מהמחתרת הציונית במרוקו לפרס ישראל: סיפורו של אלי אלאלוף
"בכוונתי להמשיך לעבוד במלוא המרץ כל עוד כוחותיי מאפשרים לי, ולנסות להגשים את החלום שלי - לראות ילדים מחייכים בכל פינה במדינה", מכריז אלי אלאלוף, מנכ"ל קרן סאקט"א-רש"י, זוכה פרס ישראל על מפעל חיים. דרכו של הילד מהבית הצנוע בפס למחתרת הציונית ולפעילות חברתית בארץ כולה ובנגב בפרט
קבלת פרס ישראל בשבוע שעבר לא הייתה ההוקרה הממלכתית הראשונה לה זכה אלאלוף. בטקס הממלכתי של יום העצמאות 2006 נבחר אלאלוף להדליק משואה, כשנכלל בין 14 אנשים שתרמו לפיתוח הנגב והגליל. אלאלוף, שקורות חייו מעידים על מפעל עשייה גדול שלדבריו "על חלקו איני יכול לדבר", הופתע מעצם קבלת פרס ישראל, והתרגש מאוד כשהוענק לו על ידי נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו.
אלי אלאלוף מקבל את פרס ישראל
צילום: מיכל פתאל
בימים האחרונים הטלפון בביתו של אלאלוף והסלולרי שלו לא הפסיקו לצלצל. יממה לאחר קבלת הפרס אמר: "כששר החינוך גדעון סער זימן אותי ללשכתו ואמר לי 'נתראה ביום העצמאות', לא שיערתי שהוא מזמן אותי בשביל לבשר לי על קבלת הפרס. אני מתרגש, אני נרגש מהאנשים שהתקשרו לברך, אך הבוקר כבר יש לי סדרת פגישות עבודה והדרך אצה לי. כל שאני מבקש זה להמשיך לעבוד ולהמשיך לעשות. זה החינוך שקיבלתי מבית וזוהי דרכי".
כשאלאלוף מתבקש לספר על דרכו, הוא עונה בצניעות רבה, אפילו בשמץ
של מבוכה: "יש את קורות חיי באינטרנט. תוכל לכתוב תקציר משם". מי שמכירים אותו מספרים על איש צנוע במידה בלתי רגילה, שמבקש רק לתרום ולעשות.
אלאלוף נולד בשנת 1945, בעיר פס שבמרוקו, תשיעי מבין עשרה ילדים. בגיל ארבע התייתם מאביו. בגיל 20 עלה לישראל, עבר השתלמות מדריכי חו"ל בקיבוץ חניתה וחזר למרוקו, שבה עסק בפעילות ציונית מחתרתית. "עסקתי בפעילות ציונית שאיני יכול לספר אודותיה. כמובן, שהמרוקאים לא ידעו שהייתי בישראל, אולם עסקתי שם בפעילות למען המדינה".
עולה קולט עולה
לאחר מלחמת ששת הימים, חזר אלאלוף ארצה, ופנה ללימודי מדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עבד כמדריך במחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית ובהמשך מונה למנהל היחידה. לצד לימודיו ועבודתו, השתלב בפעילות בתנועת "עודד", לשיתוף פעולה בין סטודנטים עולים חדשים ממרוקו ובין עולים ותיקים. "הפעילות בתנועה החברתית הזאת חשפה אותי למצב בארץ, בעיקר בשכונת קטמונים בירושלים", הוא מספר.
עולים מאתיופיה צילום: חמד אלמקת
"הרצון לסייע לזולת ולפעול למען הקהילה והחברה מושרש אצלי מבית אבא, שהיה פעיל כל חייו בקהילה היהודית ובארגונים יהודיים. גם אמי המשיכה בדרכו אחרי מותו, ולמרות מצבנו הכלכלי, תמיד חיפשנו כיצד לעזור, ולא כיצד להיעזר".
מות האב שיבש את תכניות המשפחה. "אבי היה ציוני מאוד, ונפטר בחודש שבו היינו אמורים לעלות ארצה. כמוהו וכמו אחיי, גם אני הייתי פעיל מאוד בקהילה היהודית, בתנועת הצופים ובתנועת ודג'ג' של הנוער היהודי. אחרי שעברנו להתגורר בקזבלנקה, התחלתי להתנדב בבית היתומים היהודי שם".
לכל אורך הדרך הקפיד אלאלוף למלא שליחות חברתית, אותה הוא מבצע מתוך אמונה אישית ואהבה רבה. "זה החינוך שקיבלתי מבית, לתרום למען הקהילה, להביא לשינוי חברתי תוך שכנועה של המערכת בדרכי נועם".
כל חייך עסקת בקליטת עלייה. האם לדעתך, בשנת 2011 תיקנו את עוולות העבר שנעשו כלפי העולים מצפון אפריקה ומארצות ערב? האם חל שינוי בקליטת יהודי אתיופיה, למשל?
"אני חושב שבהחלט יש שינוי בתפיסה. לדעתי, הממשלה יכולה להעמיד אמצעים טכניים, אולם את קליטת העלייה בפועל צריכה לעשות סביבתו הטבעית של העולה. בזמן האחרון, אנחנו מפעילים גוף שנקרא 'גבהים', אשר עוסק בקליטת עולים אקדמאים, כשאת הקליטה עושים בני ארצו של העולה, אשר מיטיבים להבין אותו. עולי צרפת, למשל, נקלטים על ידי ותיקים מצרפת. כך ניתן להשיג קליטה מוצלחת".
זה לא סוד שהמדינה שמטה את רשת הביטחון החברתית מהשכבות החלשות, ואת מקומם של שירותי הרווחה תופסים יותר ויותר גופים פרטיים והתנדבותיים. מה דעתך על התופעה הזו?
"אני לא חושב שזה המצב. עדיין, מרבית תקציבי הרווחה ניתנים על ידי הממשלה, אם זה באמצעות הביטוח הלאומי או הקצבות אחרות. את העבודה עושים גופים וולונטריים ואיני רואה בכך כל בעיה, לא פגיעה בדמוקרטיה ולא בערבות ההדדית. אני רואה בעיה כאשר מפריטים את הרווחה על ידי העברת הפעילות לגופים מסחריים הפועלים למטרות רווח".
עשייה בת עשרות שנים
מול עיניהם של חברי ועדת הפרס עמדה העשייה הרבה של אלאלוף, בת עשרות שנים, למען הקהילה: "תחילה עבד אלאלוף ב'מחלקת הנוער והחלוץ' של ה'הסתדרות הציונית העולמית'. הוא שימש אחראי לקבוצות נוער ופעל למען העלאת נוער לישראל, תוך שקידה על פיתוח תכניות חינוך ציוניות. הוא סיים את עבודתו זו בשנת 1978 בתפקיד מנהל היחידה", כותבים חברי הוועדה.
מרקש שבמרוקו צילום: sxc
"אלי אלאלוף היה פעיל בתנועת 'עודד' - תנועה התנדבותית של סטודנטים יהודים מרוקאיים. פעילותו החברתית התמקדה בתחום החינוך, וכללה גיוס מלגות, מתן שיעורי עזר ויצירת תכניות תרבות בשכונות מצוקה. הוא התמקד במצוקתם של ילדי הפריפריה מרובד סוציו-אקונומי נמוך", ציינה הוועדה.
לקראת הבחירות לכנסת בשנת 1977, החליטו חבריו של אלאלוף ב'עודד' להצטרף לפעילות בתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), וכך הכיר אלאלוף את יגאל ידין. "הוא הזמין אותי להצטרף לצוות שלו, והייתי יועצו כשהיה סגן ראש הממשלה והשר הממונה על שיקום השכונות", הוא נזכר. "בעבודה עמו, למדתי להכיר על בוריה את המערכת הממשלתית ואת אופן עבודתם של המשרדים השונים".
השופטים מתייחסים בנימוקיהם למתן הפרס לתקופת שירותו של אלאלוף אצל ידין: "בשנת 1978 שימש אלאלוף עוזרו של פרופ' יגאל ידין ז"ל, וסייע בתחומי הרווחה ובפרויקט שיקום השכונות. הוא הפגין הבנה רבה והתמצאות בצרכיה וברגישותה של אוכלוסיית השכונות. בפעילותו זו פיתח מבט רחב על תחום הלימודים ועל חייהם של הצעיר והמבוגר באוכלוסיית השכונות".
המעבר לנגב
דרכו של אלאלוף קשורה קשר אמיץ לנגב: משנת 81' היה עובד הסוכנות היהודית, תחילה כמנכ"ל החברה להתחדשות ולפיתוח. מאוחר יותר מונה למנהל מרחב הדרום של המחלקה להתחדשות ולפיתוח.
באר שבע צילום: שי מוגילבסקי
במסגרת עבודתו, זכה באמונם של תושבי השכונות בתכניות השיקום, והבין כי בפיתוח תכניות חברתיות נדרש שיתוף פעולה עם האוכלוסייה. במעמד מתן הפרס נאמר: "בתכניותיו נכללו הקמת שירותים ומסגרות בכל תחומי החיים לכל קבוצות הגיל: החל בהקמת מרכזים לגיל הרך; דרך פיתוח מרכזי מדע ותקשורת; ועד הקמת מוסדות תרבות כגון קונסרבטוריונים וספריות. סייע בפיתוח ההשכלה הגבוהה בנגב; בפיתוח שירותי הבריאות; וביצירת תעסוקה לעולים חדשים. למען קידום עבודתו העתיק את מקום מגוריו לבאר שבע".
בשנת 1989 נבחר למועצת העיר בבאר שבע וכיהן בה עד 1992, אז יצא לז'נבה, כשליח קרן היסוד. "ראיתי את תפקידי לא רק כנציג של קרן היסוד, אלא של כל הנגב, והצלחתי לגייס תרומות נאות בעבור אוניברסיטת בן גוריון ומוסדות אחרים בדרום", הוא אומר.
בז'נבה התוודע אלאלוף לנשיא קרן רש"י, הוברט לוואן, שהציע לו להצטרף אל הקרן ולקדם את פעילותה בישראל. ב-1995 קיבל עליו אלאלוף את ניהול הקרן, תפקיד שהוא ממלא עד היום. מאז הצטרפותו לקרן ובהנחיית נשיאה, מינף אלאלוף את פעילותה והפך אותה לאחד הגופים המרכזיים בפילנתרופיה הישראלית.
קרן רש"י פועלת בכל הארץ ובכל המגזרים, ומתמקדת בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. בכל תחומי הפעילות, אלאלוף מקפיד כי הדברים ייעשו בתיאום עם הרשויות ובשיתוף פעולה עמן, לא במקומן. "הפילנתרופיה היא מערכת חשובה, המזהה את הצרכים ופורצת דרך, ובעבודה יעילה וחכמה, עליה לייצר את השירותים ולהעבירם לרשויות. אנחנו צריכים להכיר את דרכי העבודה של המשרדים והרשויות השונות, ולסייע להם – לא להחליפם", הוא מדגיש.
"חזונו של מייסד הקרן, גוסטב לאוון, היה לסייע לילדים רבים ככל האפשר בצרכים הבסיסיים שלהם, בהיקף גדול ככל האפשר, ואני גאה שזכיתי להיות שותף בהגשמת החזון הזה. בכוונתי להמשיך לעבוד במלוא המרץ כל עוד כוחותיי מאפשרים לי, ולנסות להגשים את החלום שלי - לראות ילדים מחייכים בכל פינה במדינה".
"פועל 45 שנה ללא לאות"
ועדת הפרס העלתה על נס את פועלו רב השנים של אלאלוף למען הקהילה: "אלאלוף מקדם שדרוג ויצירה של פתרונות ושירותים לאוכלוסיות בסיכון, בעלות צרכים מיוחדים. הוא פועל להקמת פנימיות; מעונות פוסט-אשפוז; כפרים טיפוליים לנוער בסיכון; ותכניות סיוע למשפחות עולים.
ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ צילום: יהודה לחיאני
"אלי אלאלוף פועל ארבעים וחמש שנה בלא לאות למימוש חזון של חברה חזקה, משגשגת ושוויונית. הוא נאבק לקידומה ולפיתוחה של הפריפריה במדינת ישראל. הוא לוחם למען צדק חברתי ובעל חזון לשרת כל אדם מתוך כבוד. בכל שנות פעילותו הציבורית, קיבל עליו אחריות לרווחת האוכלוסיות שבטיפולו. הוא מייחד את חייו לשיפור איכות חייהם של מאות אלפי ישראלים, ופועל במקצועיות ובשאיפה לשלמות, תוך הצבת האדם וצרכיו במרכז. על כל אלה מצאה ועדת השופטים את מר אלי אלאלוף ראוי ל'פרס ישראל' למפעל חיים לשנת תשע"א".
ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', מצטרף למברכים את אלאלוף על זכייתו בפרס ישראל: "אלי אלאלוף הנו איש יקר ורב פעלים המקדיש את חייו לעשייה הציבורית וממשיך לעשות כן גם בימים אלו ללא לאות וללא מנוחה.
"במשך עשרות שנים מקדם, מעורב ומוביל מר אלאלוף פרויקטים מגוונים לרווחת העיר באר שבע ותושביה בתפקידיו השונים, החל מהיותו חבר מועצת עיר שנים רבות ועד תפקידו כיום כמנכ"ל קרן רש"י. דוגמה בולטת ועכשווית הנה פרויקט פארק המדע המוקם בימים אלו, אותו מקדם מר אלאלוף כפרויקט משותף לקרן ולעיריית באר שבע.
"מר אלאלוף שותף לחזון פיתוח העיר באר שבע, הנגב והדרום כולו ושותף מלא לעשייה מבורכת. אלי, באישיותו ובפועלו, מהווה דוגמה ומקור גאווה ומייצג את העיר באר שבע בצורה מעוררת כבוד. עם היוודע דבר זכייתו, שוחחתי עמו ובירכתי אותו. העירייה אף תציין את דבר זכייתו בפתח ישיבת המועצה הקרובה בנוכחותו".
מיהי קרן סקט"א-רש"י?
אנשים מזהים את אלאלוף עם קרן סקט"א-רש"י, שבראשה הוא עומד, ואשר השפיעה ומשפיעה על חיי צעירים ובוגרים רבים בנגב. הקרן הפכה מגוף המגיב לבקשות, לארגון יוזם המגלה צרכים באוכלוסייה ופועל למציאת פתרונות עבורם, דרך פעולה המציבה אותה כגורם מוביל בפיתוח שירותים בחינוך, ברווחה ובבריאות.
אלי אלאלוף בחנוכת המערך הקרדיולוגי בסורוקה צילום ארכיון: דיאגו מיטלברג
הקרן הקימה ומפעילה תכניות חינוך רבות בדרום הארץ ובצפונה, מטפחת מוסדות אקדמיים, ייסדה גני ילדים ובתי ספר ופיתחה מערכת להוראת מדעים לנוער בדרום הארץ ולטיפוח מצוינות.
קרן רש"י הקימה באוניברסיטת בן גוריון את מרכז הפיזיקה לנוער על שם האסטרונאוט אילן רמון ז"ל, ובימים אלה היא פועלת להקמת פארק מדעי לנוער בבאר שבע. נוסף על כך, הקרן מפעילה, באמצעות משאבי המדינה, את מפעל ההזנה ואת תכנית מיל"ת - מסגרות יום לימודים ארוך לתלמידים מוחלשים, ל-180 אלף ילדים ברחבי הארץ.
בתחום החברתי, הקרן עוסקת בפיתוח שירותים לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים – בתיאום עם רשויות המדינה. בין פעילויותיה: הקמת מעון לילדים לאחר אשפוז פסיכיאטרי, הקמת מעון לילדים בסיכון (שנטי במדבר), הקמת כפר על"ה נגב לבעלי צרכים מיוחדים והקמתם והפעלתם של מפעלים המעסיקים מאות מוגבלים, הקמת כפר שיקומי לנגמלים מסמים, ייסוד מרכזים לגיל הרך והקמת בתים לנערות במצוקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם