ברובע הארמני מקווים שגם הממשלה תכיר בשואה הארמנית
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, הודיע על הכרה בפועל בשואת הארמנים. צאצאי הנטבחים, החיים בירושלים, מודים לו על ההחלטה, אולם מודעים היטב להקשר הפוליטי: "ההחלטות האחרונות מהוות איתות לטורקיה"
בניגוד לניסיונות דומים של פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית בעבר, הפעם לא הובעה כל התנגדות או ניסיון לסכל את המהלך מצדם של אנשי משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ. כשברקע עומדים יחסיהן המידרדרים של ישראל וטורקיה, ברור לכול כי המגמה המתגבשת בירושלים ביחס לאחד ממקרי הטבח הגדולים בהיסטוריה טומנת בחובה משמעויות פוליטיות בלתי מוסתרות.
רצח העם הארמני התרחש בשנים 1918-1915, ומקובל לראות בו את ניסיון השמדת האוכלוסייה המכוון והשיטתי הראשון בהיסטוריה. כחלק מ"אביב העמים" ששטף את היבשת החל מאמצע המאה התשע עשרה תבעו גם המיעוטים ברחבי האימפריה העותמאנית - ובהם היהודים, הכורדים והארמנים - הענקת זכויות קולקטיביות, שיאפשרו גם הגדרה עצמית.
מדינות אירופה דחקו בטורקים להעניק זכויות למיעוטים ובהן גם רוסיה, שביקשה להחליש את כוחה של האימפריה. אלא שהעותמאנים חששו כי אם רוסיה תפלוש לשטחם, יהפוך המיעוט הארמני לגיס חמישי.
מלחמת העולם הראשונה והכאוס שהביאה עמה היו מבחינת הטורקים האות להתחיל במדיניות הדיכוי של המיעוטים בקרבם. כמיליון וחצי ארמנים, רובם תושבי מרכז ומזרח טורקיה, נטבחו, גורשו והוצעדו למוות בכפייה.
בין היתר נטען כי רצח העם שימש השראה לאדולף היטלר בבואו לטפל ב"בעיה היהודית". בנאום שנשא לפני עם הגרמני בשנת 1939 אמר: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?". עד היום הכירו 22 מדינות בשואה הארמנית, מרביתן באירופה. על אף ההחלטות שנתקבלו לאחרונה בכנסת, ישראל עדיין אינה אחת מהן.
בישראל חיים כיום כ-10,000 בני העדה הארמנית, 1,500 מתוכם בירושלים. בקרב מנהיגי הקהילה בעיר יש חילוקי דעות באשר לצעדים האחרונים של הממסד בישראל בנושא רצח עמם: חלקם רואים בהם צעד חשוב והיסטורי, ואחרים מזהים בהם לא יותר מאיתות דיפלומטי לטורקיה, עוד נדבך ביחסי החוץ בין שתי המדינות.
"אנו מברכים על החלטתו של יושב ראש הכנסת", אמרה לזמן ירושלים ג'ורג'ט אואקיאן, ממייסדיו של ועד הפעולה הארמני והעומדת בראשו. הגדולים שבבסיסי הוועד - ארגון עולמי הדואג
אואקיאן היא אחת הפעילות הוותיקות והמשפיעות ביותר במאבק להכרה רשמית של ישראל בשואה הארמנית. "כבר משנות השבעים, כשהייתי סטודנטית בגבעת רם, אני פועלת במסגרת הוועד", היא מספרת.
"רובי ריבלין מלווה אותנו עוד מ-1989. בזמנו היו אמורים להקרין את הסרט 'אררט' (סרט העוסק בשואה הארמנית – א"ש) בערוץ הראשון, אך בהוראתו של מישהו בוטל ברגע האחרון ובמקומו היה סרט על חרקים".
עד כמה חשובה לכם הכרה בשואת הארמנים מצד מדינות העולם, וישראל בפרט?
"ההכרה של מדינת ישראל בשואה שלנו חשובה לכל העם הארמני, לא רק לוועד. מי כמו היהודים יכולים להבין את הרגשות שלנו. עם שעבר שואה לא יכול להתכחש לשואה של עם אחר. היטלר בעצמו לקח את רצח העם הארמני כדוגמה".
לא מפריע לך שכמו ההתעלמות רבת השנים, אולי גם ההכרה הגוברת של ישראל ברצח העם נובעת משיקולים פוליטיים?
"אולי יש שיקולים פוליטיים, אבל לא אצל רובי ריבלין. הוא אמר שעם כמו העם היהודי לא יכול להתכחש לאסונם של עמים אחרים. הוא שלח לי מכתב היום ובו כתב לי שהוא עומד לצדנו, וכל עוד הוא בכנסת הוא יביא את זה לדיון כל שנה. אני מקווה שבעידן שלו ישראל תכיר ברצח העם בצורה מלאה".
הארכיבישוף של הפטריארכיה הארמנית בישראל האריס שרבניאן סבור כמותה: "בהחלט יש אלמנט פוליטי בהחלטה. כמו בישראל, גם בארצות הברית מחלקת המדינה לא אפשרה את ההכרה ברצח העם שלנו ממניעים צבאיים.
"אבל בעניינו של ריבלין זה שונה. הוא תמך בנו עוד לפני שהיה יושב ראש הכנסת ולפני ההרעה ביחסים עם טורקיה. אני מאמין שהוא כן בתמיכתו, ושבנושא זה הוא לא מונע משיקולים פוליטיים".
שרבניאן מספר כי "מאז ומתמיד הכנסת הייתה שבויה בידי הממשלות, והן התנגדו להעביר החלטה להכיר ברצח העם הארמני. חברי כנסת, בעיקר ממרצ, תמיד עזרו לנו - יאיר צבן, שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון. הכרה מלאה עדיין לא ניתנה, אבל מה ששונה הפעם הוא שיש תמיכה מכל המפלגות, גם בתוך הממשלה".
כאמור, יש מי שרואים את האירועים האחרונים בהתלהבות מועטה יותר מזו של אואקיאן ושרבניאן. ז'ורז' הינטיליאן הוא האחראי על ענייני החוץ של הפטריארכיה בישראל, ומי שמכונה באופן לא רשמי ההיסטוריון של הפטריארכיה. לדבריו, "הכרה מלאה ורשמית של ישראל ברצח העם לא תהיה. ההחלטות האחרונות מהוות איתות לטורקיה, משום שלא מנעה את המשט. ישראל רק הראתה שיש עוד קלפים על השולחן".
הינטיליאן מוסיף כי "ישראל יודעת שברגע שהיא תכיר רשמית בשואה הארמנית טורקיה תנתק את היחסים איתה, ולשם היא לא רוצה להגיע". עם זאת, הינטיליאן מספר כי בתקשורת הטורקית לא אוזכרה כלל החלטתו של ריבלין. הוא מסביר את זה ביהירותו של ארדואן, האומר ש"ישראל תעשה מה שבא לה".
לדבריו, "טורקיה נעשתה מתוחכמת יותר בשנים האחרונות. פעם הם התנהגו בטיפשות, והתנגדו לכל סרט או מאמר בנושא רצח העם. ככה הם רק הגבירו את התודעה לג'נוסייד בקרב העולם". הינטיליאן מוסיף כי "טורקיה רק מחכה ליום שישראל תכיר רשמית בסיפור של הארמנים, כדי שתוכל לבצע צעד דרסטי".
כאמור, מאבקה של הקהילה הארמנית על הכרה ישראלית רשמית באסונם התקדם לאחרונה משמעותית, אך הוא עוד רחוק מסיום.
הודעתו של יושב ראש הכנסת, כמו גם החלטת המליאה להעביר את הדיונים מוועדת החוץ והביטחון החשאית לוועדת החינוך, הפתוחה לתקשורת ולנציגים החיצוניים, מעוררת תקווה מחודשת אצל ראשי העדה. אואקיאן מבטיחה: "אנו רוצים שוועדת החינוך תחליט להכיר ברצח באופן רשמי, ואנחנו נהיה בדיונים כדי לדאוג לזה".
מלשכתו של ריבלין נמסר כי "לא נתקבלה החלטה חדשה כלשהי. כל שאירע הוא שריבלין הצהיר במכתבו לארמנים כי הנוהג שנקבע בכנסת בארבע השנים האחרונות - הכנסת דנה ברצח העם הארמני - יימשך. למותר לציין שריבלין לא שוחח עם חברי הקהילה הארמנית קודם מכתבו".
באשר לסיבותיו שהביאו להחלטתו של ריבלין ולמשקלו של ההיבט המדיני בנושא, מסר ריבלין עצמו כי "אני סבור כי חובתנו המוסרית, כיהודים וכבני אנוש, להכיר בגלוי בטרגדיות של עמים אחרים. כישראלים זעקנו, ועודנו זועקים, נגד טענות המכחישות את הזוועה שפקדה אותנו, ואיך נכחיש את הזוועה שפקדה עם אחר?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם