אב שכול ובמאי תיאטרון: בגובה העיניים עם יהודה וקסמן
הוא נולד ברומניה ועלה לארץ בגיל 11. הוא גר ברמות וחושב שירושלים היא סמל לטוהר. הוא שכל את בנו נחשון, ובן אחר - הסובל מתסמונת דאון - מביא לו הרבה אושר ושמחה. הוא למד פסיכודרמה, ובפסטיבל "צמי"ד" הקרוב הוא יביים הצגה של קישון. 1,575 מילים עם יהודה וקסמן (64), נשוי + 7, שיודע כמה הוריו של גלעד שליט סובלים
"יש לי ילד בן 24 עם התסמונת. התבשרנו על זה כשהוא נולד. נולדנו לנו תאומים - הראשון נולד בריא והשני עם התסמונת. זו הייתה מכה קשה. כהורים דמיינו לעצמנו תמיד שיהיו לנו ילדים בריאים, חכמים ומוצלחים. כשהודיעו לנו על כך נכנסנו לעצבות גדולה ולדיכאון. הציעו לנו לקחת את הבריא הביתה ולהשאיר את התינוק עם התסמונת בבית החולים.
"אני בשום אופן לא הסכמתי. הרי ילד שיקבל מחלה או נכות בגיל חמש לא נשאיר בבית חולים, אז למה שנשאיר ילד בן יום? לקחנו אותו וגידלנו אותו עד גיל 17, והוא הביא לנו הרבה אושר ושמחה. הוא ילד נפלא. היום הוא נמצא ב'בית אורי' ליד עפולה. הוא נהנה לרכוב על סוסים ועושה דברים יפים מאוד בקרמיקה. כולנו יכולים ללמוד ממנו מה זה שמחת חיים".
פסיכודרמה
"כלי טיפולי שבמרכזו נמצאים המונחים ספונטניות וקתרזיס. הפסיכודרמה מאפשרת לאדם לתת ביטוי למחשבות ולרגשות הכי עמוקים שלו, ועל ידי כך להשתחרר ממתח ותסכולים. אחרי שבני נרצח, למדתי שלוש שנים פסיכודרמה בתל אביב אצל עודד נווה, ואז גם טיפלתי באנשים בעזרתה. אחר כך הגעתי כשחקן לתיאטרון 'המפגש' במתנ"ס ברמות, ואני ממשיך לשחק עד היום.
"הפסיכודרמה עזרה לי לבטא את עצמי ולהרגיש טוב יותר עם עצמי. שיא הביטוי הרגשי שהגעתי אליו במשחק היה בהצגה 'קשה להיות יהודי' של שלום עליכם. שם גילמתי את ראש המשפחה היהודית, ויכולתי להתבטא כיהודי הסובל בגלות תחת השעבוד של הגויים. עליתי לארץ בגיל 11 ואני יודע מה זה גלות. אנשים פה לא יודעים להעריך את החופש, הדמוקרטיה וההזדמנויות שיש לנו כאן בארץ. שוכחים באיזה מצב היינו בחו"ל".
פסטיבל "צמי"ד"
"קבוצת הנכים שאני עובד איתם במעון הנכים בשכונת גילה הם חולי שיתוק מוחין, רובם מרותקים לכיסאות גלגלים מיום לידתם. אמנם האנשים האלה מוגבלים בצורה קשה בגוף, אבל כשזה מגיע לאמנות וליצירתיות - שם כבר אין מוגבלויות ואין גבולות.
"הם נותנים את המקסימום שלהם, ורואים את השמחה והאושר שהם חווים מכך שהם יכולים להתבטא דרך עשייה יצירתית ותיאטרלית. יש גם מתנדבים שמשתתפים, שחקנים בריאים, וחשוב לראות שבעם ישראל יש אנשים טובים שעושים מעשי חסד, מה שלא תמיד מדברים עליו.
"אפשר להגיד שהחיבור
"השחקן הראשי הוא דורון כץ, נכה מלידה בכיסא גלגלים, והוא עושה מאמצים ענקיים כדי ללמוד את התפקיד שלו בעל פה. תודה גדולה אני חייב להגיד לשרה סלמן, מנהלת המחלקה לאוכלוסיית 'צמי"ד' בעירייה, שדואגת לכל ההפקות של הנכים בירושלים".
אקטואליה
"אני לא קורא עיתונים ולא צופה בטלוויזיה. אני די בור במה שקשור לתרבות הישראלית העכשווית. אני לא פוליטיקאי ואני יודע שאין בכוחי לשנות דברים, לכן אני לא מבזבז את זמני על דבר שלא יכולה להיות לי בו שום השפעה. בזמנו, כשחשבנו שנוכל לעשות שלום עם הפלסטינים, השתתפתי כמרצה בפרויקט שתכליתו להכין את הנוער אצלנו לשינוי שיחוללו הסכמי אוסלו והשלום שבדרך. קיווינו שגם בצד השני יהיו כאלה שירצו להדריך בבתי הספר ויביאו לידי מודעות את השינויים שחלים בין שני העמים.
"אבל אז שמתי לב שאנחנו עושים את זה מהצד שלנו, ומצדם ההסתה נמשכת בספרים ובתעמולה התקשורתית. בבתי הספר שם ממשיכים ללמד את ההיסטוריה המעוותת. לכן הפסקתי עם זה. אין טעם להכין את הנוער שלנו לשלום כשבצד האחר צועקים מלחמה. כשנפגשנו עם מורים מהצד שלהם היה להם תנאי מוקדם - קודם שהפוליטיקאים יגיעו להסכמות, ואז נכין את הנוער. לזה לא יכולנו להסכים. חשבנו שצריכה להיות דחיפה מלמטה".
שכונת רמות
"שכונה שעם הזמן קולטת אוכלוסיה דתית וחרדית, היא צומחת וגדלה. יש עכשיו מרכז מסחרי חדש וקניון שייפתח בעוד חודשיים. האוכלוסיות השונות חיות בשלום זו עם זו. לא מרגישים מתח וטוב לחיות כאן. בירושלים האוכלוסייה החרדית מחפשת מקום מגורים לזוגות הצעירים שלה, וזה טבעי שמגיעים עוד ועוד זוגות כאלה לשכונה. הם אנשים איכותיים מאוד ושקטים, והייתי אומר להם 'ברוכים הבאים'".
ירושלים
"מבחינתי היא סמל של טוהר, של אחדות ושל קדושה. מאז ילדותי, עוד כילד ברומניה, חלמתי להגיע לירושלים. בחדר למדתי על ירושלים ועל האנשים שחיים בה, וחלמתי לגור שם. כשעלינו לארץ ב~1959 הביאו אותנו לעיר גנים. גרנו שם כמה שנים ואחר כך עברנו לקריית אתא. אני המשכתי לחלום שאני חוזר לכאן ומקים משפחה וילדים, וברוך השם זכיתי לכך. החלום התגשם".
ניר ברקת
"אני לא עוקב אחרי פוליטיקה מקומית, ואין לי דעה עליו".
גלעד שליט
"הייתי שמח מאוד לראות אותו כמה שיותר מהר עם ההורים. לבי עם הוריו. אני יודע שהם עוברים סבל איום, אני לא יודע איך הם מחזיקים מעמד. שבוע ימים היינו במצב שלהם, והם כבר חמש שנים ככה. אני יכול להגיד שאני אוהב אותם.
"אני לא נכנס למחירים ולמה צריך לעשות כדי להחזיר אותו. אשתי מדברת יום~יום על גלעד, וכאמא היא מזדהה מאוד עם הוריו. היא אמרה שצריך לעשות הרבה כדי שנראה את גלעד. אני אומר שצריך להשאיר את זה למי שעוסקים בזה. השאלה מה צריך לעשות היא סוגיה מאוד~מאוד מורכבת".
פדיון שבויים
"יש כל מיני הלכות בעניין הזה. כשנחשון היה שבוי הצעתי פדיון של מיליון דולרים. אמרתי את זה בתקשורת, ולא ידעתי על הפעולה הצבאית שבדרך. רבין לא הודיע לשרים ובטח שלא לי, כי הוא לא רצה שזה ידלוף. אם אלה שמחזיקים בגלעד שליט ידברו על פדיון כספי אז יש אולי סיכוי, כי כשמדובר בכסף אנחנו יודעים שכל יהודי העולם מתאחדים כדי להציל שבוי".
סיירת מטכ"ל
"חיילים אמיצים שמוכנים להסתכן ולמסור את נפשם למען יהודים ולמען ארץ ישראל. הם נכנסו לבית שנחשון הוחזק בו באומץ לב ובגבורה, ולמרות שידעו שכל אחד מהם יכול להיהרג, הם ניסו להציל אותו במסירות נפש. הם דוגמה לאיכות ומהווים סמל לנחישות, והם באמת אנשים שכולנו ראויים לכבד ולהעריץ. עליהם עומדת ארץ ישראל. דיברתי עם מתיה, אמא של ניר פורז, לפני יום הזיכרון. אנחנו בקשר מדי פעם. זו אישה יוצאת מן הכלל, עם כוחות אדירים".
פיצויים
"לא אני תבעתי מהאיראנים פיצוי של 25 מיליון דולרים אלא אשתי, כי היא אזרחית אמריקאית. כל כסף שבעולם לא יוכל לפצות על נפש אדם. לא משנה כמה מיליונים או מיליארדים הם יפסקו בבית המשפט, זה לא יכול לפצות על הכאב, העצב והדיכאון של איבוד בן. בכל מקרה לא נראה לי שאפשר לממש את פסק הדין הזה, כי איראן לא רוצה לתת את הכסף ולא מכירה בערכאות בארצות הברית. זה משהו סמלי".
חמאס
"תראה את אירופה: אחרי 50 מיליון הרוגים במלחמת העולם השנייה, היבשת מאוחדת עכשיו ואפילו יש מטבע אחד. לא זוכרים אחד לשני את העוולות. אם חמאס יכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים, ויצהיר שיפסיק עם הטרור ושילך בדרך דיפלומטית לשלום, אז יש סיכוי שההסכם בין חמאס לפת"ח יביא לכך שאפשר יהיה לשבת איתם ולחתום על הסכם שלום אמיתי ובר קיימא.
"אבל לא נראה לי שהם יסכימו לתנאים האלה. אני הייתי מציע לחמאס לחסוך את הסבל הצער ואיבוד הרכוש לפני שייהרגו עוד כמה מאות אלפים בשני הצדדים, ולהכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים. אני גם מציע לישראל להכיר בישות הפלסטינית. צריך לשבת, ושני הצדדים צריכים לעשות פשרות וויתורים. אבל כנראה יעדיפו עוד מאות אלפי הרוגים עד שזה ייפסק".
יצחק רבין
"גיבור ישראל. מאז נעוריו הוא נלחם למען עם ישראל וארץ ישראל, ורצה מאוד את טובת המדינה. הוא עשה כמה שגיאות, בעיקר ביחס שהפגין כלפי המתנחלים, אבל הוא היה בן אדם וכל בן אדם טועה. בסך הכול הערכתי אותו מאוד על פעילות רבת שנים למען עמו וארצו".
מדינה פלסטינית
"לא נראה לי שאפשר להתעלם מאוכלוסייה גדולה שכבר יש לה דגל, מנהיגים וסמלים. אי אפשר לא להכיר בהם. מי שחושב שהם ייעלמו פתאום, טועה".
יאסר ערפאת
"פגשתי אותו בבית לחם לפני 13 שנה בערך , כשעוד היו לנו איתו יחסים טובים. זו הייתה ההזדמנות שלי להודות לו על זה שהפך את עזה כדי למצוא את נחשון כשחשבו שהוא מוחזק שם. אמרתי לו שאני בטוח שאם נחשון היה בעזה הוא היה מוצא אותו ומחזיר אותו. הלכתי לשם גם כדי לדבר איתו על החייל הנעדר שרון אדרי, אחרי שאמא שלו ביקשה ממני.
"מאוחר יותר נמצאה החוליה שהרגה אותו והמקום שבו קברו את אדרי. בזכות הפגישה הזאת הבאנו את אדרי לקבר ישראל. ערפאת נשא נאום יפה מאוד באנגלית, על השלום בין העמים. הוא היה אופטימי מאוד אז והמפגש איתו היה חיובי מאוד. הוא רצה להיות ממלכתי, ועשה רושם שהוא שולט".
נחשון וקסמן
"ילד חמד היה, עם הרבה מוטיבציה. האחים שלו שירתו בגולני והוא התעקש לשרת בסיירת גולני, אף על פי שהיה נמוך ורזה. הוא אמר לאחים, כחלק מהתחרות ביניהם, שהוא יוכל לשרת ביחידה יותר מובחרת מהם. ואכן, הוא עבר את הגיבוש של עורב גולני והיה חייל מצטיין. הוא אהב מאוד מאוד לטייל בארץ. בחופש הגדול או כשקיבל חופש מהצבא, מיד היה מתקשר לחברים והיה יוצא לטייל.
"הוא גם אהב שקט ושלווה, וכשהאחים היו רבים היה מפריד ביניהם. הייתה לו נשמה גדולה. הוא התנדב במגן דוד אדום, וביום שלג אחד אפילו צעד בשלג עד רוממה כדי לעזור שם. יש כמה ספרי תורה שהכנסנו על שמו. 'בית שלווה~נחשון' בהר נוף הוא מרכז לטיפול בילדים נכים, וקרוי על שמו".
אסתר
"אשתי זה 41 שנה. היא אישה מקסימה, אשת חיל ממש. היא עובדת כאשת יחסי ציבור ב'בית שלווה~נחשון', ועכשיו היא נלחמת על זה שלא יפריעו למוסד לבנות בית חדש בבית וגן".
דור ההמשך
"ברוך השם, יש לנו בנים נשואים ויותר ממניין נכדים, כולם עובדים ומתפרנסים בכבוד. למרות האבל שעברנו והקשיים שחווינו, אנחנו מעורים מאוד בחיי היום~יום ובנעשה מסביב. אנחנו שמחים ומאושרים ממה שיש לנו. כמו שכתוב: 'מיהו העשיר, השמח בחלקו'".
יהודה וקסמן
"אני מתנדב בבית חולים הרצוג, במעון נכים גילה, במתנ"ס רמות ובמרכז לעיוור, מסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ומשחק בתיאטרון. בעוד חמש שנים אני רואה עצמי ממשיך בפעילות שאני עוסק בה גם היום, ורוצה להריץ גם כמה הצגות של המחזאי איג'ן יונסקו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם