סגן השר איוב קרא: "אם הייתי יהודי, הייתי ראש הליכוד"
איוב קרא, דרוזי עם מגן דוד המכהן כסגן השר לפיתוח הנגב והגליל, יורה לכל הכיוונים: באירופה, הוא נמצא בקשר הדוק עם ראש הימין הקיצוני באוסטריה כדי למנוע את השתלטות האיסלם. בסוריה, הוא מתווך בין האופוזיציה לנשיא בשאר אסד. בישראל, הוא משלם מחיר כבד על הדרך שבה בחר. לא פשוט להיות איוב. ראיון נרחב
יד ימינו בתיווך המפתיע הזה, קצת קשה להאמין, הוא האנס כריסטיאן שטראכה, ראש מפלגת הימין קיצוני באוסטריה. שטראכה אגב, הוא חבר קרוב של קרא, למורת רוחם של משרד החוץ הישראלי והקהילה היהודית באוסטריה.
בראיון לוחמני קרא מספר על מכתב שהעביר לבנימין נתניהו, לפני זמן קצר, מאחד מראשי האופוזיציה הסורית, הוא חושף איך העביר יהודים-סורים לבקר בארץ מוצאם בהסכמתו של אסד.
חבר הכנסת הדרוזי מהליכוד - שנולד בדלית אל כרמל ושאביו דרש שבמדינת ישראל ידברו רק עברית - תוקף את מי שלא ציוני מספיק לטעמו, כולל ציפי לבני, ומצהיר: "אני יהודי יותר מיהודי, ואני הולך עם מגן דוד, לולא הייתי דרוזי, הייתי עומד היום בראש הליכוד והייתי לפחות שר החוץ".
ושלא תבינו לא נכון, הוא מעריץ וקרוב מאוד לביבי וגם לשרה. בין המלחמות הפוליטיות שלו, הוא גם מתמודד במהלך כל חייו עם אובדן כבד שהוא ומשפחתו נאלצו לשלם למען מדינת ישראל. אובדן, שנתן משנה תוקף לשם איוב, שהוריו העניקו לו.
משפחתו של איוב קרא (55) הגיעה לארץ ישראל לפני 400 שנה מחלב שבסוריה. בזמן השלטון העותומאני, סבו של קרא הקים את דלית אל כרמל. "בתחילת המאה ה-19, סבי מונה על ידי חיים ויצמן לשמור על נכסי היהודים ששהו בגולה. אז סבי עבר מהצפון ועד ירושלים והדרום, לשמור שלא מקלקלים נכסים של יהודים". משם משפחת קרא עברה להתגורר בקיסריה.
באותה תקופה, משפחתו של קרא הייתה מעורבת בכתיבת פרק חשוב בהיסטוריה של עם ישראל, כפי שמספר קרא בגאווה: "באותו זמן סבא שלנו נתן חלקת אדמה בדלית אל כרמל לסר לורנס אוליפנט, שם הוא בנה את ביתו בישראל. באותו בית, מזכירו של אוליפנט, נפתלי הרץ אימבר, כתב את "התקווה". לימים, אני סגרתי מעגל, כשלפני מספר שנים הבאתי לחקיקת "חוק ההמנון הלאומי".
קרא לא עוצר שם בתיאור הקשר של משפחתו לעם היהודי. קבלו גילוי: "לפני אלפיים שנה משפחתי הייתה כבני ישראל לכל דבר ועניין, היינו יהודים. אחר כך, התחלנו להסוות את עצמינו
אפשר היה לחשוב שקרא יבדל עצמו מאחיו הדרוזים שברמת הגולן, ששוב לאחרונה ערכו מפגן מתוקשר מאוד בקריאה לתת להם לשוב לשלטון הסורי. אלא שקרא לא מתרגש מזה ומסביר: אני אפתיע אותך ואומר לך שהבעיה זה לא הדרוזים בגולן, הבעיה היא ישראל.
"ישראל מדברת כל הזמן על פשרות, על להחזיר את רמת הגולן לסורים. במידה וזה יקרה, בסוריה אין בתי משפט. שם אנשים נזרקים לכלא בלי לראות שופטים ובתי משפט. שם נעלמים אנשים. ברגע שיושב בן אדם ויודע שמחר הוא יכול לחזור להיות תחת שלטון סורי, הוא מפחד.
"בסוריה, לעוף יש יותר ערך מחיי בני אדם. אז לדרוזים נוח לומר שהם בעד הסורים, כי בישראל המשטר דמוקרטי וכאן לא ישליכו אותם על זה לכלא. הם מתמרנים ומתייפייפים. אבל שלא תטעי, הם כולם היו חותמים היום להישאר אזרחים של מדינת ישראל".
קרא נחשב לנץ במפלגתו הליכוד, אבל למי שיעיז למתוח ביקורת על עמדותיו, הוא מייד מחזיר ומספר על ההקרבה הכבדה והמחיר היקר שהוא ומשפחתו שילמו למען מדינת ישראל.
הקורבן הראשון היה דודו של איוב קרא: ב-1939 הוא נורה במרכז עכו על ידי הלגיון הערבי, ודוד נוסף נעלם, באותה תקופה. מי שנותר מהמשפחה היה אביו של קרא. לימים, אביו של קרא התנדב במלחמת תש"ח ונפצע בלחימה על כיבוש הגליל. לאחר מכן הוא הקים משפחה ונולדו לו שלושה בנים.
ואז הגיעה מלחמת לבנון הראשונה שגבתה מחיר דמים יקר נוסף מהמשפחה. אחיו הצעיר של איוב קרא, אלי, נפל בגזרה המזרחית בזמן היציאה מלבנון ב-1985. הוא השתייך לסיירת 300 של גבעתי. האח הבכור, וואג'י, גם הוא ספג פציעת ראש קשה מאוד במהלך המלחמה.
באותו זמן, קרא עצמו לחם בביירות נפצע והפך להלום קרב. כעבור זמן קצר האח הבכור וואג' נפטר מפצעיו. זמן קצר אחרי מות הבן הבכור, נפטרו שני הוריו של קרא משברון לב. "אחרי כל המכות האלו החלטתי להקים משפחה, כדי שישאר זכר למשפחה שלי", אומר בכאב קרא. "אז ב-94 החלטתי להתחתן עם רימה והיא עשתה לי שישה ילדים".
לא רבים יודעים שאיוב קרא למעשה גדל בין שתי משפחות. האחת שלו בדלית אל כרמל והשנייה, זו של הזוג רוזה ופנחס גולד, שני ניצולי שואה שהתגוררו בתל אביב. "הם היו זוג שהכיר טוב את הוריי. מאחר והיו חשוכי ילדים, הם ביקשו מהוריי שאגדל בביתם. וכך, בכל החופשות הייתי בביתם, והתחלתי גם לצאת לחופשות אצלם בסופי השבוע בזמן לימודיי בפנימיות 'כדורי' ו'בת גלים'. הפכתי להיות פולני מושלם", אומר קרא בחיוך וגאווה.
"הם היו ממש כמו ההורים שלי. זה הגיע לידי כך שהאישה ממש קינאה לי. אם הייתי יוצא עם בחורה אשכנזייה, היא הייתה מרוצה. אם הייתי מעיז לצאת עם בחורה ספרדייה, היא הייתה מחמיצה פנים. פרענקית לא הייתה מתקבלת בברכה", צוחק קרא.
"המשכתי לחיות בביתם גם כשהייתי כבר קצין בצבא. ואז פנחס לקה בליבו, ורוזה לקתה בליבה בעקבות זאת ונפטרה לפני בעלה. אני לא עזבתי את מיטתם בבית החולים, סעדתי אותם כמו שסועדים הורים אהובים. לאחר כמה זמן גם הוא נפטר. אנשים לא מבינים מאיפה יש לי את היקיות הזאת, זה בגלל שגדלתי במשפחה יקית".
לאור המכות והאבדות שספגת בחייך, השם שלך מקבל משמעות גדולה יותר.
"נכון", אומר קרא ומרכין ראש. "אני מצטער שנתנו לי את השם הזה איוב. בכלל, אצלנו במשפחה, השמות לא הביאו הרבה פעמים מזל גדול. לאחי הגדול נולד ילד, והחליטו לקרוא אותו על שם אחי הצעיר שנהרג, אלי. אבל הילד נפטר עוד בהיותו תינוק, עם אותו שם – אלי. כך שאני מאמין ששם יכול בהחלט להיות מעורב בגורלו של אדם".
ב-99' נבחר קרא לכנסת ה-15, כשהוא מנצח את יריבו אסעד אסעד, והופך למועמד היחיד שגבר על חבר כנסת מכהן. ולמי שחושב שקרא הוא נץ וימני קיצוני בדעותיו, הנה סיפור על אביו שהוא מספר בחיוך וגעגועים: "בזמן ההשבעה שלי בכנסת, ראיינו את אבא שלי. שאלו אותו: 'מה החוק הראשון שאתה רוצה שבנך יחוקק?'. ואז אבי ענה, ששאיפת חייו שבישראל ידברו אך ורק עברית.
"אני, ששמעתי את זה, אמרתי לו שעליו לשמור לעצמו את הדעות שלו בפעם הבאה. זה לא נעים שדרוזי יגיד שהוא לא רוצה לשמוע ערבית במדינת ישראל. ביקשתי ממנו שיעשה טובה ולא יתראיין יותר".
כדי להיכנס לכנסת ה-16 קרא נלחם באנשיו של אריאל שרון, שלדבריו עשו הכל כדי שלא ייבחר."יש לי בעיה, שאני בשטח מאוד פופולארי ובהנהגה לא אוהבים את זה, כי אני הופך לאיום. זה לא קרה לאף דרוזי שהפך להיות מנהיג, לא רק ברמה העדתית. יצרתי סביבי קונצנזוס, שאין לאף פוליטיקאי בימין.
"תשאלי בימין, אני הכי נערץ מבין כל האישים הבולטים. בגלל שבעצם נלחמתי בפינוי בגוש קטיף, אנשי שרון לא אהבו אותי. יכולתי להתפתות להרבה הצעות וג'ובים שהציעו לי כדי להסיר את ההתנגדות, אבל לא הסכמתי לזה. אני הגעתי לסיור בגוש יום אחד עם חברת כנסת מסוימת, שלא אזכיר את שמה. גם לה הוצע ג'וב, היא הסכימה לזה וירדה מהמלחמה שלה.
"כל אלו שהיו הנאמנים לארץ ישראל, שכונו אז המורדים, כולם נעלמו. כמו מיכי רצון, דוד לוי ואהוד יתום. את כל אלו דאגו לשלוח הביתה, לחסל אותם. האנשים האמיתיים שהיו נאמנים, הם אינם. חוץ מיולי אדלשטיין ועוזי לנדאו שהלך ל'ישראל ביתנו'. רק אני שרדתי. ואז ניסו לחסל אותי פוליטית, כי לא אוהבים שיש מישהו עם תווית כמוני, של נאמן.
"ב-2006 היו אלו האנשים של שרון שרצו לסלק אותי, שוב. אנשי שרון רצו לחזור לליכוד וביקשו לסלק את כל הנאמנים. הם הצליחו בזה. אנשים שלא ראיתי אותם ממטר, פתאום נבחרו ואני לא. גם לפני בחירות 2009 לא נתנו למיכי רצון ויתום לחזור".
אבל אז אלו היו כבר האנשים של ביבי נתניהו, שאתה נחשב לאדם מאוד מקורב לו.
"הליכוד רצה אז ללכת יותר למרכז, ואז כדי לעשות את זה הם היו צריכים להוציא את הניצים מהמפלגה. אני התמודדתי מול הנהגת הליכוד, שניסתה לקבוע כללים שידחקו אותי החוצה. אבל אני ניצחתי את כולם, כשאני מבזה אותם במרכז הליכוד. נבחרתי בחזרה, 3000 איש הריעו לי. זה בא מכך שאני נערץ בשטח".
איפה היה נתניהו?
"ביבי ושרה הם חברים טובים שלנו. תשאלי את נתניהו עם מי הוא היה מעדיף לשבת לשיחה, הוא היה אומר שעם איוב קרא לפני כולם. לידו יש אנשים שלוחצים ושרים אינטרסנטים, הם לא אוהבים אנשים חזקים, אלא מעדיפים לידם פודלים, לכן לפעמים הם כופים עליו דברים. אין לי טענות לביבי, שאני אוהב ואפילו מעריץ אותו. אני אפילו מעריץ את שרה, תתפלאי. סתם עושים לה עוול, גועל נפש".
אבל כל מה שנחשף עליה, על הנהנתנות שלה, על הנסיעות, זה עובדות.
"הכל שקרים. אני מכיר את שרה היטב. אני אספר לך משהו: לפני שביבי נבחר שוב, ערב יום שישי אחד אני, אשתי והילדים היינו בירושלים. זה היה ב-11 בלילה. באנו לבית של ביבי בירושלים. אנשי השב"כ עמדו בחוץ וקראו לו ואמרו שאני יושב ברכב. הוא יצא החוצה ואמר לי: 'מה אתה עושה ברכב. אתה לא מתבייש? תיכנסו פנימה'. שרה התעוררה, והיא לא הניחה לנו ללכת בלי לשתות קפה, שהיא הכינה.
"אני לא מכיר הרבה נשים שהיו עושות את זה. אצלנו בדלית אל כרמל, לא כל אישה הייתה קמה ב-11 בלילה ומכינה לאיוב קרא קפה. שרה היא אישה רגישה מאוד, ראיתי איך היא הסתובבה בין כל המשפחות של האסון בכרמל. אני מכיר שרים ופוליטיקאים רבים שהם שיא הנהנתנות ואף אחד לא נטפל אליהם, כי הם משתייכים למחנה אחר. היא קורבן של אלו שמחפשים לעשות דלגיטימציה לביבי. ביבי הוא כוכב.
"עם כל הכבוד ל'ציפורה' הנחמדת (ציפי לבני א.ש.), אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלה בתוך הליכוד, איך היא ידעה להתרפס ולהיות זיקית כדי לשרוד ולהגיע לתפקידים. וגם אולמרט שלה ואריק שרון שלה, חיפשו כמוה כל הזמן ג'ובים, כדי להשתלט על הליכוד.
"אני מכבד את כצל'ה מהאיחוד הלאומי וחיים אורון ממרצ, שיש להם דרך ואידיאולוגיה. אנחנו זוכרים איך גברת ציפורה הזאת לא ישנה בלילות בגלל הסכמי אוסלו, כשהיא כינתה את ההסכם: 'הסכם ארור'. עכשיו היא הפכה את עורה. היא כיהנה 10 שנים בממשלה וכשרת חוץ, אז למה היא לא הביאה אז את השלום?".
מה אתה אומר על העימות של נתניהו מול אובמה?
"אני חושב שהציבור כאן חיכה למנהיג עם עמוד שידרה. נמאס לציבור שאנחנו כל הזמן מחפשים להתרפס בפני העולם. אנחנו חיים פה, לא אובמה. יש פתגם שאומר: ' מי שמרגיש את המכות, זה מי שחוטף אותן. וזה שמביט מהצד, הוא רק סופר אותן'. אובמה יכול להגיד מה שהוא רוצה, בסופו של דבר אנחנו מהמרים על החיים שלנו, לא הוא. אנחנו נהיה פה, גם אחרי אובמה.
"ברור לנו שבג'ונגל הצבוע שלא מדברים בו אמת, אין לנו סיכוי להסברה נכונה. מראש אנחנו שפוטים כאן, לא צריכים בית משפט. לצערי, היהודים נאיביים כאן במזרח התיכון, הם לא הבינו איך לחיות כאן. הם חושבים שיוכלו להפוך את האזור לדוברי אידיש וזה לא יקרה.
"כשאני מדבר עם הערבים בשפה שלהם, אני מסביר להם שאני תומך בלהביא כמה שיותר יהודים לכאן, כי בלעדי היהודים לא תהיה פה דמוקרטיה. בשיחות סגורות, הערבים מסכימים אתי. אם יש סיכוי לדמוקרטיה, רק אם יהיה רוב יהודי כאן".
הדעות שלך גורמות ללא מעט אנשים, גם בליכוד, לזוז שלא בנוח על הכיסא.
"אני לא קיצוני, אני אומר את האמת. אני מוכן להקריב המון, ואני חושב ששילמתי מחיר יקר מאוד עבור המדינה הזאת. אני מוכן להקריב את ילדיי כדי שמדינת ישראל תשרוד לנצח נצחים. אני חולה של דמוקרטיה. אני אנטי דתות. אני מאמין במדינה. אם אין ישראל, לא יהיו דרוזים.
"הרי הדרוזים לא יכולים להניף את הדגל שלהם בסוריה, למרות שהם שם 3.5 מיליון איש. אין לי דבר נגד הסורים, אני עכשיו מתערב דרך צד שלישי בסוריה כדי להרגיע שם את הרוחות. אני בעד שלום, אבל שלום של גברים, ופה לא יודעים לעשות את זה. אני שונא את זה שמשווים אותנו למדינת אפרטהייד. הרי אני דרוזי שנבחר בליכוד על ידי רוב יהודי, אז איזה אפרטהייד זה בדיוק?
"אני בקרוב יוצא לדרום אפריקה לדבר על ההאשמות המגוחכות האלו. אם כבר, בסוריה יש אפרטהייד. שם מחיר העוף גבוה ממחיר חייו של אדם. כשאני רואה במצרים מיליונים שחיים על הקברים, כי אין להם בית, אז זה אפרטהייד. אני אמור לנאום בקייפטאון ומארגנים לי מפגש עם נשיא ניגריה, ואני מגיע לדרום סודן. אני מנסה לקרב את המדינות השפויות לישראל.
"העולם הנוצרי מבחינתי, הוא המקום שם אנחנו צריכים לחפש את התומכים שלנו. אני חוטף המון ביקורת על היחסים שיש לי עם הימין בכמה מדינות באירופה. הם מטפחים אותי. אני חושב שמדינת ישראל עושה טעות גדולה, כשהיא דוחה יחסים איתם. הנאציזם עבר מהעולם. צריך להבין שבעולם של היום, מי שנלחם באויב שלי, הוא חברי. רובי רבלין אמר לי שזאת גישה דרוזית ושאני מקובע. אבל לא".
קרא מוביל לנושא חם שהוא נמצא במרכזו: מערכת היחסים הקרובה והחמה מאוד שהוא מטפח עם האנס כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפלגת החירות האוסטרית, הנחשבת למפלגת ימין קיצוני. "הכרתי את שטראכה דרך חברים משותפים. אני מחפש דרכים להביא לכך שההקצנה האיסלמית תתמזער בעולם. בעיניי, זה הנאציזם החדש בעולם. כל מי שמאמין במלחמה הזאת, אני פרטנר שלו".
אלא שלא כולם מסכימים עם התיאוריה של קרא. משרד החוץ, והשר אביגדור ליברמן בראשו וכן הקהילה היהודית באוסטריה, מתחו ביקורת קשה על יחסיו אלו של קרא. אלא שסגן השר תוקף בחזרה: "סגנו של ליברמן, דני איילון, הצדיק אותי, הימין והציבור השפוי בארץ הצדיקו אותי"..
ומה עם הטענה שהמפלגה שלו היא ניאו נאצית?
"אני יותר יהודי מכל היהודים. אני יותר ציוני, מכל הציונים. ואני המנהיג הכי רוויזיוניסט – אז שאלו לא יטיפו לי. אני גאה להיות דרוזי, באתי מתוך עמי, אבל אני מרגיש שייכות מוחלטת למדינה הזאת. לכן אני מחפש דרכים להביא לישועה לפני השואה האסלאמית. לפני שפגשתי את שטראכה, בדקתי את המצע שלו. הכל הבל הבלים, אין לו מצע ניאו נאצי.
"בפעם ראשונה שהופעתי איתו על אדמת אוסטריה, זה היה כשעמדנו מול האנדרטה לזכר נספי השואה. גם במשבר המשט הטורקי, בזמן שהסוציאליסטים בוינה גינו את ישראל, הוא תמך בריש גלי בישראל. עם כל הכבוד לקהילה היהודית, הם שם רק 7000 איש, יש להם אינטרסנטים ממפלגת השלטון שיודעים שהם הולכים לאבד את השלטון לשטראכה.
"אז כשהוא יהיה הקאנצלר, מה נגיד לו שלא נדבר אתו? כשהוא ייבחר, אז ישלחו אותי לדבר אתו? תבינו, הוא בעד ישראל. אז למה יושבים עם אבו מאזן ועראפת שטבחו בישראלים?"
אלא ששם לא נעצרת הידידות של קרא עם הימין הקיצוני באירופה, הוא נמצא גם ביחסים קרובים עם מרין לה פן, מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת. "רצו להפגיש אותה אתי לפני כמה חודשים. אני בקרוב אפגש איתה. עם כל הכבוד ל-7000 יהודים שיושבים להם בווינה ועושים כסף, שיבואו לחיות כאן ולא יכתיבו לנו מה לעשות בחיים שלנו ושל הילדים שלנו. נראה כמה הם יהודים טובים".
שטראכה הפך בשבועות האחרונים לשותפו של קרא בתיווך אינטנסיבי שהם עומדים במרכזו. תיווך מפתיע ושוב מעורר מחלוקת בקרב גורמים דיפלומטיים בישראל. השניים מנסים לתווך בין שלטונו של בשאר אסד לבין ראשי האופוזיציה בסוריה.
"מיום שנבחרתי לסגן שר לשיתוף פעולה אזורי, לקחתי לי למטרה לקדם אינטרסים עם סוריה. קיבלתי מידע ממתווכים שונים באירופה, שסוריה מוכנה להתפשר על דברים וחלקים בגולן. הצלחתי בשנתיים האחרונות לפתוח הרבה פעמים את מעבר הגבול לסוריה, עד להתנגשויות בשבועות האחרונים". קרא חושף: "סידרתי לכמה אלפים לעבור לביקור בסוריה, ואפילו לכמה יהודים סורים לשעבר".
מה זאת אומרת יהודים סורים?
"כן, הם ערכו ביקור שורשים. רציתי לקרב את אסד אלינו, בלי לדבר על הגולן. ותוך הידברות חשאית איתם, הוצאתי אלפי אנשים לסוריה. חלק הלכו לבקר קרובי משפחה שלא ראו 30 שנה ויותר, אחרים העברתי לשם כדי שיעברו ניתוחים, ששם זה יותר זול. גרמתי להגדלת ייצוא התפוחים מישראל לסוריה.
"באתי לביבי כשהיה משבר עם הפלסטינים, ואמרתי לו שיש לי מסר מתוך סוריה שאסד יהיה מוכן למצוא הסדר בעניין הגולן, כשאנחנו נישאר עליו, בתמורה לדברים שונים. ביבי אמר לי להיזהר. ואז התחיל הבלגן בסוריה. בשנתיים האלו הצלחתי ליצור קשרים בסוריה, דרך אנשי האיחוד האירופי, גורמים בסוריה והצלב האדום.
"כשהחל הבלגן בסוריה, גורמים בסוריה פנו אליי וביקשו את ההתערבות שלי. אני מופיע כמעט כל יום בחדשות בסוריה. אסד מוכן לקבל את הימין באירופה שיפשר בין האופוזיציה לבינו. ואז התחיל הקשר בין שטראכה, ואנשים גם בימין בשבדיה. אנחנו בשיחות עם אנשי אופוזיציה מכל העדות בסוריה, הנוצרים, הכורדים, הארמנים, הצ'רקסים והדרוזים.
"המטרה שכל אלו ילכו לפשרה עם אסד, כדי להזיז את 'האחים המוסלמים' הצידה. מדובר בכך שאסד יוותר לכל סיעות אלו על מעט מכוחו, הוא יפזר סמכויות, וכך הם יכוננו משטר משותף. כך ארגנו שכמה מראשי האופוזיציה בסוריה ייצאו למפגש בווינה. היה קשה לסדר להם ויזות ולהוציא אותם, שגריר אוסטריה בירדן התערב והוצאנו אותם דרך ירדן. אני נמנעתי מלהיות נוכח במפגש הזה, בשל עמדת ממשלת ישראל, שלא רוצה להתערב בעניין סוריה.
"גם השב"כ ביקש שאני לא אסע לשם. סוכם על מפגש גדול, שאליו יגיעו כל 50 ראשי האופוזיציה, ולמפגש הזה אני כנראה אסע. אני עושה את זה ממטרה הומאנית, אף אחד לא אוהב לראות אנשים נטבחים. גם ממטרה פוליטית - אני לא אחכה שאחמדיניג'אד יגיע לגבול הסורי לזרוק עליי אבנים. בפעם הקודמת שהוא רצה להגיע לגבול לבנון, אני יצאתי לגבול, שלחתי לעברו בלונים כחול-לבן, והוא לא הגיע לשם. אסד, עם כל העדות לצידו, עדיפים על שלטון איראני בסוריה".
וקבלו גילוי גדול של קרא: "לפני זמן קצר אמרתי לביבי שבסוריה אוהבים אותו. חשבו שאני צוחק ואז הבאתי לו מכתב מהשייח' עבדאללה תמימי, אחד מראשי האופוזיציה בסוריה - שכתב לנתניהו מכתב אישי ובו אמר לו בין היתר: 'אנחנו מייחלים למנהיג כמוך בסוריה', וביקש את התערבותו במשבר בסוריה".
"הבעיה שלי, שביבי לוקח אותי כמובן מאליו. הוא יודע שלעולם לא אפגע בו. אני חושב שצריך למנות שר ממוצא דרוזי, אבל אני לא רוצה להגיע למשרה כזאת מהמקום הזה. אני חושב שאני עולה על כל השרים שיש היום בכישוריי. עם הרקורד הביטחוני והאינטלקטואלי שלי, אני עולה על אחרים. אני גם נאמן לביבי, אני הייתי אתו מהיום הראשון שלו בפוליטיקה, מעולם לא עזבתי או בגדתי בו – כמו שעשו אחרים שנמצאים היום לידו.
"הוא יודע שאני לא אעזוב אותו. אבל יכול להיות שהנאמנות העיוורת הזאת עולה לי ביוקר. אם בגין היה בשלטון היום, הייתי שר בכיר. כשנפגשתי עם מהבו מבקי, נשיא דרום אפריקה, נדהם לשמוע שאני לא שר. אני חושב שאני צריך להיות שר החוץ של ישראל, וזה גם לפי משנתו של זאב ז'בוטינסקי. אין לי ספק, שאם הייתי יהודי, הייתי ראש הליכוד היום. למרות שאני יהודי יותר מיהודים, קשה לקבל אותי כראש מפלגה ויותר".
אז יש גזענות בחברה הישראלית?
"יכול להיות, אבל אני מעדיף גזענות כזאת מאשר גזענות עדתית שמביאה לטבח של אנשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם