"יש לי חלום": מרטין לותר קינג, הגרסה הפלסטינית
התיאטרון הלאומי הפלסטיני העלה מחזה על חיי מרטין לותר קינג. שחקן שאיבד באינתיפאדה את אחיו בן החודש משחק את מנהיג השחורים ומציג את מה שהוא רואה כאפרטהייד ישראלי. ההפקה והמימון מגיעים מממשלת ארצות הברית
קברניטי ההצגה המתארת את מנהיג הקהילה השחורה שהוציא את האפרו-אמריקאים מעבדות לחירות ביקשו להעביר מסר אחר. הם הציגו את קינג הפלסטיני, על כל המשתמע מכך, ויצאו לערים פלסטיניות שונות, בין היתר טול כרם, חברון, שכם ובית לחם.
פחות משבועיים לאחר הבכורה בירושלים הגיע המחזה לתיאטרון "החופש" בג'נין. הבמאי והשחקן ג'וליאנו מר הזמין את הצוות למקום שהקים והיה למפעל חייו בעיר המתחדשת. לאחר ההצגה הוא היה נלהב והודיע לרמזי מקדיסי, השחקן הראשי המגלם את קינג, כי יפגוש אותו במהלך מועד ההצגה הבאה שנקבעה ברמאללה.
אלא שכידוע כמה ימים לאחר מכן מר נרצח על ידי בן עמו, שרצה למחות על התיאטרון שהקים. יום לאחר הרצח התקיימה ההצגה המתוכננת ברמאללה כאילו כלום. "כפי שמרטין לותר קינג נרצח בגלל שיצא נגד השימוש בנשק, כך גם ג'וליאנו נרצח מאותה סיבה, למען השינוי", אומר מקדיסי.
המחזה "תחנות בחייו של מרטין לותר קינג" עובד לגרסה פלסטינית, ובוצע לראשונה במזרח התיכון בערבית על ידי התיאטרון הלאומי הפלסטיני בעיר, בשיתוף המכון לחקר ולימוד מרטין לותר קינג. את המחזה הנודע כתב ד"ר קלייבורן קרסון, מייסד המכון ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. כעת עיבד אותו הבמאי כאמל אל-באשה כדי שיתאים לתפיסתו למציאות המקומית.
המימון למחזה מגיע מהקונסוליה האמריקאית בעיר, כלומר מממשלת ארצות הברית. כבר שלוש שנים שזו מתקצבת מחזות המועלים על ידי פלסטינים בתיאטרון "חכוואתי". השנה גדלה תעוזת הבמאי והשחקנים, והם החליטו להעלות הצגה
"המטרה היא לעודד להתנגדות לא אלימה בקרב הפלסטינים, וגם להעביר מסר לאמריקאים ולהגיד להם להפסיק עם הווטו על העם הפלסטיני", מסביר אל-באשה את בחירתו בהצגה.
המחזה מתאר את מאבקו האישי של מרטין לותר קינג ואת הקשיים שנאלץ להתמודד עמם בדרך להשגת חופש ושוויון זכויות. בעיבוד הנוכחי רמת המחיה הנמוכה של הפלסטינים והסיטואציות הקשות שהם נתקלים בהן הן חלק מההצגה. הנאומים של קינג מבוצעים על ידי מקדיסי בסיוע צוות שחקנים פלסטיני, אולם השירים המלווים את המחזה מבוצעים על ידי שבעה זמרים אפרו-אמריקאים.
השינוי המהותי ביותר מהמקור מתבטא בכך שהפעם ההצגה מתארת קבוצת פלסטינים העורכים חזרות להעלאת המחזה המקורי. בדרך זו הביקורת על המצב מובלטת באמצעות ההערות והתגובות של השחקנים במהלך החזרות.
על אף המימון האמריקאי והזמרים שהגיעו משם, חלק מן הביקורות מופנית דווקא לארצות הברית. "השחקנים מתנגדים להרים את הדגל האמריקאי ומחליטים להפסיק את ההצגה בגלל זה", מסביר אל-באשה.
רוב הביקורת מופנית למדינת ישראל כמובן. "הבמאי עוסק בסיפור הכיבוש במחזה והופך אותו לרלוונטי להווה", אומר מקדיסי. "בארצות הברית בתקופה הנתונה היה אפרטהייד, אך פה יש גם אפרטהייד וגם כיבוש".
דוגמה לכך ניתן למצוא כאשר השוטר עוצר באחת ההפגנות את קינג ומשוחח עמו במבטא עברי. מקדיסי מספר כי תחילה אף דיבר עברית, אולם תגובה של אחת המשתתפות האמריקאיות השיבה לשפתו את הערבית, אולם לא את המבטא. לדבריו זה חלק מהחיבור למציאות ולמאבק הפלסטיני, "משהו שהקהל הפלסטיני מתחבר אליו".
חייו של מקדיסי (30) רוויים בדם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא נולד בעיר וכבר בילדותו החליט לעסוק בתרבות ובאמנות. הוא מספר כי בשנת 1989, כאשר היה בן תשע, נהרגו אחיו בן החודש וסבו משאיפת גז שפיזר צה"ל כאשר שהו במסגד אל-אקצא.
היו אלה הימים הקשים של האינתיפאדה הראשונה. למרות זאת הוא החליט כי הדרך למאבק בכיבוש אינה באמצעות אלימות אלא "דרך אמנות, תיאטרון, קולנוע ומוזיקה", לדבריו, וחלומו היה לעבוד ברדיו.
בגיל 19 אכן החל מקדיסי לשדר ברדיו אל-קודס תכנית שעסקה בתרבות, מוזיקה וספורט. את הפוליטיקה הוא החליט להשאיר לאחרים. בהמשך נסגרה התחנה על ידי יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, לטענתו של מקדיסי בעקבות לחץ ישראלי.
הוא החל לשדר ברדיו הלאומי הפלסטיני ברמאללה, אולם בשנת 2002 הרס צה"ל את האולפנים ושניים מחבריו נהרגו באירוע. הוא למד תקופה קצרה בבית הספר לקולנוע בנתניה, לא הצליח להשתלב והמריא לברצלונה ללימודי קולנוע. לאחר מכן הוא חזר משם בשל הגעגועים, אולם גם בשל החשש לאבד את תעודת התושב שלו אם יישאר מחוץ לישראל.
בימים אלה אלקדיסי מקדיש עצמו למחזה. הוא מספר כי נשאל מדוע לא ביססו את ההצגה על תסריט פלסטיני מקורי. "המחזה הזה, עם השינויים שנעשו בו, נוגע בכאב של הפלסטינים. כשדיברתי על נאום זכויות השחורים, דיברתי על הפלסטינים", הוא עונה.
כותב המחזה ד"ר קלייבורן קרסון מספר כי "בהתחלה לא הסכמתי עם השינויים בתסריט, מפני שחשבתי שהדגש על סוגיות ונושאים פלסטיניים יפריעו לקהל להבין את רעיונותיו ותרבותו של קינג, אך הבמאי והשחקנים שכנעו אותי שהשינויים יביאו קהל למחזה שלי".
קרסון מספר שהציע לאקטיביסטים פלסטינים לא אלימים להפיק את המחזה כאשר היה בביקור בגדה המערבית בשנה שעברה. "חשבתי שיכול להיות שימושי בשבילם ללמוד יותר על קינג ועל המאבק לחירות של האפרו~אמריקאים", הוא אומר. "המחזה היווה הדגמה נהדרת לאתגרים שעמדו בפני קינג ולשיתוף פעולה בין~תרבותי. זו לא רק הפעם הראשונה שסיפור קינג מסופר על במה בערבית, זו גם הפעם הראשונה שזמרים אפרו~אמריקאים חולקים במה עם שחקנים פלסטינים".
תיאטרון "אל-חכוואתי" ("מספר הסיפורים" בערבית) הוקם בשנת 1984. בעבר העלו שם את המחזה "ג'ידאריה", פואמה מאת המשורר מחמוד דרוויש, ובקרוב יעלה המחזה "אנטיגונה". במקביל לאירועי התרבות, בשנים האחרונות מתקיימים במבנה התיאטרון גם כנסים לא חוקיים של הרשות הפלסטינית, וכן של התנועה האסלאמית.
לטענת המשטרה, במהלך הכנסים מועברים מסרים של הסתה נגד מדינת ישראל. לעתים אירועים אלה מופסקים ואף עוצרים חלק מהמשתתפים בהם, בהתאם להוראות השר לביטחון פנים. בחודש שעבר לדוגמה נעצר תושב עיסוואיה שנכח במקום בעת כנס של הרשות הפלסטינית בחשד לתקיפת שוטר.
מקדיסי מסביר כי התיאטרון הלאומי הפלסטיני מסמל ריבונות, את הדרך להראות "שאנחנו כאן גם בנפש ובאמנות". לדבריו, האמנות היא הדרך "להרוג את החשיבה של הישראלי והאחר עליי". הוא מספר כי מבחינתו אחד מרגעי הניצחון היה כאשר אחת מהשחקניות האמריקאיות שהשתתפה בהצגה, שהייתה לדבריו מאוד פרו ישראלית, שינתה את דעתה לחיוב לגבי הפלסטינים. היא ביקרה בירושלים ובבית לחם ובילתה עם הצוות עד שהשקפותיה השתנו. "זהו ניצחון בשבילי", הוא מכריז.
כצפוי יש מי שלא אוהב כלל וכלל את פעילות התיאטרון. "בתקופה הארוכה שהתיאטרון פועל בה יש פעילות ממרידה ומסיתה", טוען איש כ"ך איתמר בן גביר. "אנו רואים את הדבר בחומרה ומקווים שהמשטרה תפעל ותסגור אותו. אם לא ניאלץ לפעול בעצמנו ולהפסיק את הפעילות בו.
"בתקופת האינתיפאדה הראשונה כבר נאלצנו להפגין שם". לגבי המימון של הקונסוליה האמריקאית, הוא אומר כי "אנו רואים את ההתערבות האמריקאית שמעודדת הסתה כל הזמן. לא קונים את סיפור החירות שבהצגה. לכל מחבל הפלסטינים קוראים לוחם חופש, גם לרוצחים מאיתמר. זוהי פעילות שמטרתה לפגוע בישראל".
בקונסוליה האמריקאית סירבו להתייחס לדברים באופן רשמי. "המחזה הספציפי הזה הוא לקהל פלסטיני, אך כל אחד בירושלים יכול לבוא לראות אותו", מסביר גורם בקונסוליה. "המסר של מרטין לותר קינג הוא אוניברסלי, מסר של מאבק ללא אלימות. אנחנו נוטים לקדם את ערכי הדמוקרטיה ובמיוחד עכשיו, באזור הזה, חשוב לנו להזכיר את הערכים הדמוקרטיים של חופש ביטוי וזכויות".
את הדברים מחזקת ח"כ זהבה גלאון (מרצ). "מרטין לותר קינג היה לוחם, סמל למאבק ללא אלימות", היא אומרת. "כל אחד יכול לנחש בעצמו את המסרים מהמחזה, מאבק לחופש בלתי אלים זה המסר המרכזי. ממה בדיוק פוחדים אצלנו, שיש מי שלוקח את מרטין לותר קינג כמאיים? במסגרת חופש הביטוי כל אחד יכול לבטא את ההזדהות שלו. הדבר הכי חשוב בעיניי הוא שאותם אנשי ימין יאמצו את הנורמות והסטנדרטים שהכתיב קינג".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם