפופים בהתלהבות ובמסירות. היתרון שלנו היה שהיינו צעירים ולא ידענו יותר מדיי ולכן העזנו. ברגע שיודעים יותר מדיי, יודעים שזה לא ילך ולא מנסים. בתקופה ההיא גם לא היה מצב שאנשים היו רעבים לכסף ולמעמד, הדברים הללו לא שיחקו תפקיד.
"הייתה רק מטרה אחת והיא להקים את המדינה. בסביבות חודש מאי 1948 התפוצץ לי משהו ביד ואושפזתי. החלטתי לברוח מהאשפוז, למרות שאפילו לא היה לי כסף לאוטובוס. הייתי חבוש, חסר כלום, ואנשים נתנו לי כסף לכרטיס. הייתה אווירה כזאת שכל אחד נרתם למשימה. התקומה הייתה על כתפינו וכל אחד היה מוכן לתרום הכול, זו ממש הייתה נחלת הכלל. בצבא הכול היה יותר קטן, אנשים הכירו אחד את השני. הרוח שפיעמה בנו אז קיימת גם היום, אבל רק ביחידות מסוימות, נבחרות".
בית הספר לרפואה
"אני העובד הוותיק ביותר שם. את תלוש המשכורת הראשון שלי קיבלתי ב~1 באוקטובר 1949. התחלתי לעבוד שם כשהמקום הוקם, ואני ממשיך שם עד היום. בימים ההם לא התחילו ללמוד שם משנה א', אלא רק משנה ג'. הסטודנטים הגיעו רק אחרי שכבר למדו אנטומיה במקומות שונים בחו"ל, ובמסגרת הדוקטורט שלי הדרכתי אותם במיקרוביולוגיה. כשהתחלתי שם התנאים היו קשים:
"הציוד היה מועט וישן, אנשי המקצוע לא היו מעודכנים כל כך בהתפתחות המדע
חיל המדע
"חיל המדע שימש בסיס לכל התפתחות המדע בארץ. חבריו הם אלה שהניחו את התשתית לתעשייה ותפסו בה מקומות עבודה רבים. חלק מהגופים שצמחו ממנו הם רפא"ל, שהגיעה לתוצאות מרחיקות לכת, הוועדה לאנרגיה אטומית, שהגיעה להישגים המוכרים בכל העולם, וכן המכון הביולוגי, שמבצע עבודה חשובה מאוד".
ניר ברקת
"מצד אחד הוא דואג לשיפור ולקידום העיר: מאז שנכנס לתפקיד העיר נקייה יותר משהייתה בעבר, ויש המון אירועי תרבות. מצד אחר, אני לא אוהב את היצר שלו לבנות מחוץ לשטחים. לדעתי זו שגיאה שהוא מעודד בנייה שהיא כביכול לא חוקית".
כתיבה
"על הספר שכתבתי, 'בכח הידע – פרקים בתולדות חיל המדע', אקבל את פרס נשיא המדינה על שם אפרים קציר המנוח. אפרים קציר הוזכר בספרי בהרחבה, שכן הוא היה מפקד חיל המדע, ועל כן מצאו אותי ראוי לקבל פרס להנצחת זכרו ומורשתו. בשנה שעברה גם קיבלתי פרס מטעם ראש עיריית רומא על תרומתי לחקר הסרטן. הקשרים שלי עם איטליה לאורך השנים היו הדוקים מאוד.
"ב-1970 ארגנו כנס בניו יורק והזמנתי אליו מדענים מאיטליה, שבתקופה ההיא היו די מבודדים. נוסף לכך, מצאנו שחולי סרטן מפרישים חומר מסוים בשתן, והגילוי הזה הכה גלים שבעקבותיהם התהדקו הקשרים עם אוניברסיטת בולוניה, ובהמשך גם עם אוניברסיטת רומא".
הצלחה
"בעיניי צריך להסתכל פחות על הצלחה ויותר על התמדה. במהלך חיי השקעתי עבודה של שנים, ולא ידעתי מה ילד יום. על כן צריך להיות עקשן, לתפוס רעיון מקורי ולדעת להתמיד בו. זה מה שעשיתי גם במהלך שירותי הצבאי וגם במחקריי, ולמזלי הצלחתי".
משפחה
"יש לי שלושה ילדים, תשעה נכדים ושתי נינות. הבן שלי ממשיך בדרכי והוא מרצה בכיר ברפואת שיניים בעין כרם. כשיש לי בעיות במחשבים הוא עוזר לי, וכשהוא צריך לכתוב בקשות למענק מחקר אני זה שעוזר לו. בת אחת שלי מתגוררת בחיפה והיא כבר סבתא, ובתי השנייה מתגוררת ברמת השרון".
זקנה
"אני בן 85. כוחי עוד במותניי, ואני מקווה שאמשיך כך. לאחרונה השתתפתי בחגיגות יום ההולדת ה~90 של יצחק נבון. הוא אמר שם משפט חשוב, שפעם אמר לי גם אדם יפני: 'כשסביבון מסתובב, הוא עומד זקוף. ברגע שהוא מפסיק להסתובב, הוא נופל'. לקחתי את המסר של המשפט הזה ואני משתדל ליישם אותו. אני עדיין פעיל מאוד, ובכל ההרצאות שאני נותן אני משתדל לעמוד זקוף. בימים אלה אני מתרגם את הספר שכתבתי לאנגלית".
אוריאל בכרך
"אדם פעיל שאוהב את הבריות, ומקווה שהבריות אוהבות אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם