האדריכל: בגובה העיניים עם דוד קרויאנקר
הוא נולד בירושלים וחי בה עד היום. הוא מאמין בחשיבות שימור מבנים בעלי ערך היסטורי, אך מתריע מניוון אורבני. הוא אוהב את התעוזה בעיצוב גשר המיתרים. וחושב שפרויקט "הולילנד" צריך לשמש תמרור אזהרה לדורות הבאים. 967 מילים עם האדריכל דוד קרויאנקר (72), נשוי + 2 וסב לשלושה נכדים, יקיר ירושלים, שלדעתו הפרויקט הכי חשוב שלו הוא סדרת ספרים על תיעוד המורשת הבנויה של ירושלים
"עיר בעייתית, קשה ומסוכסכת. קל לאהוב אותה ובאותה עת לעתים גם לשנוא אותה, לצערי הגדול ".
ניר ברקת
"מורגש שהוא עושה כמיטב יכולתו כדי לשנות את מצבה של ירושלים, במיוחד בהשוואה למה שעשו קודמיו. הציבור הירושלמי ייתן לו עוד שנתיים כדי להחליט האם יוכל לממש את תקוותיהם של רבים מתושבי העיר, בעיקר בתחום הטיפוח הסביבתי, הניקיון ומניעת העזיבה של צעירים רבים - כמו גם משפחות מבוגרות משכבה סוציו~אקונומית גבוהה - שבלעדיהם אין לעיר עתיד".
מלחה
"שכונה נוחה מאוד מבחינת המיקום שלה ביחס למערכת הכבישים של ירושלים, כמו שדרות בגין וכביש הרכבת. עם זאת היא שכונה צפופה, ובתכנונה לא נלקח בחשבון הגידול במספר כלי הרכב".
גשר המיתרים
"לדעתי זו אחת היצירות האדריכליות הטובות ביותר שנבנו בירושלים במאה השנה האחרונות, שינוי דרמטי בתעוזה בתחום העיצוב. אני מקווה שהוא יהיה סימן דרך להמשך יצירתיות בעיצוב מבנים אחרים שייבנו בעיר".
טדי קולק
"ראש עיר רב פעלים. הוא הוכיח במסירותו, בהתמדתו ובעקשנותו שבפרק זמן של 28 שנות כהונה ניתן להגיע להישגים גדולים, גם לזרוע וגם לקצור פרי. הפרויקטים באחריותו שינו את תפקודה ואת חזותה של העיר באופן מהותי".
"מכון ירושלים לחקר ישראל"
"מקום שמשמש בסיס מחקרי תומך. בעזרת הבסיס שלהם ביצעתי את מרבית עבודות המחקר לספריי על תולדות המורשת הבנויה של ירושלים, על תקופותיה וסגנונותיה השונים".
שימור מבנים
"יש חשיבות גדולה בשימור ושיקום בניינים בעלי ערך היסטורי וארכיטקטוני, אך יש צורך להקפיד על מינון נכון במאבקי שימור כדי להימנע מניוון אורבני כפועל יוצא מדרישה לשימור מבנים חסרי ערך. עליונותה של ירושלים בנושא השימור התבטאה בעיקר בתקופת כהונתו של טדי קולק, הוא היה ער לנושא זה יותר מכל ראשי העירייה שבאו אחריו".
גוסטב קרויאנקר
"לצערי הגדול אבי נפטר בהיותי בן שש ממחלת הסרטן, ולכן זיכרונותיי מאבהותו קצרים וקלושים מאוד".
בית הספר ליד"ה
"בית הספר שלמדתי בו מרבית שנות ילדותי ונעוריי. הקשר הראשון שלי עם ליד"ה היה באמצעות בית הספר בית הילד, בית ספר עממי ששכן במתחם עומריה. המשכו הטבעי של בית הילד היה תיכון בית הכרם, שלימים הפך לתיכון ליד האוניברסיטה העברית. לצד משפחתי וחוג חבריי, בית הספר תרם לעיצוב אישיותי כפי שהיא היום".
חטיבת הצנחנים
"שירתי בגדוד 890 בשנים 1961-1958. למזלנו הגדול, תקופה זו הייתה יחסית משוחררת מפעולות תגמול וממלחמות, ולכן מספר הנפגעים בפלוגה שלי היה נמוך ביותר. הפלוגה ששירתי בה הייתה מורכבת ברובה מקיבוצניקים ובני מושבים, לכן אני וקומץ חיילים עירוניים אחרים היינו מיעוט חריג במבנה החברתי של הפלוגה".
הרכבת הקלה
"מעוררת תקוות רבות. אני מקווה שהיא תצדיק את השנים הקשות שעברו על העיר ואת המאמץ הגדול שהושקע בהתקנתה. ספק אם היא הפתרון האופטימלי לבעיות התחבורה הכלל עירוניות של ירושלים, בייחוד בשל העובדה שללא קווים
פרויקט "הולילנד"
"הקמת הפרויקט הוכיחה חוסר רגישות מוחלט לבעיות אורבניות ואדריכליות-עיצוביות. הוא מהווה מפגע אדריכלי, ויתרונו היחיד בכך שהוא עשוי לשמש תמרור אזהרה לדורות הבאים באשר לבקשות לאשר פרויקטים דומים".
התחרדות העיר
"בעיה ראשונה במעלה, אולי הקשה ביותר בכל הקשור לעתידה של ירושלים. יש סכנה דמוגרפית גדולה לעיר משום שבעתיד הלא רחוק תגדל מאוד אוכלוסייה ענייה וחסרת השכלה, שאינה מסוגלת לתחזק את עצמה. להתחרדות העיר יש השפעה רבה על היחלשותה של ירושלים לא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בתחומי התכנון והפיתוח ובתחומים אחרים".
מזרח ירושלים
"בעיה שלא השתנתה מהותית מאז איחוד העיר ב-1967. להערכתי לא יימצא פתרון אמיתי לבעיה זו, אלא במסגרת של הסכם ישראלי-פלסטיני שיגדיר בצורה חד-משמעית את מקומם של התושבים הערבים במסגרת האורבנית הכוללת של העיר".
רחוב יפו
"רחוב יפו הידרדר מהותית מאז שנות השישים עד שהגיע למצבו הנוכחי. כיום מרבית החנויות שלאורכו אינן מהוות מוקד מסחרי ראוי לעיר בירה בעלת מעמד בין-לאומי. יש לקוות שהסבת הרחוב למדרחוב, כולל מעבר הרכבת והוצאת התנועה המוטורית מתוכו, יגרמו להתחדשותו ולהפיכתו למרכז תוסס לפעילויות מסחר, בילוי ופנאי".
קניון אלרוב
"אינני מתיימר להיות אובייקטיבי בנושא זה. הייתי קשור מאז תחילת שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים למאבק לשינוי תכניתו המקורית של האדריכל משה ספדיה, שביקשה להרוס את מרבית הבניינים שבמתחם. במסגרת צוות תכנון - שבראשו עמד סגן ראש העיריה לענייני תכנון דאז מירון בנבנישתי - הצלחנו לשנות את תכניתו של ספדיה, ולהביא למצב שרבים מהבניינים שלאורך ציר מדרחוב ממילא, כפי שמוכר לנו כיום, נשתמרו.
"אין ספק שהמאבק הוכיח את עצמו, ובעזרת יכולת הביצוע הגבוהה של חברת 'אלרוב' ספדיה הוציא תחת ידו פרויקט אורבני מוצלח ביותר. הוא יצר גשר חי של מסחר ובילוי תוססים בין העיר העתיקה ובין חלקו המערבי של לב מרכז העיר".
אדריכלות ירושלמית
"התקופה המרשימה ביותר בשינוי פניה האורבניים והארכיטקטוניים של ירושלים הייתה בין 1967 לתחילת שנות התשעים. בשנים אלה נוצר הגן הלאומי סביב חומות העיר העתיקה, הריאה הירוקה באזור, ונבנו השכונות ההיקפיות שסביב העיר הפנימית".
פרויקטים
"הפרויקט החשוב ביותר שלי הוא סדרת הספרים שהוצאתי בנושא תיעוד המורשת הבנויה של ירושלים. היא כוללת כ-30 ספרים, והם מסד תרבותי-חלוצי מקורי וראשוני לחקר נושא שהיה מוכר רק למעטים. שלושת הפרויקטים החשובים ביותר שלי בנושא השימור הם השיקום של בית טיכו, התכניות הרעיוניות שהכנתי לפני שנים רבות לשימור בניין מלון פאלאס ברחוב אגרון, והתכנית הרעיונית שלי להסבת טחנת הרוח ברחוב רמב"ן למרכז מסחרי".
ליאורה
"אשתי היא שותפה נאמנה במרבית עבודות המחקר שלי ובפרסום ספריי. היא עסקה בעיקר בעריכה ובהגהות החוזרות של עבודותיי".
דור ההמשך
"דור ההמשך שלי ושל ליאורה - המהווה שותפה נאמנה לעבודת המחקר שלי כבר שנים - הוא שתי בנותינו, בני זוגם ושלושת נכדינו, מקור האושר הגדול ביותר בחיינו".
כתיבת ספרים
"עבודה כפייתית, מפרכת אך מרתקת, המחייבת חריצות, עקשנות והתמדה אין קץ. אני עובד לבד. במידה רבה דומה עבודתי לזו של אסיר מרצון: נבירה בארכיונים; עבודת שטח הכרוכה בהכנת סקרים אורבניים-ארכיטקטוניים; ראיונות אישיים עם יודעי דבר; קריאת מסמכים, כתבי יד וקטעי עיתונות; הצלבה ואימות נתונים ממקורות שונים; חיפוש צילומים היסטוריים לא מוכרים; והכנת מפות ורישומי קו, וכן כתיבת אין-ספור טיוטות".
עיטור יקיר ירושלים
"כל הבעת הוקרה והערכה ציבורית מתדלקת את המוטיבציה, ומגבירה את הכוחות הנדרשים כדי לנסות לפעול ביצירתיות גם בהמשך. נוסף לכך, זוהי הוכחה חד-משמעית לעובדה המשמחת פחות שעברתי את גיל שבעים".
זִקנה
"מנסיון אישי – מציאה קטנה מאוד, שלצערי אינה פוסחת על אף אחד. למרות זאת אני משתדל לעשות את המיטב במצב שלא הכול פועל כמקודם".
תל אביב
"עיר מושכת שיש בה אקלים קיצי בלתי נסבל. עיר פתוחה, ליברלית, נקייה ומטופחת יותר מירושלים, עם תושבים המתחזקים עיר ברמה יחסית גבוהה, מבלי הצורך לסבסד אוכלוסייה לא יצרנית. מוקד משיכה לירושלמים רבים, המתקשים להתמודד עם בעיותיה של עירם".
דוד קרויאנקר
"אני חושב, סובייקטיבית כמובן, שחשוב לכל אחד מאיתנו לנסות להשאיר אחריו סריטה קטנה אך משמעותית כזו או אחרת בתחום עיסוקו. אני מאמין שגרמתי לסריטה משמעותית ביותר להבנת ערכיה הפיזיים, האורבניים והארכיטקטוניים של העיר שנולדתי, גדלתי והתפתחתי בה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם