צמאים לאקטואליה: "קווי הנייעס" כובשים את המגזר החרדי
תשכחו מעסקנים שלוחשים באוזני אדמו"רים ופוליטיקאים שמשמנים עסקנים. עולם הניוז החרדי משנה את פניו. אם בעבר מסרים הועברו בפשקווילים ובידיעות מגומגמות בעיתונים מטעם, עכשיו יש אלטרנטיבה לחרדי צמא האקטואליה. קווי הנייעס, מערכת חדשות סלולרית, הם הלהיט החדש שהעדה החרדית מנהלת נגדו קרב עיקש
ההמשך ידוע: מחאה חרדית כלל ארצית, עימותים אין-סופיים עם המשטרה, מעצרים סיטונאיים, ונדליזם מתמשך כמעט מדי ערב וסערה ציבורית קשה, שנמשכה חודשים ארוכים. ואז הגיעו ההפגנות נגד חילול קברים ביפו, וכל הסיפור החל מהתחלה.
"שלושה שבועות לפני שהתחילו המהומות באשקלון צלצל אליי בכיר ב'אתרא קדישא' (הגוף החרדי העומד מאחורי ההפגנות - ע"ר)", נזכר כהן (20), הנחשב כיום לכוכב עולה בשמי התקשורת החרדית בישראל.
"הוא אמר, 'יש לנו על מה לדבר' וביקש שניפגש, אז נסעתי אליו לבני ברק. הוא אמר שהוא רוצה שנושא החפירות והקברים יגיע עד ראש הממשלה, שיידע אישית למה הוא גרם בהחלטה שלו, לכן הוא פונה אליי ראשון". במהלך הפגישה הבחין כהן בדף זרוק על שולחנו של המארח, ובו מצא ולהפתעתו את תכניות הפעולה המפורטות של '"אתרא קדישא" במקרה שהחלטת הממשלה לחפור באתר הבנייה באשקלון תצא אל הפועל.
"זה היה מסמך סודי, הוא לא תכנן שאני אראה אותו", ממשיך כהן לגולל את הסיפור. "היה כתוב שם הכול: איך ברגע שמתחילות חפירות בברזילי הם מוציאים רמקולים ב~24:00 בלילה, איך ייצאו 50 אוטובוסים מלאים במפגינים מכל הארץ, איך יסדרו מעגלים של הפגנות ואיך כדי להפתיע את המשטרה לא יחסמו אף כביש עד שיגיעו לאשקלון. היה כתוב שם הכול".
שעה בלבד לאחר הפגישה דיווח על כך כהן בקול החרדי.
"הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל", הוא מספר. "כל מהדורות החדשות, כל ערוצי הרדיו, כל העיתונים - כולם רצו את הסיפור". גם משטרת ישראל האזינה לדיווחו של כהן ונערכה בשטח בהתאם. "ציפינו ליותר מפגינים", אמרו גורמים במשטרה לאחר פרוץ המהומות. ככה זה כשבאים ערוכים.
העובדה שהדברים הופיעו לראשונה במערכות חדשות סלולרית חרדית - אחת מארבע הפועלות כיום בציבור החרדי - והכתה גלים בעוצמה ומהירות כאלה, אינה מקרית. במגזר שלרבים מחבריו אין אינטרנט, שלא לדבר על טלוויזיה, והרדיו והעיתונים המגזריים מספקים תמונה חד-צדדית מגומגמת, שיטת החדשות הסלולרית - "קווי נייעס", בעגה החרדית - נחשבת לסוס מנצח.
כמעט מיד עם פריצתה, לפני כשלוש שנים, היא השתחלה באלגנטיות אל המרווח שנוצר בין התשוקה החרדית לצרוך חדשות ובין העובדה שמלבד רכילות אקראית סביב בריכת המקווה, אין באמת איך לעשות זאת. אם מוסיפים לכך את הנגישות הרבה של השירות לחרדי הממוצע – שיחת טלפון פשוטה – אפשר להבין מדוע המערכת הזו מוצלחת כל כך.
בקווי נייעס הצרכן מקבל דיווח חדשותי בלתי פוסק בזמן אמת, ולעתים מתקיימים אפילו שני ראיונות אקטואליים בשעה. מובן אפוא מדוע זוהי שיטת החדשות הנצרכת ביותר בעולם החרדי כיום - הרבה לפני היומונים, השבועונים ואפילו אתרי האינטרנט החרדיים.
מתוקף מעמדה הרשת גם משמשת לא פעם מקור מודיעיני עבור רשתות תקשורת כלליות וגופים אשר זקוקים למודיעין, דוגמת משטרת ישראל. לאור זאת, ברור גם מדוע קווי נייעס העלו את חמתה של "העדה החרדית", והיא מנהלת נגדם מלחמה קשה בשבועות האחרונים.
אנשי המגזר החרדי רובם ככולם צורכים את הנייעס, גם מי שמתנגד להם במוצהר. "קרה לי כבר שכשהלכתי ברחובות החרדיים ניגשו אליי אנשי נטורי קרתא ושאלו, 'למה דיווחת ככה? למה אמרת אחרת?'", מספר ישראל כהן.
"אלה אנשים שהרבנים שלהם אוסרים עליהם איסור מוחלט להקשיב לנייעס. אז אני שואל אותם, 'מאיפה אתם יודעים שדיווחתי?', הרי לכאורה אסור להם להאזין. הסיבה שהם יודעים היא שתכלס, כולם מאזינים, איסור רבנים או לא".
עד כדי כך זה פופולרי, שכהן וחבריו למערכת נחשבים לסלבס במגזר החרדי. אולם בניגוד לעולם התקשורת הכללית, שם עיתונאים נלחמים על כל קרדיט, בקווי הנייעס ההפך הוא הנכון - כהן והכתבים האחרים מקפידים להשתמש בשמות בדויים כדי שלא יזהו אותם. "לבני ברק אני כבר לא מגיע אלא אם אני ממש חייב, וגם זה נקודתי מאוד", הוא אומר. "משגעים אותך שם. לא נותנים מנוחה. שם כולם בנייעס".
בהשוואה בין ארבעת מפעילי קווי החדשות החרדיים בסלולרי הקול החרדי מוביל בגאון, עם אומדן של עשרות אלפי כניסות ביום. "בפרשת עמנואל הקווים שלנו קרסו לחלוטין", נזכר כהן בחיוך של ניצחון. מי שרוצה לראות ולהיראות במגזר החרדי יודע שהקול החרדי הוא המקום לעשות זאת.
כך למשל ביולי 2009, כאשר בשכונות החרדיות בירושלים פרצו מהומות בעקבות מעצר האם המרעיבה, ביקש מפקד מחוז ירושלים במשטרה דאז אהרן פרנקו להרגיע את הרוחות בציבור החרדי. הוא עשה זאת בקול החרדי, ורק שם. "לפעמים אני מקבל שיחה מטלפון ציבורי", מספר כהן. "אומרים לי, 'יש הפגנה בעוד כך וכך, פה ופה, תגיע לסקר', ואז מנתקים. המפגינים במקרה כזה יכולים להיות הכי קיצוניים בציבור החרדי, אבל גם הם רוצים שישמעו אותם, והם יודעים למי להתקשר ראשון".
תשכחו מהחרדים של לפני עשר שנים. בעידן שבו מערכות לחימה מפוארות מנוהלות מתוך חדר קטן בקריה, הציבור החרדי אינו יוצא דופן. אף שעל פני השטח משדרים עסקים כרגיל - עסקנים לוחשים באוזני אדמו"רים שמברכים פוליטיקאים שמשמנים עסקנים, וחוזר חלילה – בתוככי המגזר מתחילים להבין שהזמנים השתנו, אולי לתמיד.
הציבור החרדי כבר לא מנהל את המערכות שלו מתוך לשכות רבנים עמוסות ספרים, ולא באמצעות עוזרים למודי שנים וניסיון, אלא הרחק משם - מתוך חדר אופניים של בניין אלמוני בשכונת שמואל הנביא, שבו שוכנים כמה צעירים בראשית שנות העשרים לחייהם. זו מערכת הקול החרדי.
אל מטה הקול החרדי בעיר אני מגיע בשעת אחר צהריים מוקדמת, רגע לפני שמתחילות ההכנות הקדחתניות למהדורת חצות, הפריים טיים של הנייעס. "אתה לוקח ימינה בצומת זוועהיל (על שם חסידות זוועהיל, שמבנה הישיבה המפואר שלה ניצב סמוך לצומת - ע"ר). שם תראה פח אשפה גדול, קח עוד פעם ימינה ואז ירידה", הדריך אותי בנימין מכלב, מי שנחשב לשדר המוביל של המערכת (23). אף שלבחור יש רקורד מרשים בהפשטת סיטואציות מורכבות, הסתבכתי. את האשמה אני טופל על סבך הבתים של שכונת שמואל הנביא, בואכה בית ישראל.
למזלי את קולו המזוהה של מכלב קשה לפספס, כך שכל שאני צריך לעשות הוא לפתוח חלון ולתור אחר הקול הבוקע מן המשרד הקטן, שעה שמכלב עסוק בהקלטת מהדורות הקול החרדי הקרובות. גם את המהדורות הללו, של שעה אקראית באמצע היום, ישמעו אלפים. לא לחינם מכלב מכונה במגזר: "יונית לוי של החרדים".
20 דקות אחר כך אני מצליח סוף-סוף לנווט אל מגרש החנייה שמול המשרד. מכלב - בחור מאיר פנים, כיפת קטיפה שחורה לראשו ומשני צדי ראשו משתלשלות פאות מסולסלות - פותח את הדלת. בשעה הזו של היום הוא לבדו במשרד, מנצח על מופע יחיד. "לפעמים מחוץ למשרד שלנו, ככה ליד הדלת, עומדת שורה של אנשים שבאים כדי להאזין לדיווחים שלנו חינם", הוא אומר ומוביל אותי פנימה.
בפנים יש מינימליזם שלא היה מבייש את ג'יזל. המטבח הוא כיור, השירותים הם מעין ארון ובו אסלה, ומרכז העצבים עצמו - שולחן עץ פשוט שעליו מונחים בערבוביה מאפרה, קופסת עוגיות, כמה חוברות ועלונים חרדיים, מחשב נייד וארבעה טלפונים סלולריים שלא מפסיקים לטרטר.
ברגע הראשון קשה להאמין שמפה נקבע סדר היום החדשותי של המגזר החרדי בישראל, שלכאן מתנקזים חברי כנסת, רבנים ואנשי עסקים מן השורה הראשונה, החולשים על קהלים של מאות אלפים, ומעניקים דווקא פה ראיונות ראשוניים - אם לא בלעדיים - כנוהג שבשגרה. אולם אם לשאול את מכלב וחבריו - כדאי שנתחיל להאמין.
המקום מארח דבר יום ביומו ראיונות עם אישים בכירים בנושאים שונים, אם כי רובם הגדול נוגעים לציבור החרדי. שמות כמו עמיר פרץ, שאול מופז, סילבן שלום, שמעון פרס, ואפילו בנימין נתניהו - אם כי זה היה טרם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה - הם רק חלק ממצעד האישים שהתראיינו לא פעם אצל מכלב וחבריו.
למותר לציין שמן העבר החרדי של מפת המרואיינים הרשימה ארוכה שבעתיים. חרף קיומם של ביטאונים מפלגתיים דוגמת "יתד נאמן" (דגל התורה) או "יום ליום" (ש"ס), חברי הכנסת והשרים החרדים רואים דווקא בקול החרדי את הבמה המרכזית עבורם לשוחח עם הציבור שלהם בישראל,
הרבה בשל העובדה שהוא אינו נוקט עמדה פוליטית.
"המקום היחיד שבו השר אריאל אטיאס הרשה לעצמו לתקוף את אייכלר אישית זה בקול החרדי", מציין מכלב, ומוסיף בגאווה כי "פה זה המיץ של הציבור החרדי". לפתע הוא משרבט כמה מילים על דף, מסמן לי בתנועת יד חטופה שלא אדבר עד למתן הוראה אחרת ואז, בספק דיבור ספק צעקה, יורה אל שפופרת אחד הטלפונים שמולו את מה שכתב.
זו הייתה למעשה אחת ממהדורות הקול החרדי, הנערכות ומוקלטות בתדירות של פעם בעשר דקות. שידור ממוצע אינו עולה על חמש דקות. לפעמים זה ריאיון, לפעמים רק דיווח. הפעם זה היה שידור ישיר מתוך חגיגות ל"ג בעומר של חסידות עלומה ששמה קשה להיגוי. מכלב מסיים את שטף הדיבור ומשאיר את הטלפון פתוח על השולחן. מכאן השידור עובר אל כתב אשר נמצא בהילולה, במקרה או שלא.
המערכת משומנת: עם תום השידור יישלחו הודעות טקסט אל אלפי המנויים - עדכון קצר ותכליתי על הדיווח הקרוב בקול החרדי, זה שהוקלט לפני רגע. בתחתית ההודעה יינתן מספר הטלפון להאזנה לדיווח. לצרכן זאת תהיה עלות שיחה רגילה, והקול החרדי יקבל את הנתח שלו - כולם מרוצים. זאת כל התורה כולה.
וזה עובד. עד כדי כך עובד, ש"העדה החרדית" בלחץ. זה שנים הם מנסים להיאבק בכניסת העולם שבחוץ אל רחובותיהם, ואף הצליחו בכך באופן חלקי. אולם אז הגיעו קווי הנייעס וטרפו את הקלפים.
עיקרון "הכביסה המלוכלכת" המקודש, הגורס כי בעיות לא מוציאים החוצה, מתמסמס להם מול העיניים. הלוא באמצעות קווי הנייעס יכול פתאום כל אחד לחזות בנעשה בתוך קרביו של הציבור החרדי בלחיצת כפתור פשוטה, ואיש אינו חסין.
"פעם לאנשים חרדים הייתה סוג של הגנה", אומר ישראל כהן. "הם היו יכולים לעשות מה שהם רוצים, וידעו שדברים לא ייצאו החוצה. היום נזהרים יותר, כי יודעים שדברים יתפרסמו בנייעס".
במובן הזה "העדה החרדית" נלחמת על חייה במערכה מול קווי הנייעס. אנשיה יאמצו כל שיטה כדי לעצור את המתג מלשפוך אור פלורוסנטים חיוור על אפלת החדר המגוננת שהם מבקשים להישאר בה כל השנים, אז הם לא נכנעים בלי מאבק.
ב"עדה החרדית" יכולים להתנחם בכך שביחס למאבקי עבר, כמו אלה נגד חניון פתוח בשבת או מוכרי חמץ בפסח, במערכה הפעם מצפה להם פחות עבודה משום שהם לא יוזמים מאבק מאפס, אלא מצטרפים לאחד שכבר מסתובב זמן מה – המאבק של היומון החרדי "יתד נאמן".
בשנים האחרונות מנהל העיתון, שנחשב לשופר המרכזי של הציבור הליטאי, מאבק מר בקווי הנייעס. אף על פי שברחוב החרדי מבינים שב"יתד" נאבקים בקווי הסלולר משום שהנייעס גוזלים מידיהם את מתן הטון בציבור החרדי, ב"יתד" מתעקשים שהמתקפה שלהם נובעת מטעמי "חילול שם שמים" - סיבה כמעט בנאלית בנוף המאבקים ההלכתיים במגזר החרדי. במכתב בחתימת גדולי הרבנים בציבור החרדי הם יצאו למלחמת חורמה בנייעס:
"הן ידוע כי רבה המכשלה בשיחת הטלפון והפלאפון אשר לפתח חטאת רובץ להגיע על ידם לאיסורים שונים", נכתב שם. לפני כמה שבועות הם אף הצליחו לגייס למאבק את אב בית הדין של "העדה החרדית", הרב יצחק טוביה וייס. מדובר בהישג עצום מבחינת עסקני העדה, שכן זהו מנהיגה הרוחני של העדה ואנשיה אמורים למרותו לסור מבלי לשאול שאלות. אלא שבפועל גם המהלך הזה לא עזר. קווי הנייעס המשיכו לפרוח, ואת ישראל כהן חסידים וליטאים ממשיכים לעצור ברחוב בשאלות על דיווח זה או אחר. עולם כמנהגו נוהג.
הצטרפותה של העדה למסע של "יתד" נגד הנייעס אמורה הייתה להביא לשינוי המגמה המיוחל. לפני כחודש החלו לשטוף את קירות הרחובות החרדיים בישראל מודעות מחאה מאירות עיניים, השופכות חרון על קווי החדשות בסלולר.
"צא טמא תאמר לו", נכתב באחת מהמודעות. "בל ניתן להם דריסת רגל בבתינו! נאטום אוזנינו מקול (ההדגשה במקור - ע"ר) מחרף ומגדף ומפני אויב ומתנקם. נמלט את נפשנו ואת נפש עוללינו וטפנו מקול משחית ומחבל". המילה "קול" לא הודגשה לחינם. זהו קוד פנימי לקורא החרדי - מתקפה נגד קווי הנייעס ככלל, אבל ממוקדת בקול החרדי.
העסקן החרדי יענקי ביכלר, מייסד "הקול החרדי", לא מתרגש. "זה לא יסתכם ביותר מפשקווילים", אמר. ביכלר רגוע משום שהוא יודע שזה שנים "יתד נאמן" מנהל מאבק עיקש וטרחני נגד השבועונים החרדיים - בכללם "משפחה", "בקהילה" ו"שעה טובה" - בתואנות של מתירנות ופריצות, אך ללא הועיל. נדמה שככל שמאבקם בשבועונים מתארך, כך הוא מאבד מחיוניותו.
"'יתד נאמן' מנהל קמפיין נגד מישהו אחר כל שבועיים ", אומר ביכלר בציניות. "היה לו כנראה חור של שבועיים, אז הוא החליט להכניס את קווי הנייעס". מן הבחינה הזאת, לחבור ל"יתד" במאבק נגד הנייעס עשוי אולי דווקא להזיק לעדה החרדית יותר מאשר להועיל לה.
אלא שאת המתקפה הנוכחית מנהלת "העדה החרדית" מכיוון נוסף. מדובר באסטרטגיית תקיפה הפורטת על נימי הרגש דרך הכיס. "ילדים מתמכרים לקווי הנייעס. הם מחוברים כל היום, מאזינים שעות ובסוף החודש ההורים מקבלים חשבון טלפון גבוה", אומר יואליש קרויס, קצין המבצעים של "העדה החרדית".
"אלה אנשים עניים, גם ככה אין להם כסף, והם מתרוששים עוד יותר בגלל הנייעס. אנחנו רוצים לשים לזה סוף". עם דבריו של קרויס מסכימה מודעת קיר שהתפרסמה באחרונה ברחובות החרדיים בעיר: "זהירות - הקול החילוני", נכתב בה.
"מדי יום רצתי בזריזות להתקשר לקול החרדי להאזין לחדשות ולהתעדכן מהם. התמכרתי להם במשך חודשים! חשבון הטלפון עלה לסכומי עתק. אליך, אברך יקר ובן ישיבה, אקרא בקול: ראה מה עולל לי קו הנייעס בתחפושת הקול החרדי...". עותק ממוסגר של המודעה הזאת מתנוסס כיום גם על קיר משרדי "הקול החרדי" בשמואל הנביא. "זאת הדיפלומה שלי על הקיר", אומר מכלב בחיוך ממזרי.
כאילו כדי להוכיח ליריביו שאת המנגינה שלו אי אפשר לעצור, על אפם ועל חמתם, לקח באחרונה יענקי ביכלר את קווי הקול החרדי צעד אחד קדימה. הדבר קרה לפני כחמישה חודשים, אז הוא הקים את מה שכינה "קו החשיפות". זוהי, אם תרצו, ספינת הדגל של הקול החרדי, יחידת העילית.
"קו החשיפות", כשמו כן הוא, כולל אך ורק סיפורים בלעדיים אשר חשיבותם למגזר גבוהה - נכנסים אליו לא מעט כאלה. אם בעיני "העדה החרדית" הקול החרדי מדליק את מדליק אור בחדר שהם מבקשים להיעזב בו לנפשם, מבחינתם "קו החשיפות" מפשיט אותם מבגדיהם.
ביכלר מצדו מתנער מהקביעה. "'קו החשיפות' מפרסם רק מה שהיה מתפרסם בציבור הכללי בלאו הכי", הוא טוען. "המילה 'חשיפות' מתייחסת רק למה שמתפרסם בקווי הנייעס האחרים".
אולם סקירה אקראית של חלק מן הסיפורים שהתפרסמו בעבר ב"קו החשיפות" מציגה תמונה שונה. כך למשל פורסם שם סכסוך אדמו"רים אשר הגיע למדרגות בית המשפט, או דבר השתלחותו של חבר הכנסת חיים אמסלם (ש"ס) ברבנים מוכרים. עד לא מזמן קשה היה לשער שסיפורים מעין אלה, ועוד רבים אחרים, לא רק יתפרסמו, אלא שמי שיפרסם אותם הוא הציבור החרדי עצמו.
נוסיף לכך את העובדה שעלות האזנה ל"קו החשיפות" גבוהה פי שניים ויותר מאהאזנה לקול החרדי, ונקל יהיה לשער כי החרפת מאבקה של "העדה החרדית" בקווי הנייעס היא רק עניין של זמן. אבל במשרדי "הקול החרדי" בשמואל הנביא העסקים כרגיל לפי שעה. "כבר קרה שקיבלתי טלפונים אנונימיים, איימו עלי, הטרידו אותי", אומר ישראל כהן אגב הדלקת סיגריה והתרווחות נינוחה בכיסאו. "שטויות, אני לא מתרגש מזה. בינתיים רק פעם אחת קרה שזרקו עליי אבנים ומקלות בגלל משהו שדיווחתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם