ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

"הוא נשאר קומוניסט": כוכב מסיבות הרחוב של ת"א חוגג 76

"אלברט הבולגרי" הוא הכוכב של מסיבות רחוב שנערכות בכל יום שישי זה עשור ברחוב מרכז בעלי מלאכה בתל אביב. בתפריט: מוזיקה (שלו), סיפורים (שהוא ממציא), אוכל (על חשבונו) וחבורת חוגגים מסורים

יש שמכירים אותו בתור "אלברט הרפד", יש שמכירים אותו כ"בטונה" ורבים מכירים אותו כ"אלברט הבולגרי" – אבל נראה שאין אף אחד ברחוב מרכז בעלי מלאכה וסביבותיו שלא מכיר את אלברט סלומון.

זה למעלה מעשר שנים מארגן סלומון כל יום שישי מסיבת רחוב קטנה בכניסה לבית המלאכה הישן שלו, ברחוב מרכז בעלי מלאכה 7.

המרפדיה עצמה אמנם נסגרה בטקס חגיגי במיוחד לפני שלוש שנים, אחרי 60 שנות עבודה של אביו ולאחר מכן שלו, אבל סלומון ממשיך במסורת המסיבות – "קבלות השבת", הוא קורא להן – וכל שישי בצהריים פותח בכניסה לבניין האטום שולחן עם אוכל ומשקאות, ומנגן באקורדיון שירים מתקופות אחרות.

בשישי שעבר ציינו סלומון ותושבי הרחוב את יום הולדתו ה-76 במסיבה גדולה במיוחד, עם בלונים ובדים צבעוניים שנתלו מהבניינים הסמוכים, פחים מאולתרים שנתלו על עמודים כדי לשמור על הניקיון, אוכל לאורחים ולחסרי בית, ובקבוקי בירה, וודקה וערק שנמזגו בנדיבות לכל עוברי האורח ברחוב.

במרכז ישב סלומון, ובמשך שעתיים ניגן באקורדיון ושר שירים בבולגרית, רוסית, עברית, ספרדית וג'יבריש. בין לבין פיזר מחמאות לנשים בקהל, שמנה כ-30 אורחים, מכרים וזרים, וסיפר סיפורים מומצאים וחסרי כל שחר על חייו (כמו הסיפור הארוך שסיפר על בנו האהוב, נגן הגיטרה שהצטרף אליו לכמה מהשירים. למעשה הנגן לא היה בנו, והם כמעט ולא מכירים).

החבורה הקבועה של סלומון, שמתמידה להגיע כל יום שישי, מורכבת מקבוצה של חמישה-שישה חסרי בית, שכבר למעלה מ-30 שנה הוא פותח להם ולאחרים שולחן עם פת שחרית נדיבה על חשבונו כל יום בשש בבוקר, ומתושבים מסורים מהרחוב.

"אלברט מייצג עולם קסום שהולך ונעלם", אומר אופירה אבישר, מרצה לאמנות, שכנה וידידה. "הוא מכוסה קעקועים קומוניסטיים, והוא נשאר קומוניסט מאז ילדותו ברומניה, אבל הוא גם ימני בארץ, וגם אמן בנשמה, וגם אוהב אדם, והוא עושה אירועים שכונתיים שאין כדוגמתם".

גם סלומון עצמו מצר על השינויים שהוא רואה בעולם, ועל אובדן של ערכים ישנים. אחרי חיים של עבודה כרפד, סלומון שקוע בפנסיה, חי באושר ובצניעות עם אשתו, גאה בילדיו ונכדיו, וממשיך לנגן בבתי

מלון, אירועים של העדה הבולגרית ("אף עדה בארץ לא הצליחה להוציא כל כך הרבה רופאים, עורכי דין ואנשי רוח כמו הבולגרים, באחוזים"), וארבע פעמים בשנה נוסע להופיע גם בבולגריה. אך גאוותו העיקרית היא בתרומותיו רבות השנים לחסרי בית, שכוללת גם מתן לבוש ומחסה.

 כשהחברים מחמיאים לו שהוא בקושי נראה בן 60, אומר סלומון שזה נובע מהמוזיקה ומתפיסת עולמו: "אני לא חושב על נדל"ן, על כסף, על להשקיע בבורסה ולעשות קופה ודולרים. בדור הצעיר אין יותר אנשים כאלה, היום כולם רצים אחרי טוטו ובורסה, ואף אחד לא מדבר על אהבה, על החברה והמדינה, על אידיאלים. אני בא מעולם של מוזיקה ואהבה ושמחת חיים, ולתת מה שרק אפשר למי שרק אפשר. תאמין לי, אלה החיים שצריך לחיות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...