חשבתם לרכוב על אופניים ברמת גן וגבעתיים? תשכחו מזה
הביקורות על שבילי האופניים של תל אביב מתגמדות נוכח המצב העגום אצל השכנות רמת גן וגבעתיים. תכניות יש, אבל משהו עמוק צריך להשתנות כדי שיהיה להן ביטוי בשטח. הדיסק בראש של צבי בר וראובן בן שחר, למשל
הסיבה: כדי לעשות זאת צריך לעבור ברחוב ז'בוטינסקי, אחד הצירים הסואנים, מפויחים ומסוכנים לרוכבי אופניים בארץ, שבו אין כל זכר לשביל אופניים, וכנראה גם אינו מתוכנן להיות כזה בתקופה הקרובה.
בעיריות רמת גן וגבעתיים, מתברר, עדיין לא פוזלים אל הדשא של השכנה ממערב, ומהפכת האופניים אצלן נראית רחוקה. הסיבות לכך, כפי שעולה משיחות עם גורמים בעירייה ובארגוני אופניים, רבות - החל מתנאי שטח בעייתיים וכלה בהבנה בסיסית של ראשי הערים בחשיבות המהלך.
החלטנו לזרוק את הכפפה לעברם של צבי בר וראובן בן שחר ולומר להם - הגיע הזמן לשנות את התפיסה, לעלות על הגל הירוק ולעזור לתושבי עירכם להתנייד במטרופולין ללא פיח.
במהלך הכנת הכתבה דיברנו לא מעט עם חברי סניף רמת גן-גבעתיים של עמותת "ישראל בשביל אופניים", שמקדמת את נושא הרכיבה על אופניים בכל רחבי הארץ מאז תחילת שנות ה-90. אלה מסרו לנו כי בניגוד לסיפוק היחסי שמסבה להם עיריית תל אביב בשנה האחרונה, הם אינם מצפים לקבל זריקות עידוד של ממש משכנותיה בחודשים או בשנים הבאות.
"אם הייתי צריך לחלק ציונים עבור הפעולות של עיריות רמת גן וגבעתיים", טוען תומר גוטהלף, תושב גבעתיים ופעיל בכיר בעמותה, "הייתי נותן לגבעתיים ציון חמש מתוך 100 ולרמת גן ציון 30, לא יותר".
אגב , החבר'ה מעיריית רמת גן לא אמורים לשמוח מהציון הגבוה ביחס לעיר השכנה, שכן מה שבעיקר הביא להם את הניקוד הוא תכנית אב לשבילי האופניים שהוזמנה על ידי העירייה לפני כשלוש שנים, בשנת 2009. מאז , על פי "ישראל בשביל אופניים", כמעט דבר לא נעשה ליישומה.
מה כן עשו בינתיים? בחצי שנה האחרונה פוזרו כ-150 עמדות חניה לאופניים במקומות אסטרטגיים בעיר - עמדות אותן הגדיר אילן מאירי מרשימת רמת גן הירוקה כ"מתקנים לאחסנת נייר טואלט ללא בית שימוש ציבורי בנמצא".
ככל הנראה אחת הסיבות בעיכוב יישום תכנית האב היא "היבלות" שעליהן היא דורכת. קחו לדוגמה את רחוב ביאליק העמוס, שאמנם מוזכר בתכנית, אך נעדר תכניות מפורטות יותר להתוויית שביל אופניים משום שבעיר חלוקים
אחד מהאחראים לתכנית האב, מתכנן הערים ברק כץ, סבור כי ראוי להתחיל את השינוי דווקא ברחוב מרכזי. "בתכנית שהצענו יש המון שבילים ושדרות שיכולים להפוך לשבילי אופניים די מהר, אבל אני מצפה שהשינוי יתחיל מהאמצע של האמצע - ברחוב ביאליק, ולו רק בגלל המשמעות ההצהרתית של העניין: הנה, אנחנו תומכים בעירייה בתחבורה לא מוטורית ופותחים שביל אופניים היכן שרוב התושבים מסתובבים", אומר כץ.
דווקא חברים בעמותת "ישראל בשביל אופניים" מסתייגים מדעה זו. בעמותה מבינים כי השתלטות על חלקים מהכביש או המדרכה ברחוב ראשי, ובכלל זה לקיחת מקומות חניה, עלולה להוביל לעימותים עם בעלי עסקים ותושבים בעלי מכוניות, ומאמינים כי יש מספיק אתרים בעיר בהם ניתן להתחיל לחולל את השינוי, לפני שמגיעים לסלעי מחלוקת.
"המטרה שלנו היא שהשבילים יחלו לקרום עור וגידים, ופחות משנה לנו איזה שביל יהיה ראשון", טענו חברי העמותה השבוע. "אם יש שבילים שיותר קל להכשיר אותם לשבילי אופניים אז עדיף להתחיל שם מאשר לקבוע מסלול אופניים על רחוב סואן כמו ביאליק, אבל כאמור הבעיה שלנו היא שמאז שהעירייה פרסמה את התכנית לא ראינו שמשהו נעשה בעיר. אנחנו, לדוגמה, מציעים להתחיל עם שביל אופניים ברחוב דויד רזיאל, המחבר אל הפארק הלאומי ויכול למשוך תושבים רבים לרכיבה".
אז מה באמת מכילה אותה תכנית אב לשבילי אופניים ברמת גן? לפי הנתונים שהגיעו לידנו, יש בה פריסה רחבה של שבילי אופניים בשלוש דרגות: שביל אופניים ראשי, שביל משני ושבילים משלימים.
שביל האופניים הראשי הוא שביל המקיף את העיר כולה, בעוד השבילים המשניים והמשלימים הם ברובם שבילים שמשתמשים בהם כיום הולכי רגל, ואמורים להיסלל מחדש אם התכנית תצא אל הפועל.
התכנית חוצה את העיר לאורכה ולרוחבה, ומתכנניה לקחו בחשבון את הנחיות משרד התחבורה משנת 2009, לפיהן חל איסור על הקמת שביל אופניים על מדרכה (כלומר, הוא חייב להיות נפרד על הכביש).
בתכנית יש כ-20 הצעות ליצירת שבילי אופניים חדשים או הפיכת שבילים קיימים המיועדים להולכי רגל לשבילים משולבים - כמו אלה בשדרת הנרקיסים או שדרות השושנים הצמודה. הצעה נוספת היא הפיכת שדרת למדן, המחברת בין גן דוד המלך לרחוב הרצל לשביל אופניים משולב, ולנצל את השביל ברחוב הרב אריה לוין והפיכתו לשביל משולב.
התכנית גם מפרטת כיצד ניתן להכשיר נתיב אופניים בחלק האמצעי של הכביש בשדרות הילד, המחברות בין דרך ז'בוטינסקי לכיכר רמב"ם. כן מפורט בתכנית הצורך בהפיכת השבילים המובילים לגשר בר-אילן ואת הגשר עצמו לנגישים לרוכבי אופניים, ובסלילת שביל אופניים לאורך כביש גהה, היכן שכיום קיים רק שביל עפר. הצעה מעניינת נוספת היא יצירת שביל אופניים נפרד לצד שביל הולכי הרגל הקיים בשדרות השחרור ושדרת הצנחנים הצמודות.
חבר מועצת העיר, עו"ד רועי ברזילי מסיעת "הצעירים" - המחשיב את עצמו לרוכב אופניים מדופלם שאף התקין מקלחת במשרדו האישי על מנת שיוכל לרכוב על אופניו - לא חוסך מצבי בר ביקורת על העובדה שהתכנית טרם יושמה בשטח. לטענת ברזילי, בשל כך הוא נחשף לסכנות מדי יום.
"סדר עדיפויות הוא החלטה למה לתת את מעט הכסף שיש לך. ברמת גן יש העדפה של דברים אחרים ותפיסה ערכית ישנה של איך צריכה להיראות תחבורה ציבורית בעיר. ראש העיר הנוכחי הוא אדם בעל חשיבה פחות חדשנית, שמתקשה להסתגל לשינויים, ויש לעובדה הזו תרומה מכרעת להחלטותיו.
"אני יכול להגיד לך שמהנדס העיר חיים כהן נוסע כל יום באופניים לעבודה, והוא היה רוצה מאוד להתחיל להניח תשתיות לתכנית. הצרה היא שכל מאמציו לאורך השנים לעשות שינויים האינטרנט בלי שיש כוונות אמיתיות ליישמן. אני אומר לך - זו אפילו לא שאלה של כסף. בסופו של דבר כשמשפצים כביש - וכל הזמן משפצים בעיר הזו - אפשר להפוך את אותו כביש לנגיש לאופניים. מדובר בהחלטה אסטרטגית. בואו נתחיל איפשהו, אבל בואו נתחיל כבר".
מעיריית רמת גן נמסר בתגובה: "באגף ההנדסה יצרו תוכנית אב מפורטת לשבילי אופניים בעיר, אך טרם נקבע לוח זמנים ליישומה. באשר לרועי ברזילי, דבריו נאמרו מתוך מטרת זדון. הוא יודע כי אין כל אמת בדבריו שתכניות'נותרות במגירה', שכן החלטות הנהלת העיר מתבצעות על פי תוכנית העבודה העירונית".
בניגוד לרמת גן המפותלת, גודלה של גבעתיים מהווה תחום אידאלי לרכיבה על אופניים )מחקרים הקשורים בתרבות רכיבה הוכיחו כי אדם ילך ליעדו אם הוא במרחק של פחות מקילומטר, ייסע אליו ברכבו אם הוא מעל חמישה קילומטר, ויעדיף לרכוב אם הוא במרחק שבין שתי האופציות(.
מצד שני, גם בעירייה וגם בארגונים ירוקים מודים כי היא בנויה בצפיפות רבה ומאופיינת במדרכות צרות רבות, מה שמקשה על סלילת שבילי אופניים ייעודיים.
מצד שלישי, גם בעיריית תל אביב נהגו לנופף בתירוץ הצפיפות, עד שלמישהו שם התחלף הדיסק.
לטענת עיריית גבעתיים, לפני כשלוש שנים היא ועיריית תל אביב היו בתחילתו של מהלך בניית רשת שבילי אופניים אשר היו מחברים את העיר לתל אביב הסמוכה.
אלא שאז פרסמה הממשלה את ההנחיות החדשות לסלילי שבילי אופניים - המחייבות, כפי שהוזכר לעיל, כי ברחובות קטנים רוכבים בכביש, ברחובות סואנים מייצרים הפרדה, ובכל מקרה אסור "לערבב" בין הולכי רגל לרוכבים. אף שמדובר בהנחיות מתקדמות, בעיריית גבעתיים מתייחסים אליהן בצורה שלילית וטוענים כי הן טרפו את הקלפים בכל הנוגע לרישות גבעתיים בשבילים.
"כיום, לפי התקנות של הממשלה, אין לנו דרך לבנות שבילי אופניים בעיר, אלא אם נחליט לשפץ מדרכה, ואז נקדיש לשביל מקום", הסביר השבוע גורם בכיר בעירייה. "למרות הכוונות הטובות של המדינה, התקנות מנעו את האפשרות להקים שבילי אופניים בערים צפופות".
בשנה האחרונה מונחת בפני ראש העיר גבעתיים ראובן בן שחר הצעה של עמותת "ישראל בשביל אופניים" להקמת שלושה שבילי אופניים ברחבי העיר. השבילים המוצעים בתכנית הם "שביל גבעתיים-תל אביב", שאמור לצאת מרחוב ויצמן, צמוד לגדר בית הקברות נחלת יצחק, עד רחוב עליית הנוער, ומשם יתחבר לשביל האופניים ברחוב משה דיין בתל אביב.
"השביל השני שמוצע הוא 'שביל הרוחב', שאמור לחבר את רחובות בן-גוריון וויצמן ולשרת את תושבי הרחובות בן לא נשאו פרי, והניחוש שלי הוא שזה משום שהבעיה היא איפשהו אצל ראש העיר והאנשים הסובבים אותו", אומר ברזילי.
"אגב, זו תופעה שקורית לא רק בתחום האופניים. הנהלת העיר שבה אני שותף מצהירה חדשות לבקרים על תכניות "מהפכניות", אולם בפועל התכניות נותרות במגירה ומוצגות לראווה לציבור באתר צבי וריינס. גם כאן, בדיוק כמו בשביל הקודם שהוצע, הצליחו חברי העמותה למצוא לצורך כך שבילים ישנים לטובת ציבור שכעת מכוסים קוצים. השביל השלישי שמוצע, הנקרא גם "שביל הגנים", אמור לחבר בין רחוב אלוף שדה ופארק גבעתיים, הנמצא בצדה השני של העיר.
מדובר בהצעה המסובכת ביותר מבין השלוש, מאחר שבמסגרתה העמותה מבקשת להשתמש בגשר עתידי שאמור להיבנות מעל רחוב דרך רבין, המיועד לטענתם להולכי רגל בלבד, ולסלול בו שביל אופניים שיאפשר לרוכבים להגיע עד לפארק.
לדברי תומר גוטהלף מ"ישראל בשביל אופניים", אף שהתכנית הוגשה לראש העיר לפני למעלה משנה, הוא מעולם לא קיבל ממנו תשובה.
"העירייה עסוקה בלעשות צעדים פופוליסטיים, לא יותר", גוטהלף טען השבוע. "כל השבילים המוצעים בתכנית ניתנים לעשייה מיידית של העירייה בלי להוריד חניות, ובחלק מהמקומות יש פלישה של אנשים פרטיים לשטח ציבורי שאמור לשרת את הרוכבים.
"שלושת השבילים הללו יכלו להיות תחילתה של מערכת שבילים בסיסית בעיר, אך מתברר שאין לנו פרטנר, והדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לגבעתיים הוא שרון חולדאי היה מספח אליו את שטחה ומתקין גם בה שבילי אופניים ראויים. לפחות שיתקין כמה תחנות השכרת אופניים בגבולות העיר, ככה נוכל להיכנס לתל אביב עם אופניים".
בעיריית גבעתיים, באופן מפתיע, מאשימים דווקא את העמותה בפופוליזם ובניסיון לתפוס כותרת על גבה, בעוד שהיא מיישמת לטענתה זה כשנתיים תכנית מקיפה ויצירתית להקמת מסלולי אופניים. יצוין כי הבכיר בעירייה המצוטט כאן לא הסכים להיחשף בשמו.
"אנחנו לרגע לא משלים את עצמנו ואומרים שהמצב בעיר מושלם לרוכבים באופניים, אבל התכנית שהנציג הנכבד של'ישראל בשביל אופניים' הגיש לנו איננה מחוברת למציאות", אומרים בעירייה, וטוענים: "אמנם יש שביל אופניים רשמי אחד בן קילומטר אחד על דרך יצחק רבין, אבל יש עוד מסלולי אופניים בלתי רשמיים בעיר. לאט-לאט נחבר בשבילים את הגנים שנגישים כבר לאופניים עד לתל אביב". כן מצביעים בעירייה על הנמכת כ-150 מדרכות בעיר לנוחות הרוכבים, אם כי במקור היה זה לטובת נכים על כיסאות גלגלים".
"לא מפתיע שהעירייה בחרה להסתתר מאחורי'בכיר' בעירייה ואיש מאנשי העירייה, כולל ראש העיר, לא היה מוכן להגיב באופן רשמי. העובדות שאי אפשר להתווכח עמן הן שאין בגבעתיים ולו מטר אחד של שביל אופניים תקני. העירייה תיבחן במעשים ולא בדיבורים", מסכם גוטהלף ב"פינג פונג" התגובות.
מדוברות עיריית גבעתיים נמסר בתגובה לכתבה: "העשייה העירונית למען רוכבי האופניים זו עובדה, קילומטרים של שבילים סלולים בגנים ציבוריים זו עובדה, גשר נגיש לרוכבים זו עובדה, חניות לאופניים זו עובדה וחוסר העשייה בפועל של העמותה, שגם היא מציעה רק שלושה מסלולים שחלקם מתכניות קיימות, זו גם עובדה.
"אז שלא יטיפו לנו מוסר ובואו לא נתחיל לחלק אחד לשני ציונים כי בשורה התחתונה גבעתיים נגישה היום יותר מאי פעם לרוכבי האופניים. כל הגורמים ללא יוצא מן הכלל, כולל העמותה, יודעים שתקנות המדינה ששונו מונעות מאתנו מלהקים רשת תקנית ומעשית של שבילי אופניים בגבעתיים לכן הקמנו מסלולים שנגישים לרוכבים. אותנו לא מעניינת התפלפלות משפטית, אלא חוויית הנסיעה על אופניים בעיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם