ראשי » מקומי » השרון » רמת השרון/הרצליה

אחרי מותי: הראיון הגנוז של מאיר דורון

אפילו השנה הקשה שעבר, שבה נאבק במחלת הסרטן, לא ריפתה את ידיו של מאיר דורון. הוא המשיך להתייצב בעבודה, לעתים כשהוא מחובר לבלוני חמצן, וקידש את ערך השליחות. בסוף השבוע נכנע מ"מ ראש עיריית רמת-השרון למחלה הארורה והלך לעולמו בגיל 74. ראש העירייה יצחק רוכברגר: "הוא התמודד עם המחלה כמו גבר"

עד יומו האחרון הקפיד מאיר דורון להגיע לעבודה בעיריית רמת השרון ולעבוד כרגיל. גם כאשר מחלת הסרטן כרסמה בגופו והתישה את כוחותיו, לא ויתר על התייצבות בעבודה והמשיך למלא את תפקידו כסגן וכמ"מ ראש העירייה בלהט ובתשוקה האופייניים לו. למילה שליחות הייתה עבורו משמעות רבת ערך.

בסוף השבוע נכנע דורון למחלה הארורה והלך לעולמו בגיל 74. הוא הותיר אחריו רעיה, נימה, וארבעה ילדים. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין במורשה.

"היה בינינו שיתוף פעולה מדהים", ספד לו השבוע ראש העירייה איציק רוכברגר. "מאיר היה אהבת חיי. שותף נאמן, מסור והגון. הייתה לי המון הערכה אליו וסמכתי עליו לחלוטין. היה לנו כיף הדדי לעבוד יחד והיה בינינו אמון מוחלט. אני יכול רק לבכות על לכתו".

כאשר החליט דורון לחשוף את דבר מחלתו, גיבה רוכברגר את מהלכו. "אני מאוד מעריך את החשיפה הכנה שלו, הוא גבר לעניין. מאיר אמר לי יותר מפעם אחת כי הוא מסכם כעת את חייו והוא יכול להגיד לעצמו שהוא הצליח לעשות את מה שרצה. נכון שהוא היה רוצה להמשיך לחיות, אבל הגורל החליט אחרת. הוא התמודד עם המחלה כמו גבר שבגברים". 

בנו הבכור של דורון, אריק, מנכ"ל אגודת הספורט ברמת-השרון, אומר כי חשיפת המחלה בפני הציבור סייעה לאביו להתמודד איתה. "המחלה הייתה לגמרי שלו ולכן הייתה לו הזכות לפעול כראות עיניו. הוא היה איש ששירת את הציבור, והחשיפה מבחינתו הייתה בסדר גמור.

"מחלה זה לא משהו שצריך להתבייש בו לעומת כל השחיתויות שיש היום ברשויות. אבא שלי התמודד עם המחלה באומץ. אנשים ידעו בדיוק מה יש לו. הייתה תקופה שהוא היה מגיע לעירייה עם מכונת חמצן".

בינואר אשתקד נודע לדורון כי חלה במחלת הסרטן. "בהתחלה, הטיפולים הכימותרפיים השפיעו עליי מאוד", הוא סיפר לפני שבועות ספורים לזמן השרון וביקש שדבריו לא יובאו לדפוס.

"לאורך כל הדרך נעדרתי מהעבודה רק לכמה ימים. אין יום שלא באים אליי למשרד ומתייעצים איתי בכל התחומים. שואלים אותי כיצד כדאי לפעול. ראש העירייה כל הזמן אומר לי: 'אני לא אתן לך ללכת, אתה חבר ושותף, חלק בלתי נפרד מהעירייה'".

באותה שיחה ארוכה וידידותית שערכנו איתו, ושנשמרה במערכת, פירט דורון את הקשיים שהוא נאלץ להתמודד איתם יום-יום. "המצב שלי לא אופטימי", אמר בגילוי לב.

"קשה לי לעלות במדרגות, אני כל הזמן משתעל וקשה לי לישון על הגב. בגלל

קשיי הנשימה אני ישן עם מכלי חמצן. יש לי בבית בלון חמצן שאני מחזיק לידי. הריאה הימנית מלאה בגידול סרטני והגרורות חדרו לתוך הכבד. אני משתעל עם כמויות של ליחה".

דורון לא ויתר ונאבק בגבורה במחלה. הוא עבר טיפולים רבים ומייסרים, שמהם ניסה לשאוב אופטימיות, אך בתוך תוכו ידע כי סיכוייו לנצח נמוכים. "לצערי, הסרטן אלים מאוד ואני לא מצליח להתגבר עליו", הודה בכאב.

"לאחר שהטיפול הכימותרפי האחרון נכשל הרופא שאל אותי מה אני רוצה לעשות. שאלתי אותו כמה זמן עוד נותר לי לחיות, והוא השיב לי בין שלושה חודשים לחצי שנה. הרופא המליץ לי לא להמשיך בטיפולים ולהמשיך לעבוד בתנאי שאוכל. החלטתי ליישם את המלצת הרופא".

אף שבחודשים האחרונים הוכר כנכה ב-100 אחוז וצבר 300 ימי מחלה, דורון לא שינה את סדר יומו והמשיך להגיע לעבודה. עד כמה היה מכור לעשייה תעיד העובדה כי הקפיד לבקר את הרופא רק בימי שישי כדי לא לפגוע במהלך עבודתו הסדירה.

"אני מתייצב בכל יום לעבודה בשעה 8:00 בבוקר", סיפר. "למרות מצבי אני מנסה לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר. אני משתדל לתרום את חלקי אף על פי שיש לי 100 אחוזי נכות ואני יכול לשבת בבית ולקבל משכורת מלאה. אני מגיע לעבודה כי היא חשובה לי מאוד. אני כאן בשם השליחות הציבורית".

הבן אריק מספר כי העבודה הייתה עבור אביו כל עולמו. "ידענו שהאהבה הראשונה שלו היא העבודה והעשייה הציבורית. הרבה אנשים לא הבינו שעבורו זו לא הייתה עבודה, אלא אהבה. עברנו איתו את כל התחנות בחיים, וכשהוא התמודד לבחירות בעיר תמכנו בו והתגייסנו עבורו. מאוד רצינו שייבחר".

אם יש דבר שדורון לא זכה להגשים בחייו הוא לעמוד בראש עיריית רמת השרון. למרות יחסי הקרבה שנוצרו בינו ובין רוכברגר, בשנת 2003 הם התמודדו ראש בראש על הכיסא הנחשק בעיר ולא חלקו הערכה זה לזה.

מאז השתנו פני הדברים, והשניים למדו לכבד ולהעריך זה את זה.  רוכברגר זוקף לזכותו של דורון הישגים רבים, העיקרי שבהם הוא הקמת שכונת נווה גן החדשה.

"הודעתי לו עוד בחייו שאני מתכוון לקרוא לבית ספר יסודי בשכונה על שמו", מגלה ראש העירייה. "הוא לא רצה שיקראו לבית ספר על שמו כי הוא היה צנוע, אבל בכל זאת אני מתכוון להנציח את שמו באחד מבתי הספר".

רוכברגר מספר כי בתקופה האחרונה הוא הרבה לשוחח עם דורון על המחלה. "ידענו שהוא חי על זמן שאול. דיברנו המון על כמה שזה כואב, על כך שהוא אוהב מאוד את העשייה הציבורית ועל כך שקשה להיפרד מכל זה".

ככל שימיו הלכו והתקצרו, נהג דורון לערוך חשבון נפש ו"מאזן חיים", כפי שהגדיר זאת בשיחות סגורות. הוא כבר החל לחשב את קצו לאחור. "יש לי סיפוק מלא מהדברים שהספקתי בחיי", הוא סיפר באותה שיחה.

"התחלתי לעבור בגיל 15, עשיתי את הבגרות בצבא, הייתי מצטיין בטירונות ובקורס קצינים. הייתי קצין מצטיין בצבא, מנכ"ל חברת הבנייה חלמיש, וזה שמונה שנים אני סגן ראש עיריית רמת השרון. גם בתחומי העשייה אני מרגיש סיפוק. יזמתי פרויקטים רבים בעירייה, ואני יודע שכשאפרד מהעולם אפרד בידיעה שעשיתי הרבה ודאגתי למשפחתי".

"הנכדים היו מאוד קרובים אליו", מתאר הבן אריק. "בכל יום עצמאות היינו מגיעים לחגוג ברמת-השרון. הילדים שלי היו מסתובבים איתו ורואים איך כולם מכירים ואוהבים אותו. הם לא הבינו איך כל העולם מכיר את סבא שלהם. הם ראו אותו בטלוויזיה ובעיתונות ומבחינתם הוא היה גאווה גדולה.

"הבת שלי אמרה לי שכמה שהיא הכירה את סבא, רק לאחר הלוויה היא הבינה כמה הוא היה חשוב וכמה אנשים הכירו ואהבו אותו. הלוויה יצאה ביום הולדתו ה-17 של הבן שלי. באותו יום הוא כתב בפייסבוק שהוא חש גאווה שביום הולדתו נפלה בחלקו הזכות ללוות את סבא שלו בדרכו האחרונה".

"אין דבר יקר ללבי יותר מאשר משפחתי: ילדיי, נכדיי ורעייתי", אמר אז דורון במה שמתברר כעת כשיחת פרידה. "בקרוב אנחנו נהיה נשואים כבר 50 שנה ונחגוג 52 שנות חברות. אני קורא לזה קודם כול חברות. טוב לנו יחד ואני מאוד גאה בכל הילדים שלי. הצלחתי לעשות משהו בחיי. ניצלתי אותם עד תום".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...