ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

סגן אלוף העולם בקליעה סרגיי ריכטר: "בעיריית רחובות לא מתייחסים אליי"

"אני מתאמן ברעננה, כי רחובות היא לא עיר של ספורט. היא עיר של מכבי שעריים והפועל מרמורק. נגיד את זה בעדינות, אמרו לי ללכת לחפש את החברים שלי". סרגיי ריכטר, בן ה-22, סגן אלוף העולם, שהבטיח את השתתפותו באולימפיאדת לונדון, לא מבין איך העיר שלו מתעלמת מהישגיו

"סרגיי ריכטר הוא הכישרון הכי גדול שהיה בארץ בקליעה, ואני למעשה אימנתי את כל הקלעים הטובים שהיו בארץ. לא היה כישרון כזה בקליעה הישראלית, זה כישרון שבא פעם בדור".

את המחמאות האלה שפך השבוע הקלע הבכיר של ישראל, גיא סטריק, שייצג אותנו בארבע אולימפיאדות. סטריק הוא מאמנו האישי של הקלע האולימפי סרגיי ריכטר.

קרוב לוודאי שהשם סרגיי ריכטר לא אומר הרבה לרובכם. ככה זה כשבוחרים בספורט אנונימי יחסית, ירי אולימפי למשל. הנה שלושה דברים על סרגיי ריכטר שכנראה לא ידעתם:

1. הוא הספורטאי הראשון שקבע את הקריטריון לאולימפיאדת לונדון 2012  2. ברזומה שלו יש זכייה בגביע העולמי ולפני שבוע זכה במדליית הכסף בגביע העולם 3. סרגיי תושב העיר רחובות, אך מתאמן ומייצג את רעננה. למה רעננה ולא רחובות? תבינו בהמשך.

בטקס פתיחת המשחקים האולימפיים ביולי 2012, בעוד קצת יותר משנה, סרגיי ריכטר, הקלע הרחובותי בן ה-22, יעשה את דרכו בפעם הראשונה כנציג המשלחת הישראלית.

בין כל הספורטאים שייצגו את ישראל באולימפיאדה הקרובה, ריכטר הוא הראשון שהשיג את כרטיס ההשתתפות ללונדון. "אני

לא מרגיש משהו מיוחד אם אני הראשון או האחרון בסגל האולימפי, העיקר שאני בפנים. השאלה היא מה אני אעשה שם באולימפיאדה", הוא אומר.

לפני כשבועיים סיים ריכטר כסגן אלוף העולם, בסבב הגביע העולמי בדרום קוריאה. ריכטר נחשב לקלע הצעיר ביותר בעשירייה המובילה.

הזכייה שלך במדליית כסף תשפיע על הסיכויים לזכות במדליה אולימפית?           
"לכולם יש סיכוי דומה. אתה מגיע לאולימפיאדה ושם יש 70 ספורטאים שמתחרים בדיוק כמוך. אני אעשה את המיטב ומקווה שזה יספיק למדליה", הוא אומר בצניעות.

קליעה זה לא ספורט שמצריך כושר גופני גבוה, כמו בכדורגל או כדורסל למשל. אבל בענף שבו כל מילימטר קובע צריך להכין את הגוף ברמה הכי גבוהה, כדי להיות כמה שיותר מדויקים. אדרנלין ביום התחרות, שלא כמו בשחייה, זה אסון.

לתחרות צריך להגיע בשיא הריכוז והרוגע, אבל כדי שזה יקרה העבודה היא רבה וקשה. קו רחובות~הרצליה (שם נמצא המטווח האולימפי בו מתאמנת נבחרת ישראל) מוכר לריכטר היטב, כמי ששייך לסגל האולימפי ועושה את דרכו יומיום לאימונים של חמש עד שמונה שעות.

"אני עובד הרבה על כושר פיזי ואירובי, בעיקר ריצה", הוא מספר, "גם משקולות אני עושה מידי פעם. צריך להיות בכושר יחסית גבוה כדי להנמיך את הדופק. כקלעים זה חשוב במיוחד שהדופק יהיה נמוך וכך נהיה מרוכזים ויציבים יותר משום שכל מילימטר קריטי אצלנו. אין מה להשוות בין שער בכדורגל למטרה שהבול שלה עומד על חצי מילימטר. לכן אני עובד ברזולוציות האלה".

ריכטר, כמו במקצוע שבחר, כך גם בחייו, הוא מכוון מטרה, חד וברור. על ההכנות ביום התחרות הוא אומר: "חשוב מאוד להקפיד בבוקר של תחרות לעשות את הדברים שבשגרה. לאכול את אותה ארוחת בוקר שאני אוכל בכל יום כדי להגיע רגוע לתחרות. אם אתה מגיע רגוע, אתה בחצי הדרך לקראת המוכנות לתחרות. אני מגיע בידיעה שכולם מתרגשים ולא רק אני.

"למדתי להתייחס למטרה עצמה. כל ספורטאי שהוא בתחרות יודע שיש לו מה להפסיד ויש לו במה לזכות, ובין שני הנתונים האלה אתה מתחיל להתרגש. אחד הדברים שעוזרים לי בהתמודדות זה הניסיון שצברתי לנטרל את הרעשים, למרות גילי הצעיר".

בעוד כחודשיים יפשוט ריכטר את המדים לאחר שירות צבאי של שלוש שנים ואז יתרכז אך ורק בהכנות לאולימפיאדת לונדון. ברזומה שלו זכייה בגביע עולמי בשנת 2009 אז הפתיע כשזכה, כי שהיה המתמודד הצעיר ביותר בתחרות.

כבר בגיל צעיר החל לעסוק בספורט: בטניס, שחייה ואגרוף תאילנדי. לענף הקליעה הגיע בגיל 13 בעקבות קרוב משפחתו, הקלע הבכיר אלכס דנילוב. ריכטר מודה לשני אנשים שבזכותם הוא בענף: יעל קאנדגן מאמנת הנוער וגיא סטריק המאמן האישי.

מה הסיבה שאתה מתאמן במכבי רעננה ולא ברחובות?
"אני מתאמן ברעננה, כי רחובות היא לא עיר של ספורט. היא עיר של מכבי שעריים והפועל מרמורק. אני לא מוכר כספורטאי ברחובות, אף פעם לא התייחסו אליי, תמיד העדיפו להעלים עין".

אתה אומר דברים קשים.
"לפני כשנתיים כשהשוויתי שיא עולם, בעיריית רחובות בכלל לא התייחסו להישג, שפורסם בעיתונות הארצית ותפס כותרות.

"חודש אחרי, עיריית רחובות הוציאה עלון של ספורטאי העיר והשם שלי לא הוזכר. בעלון ציינו רק את הכדורגל, הכדורסל וקצת דיברו על פינג פונג. לעומת זאת, ברעננה הוזמנתי לטקס חגיגי בעירייה ולא היה שבוע אחד שלא הזכירו את ההישגים שלי בעיתון. אני מאוד מאוכזב מעיריית רחובות".

את צעדיו הראשונים בענף עשה במועדון הקליעה שבחבצלת ואף זכה בתואר אלוף ישראל. בזכות ההצלחה זומן לנבחרת ישראל. לדבריו, ביקש את תמיכת אגף הספורט בעירייה, כדי שיעזרו לו בנסיעות לאימוני הנבחרת שנערכו בהרצליה, אך בעירייה הפנו לו עורף, לטענתו. "נגיד את זה בעדינות, אמרו לי ללכת לחפש את החברים שלי. זה היה היחס מצידם וככה הגעתי למכבי רעננה", הוא אומר.

עם מי דיברת בעיריית רחובות?
"שלחתי מכתב מסודר לחיים מוסקונה, האחראי על המטווחים בעיר ומי שהיה אחראי על מועדון הקליעה של חבצלת רחובות. במכתב פירטתי את ההישגים והתוצאות שלי, כבר הייתי אלוף ישראל פעם או פעמיים. נקבעו לי שלוש פגישות שכל פעם בוטלו טלפונית.

"בפעם האחרונה שקבעתי פגישה, הגעתי עד בניין העירייה ורק אז אמרו לי שהיא מבוטלת ושאני טעיתי, שבעצם אנחנו אמורים להיפגש ביום אחר. הבנתי שאם דוחים אותי כל כך הרבה פעמים פשוט לא מעוניינים בי ועזבתי".

מוסקונה, שיצא לפנסיה לפני כשלושה חודשים, אמר השבוע: "אני מוחל לסרגיי ומעריך את היכולות שלו. הוא יכול היום להביט עליי ממרומי הישגיו. מאוד רציתי שסרגיי יישאר ברחובות, אך לא יכולתי לעמוד בדרישות שלו. אשמח בהצלחתו באולימפיאדה ואף אחזיק לו אצבעות, הלוואי ויזכה".

מה היו הדרישות שלו?
"עד כמה שאני זוכר, סרגיי רצה תשלום עבור האימונים וכסף עבור הנסיעות לאימוני הנבחרת. הצעתי לו חופשי~חודשי וזה לא ריצה אותו. לא אני ולא העירייה יכולנו לממן לו את האימונים והנסיעות. לא יכולנו לעמוד בדרישות מבחינת הנוהל הציבורי. גם עכשיו הייתי מתנהג אותו הדבר, כסף ציבורי זה כסף יקר וחשוב, שאסור לזלזל בו".

סרגיי, חיים מוסקונה אומר שרצית כסף עבוד נסיעות לאימונים.
"ביקשתי 240 שקל בחודש עבור נסיעות לאימוני הנבחרת, זה הכל".

גיא סטריק, מאמנו של ריכטר, אומר: "בעיריית רחובות זלזלו בו ולא הייתה לו אפשרות להתקדם שם. אם סרגיי היה מתאמן ברחובות הוא היה יכול לייצג את העיר, אבל רחובות ויתרה לא סתם על ספורטאי אולימפי, היא ויתרה על כישרון נדיר. אם יתמיד הוא יהיה אחד הספורטאים הכי גדולים שלנו במדינה. עכשיו כבר אין לעיריית רחובות מה לעשות חוץ מלהגיד אוי, אוי, אוי כמה חבל".

שוקי קרומר, מחזיק תיק הספורט בעיריית רחובות, אמר השבוע בתגובה לדברים: "לא סרגיי ולא המאמן שלו פנו אליי. אני מזמין אותו לטלפן אליי ולקבוע פגישה מסודרת ונשמח לעזור. הכל על פי החוקים והתקנות. כל ספורטאי בכלל וברחובות בפרט נותן גאווה לעיר".

ריכטר: "אם הייתי נשאר ברחובות הייתי יכול לתת להם הרבה מאוד. אני עדיין בקשר עם המועדון ברחובות ובא מידי פעם לבקר, אבל הלב שלי ברעננה. אולי יום אחד יתחילו להסתכל על ספורטאים ברחובות. אני איבדתי את התקווה בעיר הזאת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...